מורשת יהדות מרוקו

עליית יהודי אטלס – יהודה גרינקר הספר נכתב בשנת 1973

מבוא לספר מאת חנניה דהאן

העלייה ההמונית ממרוקו ימיה כימי המדינה : עשרים ושלוש שנים עברו מאז הדהדה תרועת שופר הגאולה בתפוצות ישראל, וטלטלה קהילות, עדות ושבטים לחופי המולדת. נתקיים חזונו של הנביא " מי אלה כעב תעופינה וכיונים את ארובותיהם ( ישעיה ס' – ה' )

מכתב אזעקה.

כ"ב תשרי תשט"ו – 08/10/1955

כתבתי מכתב לזאב חקלאי ז"ל – מנהל מחלקת העליה במרוקו, זה אשר עמוס רבל בא במקומו, ובו העמדתי אותו על חומרת המצב ותבעתי החשת קצב העליה-ההצלה.

" מובן שתנאי הקליטה בארץ הם חשובים מאוד, אולם עלינו לזכור כי העלאת יהודי מרוקו היא לא פחות חשובה. מטעם זה שאם לא עכשיו אימתי ? ועלולים אנו חלילה לאחר את המועד. קשה לקבוע כרגע בדיוק מתי תזוז הרכבת, אך לפי עניות דעתי, זה יכול לקרות מחר, בעוד שבוע, חודש ואולי פחות משנה. אך ברור שאסור לנו לאחר ולהחמיץ הזדמנות זו שלא תחזור עוד "

נפשי קשורה בנפשם

כ"ב תשרי תשט"ו 08/10/1955

במכתב ששלחתי ליהודה ברגינסקי ז"ל – ראש מחלקת הקליטה של הסוכנות היהודית, כתבתי בין היתר :

" הרי אתה יודע את נפש הכפריים במרוקו, ונפשי הקשורה בנפשם. הנני להביא לידיעתך כי יד אחרי חג הסוכות בתחיל בהעלאת ארבעה כפרים מאזורי איית בולי המונים 148 משפחות. קבענו כי בכפרים אלה בנוסף על צוות המיון ואני, יצטרף אלינו גם הרופא…."

אל נאחר את המועד

כ"ב תשרי תשט"ו – 08/10/1955

" אני מקווה כי במשך שלושת החודשים הבאים יעלו ארצה על ידי כחמש מאות משפחות מאנשי הכפרים, אשר הם לדעתי החומר הטוב ביותר להתיישבות בארץ. עליכם, אפוא, להודיע לי אם אתם מוכנים כבר לקבלם.

דהיינו, אם כבר קבעתם עבורם מקומות להתיישבות, ואילו מקומות אם כן. נא לפרט לי מה יש כבר במקומות אלה כהכנת לקליטת המיישבים עם בואם. לפי דעתי, ולאור המצב כאן מחובתכם לעשות למען עלייתם המיידית דל יהודים אלה, יותר ממה שעשיתם עד כה, כי קיים חשש רציני שבאם לא נעלה אותם עכשיו ספק אם נוכל לעשות זאת אי מפעם " – מתוך מכתב המזכירות תנועת המושבים.

מן הנגב במרוקו אל הגב בישראל

כ"ג מרחשון תשט"ז – 08/11/1955

" בשבוע שעבר ביקרתי כשלושה כפרים נוספים ורשמתי מתוכם 150 משפחות לעליה, יש לציין במיוחד מספר כפרים הנמצאים במרוקו באי אלו אזורים, שאני מכנה אותם " הנגב המרוקאי ". תושבי כפרים אלה מתאימים במיוחד להתיישבות בנגב שלנו, בגלל תהאי האקלים הדומים. בכמה מכפרים אלה הופתעתי מכושר עבודתם וחסינות גופם של הגברים, הנשים והילדים כאחד " מתול מכתב למזכירות תנועת המושבים.

הנוער בעלייה.

תנועת שרל נטר במרוקו – יוסף שרביט.

סיפורה של תנועת " שרל נטר " אינו רק סיפור של תנועת נוער. הוא סיפור של מסד יסודי שעליו כוננה פעילות חינוכית חברתית ופעילות ציונית כללית ודתית – ארוכת טווח ורבת השלכות.

זוהי תנועה שעמדה אל מול שלטון חסות צרפתי – פרוטקטורט – במידה רבה אנטי ציוני, ואל מול לאומיות מרוקאית עוינת – שהיוו אקלים בלתי נוח לפעילותה, שהתבצעה לכן במקרים רבים בחשאיות, ובחסות מעטה רשמי.

סם אביטל ( אביטבול ).

סם אביטל ואלי אוחיון, מדריכי שרל נטר, הפכו מכוח חינוכם מכוח אישיותם לסמל העוז והתושייה, לסמל חירוף הנפש וההקרבה האישית במפעל המגן במרוקו ובעלייה ב' ממרוקו לארץ ישראל, בזיקה לשליחי ההגנה, עלייה ב' והמוסד.

סם אביטל ואלי אוחיון היו קשורים לשלב הראשון של ההעפלה ממרוקו, ממאי 1945 עד 1949, באמצעות האניות " יהודה הלוי " ( מאי 1947 ), " שיבת ציון " ( יולי 1947 ), ו " הפורצים " ( נובמבר 1947 ).

רק אוניות אלה הפליגו היישר לארץ ישראל. אניות אחרות עשו את דרכן אל ארץ ישראל דרך מרסי בצרפת. ההערכה כי כשמונה עשר אלף מעפילים עלו ארצה בדרך לא דרך זו ( שמונה אחוז מכלל יהדות מרוקו, שמנתה באותה העת מאתיים אלף נפש ). אלה מספרים גדולים, ואין ספק כי היוצאים סללו את הדרך לבאים אחריהם.

סם אביטל מדבר על תנועת שרל נטר בלא מעט נוסטלגיה, כתנועה מעצבת : " האווירה בשרל נטר הייתה יוצאת מן הכלל. רוח של חברות שררה בה, ללא אינטריגות, חילוניים ודתיים חיו יחדיו. הנוער נמשך לתנועה על כל גווניו – מכל המעמדות "

את סלומון סיסקו, מיסדה של שרל נטר בשנות השלושים, הוא מזכיר כ " תיאוסוף ומרצה מרתק, שעלה לקיבוץ צאלים, שם הצטרף לבתו ". דמותו של אלפונסו צבע זכורה לו משנות התחדשות התנועה, בשלהי מלחמת העולם השנייה כ " אדם צנוע ובעל שקט נפשי "

תאוסופיה היא דוקטרינה הגורסת כי כל הדתות הן ניסיונות של ההיררכיה הרוחנית לעזור לבני האדם להתפתח לשלמות, ולכל דת יש חלק באמת. מייסדיה, הלנה בלבצקי, הנרי סטיל אולקוט וויליאם קוואן ג'אדג', ייסדו את האגודה התאוסופית בשנת 1875.

מקור השם "תאוסופיה" הוא במילים היווניות "תיאו" שפירושה אל, ו"סופיה" שפירושה חכמה. מושג זה כבר מופיע כבר בכתבי נאופלאטוניזם. פורפיריוס מזכיר את "התיאוסופיה היוונית והכשדית".

סם אביטבול מדגיש את מקומו של הספורט בתנועה, כבונה אישיות ספורטיבית ובעלת ביטחון עצמי. לא בכדי הפך למנהיג שטיפח את המרכיב הזה הן בכוחות המגן על אדמת מרוקו והן במבצעי עלייה מחתרתיים נועזיים. היאבקות, אגרוף, שחייה וכדורגל היו ענפי הספורט הבולטים בתנועה.

סם סבור שהספורט היה תחום שהיה בו כדי לגבש מבחינה חברתית את כל בני הנוער מכל השכבות הסוציו-אקונומיות, דתיים כחילוניים, בני המללאח כבני השכבות בעלות אמצעים. חוגי דרמה, תיאטרון ושירה היו נדבכים נוספים ללכידות החברתית של אוכלוסייה רב גונית זו.

" המזנון הקטן ", שנמכרו בו בזול קפה, תה, מיץ ועוגות, הוסיף לתחושה ביתית. קיומו של בית כנסת שהתפילות מושרות בו – היה גורם בעל משיכה חברתית תרומה מכרעת ; היא יצרה פתיחות, עצמאות, " ראש גדול ".

מבחינה דתית לא הייתה כפייה אם כי היה לתנועה צביון דתי : ההווי, החוויה הדתית, התפילות, השירים, ה " ביחד " – השפיעו לשנים רבות, כיום ישנם געגועים לאותו הווי גם מצד אלה שאינם שומרי תורה ומצוות.

סם אביטבול נטל באופן טבעי חלק מרכזי בפעילות הצופית, במחנות הקיץ ובהוראת השפה העברית ב שרל נטר. הוא שב ומדגיש דבר שחשוב לו מאוד : קיומן של צעידות לחווה של משפחת אמסלם. במרחק עשרים קילומטר מקזבלנקה. 

רבי יעקב אבן צור – רקע היסטורי וחברתי ופיוטים.

בנימין בר תקוה

הרקע ההיסטורי והחברתי לצמיחת הפיוט במרוקו

הפיוט הוא בן לווייתה הנאמן של ההיסטוריה היהודית. קביעה חשובה זו של אחד מגדולי החוקרים שקמו לפיוט מהעברי הלא הוא י"ל צונץ. מתאשרת גם מתוך עיון בפיוט העברי בארצות המזרח במאות האחרונות. ואולם כדי להבין קביעה זו לאשורה עלינו לשרטט מעט את הרקע ההיסטורי של גולת מרוקו.

פיוטים נוספים השקולים במשקל הברתי־פונטי הנם פיוטים מרובעים. בנידון אלו יש להעיר, כי שירים אלו כוללים חמש או שש הברות פונטיות בצלעית ולעתים נדירות עד כשבע הברות בצלעית^,. לאמיתו של דבר ניתן לראות בצלעיות אלו התיחסות ׳הברתית׳ לשוואים הנעים שבצרופי העמודים היסודיים במשקלי שירת ספרד. לאמור, אם נתייחס למשקל המתפשט למשל, הרי שבצרופו היסודי בשירת ספרד הוא בנוי מ׳מתפעלים־פועלים׳. ובתרגום למשקל הברתי־פונטי, שבע הברות לפנינו, וצרוף זה חוזר על עצמו ארבע פעמים בטורי השיר. אם נתייחס אל הצרוף התדיר בפיוטי יעב׳׳ץ של המתפשט שהוא ׳מתפעלים־נפעל׳, נמצא שהוא שווה ערך לשש הברות במשקל הברתי־פונטי שבו השווא הנע עושה הברה. ואולם, קיימים גם פיוטים בהם קיים צרוף הברות מסורג של 6/7/6/7 וכדומה. לפיוטים אלו העשויים במתכונת אאאת בבבת וכוי, יש לעיתים טור פתיחה שמבנהו אאאא ולאחריו בבבא, גגגא. בשירים הסטרופיים מדובר במקרים כגון אלו על סטרופת פתיחה. חלק ניכר של הפיוטים חותם במקרא, לאמור, הצלעית האחרונה (ולעתים גם חלק מן הצלעית שלפניה) הינה פסוקית. אבל יש להוסיף, כי ברוב המקרים, הצלעיות המקראיות חותמות־הטורים מסיימות במלה זהה, ובמיוחד אהודה מלה שהיא שם פרטי, כגון שם ה׳, ראה בפיוט ׳ה׳ רועי׳(יט עמי ב) ובפיוט ׳יה בעוזך׳(דף כ עמי א). יש שהשם הפרטי הוא כינוי לאומה וכך מופיעים בעמודים כז עמי ב-כח עמי א, חמישה פיוטים המסתיימים במלה יעקב. ואחרון, שם פרטי של אדם מופיע בחלק מן הפיוטים לעולים לתורה, והם פיוטים המסיימים כל טור בשמו של העולה לתורה, (דף נז עמי ב, דף נו עמי א). ואולם, יש מלות סיום זהות שהם שם עצם כללי בסיום טורי השירים המרובעים שבמשקל ההברתי־פונטי, למשל המלה ׳בית׳ בפיוט ׳יחיד ונורא׳(דף כג עמ' ב } במקרים אלו המלה הזהה הינה מלת מפתח בשיר, מעין ציר מרכזי, שכן המלה " בית " ׳ משמעותית להבנת התוכן בפיוט זה, המיועד לחנוכת בית־הכנסת. פיוט פיוט מיוחד מסוג זה הוא הפיוט ׳יה מחשבת׳(דף כחעמ׳ א) ובו מאיית הפייטן את המלה האחרונה, אות אחר אות. נמצא שהאות האחרונה משמשת מלת קבע, כגון: יה ״חשבת / צוררי השבת / וברך את בית / יו׳׳ד עי׳׳ן קו״ף בי׳׳ת // עורה לקראתי / עוז ישועתי / ולתחינתי / תי״ו קו״ף שי׳׳ן יו״ד בי״ת וגו׳.

לסיום יש להדגיש, כי פיוטים מסוג זה שהם מרובעים ובמשקל הברתי־פונטי, אינם מופיעים במדור החגים שאין בהם מלאכה, ואינם מופיעים במדורי הקינות וההספדים. נמצאנו למדים שהתבנית החדשה המחליפה את התבנית הקלאסית, מקומה יכירנה רק ואך בין פיוטים פחות חגיגיים. עדיין יש להבין מדוע מופיע המרובע ההברתי־פונטי בריבוי יחסי בין הרשויות לברכו. והנה מסתבר שגם בספרד היו הרשויות הרשמיות לברכו ׳פתוחות׳ לתבניות ולדפוסים משתנים

נוסיף ונציין כי לא רק ׳מרובעים׳ נקלטו במשקל ההברתי־פונטי, אלא גם פיוטים מן הסוג של ה׳משולשים׳, כגון ׳קום נגיד׳(דף נז עמי א). יש לציין כי גם אם אורך הצלעיות רב יותר, הנה סך ההברות בכל שלושת הצלעיות אינו עולה על סך כל ההברות שבצלעיות השירים המרובעים. מכל מקום, צורת המשולשים אינה שכיחה כמרובעים גם בתחום השירים השקולים במשקל ההברתי־פונטי. המשולשים כמוהם כמרובעים, אינם נחלת השירה החגיגית אלא מזומנים הם להזדמנויות הפחות חגיגיות כפי שהוסבר בדיוננו על המרובעים

כללו של דבר, הכבוד בפני מסורת ספרד רב עדיין, כך שאין מסלקים דפוסים קודמים אלא מוסיפים עליהם מתוך התאמה לאשר נעשה בעבר.

לחיות עם האסלאם

דת תרבות, היסטוריה, אלימות וטרור

ומקורות צמיחתו של האסלאם היסודני של ימינו

רפאל ישראלי

בעשרות השנים האחרונות, היה האסלאם לדחלילה של התרבות המערבית, לרבות התרבות שלנו בחלק זה של העולם. הסיבה, התפרצותו של האסלאם היסודני (הפונדמנטליסטי) באזורנו בפעולות אלימות וטרור בקנה מידה עולמי בדמותם של ארגונים מזרי אימה כמו החמא״ס, הג׳יהאד האסלאמי והחיזבוללה, וברחבי העולם בדמות אל־קאעידה ובנותיה. כאן באזור היתה הורתה ולידתה של דת גדולה ומצליחה זו המונה כיום כמיליארד ומחצה מאמינים. המוני המוסלמים פזורים בכ־57 מדינות בעלות רוב מוסלמי והרואות את עצמן מוסלמיות. במאה העשרים היגרו עשרות מיליונים מהם בעיקר לארצות המערב, בהן נוכחותם המוגברת הפכה לבעייתית לאחרונה.

ספר זה, שחובר על ידי מורה לאסלאם מן האוניברסיטה העברית בירושלים, שחלקו בפירסומים על האסלאם היסודני במזרח התיכון ובאסיה הוא רב, ושהרצאותיו בנושאים אלה מבוקשות מאד בארץ ובעולם, בא להראות גם את צידו השני של האסלאם כציוויליזציה בת למעלה מ־1400 שנה. דת ותרבות שעלו מן המדבר והתפשטו על פני מרחבים גדולים באסיה ובאפריקה, בדרכי כיבוש, מסחר ועבודת מיסיון (דעווה), ולאחרונה יותר ויותר גם באירופה, באמריקה ובאוקיאניה בדרך של הגירה. תרבות זו הגיעה להישגים מפליגים בחומר וברוח בימי תפארתן של השושלות האסלאמיות הגדולות: האומיית, העבאסית, ולאחרונה העותמאנית והמוגולית.

אלא שלהבדיל מן הימים הנוצצים המוקדמים, בהם שלט האסלאם בכיפה ואילו המערב רעד מפניו כעלה נידף, התהפכו היוצרות בתחילת העידן המודרני שהשתלטות תרבות המערב על העולם היתה סמלו. או אז החל תהליך נסיגתה, התכווצותה והידלדלותה החומרית והרוחנית של תרבות האסלאם המפוארת. מתוך תיסכולים אלה שנבעו מאי קבלת הדין על שהשליט היה לנשלט, נבעו תגובות, מהן נואשות, רפורמיסטיות או מהפכניות של החברות האסלאמיות שהתבטאו באלימות ומהפכניות, שמטלטלות את העולם כולו מאז החל אותו תהליך המודרניזציה, וביתר שאת את העולם בדור שלנו.

אלה הם כמה מן הנושאים הנדונים בספר זה, הראשון מסוגו בעברית, שתוכנן וחובר להשיב בדרך קריאה, קלה להבנה ושווה לכל נפש לשאלותיו ולתהיותיו של הקורא הישראלי הנבוך, הסקרן והירא ממראה עיניו ומשמע אוזניו, וביחוד מפני העתיד לבוא.