מיהו מוחמד – נביאו או —-דורון חכימי
מיהו מוחמד – נביא או מייסד תנועה לוחמת ? – דורון חכימי
במשך אלפי שנים חיו בני השבטים היהודים בשכנות טובה עם שבטי המדבר בחצי האי ערב, ללא מלחמות וללא שפיכות דמים. הס חיו עמם בשלום ובשיתוף פעולה מלא בכל תחומי החיים.
שבטים רבים מבני העם היהודי התיישבו בחבל חיג׳אז והקימו את העיר יתר׳ב וישובים גדולים אחרים בסביבתה.
קרב ׳חנדק׳ התרחש בין כוחותיו של מוחמד לבין כוחות הברית ממכה בשנת 626/7 כשהחפיר סביב העיר מנע מכוחותיו של אבו-סופיאן לפרוץ פנימה ולהכניע את צבאו של מוחמד שהתבצר מאחורי החפיר, ה"חנדק " בהמוניו.
למרות החפיר העמוק שהפריד בין שני המחנות הלוחמים הצליחו לוחמיו של אבו־סופיאן להסב אבדות רבות לכוחותיו של מוחמד, אף כי ניסיונותיהם הרבים לפרוץ את מערך כוחותיו המבוצר מאחורי ה׳חנדק׳ לא צלחו והזמן הממושך היה בעוכריהם.
חוקרי תולדות האיסלאם תמימי דעים ביניהם שאבו-סופיאן וחבר מפקדי כוחותיו לא תיארו לעצמם שיתקלו במכשול אדיר ממדים כ׳חנדק׳ שהיה זר להם במהותו ולכן לא התכוננו ולא הכינו בעוד מועד ציוד מתאים לפעולה כנגד ביצורים כדוגמת החפיר העמוק שחפרו כוחותיו של מוחמד סביב העיר.
מלבד האמור, יש להדגיש כי כוחות הצבא ממכה לא הצטיידו באספקה מספקת דיה ולא יכלו להמשיך זמן רב במצור על העיר כדי לנהל מלחמת התשה ממושכת.
אבו־סופיאן וסגנו הבכיר חאלד אבן-אל-ווליד, מפקד הפרשים של מכה ומנהיגי השבטים בעלי בריתם, הגיעו בעל כורחם למסקנה שאין טעם להמשיך במלחמת ההתשה ובמצור ממושך על העיר והחליטו לסגת משם ללא כל הישג משמעותי בתחום הצבאי או המדיני.
מלחמת ה׳חנדק׳ וכשלון כוחות הצבא ממכה לפרוץ את מערכי הביצורים של כוחות מוחמד באל-מדינה הפכו לפרק האחרון במאבק המזוין והממושך בין שני המחנות העוינים אף כי לא חדלו שני הצדדים מניסיונותיהם למרר את חיי הצד שכנגד.
הצלחתו של מוחמד ולוחמיו להדוף את צבא מכה העדיפים משדה המערכה, היוותה סימן דרך חשוב להמשך מאבקו להשיג שליטה מוחלטת ועליונות סמכותית כמנהיגה הבלעדי של אל-מדינה.
מנהיגה של אל-מדינה, עבדאללה אבן-אובי, שהיה זקן ומותש ממאבקים ויריבויות נגד מוחמד, חתם עמו בלית ברירה על חוזה שלום וקיבל על עצמו ועל בני שבטו את מרותו ללא תנאי.
מוחמד ראה שעת כושר להתקיף את יריביו קשיי העורף מהשבטים היהודים האחרונים שנותרו באל־מדינה, השבט ׳בני קריטה׳ והשבט היהודי ׳בני ת׳עלבה׳ שנוכחותם באזור הטילה ספק בנבואתו ובשליחותו על פי מעשיו.
מוחמד ציווה על כוחותיו להקיף מכל עבר את מתחם השבטים היהודיים וקבע מבין יועציו את סעד אבן־מועאד שהיה אחד מבעלי ההשפעה הגדולים באל-מדינה כבורר לקביעת גורלם של בני השבטים.
סעד אבן-מועאד, שנפצע קשות בקרב ׳חנדק׳ והיה על סף המוות, לא נטה חיבה יתרה ליהודים ובגזר דינו פסק להוציא להורג את כל הגברים ואת הנשים והטף למכור לסוחרי העבדים, אולם בפועל לא נהגו לוחמי מוחמד על פי הוראותיו של סעד אבן-מועאד וכפי שמציין אחד מגדולי חוקרי תולדות האיסלאם מייקל קוק התוצאה הייתה הוצאות להורג של המוני היהודים ללא הבחנה ורק המעטים ששרדו לאחר הטבח האכזרי נמכרו לסוחרי העבדים.
הערת המחבר : מייקל קוק, סופר ותיאולוג, מהחשובים בקרב חוקרי דת האיסלאם
ומחקריו יצאו לאור בספרו ׳מוחמד׳.
אימרותיו והטפותיו של מוחמד לקהל מאזיניו לפנים ביטאו את סלידתו מאי-צדק ואת חרדתו מ׳זעם האלוהים׳ ומ׳יום הדין׳ כלפי הרשעים.
ידיו של מוחמד היו מגואלות בדם יהודי שנשפך על פולחן אישיותו ולמען השגת שאיפותיו הבזויות. הוא נקט בכל האמצעים התפלים שעמדו לרשותו וגזר את דינם של היהודים, המאמינים בה', ללא משפט צדק וללא רחמים.
♦ האם רצח היהודים והחרמת רכושם לא נכללו בהגדרותיו כמעשי רשע ולא חל עליהם זעם ה׳ כיום הדין?
השאלות המתבקשות מאליהן הן:
♦ אין יכול אדם לרצוח אנשים ללא עוול בכפם לאחר שנכנעו ומסרו לו את כל רכושם?
♦ האם אדם בדמותו של מוחמד יכול להתיימר כשליח ה׳ ?
♦ האם מוחמד על פי תכונותיו האכזריות יכול להיקרא אנושי כצלמו של אדם על פי הבריאה?
אריות ונמרים וכל חיות הטרף אינם תוקפים את טרפם כשבטנם מלאה.
יהודים נכנעו והיו מוכנים למסור למוחמד את כל רכושם, אז מדוע לא חס על חייהם והורה להשמידם?
לאחר הטבח האכזרי של בני השבטים היהודים וחיסול יריביו, זכה מוחמד ברכוש יהודי רב כשלל ובאמצעותו הגדיל את כוחו הצבאי ויחידות פרשים נוספות, בנשק ובלוחמים רבים שהביאו את מעמדו למנהיג בלתי מעורער.
יש לציין כי רבים מלוחמיו של מוחמד היו עובדי אלילים שהצטרפו לשורותיו אך ורק למען שלל המלחמה הרב שנפל בחלקו, בעיקר מחיסולם של היהודיים באל-מדינה.
מוחמד לא בחל בבחירת לוחמיו ורצונו העז התמקד בעיקר והגשמת משימת חייו והיא: לכבוש את מכה ולנקום את הנקמה שבערה בקרבו מאז שמנהיגי מכה נידו אותו ממשפחת קורייש וכינו אותו מטורף וחולה רוח.
מוחמד החל בהרחבת תחום שליטתו לאחר שסילק מעל דרכו באל- מדינה את כל יריביו. הוא תקף את השבטים היהודים הנותרים ששכנו בצפונה של חבל חיג׳אז, ׳חיבר׳ ו׳פד׳כ׳, והורה להשמידם. כוחותיו של מוחמד צרו על השבטים היהודים בהמוניהם, אולם נתקלו במפתיע בהתנגדות עיקשת ולוחמנית של הנצורים.
מעצבי הכוחות הפולשים לא חזו ולא תיארו לעצמם, על פי ניסיונם לפנים נגד שבטי היהודים באל-מדינה כי עלולים הם להיתקל בתגובה כה עיקשת והרואית ובחזית של לוחמים שלא נרתעו ממאומה ולא חסו על נפשם.
הם השיבו מלחמה שערה והסבו חללים רבים לכוחותיו של מוחמד שלמרות כל מאמציהם לא הצליחו להבקיע את מערכי הביצורים ולהכניע את מגיני השבטים היהודים, חייבר ופד׳כ.
לוחמי חיבר ופד׳כ היו ברובם שאריות פליטי השבטים היהודים מאל־מדינה שנמלטו על נפשם ומצאו מקלט בקרב משפחותיהם או ידידיהם בצפונה של חיג׳אז בחסות השבטים חיבר ופד׳כ. הם לחמו כי ידעו מה עלה בגורלם של השבטים היהודים שויתרו על בתיהם ועל רכושם כדי להינצל, אך הושמדו.
לאחר מלחמה עקובה מדם, הגיעו שני הצדדים לפשרה. כוחותיו של מוחמד יסירו את המצור מעל השבטים חיבר ופד׳כ ובתמורה ישלמו בני השבטים כופר ומיסים.
מוחמד המשיך להתקדם לדרומה של חבל חיג׳אז ותקף שם את השבט הנוצרי ׳נג׳ראן׳ שאף הם חתמו עמו על הסכמי כניעה והתחייבו לתשלומי כופר כבדים.
בפרק זמן ממושך חדל מוחמד מלהטיף ולהשמיע את נבואותיו על זעם ה׳ ועל יום הדין ועסק ללא הרף בתכנון מלחמות ופשיטות וסילוק יריביו מעל דרכו באכזריות שלא נראתה כדוגמתה לפנים בחצי האי ערב.
Presence juive au Tafilalet-Revue Brit 31
Amnon Elkabets
Tafilalet – Sijilmassa
Les Juifs du Maroc considerent le Tafilalet comme le lieu ou ont exerce les rabbins de la famille Abehssera. En effet, de nombreuses families de rabbins ont vecu au Tafilalet mais les chefs spirituels etaient de la famille Abehssera bien connue. Rissani, a la pointe extreme du fleuve Ziz, etait son fief. Nous n'avons pas beaucoup de sources sur les origines de cette famille. Son histoire est enveloppee d'un bon nombre de legendes qui fixeraient ses debuts vers la fin du XVIII siecle, quand Rabbi Chmouel Elbaz a quitte Fes pour s'installer a Damas. C'est la que naquit Rabbi Yaacov (1807-1887) et c'est de la qu'il fit le chemin inverse vers le Maroc ou il se fixa a Rissani.
Des son arrivee, il se rendit compte de la decheance spirituelle de la communaute. II s'adonna a l'enseignement en renouvelant l'etude de la Thora comme au temps de Sijilmassa. II exigea des dirigeants des communautes d'envoyer des eleves a sa Yechiva. Lui-meme se dedia a l'etude de la Kabbale du Ha'ari Hakadoch. Deja a l'age de 27 ans, il ecrivit son fameux Pitouhe Hotam. Quand les dirigeants de la communaute voulurent imposer des taxes speciales sur les proprietaries des petites entreprises il s'y opposa farouchement et decida de diriger lui-meme la communaute. II ne se contenta pas de son action au Tafilalet. II se mit a visiter les autres communautes du Maroc, meme les plus eloignees. II crea en particulier des liens avec les expulses d'Espagne a Fez, Sefrou et Meknes.
Une fois, en parlant de la stabilite du royaume il declara
"Si le royaume cherifien est en plein epanouissement, c'est grace a l'aide apportee par les courtisans du Palais, les marchands juifs et leur fidelite au Sultan." Apres Rabbi Yaacov. la famille s'elargit et se dispersa dans toutes les villes de la region. Les rabbins Abehssera s’employerent surtout a corriger les irregularites internes des differentes communautes. ils fortifierent l'education et l'identite aussi bien des enfants que des adultes. C'est pourquoi ils fonderent des slaouates (petites classes) ou on enseignait la Thora. Ils fonderent aussi trois synagogues dont la plus importante etait celle de Baba Sale. Les synagogues etaient baties en briques d'argile mais leur interieur etait couvert de tapis et richement decore. II y avait la quelques livres de priere mais les livres saints les plus rares etaient chez la famille Abehssera. Celle-ci possedait une bibliotheque importante avec un grand nombre de manuscrits ecrits par les peres de la famille depuis ses debuts On peut constater que, mise a part la famille Abehssera, d'autres families de rabbins ont exerce au Tafilalet. Les Lassri par exemple, rabbins de pere en fils pendant vingt generations, et d'autres families celebres comme les Amsellem, Ben-Haroch, Elzra', Chetrit…
המקובלים במרוקו – משה חלמיש – ממזרח וממערב כרך ב'
ממזרח וממערב כרך ב'
קובץ מחקרים בתולדות היהודים במערב ובמגרב
בעריכת
אליעזר בשןף אברהם רובינשטיין, שמעוןשורצקופ
הוצאת אוניברסיטת בר-אילן
רמת גן, תש"מ
ברם לא נעסוק בשלב זה , אלא בתחום הנראה לנו פרילימינארי יותר. מבקשים אנו להציע בזאת רשימה של מקובלים במרוקו, החל בגירוש ספרד ואילך. בלא מעט כמובן, בחשיבותם של הדורות הקודמים. כדוגמא נזכיר את רבי יהודה בן נסים אבן מלכה, שחי במאה ה-14, כנראה בפאס.
פירושו הערבי ל " ספר היצירה " נכתב בשנת 1365 ראה : רבי יהודה אבן מלכה " כתאב אנס ותפסיר" , בעריכת יהודה אריה וידה.
מראש יאמר כי רשימה זו איננה שלמה, שכן יש להניח שעקב מצבו העגום של הדפוס בצפון אפריקה, אבד זכרם של חכמים וחיבוריהם. לעומת זאת אתה מוצא בפריהם של הרב יעקב משה טולידאנו ויוסף בן נאיים ובעיקר אצל זה האחרון, אישים שונים המכונים בתואר " מקובל " בלא שיש בידינו ידיעה מוסמכת על בית המדרש שלהם או על חיבור איזהו שכתבו.
אצל רבים היה הזוהר בעיקר, חלק מהחינוך התורני, ולא תמיד ברורה אפוא ההבחנה בין מקובל יוצר ומי שהקבלה היא חלק מתודעתו, ובין תלמיד חכם שהשכלתו הרוחנית מקפת גם את תורת הסוד. לפיכך, מחולקת הרשימה דלהלן לשני חלקים
1 – מקובלים שלגביהם יש ידיעות מבוססות, אפילו הן מועטות בכמות.
2 – מקובלים שהעדות שלהם רופפת, אם כי ייתכן, כאמור, ששיני הזמן גרמו לכך, וכן הבאנו אותם
הרשימה ערוכה בסדר אלפבתי של שמות פרטיים. עם זאת, אין הרשימה מיועדת להביא כל החומר הידוע על האישים, אלא ראשי פרקים בלבד, ובעיקר במה שנוגע להיותם מקובלים. לפיכך לא יימנו, למשל, חיבורים הלכיים במסגרת סקירת חיבורי המקובלים. נקווה שיהא בכך כדי לתרום לבירור מעמדה של הקבלה בארץ מבוא השמש.
חלק א.
רבי אברהם הכהן, מוזכר כמה וכמה פעמים בסוף הספר " מאור ושמש ". בדף קכא שם, נזכרים ליקוטיו.
אברהם אדרוטיאל. בן שלמה. ישב בפאס, חיבורו " אבני זכרון " כתב יד, נכתב ברבע הראשון של המאה ה-16. המחבר מספר על החכמים השלמים מרביצי תורה ראשי הישיבות, שהוא יושב בקרבם.
ואני הצעיר תלמידיהם המתאבק בעפר רגליהם שותה בצמא את דבריהם, כל ימי גדלתי ביניהם ולמדתי בתלמידיהם…ומרוב התשוקה בינותי בספרים דברי הראשונים והאחרונים להבין דבר תורה וסודותיה.
תוך כדי כך, פרים שונים, באו לידינו מהחכמים הקדמונים מלבד מה שנעלמו ממנו לרבבות ולאלפים. וגם מספרי האחרונים יקרים ונכבדים סודות כמוסים באלף מסגר סגורים "
ממקורות שונים אוסף המחבר חומר על שאלות עיקריות בקבלה. אוסף זה הוא ממש אוצר בלום, ונכרים בו גם ספרים שאבדו בינתיים, לא לשווא מרבה לצטט אותו, כשני דורות מאוחר יותר, רבי יעקב אפרגאן, בספרו " מנחה חדשה ", והוא מכנה אותו " המקובל האלהי נר ישראל ", וכיוצא באלה.
" הוא נתבש"מ לפני שנת ש"ה והיו ימי חייו בערך ששים שנה פחות או יותר, והוא חיבר תשלום ספר הקבלה מהראב"ד, והא סיפר בספרו הנזכר כשבאו המגורשים לפאס הוא היה בן עשר שנים, והוא למד לפני רבי יעקב לואלי זצ"ל אחד ממגורשי פורטוגל ". ( מלכי רבנן לרבי יוסף בן נאיים )
קריאה בתורה אצל י.מרוקו
ראשון פרשת וישלח נוסח מרוקו
מקדם ומים כרך ו – מאמרים שונים
מקדם ומים כרך " ו"
הקהילות היהודיות בצפון אפריקה ובמזרח ב
מקדם ומים כרך ו
פרקי חברה ותרבות
העורך – יוסף שטרית
הפקולטה למדעי הרוח, אוניברסיטת חיפה
חיפה תשנ"ה – 1995
פתח דבר
כרך שישי זה של הסדרה מקדם ומים מוקדש לסוגיות שונות בתולדות הקהילות היהודיות בצפון אפריקה ובמזרח התיכון. שני חלקיו הראשונים כוללים מחקרים בנושאים חברתיים ותרבותיים מחיי הקהילות, וחלקו השלישי מציג דיון שהתנהל במסגרת רב־שיח בנושא ״היצגי העבר היהודי וייחודו ההיסטורי והשפעתם על מערכות החינוך והתרבות ועל היצירה בישראל — גירוש ספרד או גילוי אמריקה?״.
הדיון המובא כאן התקיים ביום רביעי כא באייר תשנ״ג( 12במאי 1993) באוניברסיטת חיפה כחלק מכנס חוקרים שהוקדש לנושא ״אסטרטגיות הקיום של הקהילות היהודיות בפזורה הספרדית ובאגן הים התיכון״. השתתפו בו הסופר א״ב יהושע מאוניברסיטת חיפה, פרופ׳ אסא כשר מאוניברסיטת תל־אביב ופרופ׳ יוסף קפלן מן האוניברסיטה העברית בירושלים, וכן חוקרים, מרצים וסטודנטים מאוניברסיטת חיפה ומאוניברסיטאות אחרות. אנו מוסרים כאן במלואם את דברי המידיינים ואת שאלות הקהל ותגובותיו כפי שהושמעו בכנס. מטרתו של רב־השיח הייתה לדון בדימויים של העבר היהודי בכלל ושל העבר של יהדות ספרד ויהדות ארצות האסלאם בפרט כפי שהם באים לידי ביטוי בתרבות הישראלית העכשווית. הדיון התקיים לאור הפולמוס שעוררו אנשי אקדמיה שונים לרגל ציון 500 שנה לגירוש ספרד ומחאתם על כך, שלא הובלט באותה המידה מאורע חשוב לא פחות בתולדות האנושות, גילוי אמריקה, שהתרחש באותה שנה.
[anti-both]
בחלק הראשון של הקובץ מכונסים מחקרים מגוונים הנוגעים לחברה היהודית בארצות האסלאם. ל׳ בורנשטיין־מקובצקי מתארת את טיב היחסים החברתיים ששררו בין היהודים למוסלמים ולנוצרים באימפריה העות׳מאנית במאות ה־16 וה־17, על פי מקורות פנימיים יהודיים ומקורות חיצוניים, של נוסעים זרים בעיקר. א׳ בשן מפרט את פועלם של דיפלומטים יהודים שפעלו בשירותו של שליט מרוקו מחמד בן עבדאללה (1790-1757) וקידמו את היחסים בין מרוקו לבריטניה במחצית השנייה של המאה ה־18 . י׳ גרשון מתאר את הגירתם של בני קהילת תיטואן אל מחוץ למרוקו החל במאה ה־18 ושמירתם על הלשון הקהילתית, הספרדית־היהודית, במקומות התיישבותם תוך העלאתה על נם של ״רוח״ קהילתם ושימור עברה המיתי. ד׳ שרוטר וי׳ שיטרית מנתחים את הרפורמות שעשה השלטון הקולוניאלי במוסדות היהודיים במרוקו כחלק מהשתלטותו על מנגנוני העצמה וחלוקת המשאבים במרוקו, ומעלים את מערבת השיקולים ואת הכיוונים השונים שעמדו בפני גנרל ליוטה והפקידות הבכירה של הפרוטקטורט הצרפתי כשבאו להחליט על אופיין של הרפורמות ועל היקפן. במאמר גם מובאים בתרגום עברי מסמכים שונים המאירים את לבטיהם של ראשי הפרוטקטורט ואת מניעיהם בגיבוש החלטתם הסופית. ד׳ כהן בוחן את מדיניותה המאוחרת של חברת כי״ח כלפי החינוך היהודי באלג׳יריה ואת הדרכים שהיא נקטה כדי לשפר את החינוך הקהילתי המסורתי ולשוות לו גוון מודרני. ח׳ סעדון מתאר את התפתחות הארגון הקהילתי בתוניסיה בעידן המודרני, את סמכויותיה של מועצת הקהילות ואת יחסי הגומלין שהתפתחו בינה לבין התנועה העיונית שצמחה בתוניסיה בין שתי מלחמות העולם.
החלק השני של הקובץ כולל שלושה מחקרים בנושאים ספרותיים, אחד על השירה העברית במרוקו ושניים על היצירה הספרותית של יהודי עיראק. י׳ שיטרית מציג את שני מוקדיה התמטיים המרכזיים והבלעדיים כמעט של השירה העברית במרוקו מאז המאה ה־16: ההתמקדות בענייני הקהילה ובצרכיה מחד גיסא והתקווה המשיחית של בני הקהילה מאידך גיסא. י׳ אבישור מתאר את התמורות שחלו ביצירה הספרותית ובסוגותיה וכן בלשון הערבית־היהודית בעיראק מאז אמצע המאה ה־18. ר׳ שניר מנתח את יחסי הגומלין הפרובלמטיים שהתקיימו בין הספרות הערבית שנכתבה בידי יהודים בעיראק לבין הספרות הערבית המוסלמית במאה העשרים.
לעונג רב הוא לי להודות כאן לכל אלה שתרמו בעצה ובעידוד, וכן במימון הדפסתו של קובץ זה, בראש ובראשונה לפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת חיפה לדיקן הקודם פרופ' דוד קושניר ולדיקן הנוכחי פרופ׳ אפרים דוד, וכן לראש מינהל הפקולטה גב׳ בלה טוקטלי.
תודתי נתונה גם לדפוס ״דף־גוי בע״מ״ ולמנהלו מר פ׳ דן על עבודתם המסורה בהדפסת הספר, ולמר א׳ בךאמתי על התקנת הספר והגהתו.
י״ש
ניסן תשנ״ה
תאג'ר אל סולטאן- מיכאל אביטבול
تاجر السلطان
نخبة الاقتصادية اليهودية في المغرب
תאג'אר אל-סולטאן – עילית כלכלית יהודית במרוקו – מיכאל אביטבול
לעומת הסדרות האחרות של המפעל, הסדרה הנוכחית אליה משתייך כרך זה של אוריינס יודאיקוס מצטיינת בשפע רב של מקורות המתעדים באופן מפורט ועדכני כל תחום, כל נושא וכמעט כל היבט מחיי היהודים בארצות האסלאם במאות התשע עשרה והעשרים.
מכתב מספר 10 – رسالة – ١٠
מכתב המלצה מאת הח'ליפה של מראכש עבור שני האחים יעקב ואברהם קורקוס. הנמען שנמנה עם פקידי ההמח'זן מתבקש לסייע לשני האחים במלאכתם.
30.10.1857
الحمد للاه وحده
وصلى الله وسلم سيدنا ومولانا محمد وله وصحبه
1 – خديم سيدنا الارضَ الحاج محمد عبد السلام بن زاكور وفقك الله وسلام عليك رحمة الله
2 ـ عن خير مولانا نصره الله وبعد فان التاجرين ابراهيم ويعقوب ولدي اسلوم قرقوز
3ـ يهوديانا وابوهم كان يودينا وهما من تجار اليهود ونظيرهما فيهم في التجارة
4 ـ قليل فراع لهما ذلك واستوصي بهما خيرا لانحياشهما بجانبنا والسلام في 11
5 ـ ربيع الثاني عام 1274
الخليفة
مولاى محمد
ابن امير المؤمنين
عبد الرحمن
وفقه الله
الحمد للاه وحده
השבח לאל לבדו
وصلى الله وسلم سيدنا ومولانا محمد وله وصحبه
תפילת אלוהים וברכתו על אדוננו מחמד ועל בני ביתו וחבריו
1 – خديم سيدنا الارضَ الحاج محمد عبد السلام بن زاكور وفقك الله وسلام عليك رحمة الله
אל משרת אדוננו המצוין ולחאג' מחמד בן עבד אל סלאם בן זאכור ( 1 ) יצליח האל דרכך, שלום עליך ורחמי האל
2 ـ عن خير مولانا نصره الله وبعد فان التاجرين ابراهيم ويعقوب ولدي اسلوم قرقوز
בחסד אדוננו, ינצרנו האל. לעצם העניין, שני הסוחרים אברהם ויעקב בני קורקוס
3ـ يهوديانا وابوهم كان يودينا وهما من تجار اليهود ونظيرهما فيهم في التجارة
הם יהודים שלנו. אביהם היה יהודי שחנו ומעטים כמותם במסחר מקרב הסוחרים היהודים.
4 قليل فراع لهما ذلك واستوصي بهما خيرا لانحياشهما بجانبنا والسلام في 11
זכור להם זאת והמלץ עליהם לטובה כי הם תחת חסותנו.שלום.
5 ـ ربيع الثاني عام 1274
الخليفة
مولاى محمد
ابن امير المؤمنين
عبد الرحمن
وفقه الله
5- לרביע אלת'אני שנת 1274
– חותמת הח'ליפה מולאי מוחמד בן נסיך המאמינים עבד אלרחמאן, יצליח האל דרכו
הערת המחבר : מוחמד ן' עבד אלסלאם זאכור ממשפחה של מלומדים ופקידי המח'זן מפאס. הוא שימש בתפקיד עאמל, מושל על נמל מוגאדור בין השנים 1857 – 1859