מיהו מוחמד – נביא או מייסד תנועה לוחמת ?  – דורון חכימי

במשך אלפי שנים חיו בני השבטים היהודים בשכנות טובה עם שבטי המדבר בחצי האי ערב, ללא מלחמות וללא שפיכות דמים. הס חיו עמם בשלום ובשיתוף פעולה מלא בכל תחומי החיים.

שבטים רבים מבני העם היהודי התיישבו בחבל חיג׳אז והקימו את העיר יתר׳ב וישובים גדולים אחרים בסביבתה.

קרב ׳חנדק׳ התרחש בין כוחותיו של מוחמד לבין כוחות הברית ממכה בשנת 626/7 כשהחפיר סביב העיר מנע מכוחותיו של אבו-סופיאן לפרוץ פנימה ולהכניע את צבאו של מוחמד שהתבצר מאחורי החפיר, ה"חנדק "  בהמוניו.

למרות החפיר העמוק שהפריד בין שני המחנות הלוחמים הצליחו לוחמיו של אבו־סופיאן להסב אבדות רבות לכוחותיו של מוחמד, אף כי ניסיונותיהם הרבים לפרוץ את מערך כוחותיו המבוצר מאחורי ה׳חנדק׳ לא צלחו והזמן הממושך היה בעוכריהם.

חוקרי תולדות האיסלאם תמימי דעים ביניהם שאבו-סופיאן וחבר מפקדי כוחותיו לא תיארו לעצמם שיתקלו במכשול אדיר ממדים כ׳חנדק׳ שהיה זר להם במהותו ולכן לא התכוננו ולא הכינו בעוד מועד ציוד מתאים לפעולה כנגד ביצורים כדוגמת החפיר העמוק שחפרו כוחותיו של מוחמד סביב העיר.

מלבד האמור, יש להדגיש כי כוחות הצבא ממכה לא הצטיידו באספקה מספקת דיה ולא יכלו להמשיך זמן רב במצור על העיר כדי לנהל מלחמת התשה ממושכת.

אבו־סופיאן וסגנו הבכיר חאלד אבן-אל-ווליד, מפקד הפרשים של מכה ומנהיגי השבטים בעלי בריתם, הגיעו בעל כורחם למסקנה שאין טעם להמשיך במלחמת ההתשה ובמצור ממושך על העיר והחליטו לסגת משם ללא כל הישג משמעותי בתחום הצבאי או המדיני.

מלחמת ה׳חנדק׳ וכשלון כוחות הצבא ממכה לפרוץ את מערכי הביצורים של כוחות מוחמד באל-מדינה הפכו לפרק האחרון במאבק המזוין והממושך בין שני המחנות העוינים אף כי לא חדלו שני הצדדים מניסיונותיהם למרר את חיי הצד שכנגד.

הצלחתו של מוחמד ולוחמיו להדוף את צבא מכה העדיפים משדה המערכה, היוותה סימן דרך חשוב להמשך מאבקו להשיג שליטה מוחלטת ועליונות סמכותית כמנהיגה הבלעדי של אל-מדינה.

מנהיגה של אל-מדינה, עבדאללה אבן-אובי, שהיה זקן ומותש ממאבקים ויריבויות נגד מוחמד, חתם עמו בלית ברירה על חוזה שלום וקיבל על עצמו ועל בני שבטו את מרותו ללא תנאי.

מוחמד ראה שעת כושר להתקיף את יריביו קשיי העורף מהשבטים היהודים האחרונים שנותרו באל־מדינה, השבט ׳בני קריטה׳ והשבט היהודי ׳בני ת׳עלבה׳ שנוכחותם באזור הטילה ספק בנבואתו ובשליחותו על פי מעשיו.

מוחמד ציווה על כוחותיו להקיף מכל עבר את מתחם השבטים היהודיים וקבע מבין יועציו את סעד אבן־מועאד שהיה אחד מבעלי ההשפעה הגדולים באל-מדינה כבורר לקביעת גורלם של בני השבטים.

סעד אבן-מועאד, שנפצע קשות בקרב ׳חנדק׳ והיה על סף המוות, לא נטה חיבה יתרה ליהודים ובגזר דינו פסק להוציא להורג את כל הגברים ואת הנשים והטף למכור לסוחרי העבדים, אולם בפועל לא נהגו לוחמי מוחמד על פי הוראותיו של סעד אבן-מועאד וכפי שמציין אחד מגדולי חוקרי תולדות האיסלאם מייקל קוק התוצאה הייתה הוצאות להורג של המוני היהודים ללא הבחנה ורק המעטים ששרדו לאחר הטבח האכזרי נמכרו לסוחרי העבדים.

הערת המחבר : מייקל קוק, סופר ותיאולוג, מהחשובים בקרב חוקרי דת האיסלאם

ומחקריו יצאו לאור בספרו ׳מוחמד׳.

אימרותיו והטפותיו של מוחמד לקהל מאזיניו לפנים ביטאו את סלידתו מאי-צדק ואת חרדתו מ׳זעם האלוהים׳ ומ׳יום הדין׳ כלפי הרשעים.

ידיו של מוחמד היו מגואלות בדם יהודי שנשפך על פולחן אישיותו ולמען השגת שאיפותיו הבזויות. הוא נקט בכל האמצעים התפלים שעמדו לרשותו וגזר את דינם של היהודים, המאמינים בה', ללא משפט צדק וללא רחמים.

♦                   האם רצח היהודים והחרמת רכושם לא נכללו בהגדרותיו כמעשי רשע ולא חל עליהם זעם ה׳ כיום הדין?

השאלות המתבקשות מאליהן הן:

♦          אין יכול אדם לרצוח אנשים ללא עוול בכפם לאחר שנכנעו ומסרו לו את כל רכושם?

♦          האם אדם בדמותו של מוחמד יכול להתיימר כשליח ה׳ ?

♦          האם מוחמד על פי תכונותיו האכזריות יכול להיקרא אנושי כצלמו של אדם על פי הבריאה?

אריות ונמרים וכל חיות הטרף אינם תוקפים את טרפם כשבטנם מלאה.

יהודים נכנעו והיו מוכנים למסור למוחמד את כל רכושם, אז מדוע לא חס על חייהם והורה להשמידם?

לאחר הטבח האכזרי של בני השבטים היהודים וחיסול יריביו, זכה מוחמד ברכוש יהודי רב כשלל ובאמצעותו הגדיל את כוחו הצבאי ויחידות פרשים נוספות, בנשק ובלוחמים רבים שהביאו את מעמדו למנהיג בלתי מעורער.

יש לציין כי רבים מלוחמיו של מוחמד היו עובדי אלילים שהצטרפו לשורותיו אך ורק למען שלל המלחמה הרב שנפל בחלקו, בעיקר מחיסולם של היהודיים באל-מדינה.

מוחמד לא בחל בבחירת לוחמיו ורצונו העז התמקד בעיקר והגשמת משימת חייו והיא: לכבוש את מכה ולנקום את הנקמה שבערה בקרבו מאז שמנהיגי מכה נידו אותו ממשפחת קורייש וכינו אותו מטורף וחולה רוח.

מוחמד החל בהרחבת תחום שליטתו לאחר שסילק מעל דרכו באל- מדינה את כל יריביו. הוא תקף את השבטים היהודים הנותרים ששכנו בצפונה של חבל חיג׳אז, ׳חיבר׳ ו׳פד׳כ׳, והורה להשמידם. כוחותיו של מוחמד צרו על השבטים היהודים בהמוניהם, אולם נתקלו במפתיע בהתנגדות עיקשת ולוחמנית של הנצורים.

מעצבי הכוחות הפולשים לא חזו ולא תיארו לעצמם, על פי ניסיונם לפנים נגד שבטי היהודים באל-מדינה כי עלולים הם להיתקל בתגובה כה עיקשת והרואית ובחזית של לוחמים שלא נרתעו ממאומה ולא חסו על נפשם.

הם השיבו מלחמה שערה והסבו חללים רבים לכוחותיו של מוחמד שלמרות כל מאמציהם לא הצליחו להבקיע את מערכי הביצורים ולהכניע את מגיני השבטים היהודים, חייבר ופד׳כ.

לוחמי חיבר ופד׳כ היו ברובם שאריות פליטי השבטים היהודים מאל־מדינה שנמלטו על נפשם ומצאו מקלט בקרב משפחותיהם או ידידיהם בצפונה של חיג׳אז בחסות השבטים חיבר ופד׳כ. הם לחמו כי ידעו מה עלה בגורלם של השבטים היהודים שויתרו על בתיהם ועל רכושם כדי להינצל, אך הושמדו.

לאחר מלחמה עקובה מדם, הגיעו שני הצדדים לפשרה. כוחותיו של מוחמד יסירו את המצור מעל השבטים חיבר ופד׳כ ובתמורה ישלמו בני השבטים כופר ומיסים.

מוחמד המשיך להתקדם לדרומה של חבל חיג׳אז ותקף שם את השבט הנוצרי ׳נג׳ראן׳ שאף הם חתמו עמו על הסכמי כניעה והתחייבו לתשלומי כופר כבדים.

בפרק זמן ממושך חדל מוחמד מלהטיף ולהשמיע את נבואותיו על זעם ה׳ ועל יום הדין ועסק ללא הרף בתכנון מלחמות ופשיטות וסילוק יריביו מעל דרכו באכזריות שלא נראתה כדוגמתה לפנים בחצי האי ערב.