פורים במרוקו – מקורות שונים
מי כמוך לפורים שחיבר רבי יוסף משאש זצוק"ל
זוהי פרשת תולדות השיר, אשר יכולתי להציג עתה לפני מעלתו, וכבודו חכם ומבין מדעתו, יוסיף עליה כהנה וכהנה, וטרם מלאת השנה, את ברכתי קח נא, לשנה הבאה, בכל טוב תהיה מלאה, עליכם, ועל בניכם, ברוכים אתם לה׳ עשה שמים וארץ, כנה״ר וכנפשנאמן אהבתך במרץ, אחיך הצעיר החו״פ תלמסא״ן יע״א, בשילהי אלול התרצי׳ד, לפ״ג, עבד אל דוק וחוג אשש.
מעשה פורים של מ ע ג׳ א ז
מי כמוך ואין כמוך
מי דומה לך ואין דומה לך
אדון אתה משכיל לעם דל.
ביום רעה תמלטהו לא תחדל.
מעל שמים חסדד עליו גדל.
מה יקר חסדך אלהים:
בני בכורי אותו קראת.
ובזרוע עזך אויביו פזרת.
כי גדול אתה.
ועשה נפלאות אתה אלהים:
גערת זדים ארורים.
זרחת אור לישרים.
שנת יהללוה בשערי״ם.
כל יראי אלהים:
דעת פלשתי אחד נטרפה.
אזיל״אלי למעג׳אז בן למסט״אפא.
ואמו רק״ייא שפחה חרופה.
יאבדו רשעים מפני אלהים:
העמיק בספרי המכשפים.
וחובר חבר לכל אשפים.
ויאמר כי הוא אחד הצופים.
ותהי עליו רוח אלהים:
ועוד מצא פכים גנוזים.
מלאים זהבים ופזים.
וישכור דקים פוחזים.
כל גוים שכחי אלהים:
זד יהיר כלתה נפשו.
לתת כתר מלכות בראשו.
ויועץ עם שומעי רחשו.
ויאמרו לו שאל נא באלהים:
חמק שלשת ימים ביער.
ונגלה ברביעי לעמו הבער.
ועל דבר המלוכה פיו פער.
כי נכון הדבר מעם האלהים:
טמאים האמינו לאיש כזבים.
וישתחוו לו נערים ושבים.
ואביו אמר ראו אהובים.
בני אחד בחר בו אלהים:
יום ידע המלך שמו מוחמד.
כי זד יהיר כסאו חומד.
והשטן לימינו עומד.
ולא ירא אלהים:
כתב שלח המלך ברוב חרדה.
לשר פלשתים שמו בן עוד״א.
לתפוש בן זדים במצודה.
אין ישועתה לו באלהים:
לבש בן עוד״א עז וגבורה.
ויסע עם מחנהו מהרה. ויחן נגד האויב ביערה.
זה לעמת זה עשה האלהים:
« מחנה האויב נבהל בראותו.
סוס ורכב החונים לעמתו.
ומלכם הרגיעם במתק שפתו.
לא לכם המלחמה כי לאלהים:
נביא אנכי ומראש ידעתי.
כי בן עוד״א ילחם לקראתי.
ואד שמעו אחי מלתי.
וישמע אליכם אלהים:
סוד ה, ידעתי אותו.
כי בלילה הזה במחציתו.
בן עוד״א ישוב לאדמתו.
והרוח תשוב אל האלהים:
עבדיו והחיל שהביא.
ידעו כי אני מלך ונביא.
וירוצו אחרי כצבי.
כה יעשה לי אלהים:
פי כסיל מחתה היא לבן עוד״א.
כי בעוד לילה אחזתו רעדה.
והמות עליו ידו הדה.
ואיננו כי לקח אותו אלהים:
צלם מעליהם סר.
כי שר צבאם נחסר.
והכל ביד רשע נמסר.
כי היתה נסבה מעם האלהים:
קול רנה פצחו עבדיו ורננו.
כי דברי מלכם מאד נאמנו.
וישתחוו לו ויאמרו אדוננו.
המלד כמלאך האלהים:
רשע עריץ אסף עוד ערב רב
. ממשפחות פלשתים וערב.
כל איש המלמד ידיו לקרב.
עד למחנה גדול כמחנה אלהים:
שמחה ומשתה עשה לעמו.
וכטוב לבו נאם נאמו.
כי אמש בחלומו. נגלו אליו האלהים:
תולעת יעקב צוהו להשמיד.
קטון וגדול מבין עם תלמיד.
ומכה נפש יהודי הוא יעמיד.
בעדן גן אלהים:
את שללם וכל מקניהם.
תבוזו ותשבו בעריהם.
ונשיהם ובניהם ובנותיהם.
בידכם נתן אלהים:
כ במכנא״ס אלחם ראשונה.
ולא אתן להם חנינה.
ולא אעשה הבחנה.
בין צדיק לרשע בין עובד אלהים:
גדודיו נפלו על קדקדם.
ויקדו לו כי הגדיל כבודם.
ואהבם ונתן בידם.
עיר גדולה לאלהים:
דבר בליעל הטמא כשרץ.
הגיע למכנא״ס במרץ.
ותגעש ותרעץ הארץ.
ותהי לחרדת אלהים:
היהודים סגרו משכנם מהרה.
ויקראו צום ויקדשו עצרה.
וכל אחד בנפש מרה.
בוכה ומתנפל לפני האלהים:
וכל עוברי ארץ ציה.
הכו נפשם בצדיה.
והנמלט מידם היה.
נגוע מוכה אלהים
זרע יעקב היה למרמס.
ולבבו כדונג נמס.
כי מלאה הארץ חמס.
ותשחת הארץ לפני האלהים:
חרדו לרגעים זקן וצעיר.
כי אש המגור לבם הבעיר.
ותהי מהומת מות בעיר.
כבדה מאד יד האלהים:
טרחו אצילים להבריח רכושם.
ולהמלט מהר על נפשם.
והאויב אורב לתפשם.
ענין רע נתן אלהים:
יחדו נשארו עם קהלם.
וישימו באלהים כסלם.
כי לא יזנח ה, לעולם.
כפי הטף לא הספיק בצקם.
כי לא הצטידו די שפקם.
כי היתה שנת רעב ונקם.
כי לא המטיר ה, אלהים:
למטר קוו ויך ברד אותם.
כדוריו כאגוז מדתם.
והזקנים מעוררים לבותם.
מי יודע ישוב ונחם האלהים:
מלבם צעקו לשוכן ערץ.
הצילנו מכליון וחרץ.
למען דעת כל עמי ארץ.
כי ה, הוא האלהים:
נוגשנו זממם אל יפיקו.
זעום בם ובעונם ימקו.
ויאנחו בני ישראל ויזעקו.
ותעל שועתם אל האלהים:
סוד ה, ליראיו הודיע.
בחזון לחסידיו השמיע.
אל תחתו מנבל מרשיע.
הרפו ודעו כי אנכי אלהים:
עריצים י״ג אדר קבעו.
בו למטרתם יגיעו.
ויקומו מהר ויסעו.
ויהי חתת אלהים:
פחד אלהים נפל עליהם.
וחלחלה בכל מתניהם.
ויאמרו אל אדוניהם.
מה זאת עשה אלהים:
צר צורר ברוב נכליו.
חשב להרגיעם בהבליו.
ואכן בכל חיליו.
ויהי פחד אלהים:
קרב עד גבול מכנא״ס.
לכפר דרי״ש נכנס.
ורוב חילו נמלט ונס.
מפני יראת אלהים:
רצים חיש למלד הגידו.
כי במורד חילו מרדו.
וישלח המלך את גדודו.
אנשי חיל יראי אלהים׳:
שרי המלך עליו הקיפו.
ובי׳יג אדר אותו נגפו.
וככלב ראשו ערפו.
זה חלק אדם רשע מאלהים:
תפשו חצו וחרבו.
וינתחו בשרו וחלבו.
ויאכילו אותם לכלבו.
כי חרף מערכות אלהים:
אבותיו החיו לבדם.
ואך כרתו את ידם.
וייראו כל אדם.
ויגידו פועל אלהים:
גדוליו ושריו וסגניו.
וגם נשיו ובניו.
כרתו ראשם לעיניו.
באף עמים הורד אלהים:
הובא ראשו ברומח תקוע.
בט"ז אדר באחד בשבוע.
ועמו כל ראש קטוע.
יראו ענוים ישמחו דרשי אלהים
זחל כל איש רע ונבזה.
בראותו את כל המחזה.
ויאמרו זה אל זה.
ראה את מעשה האלהים:
טיט ורפש פנו מהמסלות.
וישטחו מרבדים כלולות.
ויצאו בתפים ומחולות.
ויריעו כל בני אלהים:
כלו מהר יגון ואנחה.
והעיר מכנא״ס צהלה ושמחה.
והיהודים בהשקט ובטחה.
משחקים לפני האלהים:
מנות שלחו לאביונים.
וכלם בשמחה עונים.
הודו לאדני האדנים.
הודו לאלהי האלהים:
סעו קטנים וגדולים.
בשירים והלולים.
עד מגדל ראשי הנתלים.
אשר השמיד אלהים:
פצחו רנה לעיניהם.
ויברכו שם אלהיהם.
ויפלו על פניהם.
ויאמרו ה' הוא האלהים:
קראו לצור ישועתם.
להגדיל עוד שמחתם.
להמטיר על אדמתם.
גשם נדבות תניף אלהים:
שתיל ישורון חמדת לבבות.
הרנין האל בגשם נדבות.
ויגדילו בנים ואבות.
תהלה והודות לאלהים:
אחי שיר חדש שירו.
זמרו אלהים זמרו.
זמרו למלכנו זמרו.
כי מלר כל הארץ אלהים:
נאור ואדיר אין בלתו.
שפך על אויב חמתו.
ויהי לצאן מרעיתו.
שמש ומגן ה, אלהים:
יום ט״ז אדר בכל שנה.
קדשו קהל קריה נאמנה.
בואו לפניו ברננה.
במקהלות ברכו אלהים:
יוסף ה, שנית ידו.
לפדות עם מיחלי חסדו.
ויטע ישראל עבדו.
כזית רענן בנית אלהים:
« מ-לכי שב את שבות בן פרץ.
יבנה עירי ויגדור כל פרץ.
וידעו כל ממלכות הארץ.
כי אתה ה׳ האלהים:
חלץ עמך מעצבו.
וחדש כקדם טובו.
מקוה מתי אבא.
ואראה פני אלהים:
זך קיים שוכן מרומות.
פדנו מכל מהומות.
ותן עז ותעצומות.
לעם ברוד אלהים:
תם ונשלט השיר הלזה.
בעזרת אלהינו זה.
יהודה וישראל
סגלתך פדה.
מיד שבטי איש שדה.
בב״א.