מאחורי הקוראן-חי בר-זאב- בירורים ביהדות ואסלאם
מאחורי הקוראן
חי בר-זאב
בירורים בעניין יצירת הקוראן ובעמדות של היהדות והאסלאם זו מול זו
בהוצאת " דפים מספרים "
פעמים רבות מובאים בקוראן פסוקים מתוך הפרקים החותמים את ספר תהלים, אותם קוראים היהודים בכל בוקר, והנקראים ״פסוקי חמרה״. הברכה שנאמרת לפני פסוקי דזמרה היא: ״ברוך שאמר והיה העולם, ברוך הוא, ברוך אומר ועושה, ברוך גוזר ומקיים, ברוך עושה בראשית, ברוך מרחם על הארץ, ברוך מרחם על הבריות, ברוך משלם שכר טוב ליראיו, ברוך חי לעד וקיים לנצח, ברוך פודה ומציל, ברוך שמו. ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם הא-ל האב הרחמן המהולל בפה עמו משובח ומפואר בלשון חסידיו ועבדיו ובשירי דוד עבדך. נהללך השם אלוקינו בשבחות ובזמירות ונגדלך ונשבחך ונפארך ונזכיר שמך מלכנו אלוקינו יחיד חי העולמים מלך משובח ומפואר עדי עד שמו הגדול. ברוך אתה השם מלך מהולל בתשבחות״. מוטיבים אלו מפוזרים לרוב בפסוקי הקוראן, כמעט באותן המילים. וכך חותמים היהודים את פסוקי תמרה: ״ישתבח שמך לעד מלכנו הא-ל המלך הגדול והקדוש בשמים ובארץ…״. לשון זה מובא בקוראן פעמים רבות כפתיחה של סורה.
התרגום מערבית לעברית לקוח מספרו של אורי רובין " הקוראן "
57 סורת – הברזל – الحديد
سَبَّحَ لِلَّهِ مَا فِي السَّمَاوَاتِ وَالْأَرْضِ وَهُوَ الْعَزِيزُ الْحَكِيمُ
שוכני השמים והארץ מספרים בשבח אלוהים, הוא האדיר והוא החכם
1 لَهُ مُلْكُ السَّمَاوَاتِ وَالْأَرْضِ يُحْيِي وَيُمِيتُ وَهُوَ عَلَى كُلِّ شَيْءٍ قَدِيرٌ
לו מלכות השמים והארץ הוא מחיה וממית והוא כל יכול
2 هُوَ الْأَوَّلُ وَالْآخِرُ وَالظَّاهِرُ وَالْبَاطِنُ وَهُوَ بِكُلِّ شَيْءٍ عَلِيمٌ
הוא ראשון והוא אחרון, הוא נגלה והוא נסתר ; כל דבר הוא יודע
59 – ההגליה – الحشر
سَبَّحَ لِلَّهِ مَا فِي السَّمَاوَاتِ وَمَا فِي الْأَرْضِ وَهُوَ الْعَزِيزُ الْحَكِيمُ
שוכני השמים והארץ מספרים בשבח אלוהים, והוא האדיר והחכם
61 – שורות, שורות – الصف
سَبَّحَ لِلَّهِ مَا فِي السَّمَاوَاتِ وَمَا فِي الْأَرْضِ وَهُوَ الْعَزِيزُ الْحَكِيم
שוכני השמים והארץ מספרים בשבח אלוהים, והוא האדיר והחכם
62 – יום השישי – الجمعة
يُسَبِّحُ لِلَّهِ مَا فِي السَّمَاوَاتِ وَمَا فِي الْأَرْضِ الْمَلِكِ الْقُدُّوسِ الْعَزِيزِ الْحَكِيمِ 1
שוכני השמים והארץ מספרים בשבח אלוהים, המלך, הקדוש, האדיר והחכם
64 – הנופלים בפח – التغابن
يُسَبِّحُ لِلَّهِ مَا فِي السَّمَاوَاتِ وَمَا فِي الْأَرْضِ لَهُ الْمُلْكُ وَلَهُ الْحَمْدُ وَهُوَ عَلَى كُلِّ شَيْءٍ قَدِيرٌ 1
שוכני השמים והארץ מספרים בשבח אלוהים, לו המלכות ולו התהילה, הוא כל יכול
בתפילה בבוקרו של יום השבת, מתפלל עם ישראל: ״לא-ל אשר שבת מכל המעשים וביום השביעי נתעלה וישב על כיסא כבודו״. בקוראן מובא נוסח זה כמה פעמים:
סורה 10 פסוק 2 – יונה
2 إِنَّ رَبَّكُمُ اللّهُ الَّذِي خَلَقَ السَّمَاوَاتِ وَالأَرْضَ فِي سِتَّةِ أَيَّامٍ ثُمَّ اسْتَوَى عَلَى الْعَرْشِ يُدَبِّرُ الأَمْرَ مَا مِن شَفِيعٍ إِلاَّ مِن بَعْدِ إِذْنِهِ ذَلِكُمُ اللّهُ رَبُّكُمْ فَاعْبُدُوهُ أَفَلاَ تَذَكَّرُون
״ריבונכם הוא אלוקים אשר ברא את השמים ואת הארץ בשישה ימים, אחר ישב בגאון על הכס״.בכוונו את מהלך הדברים, לא יקום מליץ יושא בלא רשותו, זהו אלוהיכם וריבונכם. על כן עִבדהו, האם לא תיזָכרו ?
עלי לציין שכל המובא בשפה הערבית, הינו תוספת שלי ועל אחריותי בלבד………
ואלה קטעי הסיום הקבוע של כל תפילות היהודים: ״עלינו לשבח… ואנחנו כורעים ומשתחווים ומודים לפני מלך מלכי המלכים… ועל כן נקוה לך… להעביר גילולים מן הארץ והאלילים כרות ייכרתון… יכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך תישבע כל לשון… ככתוב בתורתך: השם ימלוך לעולם ועד. והיה השם למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה השם אחד ושמו אחד׳. הם מוזכרים בקוראן לרוב.
אין למוסלמים סידור תפילה רשמי ומגובש. בתפילה במסגד הם קוראים את סורת אל-פאתִחה:
بسم الله الرحمن الرحيم
الْحَمْدُ للّهِ رَبِّ الْعَالَمِينَ 2 الرَّحْمـنِ الرَّحِيمِ 3 مَـلِكِ يَوْمِ الدِّينِ 4 إِيَّاكَ نَعْبُدُ وإِيَّاكَ نَسْتَعِينُ
5 اهدِنَــــا الصِّرَاطَ المُستَقِيمَ 6 صِرَاطَ الَّذِينَ أَنعَمتَ عَلَيهِمْ غَيرِ المَغضُوبِ عَلَيهِمْ وَلاَ الضَّالِّينَ
״בשם אלוקים הרחמן והרחום. התהילה לאיל ריבון העולמים, הרחמן והרחום, המולך ביום הדין. אותך נעבוד ולישועתך נקווה. נסנו באורח מישרים, אורחם של אלה אשר נטית להם חסד, לא של אלה אשר ניתכה הרומה עליהם ולא של התועים״.
שבעה פסוקים קצרים אלה הם סיכום מפרק הראשון של תהלים, הספר שמזמוריו משמשים מקור מרכזי לתפילות היהודים. הקוראן מצטט במקומות אחרים את שאר פסוקי מזמור זה.
[1] ״אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב… על
כן לא יקומו רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים. כי יודע השם דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד״. ספר תהלים נקרא בקוראן בשם ׳זבור׳.
ספרי המסורות האסלאמיות מציינים שבצעירותו נהג מוחמר מנהגי התבודדות ופרישות, ותפילותיו נקראו תחנות׳. מורו צווה לו שיתפלל בזמנים שונים:״הזכר בוקר וערב את שם ריבונך בלבך, בתחנונים ובחרדת קודש, ואל תישא קולך ואל תהיה במסיחים את דעתם״; ״קיים את התפילות מנטות השמש ועד אשר יחשיך הלילה, ולעת קריאת שחרית. קריאת שחרית, עדים רבים לה״! עוד אמר לו: ״ומן הלילה תיקח זמן לתפילה לא מחויבת״; ״ותיזהר בתפילה התיכונה״.
הוראות אלה דומות לאלה שבתלמוד. יהודי חייב להתפלל שתי פעמים ביום: תפילת שחרית בבוקר ותפילת מנחה לפנות ערב: ובלילה נוהגים להתפלל תפילת ערבית, אף על־פי שאיננה חובה גמורה; החסידים מוסיפים להתפלל תפילה תיכונה בחצות הלילה. וכבר העיר חוקר יהודי: ״קשה להשתחרר מן הרושם שאנו כאן באווירה יהודית טהורה״.
אף־על־פי שאלה הן הוראות הקוראן, מכל מקום נוהגים המוסלמים להתפלל כל יום חמש תפילות: הם סומכים עצמם בזה העניין על החדית׳.
סורה 7 – פסוק 205
وَاذْكُر رَّبَّكَ فِي نَفْسِكَ تَضَرُّعاً وَخِيفَةً وَدُونَ الْجَهْرِ مِنَ الْقَوْلِ بِالْغُدُوِّ وَالآصَالِ وَلاَ تَكُن مِّنَ الْغَافِلِينَ 205
הַזכֵּר וקר וערב את שם ריבונך בלבך, בתחנונים ובחרדת קודש, ואל תישא קולך ואל תהיה במסיחים את דעתם
מקדם ומים-כרך "ז " – שש שנים בשירות ״המוסד״ במרוקו מאיר קנפו(רמון)
שש שנים בשירות ״המוסד״ במרוקו
מאיר קנפו(רמון)
מקדם ומים כרך ז
קורם למפקדים מתקדמים בישראל
בקיץ 1960 נשלחתי עם רחל אשתי לקורס מ״מ שנערך בישראל. לקורס זה נשלחו מפקדים כמוני שבלטו בעבודתם במרוקו וגם הצטיינו בקורסים קודמים.
מדריכי הקורם היו קצינים מאגף ההדרכה של צה״ל ומקרב אנשי ״המוסד״ לתפקידים מיוחדים אשר הקנו לנו את תורת הלחימה לצדדיה השונים(בשטח פתוח ובשטח בנוי). כמו כן שמענו סדרת הרצאות על נושאים מן ההיסטוריה היהודית והציונית, לרבות מלחמת העצמאות.
הקורם כלל גם השתלמות בנשקים וסליקים, השתלמות במודיעין ובנושא העלייה החשאית, קריאת תכניות הגנה וטופוגרפיה. וכן קיבלנו הכנה למשימות ״גונן״ שנקבעו לשנים 1960-1961, כגון כוננות להגנה על ריכוזי יהודים בפני פעולות טרור ולאבטחת ריכוזי יהודים בפני התפרצויות המוניות, סיוע בפעולות העלייה החשאית וביצוע פעולות מיוחדות הדורשות כוח מגובש, מאורגן ובעל הכשרה צבאית מודיעינית וביטחונית מעולה.
עם תום הקורס, לפני שיצאתי מהארץ בדרכי חזרה למרוקו הוצע לי לעזוב את ניהול המלון ולהתמסר לפעילות ״המסגרת״. הסכמתי להצעה.
לעומת זאת רחל אשתי נאלצה להפסיק את השתתפותה בקורס ונקראה באופן דחוף לטוס לבלגיה, שם נמצא בננו המאומץ סרג׳ מאושפז ממחלת לב שלא היינו מודעים לחומרתה.
אתי בקורס השתתפו אנדריי נידאם, אדמונד סעדון, בוב ממן (ממרוקו); היו גם משתתפים מתוניסיה ומאלג׳יריה.
החזרה למרוקו
כאשר חזרתי למרוקו לאחר שהות בת חודשיים בארץ, החילותי מיד ברה־ארגון שלהמחלקה שפיקדתי עליה ובהפיכת חלק ממנה לחוליות חוף. כמו כן צירפתי לחוליות חברי ״מסגרת״ ממחלקות אחרות ומערים אחרות.
בעצם פעלתי יום יום מאז בשיתוף פעולה הדוק מאוד עם חברי צ׳רלי אביטבול(וידאל). נפגשנו בוקר בוקר, ונעזרתי בו בגיוס חברים לפעולה המתוכננת. כמו בן קיימתי פגישות יומיות עם מפקד ״גונן״ דאז, יוסף רגב (שכינויו היו בן, סולי), ותכננו יחד את המבצעים שעליהם פיקדתי באופן אישי בשטח, תמיד בשטח (מעולם לא ניהלתי מבצע מרחוק, אלא תמיד קרוב לאנשים שפעלו). העבודה עם יוסף הייתה חוויה מרתקת. תמיד נינוח ותמיד מחייך, וזאת למרות הגעגועים למשפחתו, שהייתה מחוץ למרוקו. יוסף רגב, איש היחידה המהוללת 101, פעל קודם באלג׳יריה ולאחר מכן במרוקו.
המשכתי לתפקד במסגרת ״גונך׳ במשימות הגנה על הקהילות וסייענו לא במעט לאנשי ״המקהלה״ שעסקו בעלייה חשאית. כמו כן היינו חבריי ואנוכי ממונים על ביטחונן של שיירות העולים ועל אבטחת החופים. יחד עם החוליות שעליהן הייתה לי הזכות לפקד עסקנו בהברחת העולים והעלאתם לסירות המבריחים, או בהברחת הגבול היבשתי. עם כל המאמצים שהשקענו הצלחנו להוציא ממרוקו בשנת 1960 רק 4,108 יהודים, ומספר זה הדביק בקושי את קצב הריבוי הטבעי של יהדות מרוקו.
1961: מבצעים אחרונים
ועידת קזבלנקה
בראשית ינואר 1961, ימים אחדים לפני טביעת הספינה ״אגוז״, כונסה ועידת קזבלנקה של מנהיגי העולם השלישי לצורך קביעת עמדה בעניין קונגו. גמאל עבד אל־נאצר, שהיה אז הדמות החזקה בעולם הערבי, הפך את הדיונים לזירת מאבק נגד ישראל. לפני בואו למרוקו החליטו שלטונות הביטחון של מרוקו לערוך מעצרים בקרב יהודים כדי להפחידם וגם כדי למצוא חן בעיני המצרים. עשרות אנשים נעצרו. זו התקופה שבה נטה מלך מרוקו מוחמד החמישי לצד מדינות ערב הרדיקליות.
הצטרפותה של מרוקו לליגה הערבית חייבה אותה לבצע את כל ההחלטות האנטי־ישראליות שקיבל ארגון זה. מעבר מהיר זה לקו לאומני קשוח יצר משבר חמור בנושא העלייה. שלטונות מרוקו עצרו פעילים מקומיים, והוגבר הפיקוח על מוסדות יהודיים. במקביל לכך הוגברו המשמרות בדרכים, והפיקוח בגבולות התהדק.
ההתנכלויות ליהודים התרבו, והדבר חייב אותנו להגביר את מאמצעי ההתגוננות. יהודים שניסו לברוח ממרוקו נתפסו ועונו, והמשטרה האשימה אותם בפגיעה בביטחון המדינה. הייתה זו הפעם הראשונה שיהודים מואשמים בדבר כה חמור. 25 תלמידים מאוצר התורה והרב וקסנר נעצרו; תלמידי בתי ספר דתיים שחבשו לראשם כיפות בצבעי כחול־לבן נעצרו גם הם והוכו.
באווירה רוויָת מתח זו הגה שמעון קורקוס (היום קרן), שהיה חבר באחת מהחוליות שעליהן פיקדתי, תכנית לפגוע בראיס גמאל עבד אל נאצר. שמעון היה מנהל מחלקתההנדסה והתחזוקה של העירייה ואחראי על שיפוץ וילה שהייתה מיועדת לראיס על חוף ימה של העיר. הוא נפגש אתי והציג בפניי רעיון נועז: להטמין פצצה בחדר השינה של שליט מצרים, או למלכד את דוכן הנואמים. העברתי תכנית מפורטת ל״גבי״(ד״ר פנחס קציר, ראש מחלקת המודיעין של ״המסגרת״ באותה תקופה) וזה העבירה ארצה לעיון ולאישור. אך בארץ דחה איסר הראל את התכנית מכול וכול, והיא נגנזה.
אירוע אחר שלא נתפרסם עד היום היה, שערב הוועידה לא נמצאו בדואר המרוקאי נשים מוסלמיות דוברות אנגלית. ידיעה זו הגיעה אליי מז'ק, חבר באחת החוליות שעליהן פיקדתי, ולכן בהתייעצות עם ״גבי״ הגינו רעיון, והוא להציע למנהל האגף בדואר שתי בנות יהודיות שז׳ק הכיר היטב והן דוברות אנגלית טובה. וכדי למנוע בושה מהמרוקאים על שלא נמצאו אצלם דוברות אנגלית בין הבנות המוסלמיות, הוא הציע לתת להן שמות של מוסלמיות, כפטמה וחלימה. לאחר קבלת הסכמתו של גבי נפגשתי עם ז׳ק, ועברנו על התכנית באופן מדויק. ז׳ק הציע את התכנית למנהל האגף בשירות הטלפונים של קזבלנקה, וזה אימץ אותה מיד. כך היו שתי בנות יהודיות במרכזייה הטלפונית של ועידת קזבלנקה, שבה היו גם ישיבות סודיות ביותר.
הרעיון להתנקש בנאצר מלמד על חריגה גדולה מדפוסי התנהגותנו עד כה ולהתריס כעד יחסי התלות והכניעה שהיו מקובלים באותה תקופה אצל יהודי מרוקו, וגם כחלק ממדיניות ראשי הקהילה, לא השלמנו עם מצב זה ולא היינו יושבים בשקט אילו היו השלטונות מחמירים בהתנכלויותיהם. האישיות שבחרנו בה כמטרה הייתה הדמות הלאומית הנערצת ביותר בעולם הערבי אז. בו ראינו את מקור צרותינו, ולאו דווקא באישיות מרוקאית.
Il etait une fois le Maroc Temoignage du passe judeo-marocain David Bensoussan
Il etait une fois le Maroc
Temoignage du passe judeo-marocain
David Bensoussan
Comment abordait-on le souverain?
Quand un sultan convoquait un consul, il fallait que celui-ci se presente au souverain la seconde meme. Par contre, il pouvait parfois
attendre quelques heures ou encore l'audience pouvait etre reportee plusieurs fois. Lorsque le consul devait communiquer un message, il devait faire un present dont la valeur dependait de la faveur demandee. En sortant de l'audience, beaucoup de personnes le suivaient pour recevoir des sous, car c'etait apparemment leur seule source de revenus : le maitre des ceremonies, les valets, les gardiens des portes, etc. Un
visiteur rapporta qu'apres une audience, il dut payer les montants suivants en onces : 20 pour le responsable des audiences, 20 a son ecuyer,
10 au garde de la lance du sultan, 10 au valet de chambre qui fait son the, 20 a celui en charge des fusils, 5 au porteur de parasol, 10 au sellier, 5 au premier cocher, 5 a celui qui met les eperons au souverain, 10 au garcon qui le chausse, 5 a celui qui lui sert de l'eau, 5 au responsable de la rroprete des coussins, 5 a celui en charge de sa montre, 5 a celui en charge de son sabre, 5 au chasseur de mouches, 4 aux gardes des portes 4) par porte, il y en avait 10 a Marrakech), 10 au jardinier et 10 a 1 huissier.
Quelle sorte de personne etait-il?
Mohamed III etait tres interesse par ce qui se passait en Europe. II chassait le faucon, aimait les femmes et aimait etaler son savoir devant Les visiteurs. IL avait demande de recevoir un portrait du sultan de Constantinople ainsi que celui des douze plus belles femmes de son harem. II voulut pour cela depecher un peintre espagnol a la cour ottomane, faisant fi des interdits islamiques. Mohamed III etait un excellent cavalier, s'habillait fort simplement et se nourrissait sobrement. Il incarnait le pouvoir absolu. En comparaison avec des souverains qui favaient precede, il etait severe mais non pas cruel. II lui arrivait d'enfermer des gens en prison, les chargeait de fers jusqu'a les deposseder. Meme ses fils devaient satisfaire sa soif de l'or. On dit qu'il revendait aux Juifs les denrees qu'il achetait en Europe a 5 fois la valeur.
Quels furent les principaux traites de paix qu'il ratifia?
En 1752 Sidi Mohamed Ben Abdallah ratifia un traite de paix avec le Danemark. II permit aux Danois de construire un magasin a Santa Cruz Agadir) a des fins commerciales. Mais comme les Danois voulurent fortifier leur magasin pour se proteger des pillards, le sultan mit en esclavage tous les Danois. II envoya son conseiller juif Samuel Sumbel en mission chez Frederic V roi du Danemark pour se plaindre de ce qu'une maison commerciale se livre a la construction de fortifications.
הספרייה הפרטית של אלי פילו-מ.אלחיאני כבת מלך יחידה
מ.אלחיאני
כבת מלך יחידה
זוהר שושנה
ארכיב יהדות מרוקו בשיתוף – ברית – כתב עת של יהודי מרוקו
המחבר, בעל הנפש הפיוטית, חובק בשירתו הלירית את אחותו ואת סבו האהובים, שתי דמויות מופת נאצלות, ומרעיף עליהם ים רגשי אהבה, ובה בעת עוטף הוא אותנו, הקוראים, בחמימות רבה ומצליח ביד אמן, בעדינות מילותיו, את נימי נפשנו להרטיט. ד"ר מימוןן כהן, באר שבע.
" כבת מלך יחידה " מביע כמיהה לישראל ערכית והגונה, כזו שנצטיירה בלב המחבר בארצות גלותו, בבית הוריו ובבית סבו. שפתו העברית העכשווית עשירה, ניכרים בה מקורות קדומים וקולות ראויים להנצחה.
מ.אלחיאני, עלה לישראל ממרוקו בשנת 1961, למד בבתי הספר התיכוניים אבן טומארט בקזבלנקה ודנציגר בקרית שמונה.
לאחר שירותו הצבאי, למד בטכניון, האוניברסיטה העברית, אוניברסיטאות קרלטון ואוטבה בקנדה ואוניסה בדרום אפריקה. הוא הקים את עיר הנוער בקרית שמונה במסגרת מחקר, שנבע מדו"ח וועדת ראש הממשלה לנוער במצוקה בימי הפנטרים השחורים.
לאחר מכן, ניהל מחקר וסקרים לקידום בריאות ולתיכנון שרותים ציבוריים בקנדה, ובמקומות אחרים במסגרת האומות המאוחדות. פרסומיו באנגלית וצרפתית רבים, חלקם זמינים באינטרנט :
www.artengine.ca/eliany
מ.אלחיאני עוסק בתיעוד תרבות יהדות מרוקו בכתיבה, ציור, צילום ופיסול. עבודותיו הוצגו במוזיאונים וגלריות ברחבי העולם. הוא עוסק היום בהקמת ארכיב ומרכז תרבות יהדות מרוקו לקידום רב תרבותיות ודמוקרטיה שורשית בישראל.