ישראל בערב – ח.ז.הירשברג

ישראל בערב ח.ז. הירשברג. הספר נדפס בשנת תש"ו – 1946

קורות היהודים בחמיר ובחיג'אז – מחורבן בית שני ועד מסעי הצלב. 

היסטוריה לאחר העבאסים

כופה החלה להיות מטרה של התקפות חוזרות ונשנות במאה ה- 11 ולאחר זמן הדלדלה ואיבדה מחשיבותה. במאה האחרונה, האוכלוסייה של כופה גדלה שוב. היא אתר חשוב לעליה לרגל למוסלמים שיעים

המעצמות פרס וביזנטיה ראו את המדינות האלה כתריס בפני ההתנפלות הבדווים, שהיו באים מהמדבר ומשתדלים לחדור לארץ נושבת, לרוב בזמן שהממלכות הגדולות טרודות היו במלחמות או בדיכוי מרידות ולא יכלו ליתן דעתן לנעשה בקצה ארצן, בגבול המדבר הערבי.

אולם שתי המדינות הערביות היו גם מסַכנות את פרס וביזנטיה. לעת מצֹוא יכלו להתחבר עם אויבי המעצמות הללו למגר את השלטון הפרסי והביזנטי, אשר לו היו כפופות. וכך היה גם בימי מוחמד ויורשיו. סוריה, ארם נהרים, ומצרים הסירו מעליהן עול המושלים, היושבים בקושטא ובקטֵיסיפון, והתחברו עם אויביהם.

לא הבדווים, כי אם תושבי המדינות הללו, שהיו ערבים לפי מוצאם ולשונם וקיבלו את האסלאם, הביאו אפוא את " דין מוחמד " לאפריקה הצפונית ולאסיה המערבית.

מבנה הארץ.

שפלת החוף : חצי האי ערב הוא רמה נשאה. רצועת השפלה של חוף ים סוף, התִּהאמה, צרה היא ואדמתה – חוץ מחבל קטן בצפון – מלוחה ובלתי פורייה. נמליה דלים ומעולם לא היה תפקידם רב ערך : היו משתמשים בהם רק לשם תחבורה בין אפריקה המזרחית ורצועת החוף.

רק למוח'א שבקצה הדרומי נודעה חשיבות היום החשוב בנמלי ים סוף הוא נמלה של מכה, ג'דה, כי דרכו באים עולי החג' המוסלמים. גם התיהאמה הדרומית , על חוף האוקיאנוס, אינה אלא רצועה צרה, כאן נודעת חשיבות לנמל עדן, ולעוד כמה נמלים קטנים – נזכיר רק את חורה במפרץ חצן אלע'וראב ומַכַּלַה – שאינם נופלים מעדן בתנאיהם הטבעיים.

זהו חוף הקטורת המפורסם אשר לכל ארכו היו מצויות תחנות מסחריות. לפנים נקרא אזור זה מהרה והעיר החשובה בו הייתה ט'פאר – שמה כשם בירת החמירים, השוכנת בהרי תימן ורחוקה ממנה מרחק של אלף קל"מ. היום נקראת העיר השוכנת לחוף האוקיאנוס, צ'פאר. לשפלה הזאת הקדיש תיאור נלהב אחד התיירים המפורסמים בימינו.

החוף לאורך מפרץ עומאן עשיר מאוד בנמלים. " שער סין " קרא לו גיאוגרף ערבי אחד, מכיוון שמכאן יצאו אוניות סוחר לכל חופי הודו ואף אל סין הגיעו. אדמתו, בייחוד צפונה מן העיר מַסקַט, פוריה מאוד. אורך הרצועה הדשנה הזאת כ-300 ק"מ ורוחבה מגיע עד 45 ק"מ.

כאן גדלים בעיקר תמרים ויש גינות ירק לרוב. השפלה בין חצי האי קטר ושפך הפרת והחידקל נקראה לפנים בָחְרִין, והיום מכנים בשם זה רק את האיים צפונה לקטאר. האדמה שם אינה פוריה, ויישבו קבוע קיים רק במקום שהנהרות, הזורמים מצחת לקרקע אל הים, מופיעים על פני האדמה.

לפנים הייתה זאת ארץ נושבת, ומסחרה העשיר והמפותח היה מספק את צרכיהם של תושבי פנים הארץ. כאן, בקרבת העיר הנקראת היום הופוף, מקומו של המרכז המסחרי גֶרְהָה, הנזכר אצל הגיאוגרפים הקדומים.

את סחורות הודו ופרס, וגם את הפנינים אשר דלו בים המפרץ הפרסי, היו מעבירים דרך גרהה אל מצרים וחופי הים התיכון. בייחוד אל עזה. גרהה הייתה מקיימת קשרים עם חצ'רמות. את המרחק בין שתי המדינות היו אומדים כמהלך ארבעים יום.

ב. ההדים : אחרי רצועת החוף המערבי מתחילות אשדות הרמה, העולות לכל אורך החוף המערבי. הן מהויות את במת ההדים הגבוהים של חג'אז הצפוני, משתפלות ויורדות לעמק אשר בו שוכנת העיר הקדושה מֶכָּה, ומתרוממות אחרי מכה לגובה של 1642 מטר.

 כאן נמצאת העיר טאיף ובשכנותה — עוכאט׳, מקום הירידים הגדולים בימי קדם. טאיף הייתה מאז מרכז חקלאי ומסחרי חשוב ועד היום משמשת היא קייטנה בשביל תושבי מכה ( השוכנת בגובה של 400 מטר ) בשל אקלימה הנוח ואדמתה הפוריה, המצמיחה ענבים, עצי־פרי למיניהם וירקות לרוב.

 רוכסי ההרים בעסיר ובתימן, הנקראים סראה הדרומית, מגיעים עד לגובה של שלושת אלפים מטר. בלב ההרים, בגובה 2350 מטר, שוכנת צנעא, בירת תימן בימינו. בה נמצאים שרידי המצודה ע׳ומדאן, אשד בנה אברהה, משנה מלך ח3ש, אחרי שטיפאר בירת הארץ נחרבה על־ידי הכובשים.

כ־20 קל״מ דרומה־מזרחה מכאן נמצא המקום עיימאן, שלפי האגדה נקבר בו אסעד כאמל, המלך היהודי הראשון בתימן. דרומה לצנעא — העיר ירים, ובמרחק של 16 קל״מ ממנה, בכיוון דרומי־מערבי, שכנה בירת הממלכה השבאית־חמירית טיפאר, על רמה שגבהה 2200 מטר ».

במזרח ניתקל ברמה, שלפנים הייתה מיושבת בצפיפות. כאן, בגבולות ואדי נג'ראן( הידוע בייחוד בשל מלחמת דו נואס; עד היום הזה גרים שם יהודים רבים ), ואדי שבון וואדי חצ׳רמות, הוקמו מרכזי הממלכות העתיקות מעין, שבא, חצרמות.

כאן נוסדו ערים גדולות ובהן בניינים מפוארים, ונבנו סכרים, כדי לעצור את המים, הזורמים מן ההדים והעלולים לסחוף את האדמה הפוריה עם היבול, ולאגרם לעונת הקיץ לשתייה ולהשקאה. כאן שכנו: בירת ממלכת מעין קַרְנֵו, בירת שבא הקדומה — מארב ( נודע היה הסכר שנבנה פה לשם אגירת מים להשקאת שטחים ענקיים)", עיר הבירה של חצ׳רמות—שַׁבְּוַתּ, ועוד כמה ערים, הנזכרות תכופות בכתובות ובסיפורי הגיאוגרפים, כגון: תִּמְנַע, בַּראקִש, חִראן ( עיין יחזקאל כ״ז,כ״ג )».