הרב אברהם אסולין-הלכה ומאמרים מאת חכמי ורבני מרוקו
עם סגולה ◆ לחג הפסח ◆
א. כל טרחא שאדם מתאמץ ומזיע בנקיון הבית מחמץ וכל ההכנות לפסח בכך זוכה לכפרת עוונות (אריז"ל).
ב. סגולה לתינוק שאיחר לדבר, נותנים לו לשתות ממים שלנו, המיועדים ללישת הבצק עבור אפיית ממצות, ובנוסף עוזר לשיפור הזיכרון, ונרמז בתלמוד מסכת הוריות (דף יג ע"ב), חמישה דברים משיבים את הלימוד ואחד מהם, השותה מים של שיורי עיסה וכו' (יהדות המגרב עמוד 85).
ג. צריך להתרחק מכל כעס וקפידא בפרט בליל הסדר,
וכתב הרב הגר"ח פלאג'י זצ"ל וכפי מה שאדם מתייחס לאנשי ביתו, כך נוהגים עימו בכל עיניניו מהשמים, מדה כנגד מדה.
ד. סגולות בקערת ליל הסדר,
כתב בספר אוסרי לגפן (ח"יג), משם הרה"צ חיים כהן שליט"א המכונה "החלבן" אכילת הזרוע – סגולה לשידוך. (ואם היא צלויה יאכלנה למחרת. אכילת הביצה – סגולה לבנים. אכילת החרוסת – סגולה לקנות דעת.
ה. סגולת האפיקומן.
מנהגנו לשמור חתיכה קטנה מהאפיקומן והוא סגולה לפרנסה, ולהינצל בדרכים. ומובא בהגדה מימים ימימה,
מעשה נפלא מהראש"ל הרב שלמה משה עמאר שליט"א שסיפר בעת עלייתם ממרוקו לארץ ישראל עברו דרך צרפת
מהנמל שבמרסי הפליגו, ובדרך הייתה רוח סערה שטלטלה את האוניה ויושביה, זקן אחד הוציא מאמתחתו, חתיכה מהאפיקומן והשליכה לים, והים שב מזעפו… וכך מנהג יהודי אלג'יר, וכן נהגו יהודי לוב והייתה נשמרת האפיקומן עד לשנה הבאה ששורפה בביעור חמץ (נחלת אבות פסח אות נט).
ו. אכילת המצה מסוגלת לפרנסה, כי בחג הפסח נידונים על התבואה (בני ישככר, מר"ח ניסן).
ז. כאשר אומר "ונצעק אל ה' כל אחד יכוון בדבר מה שצריך מאת הקב"ה בדבר ישועה ורחמים.
ח. שאוכל מרור (חסה), יכוון בזה לצאת ידי חובה, כל השנה בדבר המרירות….
ט. עת רצון בעת גמר ליל הסדר, בשעת חצות לילה,
שערי שמים פתוחים לקבל התפלות, על כן יברך את בניו ובני ביתו בלילה זה. ויעקב אבינו קבל את הברכות בליל פסח כמובאר במדרש.
יהי רצון שנזכה מהרה בקיום הברכה
"ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון. ונודה לך על גאולתינו ועל פדות נפשנו" במהרה בימנו אמן.
כעתירת הרב אברהם אסולין. {לעשרות סגולות ראו קטגוריה סגולות}.
—
סוד הפמוט-צאצאי אנו.ספ- ופורט-ב. כרמי
בתיה כרמי
סוד הפמוט
צאצאי האנוסים בספרד ובפורטוגל מחפשים את זהותם היהודית.
הקדמת המחבר
הפרקים שלפניכם, הם לקט ראיונות עם אנשים שחקרו ונפגשו עם צאצאי האנוסים מספרד ומפורטוגל. דיווחי
הם מגלים מנהגים מיוחדים, המאפיינים את האנוסים. התמונות האותנטיות, מגלות מעבר מחיי רוח-יהודיים עשירים, לקיום מצוות יהדות בסיסיות במסתרים.
הפרקים נכתבו בתמציתיות, כך שכל קורא יבין, מה היה לפני הגירוש ומה היו השלכות הגירוש והאינקוויזיציה ולסיכום – סגירת המעגל והתחדשות החיים היהודיים בספרד כיום
מנהגי האנוסים בפורטוגל
עם משלחת עיריית הרצליה לפורטוגל, יצא גם מר אהרון זר, עוזר לסגן ראש עיריית הרצליה. קודם לכן, היה שליח במדריד במשך ארבע שנים. במסגרת זו, גם ערך מחקר בנושא האנוסים והוא מספר – צאצאי האנוסים מתרכזים בעיקר במקומות אלו־ בספרד – בפלמה דה-מיורקה. בפורטוגל – בקסטלו דה-ויד, בבלמונטה ובקובולה. חלק גדול מצאצאי האנוסים בפורטוגל, הם ממגורשי ספרד, שעברו את הגבול לצפון פורטוגל.
שם בנו את חיי הקהילה, עד שהחלו לרדוף אותם גם שם והם הפכו לאנוסים.
צאצאי האנוסים נחשבים, ידועים ומתנהגים כקתולים. כששואלים אותם את השאלה ־ האם אתה צאצא של האנוסים, נתקלים בשלוש אפשרויות של תגובה.
אפשרות אחת יכולה להיות – תגובה של זעם גדול וכעס עד כדי צעקות וגירוש מהבית או מהחנות.
האדם אותו שאלת, מכריז חד-משמעית, שהוא קתולי ושלא ישאלו אותו שאלות מיותרות.
אפשרות שנייה יכולה להיות תגובה יותר מתונה – בני המשפחה, או האדם אליו פנית, אומרים – כן, נכון, אנחנו יודעים שאבות אבותינו היו אנוסים, אבל היום אנחנו קתולים וזה כבר לא מעניין אותנו.
אפשרות שלישית יכולה להיות תגובה נרגשת – רואים מיד שהאדם מתרגש, מסמיק, לוקח אותך הצידה, מתוודה ואומר ־ נכון, ידוע לי שמוצאי יהודי ואני באמת מצאצאי האנוסים. אבל אני פוחד, כי גם היום ישנם עוד אנשים, שאינם מעריכים את האנוסים. אבל אני שמח שבאתם אלינו ואני שמח ליצור קשר עם היהודים ועם ישראל.
בשלוש השנים האחרונות, אפשר כבר לראות תגובה קצת אחרת – האדם או המשפחה אומרים – כן! בצורה גלויה. אנחנו ממוצא יהודי, אנחנו גאים בזה ורוצים לחזור לחיק היהדות.
ואכן, בעיר בלמונטה שבפורטוגל, יש כבר כ-60 איש שחזרו לחיק היהדות וכבר יצרו קהילה יהודית לכל דבר. הם הקימו בית-כנסת ושומרים על חגי ישראל. התנועה הזאת הולכת וגוברת.
חם חזרו לחיק היהדות, בעקבות קשרים שהיו להם עם שליחים מישראל. הם בדקו וחקרו והתחילו להחיות ולממש, חלק גדול מהמנהגים שכבר היו טמועים בתוכם.
עד לפני זמן קצר, עדיין הדליקו נרות-שבת בתוך כוך, או מתחת לשולחן, או בארונית מיוחדת שנבנתה במיוחד לצורך זה. גם לפמוט מבנה מיוחד, כדי שהשמן לא ייזל.
הם חיפשו את התשובה לשאלה – מדוע כל הקתולים אינם מדליקים נרות בצורה כזאת בערב-שבת ואילו אנחנו – כן ן התשובה האופיינית, אותה קיבלו השואלים, הייתה – אנחנו לא יודעים למה… היום, התשובות שלהם כבר יותר מדויקות. הם חקרו את הנושא והגיעו למסקנה שזהו מנהג יהודי.
הפרקים שלפניכם, הם לקט ראיונות עם אנשים שחקרו ונפגשו עם צאצאי האנוסים מספרד ומפורטוגל. דיווחיהם מגלים מנהגים מיוחדים, המאפיינים את האנוסים. התמונות האותנטיות, מגלות מעבר מחיי רוח-יהודיים עשירים, לקיום מצוות יהדות בסיסיות במסתרים.
הפרקים נכתבו בתמציתיות, כך שכל קורא יבין, מה היה לפני הגירוש ומה היו השלכות הגירוש והאינקוויזיציה ולסיכום – סגירת המעגל והתחדשות החיים היהודיים בספרד כיום.
באחת העיירות, פגשה המשלחת של עיריית הרצליה באשה קשישה, שהזכירה מאוד בלבושה, את הסבתא מירושלים או מצפת, בכיסוי הראש השחור ובגרביים השחורים.
ראינו אצלה את פמוטי השמן ושאלנו, מדוע אינה מדליקה נרות-חלב. היא השיבה – אני לא מדליקה נרות כי הם עשויים מחלב של חזיר. היא ביקשה מאתנו שנשלח לה נרות כשרים מישראל. היא הוסיפה וסיפרה, שכל הנשים בעיירה הזאת, מדליקות שמן בפמוטים בערב – שבת.
דוגמה נוספת לשרידי מנהג יהודי אצל האנוסים – כשהם יוצאים מהבית, הם נוהגים לגעת במשקוף הדלת, אף על-פי, שאין שום דבר על המשקוף.
הם מסבירים, שתמיד הם נהגו כך, אבל אינם יודעים מדוע. בשנים האחרונות, כשהחלו לחקור, הם גילו את משמעות המנהג, של מתן נשיקה למזוזה שהייתה על משקוף הדלת.
את סימני המזוזות על המשקופים מצאנו ברובע היהודי. במקום בו הייתה קבועה מזוזה, נותר חריץ חרוט באבן המשקוף.
החג המקביל אצלם לחג הפסח, נקרא פסקואה. סמוך לחג, הם עושים זבח כבש. הם מסתובבים אתו מסביב לעיר ומורחים את דמו על פתחי הדלתות.
דברי המאפה והמתיקה בחג הזה, הם על בסיס של בצק שטוח, שמזכיר את המצה. אין שמרים ואין בצק תפוח לאפיית העוגות, והם משתמשים בכלי אבן חדש, שלא השתמשו בו כל השנה לאפייה. בפסקואה הם אינם אוכלים בשר.
ההסבר לכך הוא ־ שבתקופת האינקוויזיציה, הכריחו אותם לאכול בשר חזיר. כדי שלא יחטאו ויאכלו בשר חזיר דווקא בפסח, הם נמנעים מלאכול בחג בשר בכלל.
מנהגים אלו, הם תוספת למנהגים הנוצריים שהם מקיימים ומה שעורר את רצונם לחקור הייתה העובדה, שבאף קהילה קתולית אחרת לא נוהגים מנהגים אלו.
דבר נוסף מייחד אותם. משפחות המתגוררות באותה עיר וששם המשפחה שלהן מורה על מוצא יהודי, התחתנו ביניהן ולא עם משפחות בעלות שם משפחה שאינו מורה על מוצא יהודי. למשל, משפחת מרוקו, התחתנה עם משפחת פיינרו, שזה אורן. או משפחת בנישתי, התחתנה עם משפחת טולידו. זה מרמז, שהם השתדלו לשמור על טוהר הגזע היהודי ולא להתבולל. הם שמרו על כך במשך הדורות.
מנהג נוסף שמאפיין אותם, הוא – שאינם קונים לחם ביום שישי. הם אופים אותו בעצמם וזה מזכיר את החלה. גם הלחם שהם אופים קלוע כמו החלה.
נכנסנו לבתיהם של צאצאי האנוסים. בין התקליטים והקלטות שלהם, מצאנו שירים בלאדינו. בין השירים שמענו את השיר – אברהם אבינו.
הם מכנים את השירים ־ חודיאו-איספניול. (חודיאו-יהודי. איספניול-ספרדי).
שמענו שם שיר על אסתריקה צרפתי. זהו שיר על אמא יהודיה, ששמרה על ילדיה בחירוף נפש, כדוגמת – חנה ושבעת בניה.
Une histoire de familles-J.Toledano-Akroun-Alachkar
Joseph Toledano
Ecrivain journaliste, conferencier, ne a Meknes, Maroc, en 1938, Monte 1963 a Jerusalem, comme premier delegue du mouvement Oded, il a ete journaliste a Kol Israel.
Akroun
Nom patronymique d'origine vraisemblablement hebraico arabe, il semble etre l'augmentatif de l'hebreu akar ( en arabe aghar ), l'homme sterile. Autre explication avacee par le rabbin Einsebeth : nom patronymique d'origine berbere, ethnique de la tribu des Akroun, fraction du doaur du riff dans le departement dr Constantine. Au XXeme siecle, nom extremement rare, porte uniquement en algerie.
Alachkar
Nom patronymique d'origine arabe, indicatif d'une particularite physique, deformation de " al asghar " qui signifie le blond, le roux, le rouqin. A rapprocher des autres patronymes ayant la meme racine : Choukroun et Zaghroun.
Le nom est atteste en Espagne des le XIVeme siecle et s'est particulierement illustre a Seville, le berceau de la famille. Apres les terribles persecutions de 1391 qui decimerent la communaute de Seville, la famille s'installa sur la cote a Malaga et de la, elle passa, apres la grande expulsion de 1492, en Algerie, plus particulierement a Tlemcen.
Le nom a été francise sous plusieurs formes : Laskar, Elaskar, Lascar. Au XXeme siecle, nom peu repandu, porte essentiellement en Algerie – tlemcen, Oran et dans l'est du Maroc – Debdou, Oujda, Fes, Casablanca.
Samuel Alachkar
Medecin celebre a Seville au debut du XIVeme siecle. Son fils rabbi Yehouda, qui fut egalement medecin. Reussit a echapper par miracle aux massacres de Seville en 1391.
La tradition rapporte qu'un ange lui apparut en reve la veille des massacres declanches par les Dominicains et lui intima l'ordre de qiutter la ville sur le champ. Il truva refiuge a Malaga, sous domination musulmane.
Rabbi moche Alachkar
File de rabbi Itshak. Rabbin ne a Zamora en Espagne en 1465, il fit ses etudes talmudiques a Tolede aupres de rabbi Shemouel Valensi, En 1492, il fut parmi les expulses d'Espagne, qui choisirent de s'installer a Tunis.
Avec son ami, rabbi Abraham Zacuto, ils dirigerent la nouvelle communaute. Apres la conquete de la ville par les Espagnols, ul trouva refuge en Grece. Desireux de s'installer dans un centre de Torah, il choisit le Caire' ou il fut admis dans le tribunal du celebre rabbin David Ben Zimra.
Vers la fin de sa vie, il realisa son reve et monta en Terre Sainte, passant quelques annees a Safed puis a Jerusalem ou il mpurut en 1541
Rabbi Moche Alachkar
Fils de rabbi yehouda. Medecin, talmudiste, kabbaliste et poete ne a Malaga en 1417. Apres des etudes de medecine, il s'installa a Tlemecen ou ilconnut la celebrite comme professeur de medecine de la cour et chef des medecins du royaume.
Il semble que les persecutions de 1467 le contaignirent a revenie en Espagne, a Malaga ou il mourut. Ses deux fls, Yehouda et Yossef, quitterent l'Espagne eb 1492 et s'installerent en Algerie, Yehouda a Mostaganem, et Yossef a Tlemcen.
Rabbi Yossef Alachkar
Fils de rabbi Moche. Un des saints les plus veneres dans toute l'Afrique du Nord. Son tombeau attirait chaque annee des pelerins de toute l'Algerie et du Maroc. Malgre sa grande celbrite, peu de details sur sa biographie nous sont parvenus.
Selon rabbi Yossef Benaim, il serait d'abord venu a Fes ou il etudia avant de partir pour Telmcen ou il foda une celebre yechiva. La tradition orale, transmise de generation en generation, rapporte qu'il mpirut cers 1540, un vendredi apres midi et que son dernier vœu fut d'etre enterre le jour meme avant l'entree de Chabbat.
Avabnt de rendre son dernier souffle, il avait demande a ses disciples d'enfoncer un clou dans le mur de la maoson et ce ne l'oter qu'apres son inhumation. Apres les obseques solonelles' le soleil brillait encore au firmament, mais de que les disciples arracherent le clou, la nuit tomba a la grande stupefaction des presents qui comprirent que le sainthomme avait arrete la marche du soleil, comme Josue en son temps.
Un autre miracle lui a valu le surnom sous lequel était le plus connu " er-kyeze ". La legende raconte qu'un soir que sa mere inconsolable priait sur sa tombe, elle fut surprise par des malfaiteurs musulmans. Ne pouvant fuir. La pierre tombale s'ouvrit alors pour la caher et la proteger. Quand le dange fut passe elle quitta le cimetiere.
Mais la pierre ne reprit jamais sa forme ariginelle, desormee creusee de la cavite ou elle s'etait refugiee. En souvenir de ce prodige, toute la communaute prit l'habitude de l'appeler le saint " er-kyeze ", le soutien miraculeux a l'heure de l'epreuve, allant avec le temps jusqu'à oublier son nom veritable.
Son oeuve litteraire fut immense, mais peu diffusee, faute d'imprimerie au Maghreb. Il laissa un grand nombre d'ouvrages de commentaires retes manuscrits dont les plus connus sont " Avarek ", " Edout Beyossef ", " Mirkabat Hamichna " et un traite de Kabbale " Tisfnat panea " qui n'a été publie pur le premiere fois qu'en 1991, par l'Universite Hebraique de Jerusalem, avec un preface du grand specialiste contemporain de la Kabbale, le professeur Moche Idel.
La calligraphie du manuscrit qui a servi a l'edition était tellement parfaite qu l'Universite Hebraique a decide, non de l'imprimer, mais d'en publier une reproduction photographique integrale.
Rabbi shalom Alachkar
Juge au tribunal rabbinique de Tlemcen au XVIIIeme siecle, il fut en correspondance avec le grand rabbin de Fes, rabbi Yaacob Abensour, Yabetz.
Rabbi Yehouda Alachkar
Rabbin celebre a Tlemcen au desnier siecle, il fut le maitre de rabbi Haim Beliah.
ALACHKAR (Ascar, Ashkar)
among other possible variations depending on the country and language of the person.
Al Achkar is represented by Palestinian and Spanish creators, mainly rabbis. The name appears to be of Arab origin. It consists of the prefix 'al' and the root 'achkar' = soldier. Jews served in Arab armies at different functions during the expansion of Islam from the Middle East to North Africa. Descendents of the said soldiers amy have settled in Spain, during its occupation by the Moors. The word 'ashkar' may also mean 'truth' in popular Arabic.
ALACHKAR Chélomo (XVIes.). Spain
. Community leader. Philanthropist. Subsidized a network of Rabbinical seminaries and the publication of Yossef Caro's (Choulhan A'roukh).
ALACHKAR David (XVIIes.). Palestine.
Rabbi in Jerusalem. His tomb is subject to pilgrimage
ALACHKAR Moche ben Itshak (1466?-1542?). Spain.
Left Spain at the time of the Expulsion. Travelled through North Africa, settling in Tunisia, Egypt and Palestine, after a brief passage through Greece. Rabbi. Poet. Kabalist. Author of rabbinic rulings. Author of Bamey Akadém (How shall I praise?)
ALACHKAR Yossef ben Moche (XVIes.). Spain.
Rabbi. Kabalist. Poet. Director of a Rabbinical seminary in Tlemcen after the Expulsion from Spain. Author of E'dout beyossef (Joseph's memoires); Mirkevet hamichneh (The second chariot); Refouat hanefech (Soul salvation); Tsafnat pa'nea' (The code) a mystic commentary on the Mishnah
רבי דוד חסין – אַל חַי מָעוֹז וּמַחְסֶה
44 – אַל חַי מָעוֹז וּמַחֲסֶה
בתהילת ה׳ ובסיפור יציאת מצרים. שיר מעין אזור בעל מדריך דו־טורי ותשע מחרוזות. בכל מחרוזת שלושה טורי ענף וטור מעין אזור. כל טור מתחלק לשניים.
חריזה: א/ב א/ב ג/ד ג/ד ג/ד ג/ב ה/ו ה/ו ה/ו ו/ב.
משקל: שבע הברות בצלע א, שש הברות בצלע ב.
כתובת: פיוט נעם ׳תשבי צורי׳.
סימן: אני דוד חזק.
מקור: א-לד ע״ב; ק-לז ע״א.
אַל חַי מָעוֹז וּמַחֲסֶה / צִוָּה עַם תְּמִימִים
חַג הַמַּצּוֹת תַּעֲשֶׂה / לְךָ שִׁבְעַת יָמִים
אֵלִי עֹז גַּאֲוָתִי / מִשְׂגָּב בְּעֵת צָרָה
הוּא עֻזִּי וְזִמְרָתִי / לִשְׁמוֹ אֲזַמְּרָה
5- מִנּוֹף הוֹצִיא עֲדָתִי / בִּזְרוֹעַ וּגְבוּרָה
בְּמַכּוֹת עֲשָׂרָה / דָּנָם צוּר עוֹלָמִים
נָם לְמֹשֶׁה בְּחִירוֹ / אֵל יוֹשֵׁב כְּרוּבִים
לִפְדּוֹת בְּנוֹ בְּכוֹרוֹ / כִּשְׂבָּה בֵּין זְאֵבִים
אֶת חַיֵּיהֶם מֵרְרוּ / בָּם הָיוּ מַעֲלִיבִים
10- פַּתְרֻסִים לְהָבִים / לוּדִים וַעֲנָמִים
יְדִיד אֵל, נֶאֱמָן בֵּיתוֹ / בְּמִצְוַת צוּר יִשְׁעוֹ
נִזְדָּרֵז בִּשְׁלִיחוּתוֹ / הָלַךְ לִפְנֵי פַּרְעֹה
לְגֹדֶל גַּאֲוָתוֹ / עָנָה לֹא יְדָעוֹ
עַד אֲשֶׁר הִכְנִיעוּ / גַּם עַמּוֹ הַקָּמִים
15- דָּם, צְפַרְדֵּעַ, כִּנִּים / הֵבִיא יָהּ לְעֵיהֶם
עָרֹב, דֶּבֶר וּשְׁחָנִים / בָּרָד בְּמִקְנֵיהֶם
אַרְבֶּה, חֹשֶׁךְ אֱשׁוּנִים / נִבְעוּ מַצְפּוּנֵיהֶם
הָרַג בְּכוֹרֵיהֶם / גַּם זָקֵן בַּיָּמִים
וּבְצֵאת עַמִּי מֵאַרְצָם / עִם כָּל צִבְאוֹת מַעְלָה
20- שִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם / בְּגִיל וּבְצָהֳלָה
לָקְחוּ אֶת כָּל רְכוּשָׁם / בְּתוֹרַת שְׁאֵלָה
הִנִּיחוּ כִּמְצוּלָה / רֵיקָה עִיר הַדָּמִים
- 1. מעוז ומחסה: על-פי יואל ד, טז. עם תמימים: כינוי לישראל. 2. חג… ןמים: על-פי שם׳ יב, טו, ועל-דרך דב׳ טז, יג. 3. משגב בעת צרה: על-פי תה׳ ט, י: ׳משגב לעתות צרה׳. 4. הוא עזי וזמרתי: על-פי שם׳ טו, ב. לשמו אזמרה: על-פי תה׳ יח, נ. 5. צוף: כינוי למצרים, על-פי יר׳ מו, יד ועוד. עדתי: כינוי לישראל, על-פי שם׳ יב, ג. בזרוע וגבורה: על־פי תה׳ פט, יד. 6. דנם: רמז לבר׳ טו, יד. צור עולמים: כינוי לקב״ה, על-פי יש׳ כו, ד. 7. נם: נאם, אמר. למשה בחירו: על-פי תה׳ קו, כג. אל יושב כרובים: על-פי מל״ב יט, טו. 8. לפדות בנו בכורו: את עם ישראל, על-פי שמי ד, כב. כשבה בין זאבים: על-פי המדרש באיכה רבתי א, נט. 9. את חייהם מררו: על-פי שמ׳ א, יד. מלעיבים: מלגלגים, מעליבים, על-פי דה״ב לו, טז. 10. פתרוסים… וענמים: כינויים למצרים, על-פי בר׳ י, יג־יד. 11. ידיד… ביתו: כינוי למשה, על-פי במ׳ יב, יז. 12-11. במצות… פרעה: במצוות ה׳ הלך לפני פרעה. 13. ענה לא ידעו: על-פי שמ׳ ה, ב: ׳לא ידעתי את ה״. 17-15. דם… אשונים: תשע המכות הראשונות, על-פי שמי ז, יז; י, כט. נבעו מצפוניהם: על-פי עו׳ א, ו: שבימי החושך ׳חפשו ישראל וראו את כליהם׳ (שמ״ר יד, ג) 18. הרג… בימים: מכת בכורות, על-פי שמ׳ יא, א-ו. 19. ובצאת עמי מארצם: על-דרך: ׳בצאת ישראל ממצרים׳ (תה׳ קיד, א). עם כל צבאות מעלה: על-פי שמי יב, נא. 20. שמחת… ובצהלה: על-פי יש׳ נא, יא. 21. לקחו… שאלה: על-פי שמ׳ ג, כב. 22. כמצולה: שהריקו את מצרים ׳כמצולה שאין בה דגים׳ על-פי ברכות ט ע״ב. עיר הדמים: על-פי נחום ג, א. כאן כינוי למצרים.
דָּם פֶּסַח וְדַם בְּרִית / הֵגֵנּוּ עָלֵינוּ
וְהִשְׁאִירוֹ שְׁאֵרִית / לְכָל עָדַתְנוּ
25- עֵת יָהּ בְּכוֹרוֹת הִכְרִית / פָּסַח עַל בָּתֵּינוּ
רֵיחַ פְּסָחֵינוּ / כִּקְטוֹרֶת הַסַּמִּים
חֲמוּשִׁים בְּצִדְקָתָם / יָצְאוּ עֶצֶם יוֹמָם
וִימַהֲרוּם בְּצֵאתָם / לָלֶכֶת מְעִמָּם
נָשְׂאוּ אֶת מִשְׁאֲרֹתָם / צְרוּרוֹת עַל שִׁכְמָם
30- מַצּוֹת אָפוּ לַחְמָם / מִפַּחַד וְאֵימִים
זָכוֹר תָּמִיד בְּפִיךָ / יָמִים וְגַם לֵילוֹת
יוֹם אֲשֶׁר הוֹצִיאֲךָ / אֶל מִתַּחַת סְבָלוֹת
וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ / נִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת
אֶל נוֹרָא עֲלִילוֹת / רָם הוּא עַל כָּל רָמִים
35- קָדוֹשׁ בְּךָ בָּטַחְתִּי / תִּבְנֶה עִיר תְּהִלָּה
כִּי לְךָ צוּר יְשׁוּעָתִי / מִשְׁפַּט הַגְּאֻלָּה
בְּשּׁוּבְךָ יָהּ שְׁבוּתִי / שִׁמְךָ אֲגַדְּלָה
תָּמִיד בַּעֲגָלָא / לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים
- 23. דם פטה: קרבן הפסח. ודם ברית: ברית המילה, שכן קרבן הפסח אסור באכילה לערלים, על-פי רש״י לשמי יב, מח, והשווה שמו״ר יז, ג. 25. פסח על בתיגו: על-פי שמ׳ יב, כג. 27. חמושים בצדקתם: על-פי שמ׳ יג, יח, והעביר העניין אל זכותם וצדקתם, והשווה ירושלמי, שבת פ״ו ה״ד. יצאו עצם יומם: על-פי שמי יב, יז. 28. וימהרום… מעמם: על־פי שמי יב, לג. 29. נשאו שכמם: על-פי שמי יב, לד. 31. זכור תמיד בפין: על-פי דב׳ טז, ג, והשווה ברכות יב ע״ב. 33. והגדת לבנן: על־פי שמי יג, ח. 34. אל נורא עלילות: על-פי הפיוט לנעילה ׳אל נורא עלילה׳, וכאן מתחבר לשמ׳ י, ב: ׳אשר התעללתי במצרים׳. 35. קדוש: כינוי לקב״ה, על-פי תה׳ צט, ט ועוד. בן בטחתי: על-פי תה׳ לג, כא. עיר תהילה: כינוי לירושלים, על-פי יר׳ מט, כה. 36. כי… הגאולה: על-פי יר׳ לב, ז. צור ישועתי: על-פי תה׳ פט, כז. 37. בשובן יה שבותי: על-פי תה׳ יז, ד. 38. בעגלא: רמז לקדיש.