פעמים 82 – חכמת נשים-נשים מוסרות מידע, משכילות ומלומדות בתולדות האסלאם – רות רודד

פעמים 82 – חכמת נשים

הפרק האחרון בפרקי אבות מכונה " פרק קנין תורה ", מפני שהוא עוסק במעלותיו ובשבחיו של לימוד התורה ושל העיסוק בה. המשנה הראשונה בפרק זה נמסרה מפיו של רבי מאיר, ותוכנה אופייני לצביון הפרק הבא 

נשים מוסרות מידע, משכילות ומלומדות בתולדות האסלאם – רות רודד

רות רודד מבוא

בדת האסלאם אין כל מניעה לחינוך נשים – נהפוך הוא: מספר אמרות מפי הנביא מחמד מעודדות את המאמינים להעריך את השכלתן של נשים ולטפח אותה. אולם באיזו מידה קוימה הלכה זו? מה היה חלקן של נשים מלומדות באוכלוסייה, וכיצד השכלתן של נשים מתיישבת עם כללי השמירה על ערכי הצניעות וההפרדה בין המינים? האם המידע של נשים זכה לאותה הערכה כמו זה של גברים? האם נשים היו כשרות באופן עקרוני להיות פוסקות הלכה ולשמש בתפקיד שופט (קאדי), תפקידים שהיו אמורים לגלם את פיסגת הלמדנות האסלאמית? כמה נשים רכשו הכשרה בתחום המשפט האסלאמי, והאם הן הגיעו למעמד של פוסקת הלכה או שופטת? תשובות חלקיות ניתן להשיב על שאלות אלה מתוך ניתוח סיפורי חייהן של נשים, הרשומים בקובצי ביוגרפיות של מוסלמים, שחוברו מן המאה התשיעית לסה״נ ועד ימינו.

נשים שימשו כמוסרות מידע המידע על כך נשתמר על רקע ההתמודדות עם שאלת מהימנותן של המסורות הדתיות. ההשכלה בחברות אסלאמיות מסורתיות היתה מושתתת על מסירה בעל פה של ידע: שיטה זו היתה אבן הפינה של התרבות האסלאמית המוקדמת, והמשיכה לחיות שיטת המסירה המועדפת גם לאחר שחיבורים הועלו על הכתב. רסיסי מידע או אוספים של ידיעות בודדות התבססו על שרשרות של מוסרים, ששימשו כאילן היוחסין של המידע. מסורות של הנביא מחמר וחבריו(חדית׳) נחקרו בהרחבה, אולם שיטת ההעברה בעל פה הייתה  בשימוש גם בתחומי ההיסטוריה, הספרות, המוסיקה ובענפי ידע רבים אחרים.

מידע על אודות הנביא הופיע תחילה כסיפורים בודדים, באמרות שפר וכפסיקות, והופץ כגרסאות שונות והתפשט לאזורים שונים. איסוף ידיעות אלה התחיל כנראה בדורות הראשונים לאסלאם. אבן אסחאק(171-85 להג/רה/ 768-704 לסה״נ), בביוגרפיה שכתב על הנביא, ומַאליכּ (נפטר 795/179), בחיבורו המשפטי, מייחסים מידע לשרשרות מוסרים, אך השתמשו גם בשיטות אחרות. אבן אסחאק התעניין בעיקר בזרימת הסיפור, כיוון שסבו היה במגע עם חברי הנביא, סביר שחש שהוא קרוב דיו למקור. באופן דומה, מאלכ כלל בחיבורו הכרעות משפטיות רבות משלו, המבוססות לעתים קרובות על מה שהיה מקובל על הציבור ועל המלומדים בקהילתו. גם אבן סעד, ההיסטוריון הביוגרפי, הסתמך לא רק על שרשרות מסירה בלבד.

מתוך ויקיפדיה : אבן אסחאק (בערבית: ابن إسحاق), או בשמו המלא מוחמד אבן אסחאק אבן יאסר, נפטר בשנת 761 או שנת 767) היה היסטוריון והגיוגרף ערבי מוסלמי, שעסק במהלך המאה השמינית באיסוף מסורות שבעל-פה, אפוסים ומיתוסים ומהם ערך את הביוגרפיה הראשונה של הנביא מוחמד, سيرة رسول الله ("סירת רסול אללה"), "חיי שליח האלוהים".

על פי חוקרי אסלאם מודרניים, אבן אסחאק נולד בשנים הראשונות של המאה השמינית בעיר אל-מדינה, בנו של עבד שניצוד באחד ממסעות השוד וביזה שלח'אלד בן אל-וליד. משקיבל עליו אדונו את דת האסלאם, הוא שחרר את אביו של אבן אסחאק מעבדותו ואיפשר את נישואיו, מהם נולד אבן אסחאק.

אין מידע על חייו של אבן אסחאק, אך משערים כי הוא למד באלכסנדריה שבמצרים, ולבסוף מצא עצמו בבגדאד, בירת הח'ליפות העבסית, ובה החל לכתוב את ספריו. הוא נפטר בבגדאד ככל הנראה בשנת 767.

אבן אסחאק ידוע בזכות ספרו سيرة رسول الله (סירת רסול אללה) – חיי שליח האלוהים. עם זאת, ספריו לא שרדו בצורתם המקורית אלא כציטוטים בכתבים של היסטוריונים מוסלמים מאוחרים יותר, ובראשם מוחמד בן ג'ריר א-טברי (أبو جعفر محمد بن جرير الطبري).

תוך מספר דורות תפח קורפוס המסורות של הנביא לממדים עצומים. באותה שעה הייתה הקהילה האסלאמית מפולגת מבחינה דתית ופוליטית, ולפיכן היה הכרח להפריד בין הבר לתבן, בעיקר לגבי החךית׳. לפיכן התפתחה ביקורת החדית׳, אשר התבססה על בדיקת שלמותה של שרשרת המסירה, על אמינות המוסרים, ועל הקשרים בין החוליות השונות בשרשרת. כך, בד בבד עם איסוף מסורות מהימנות, החלו מופיעים מפתחות של שמות מוסרים.

תחילה הופיעו אוספים של מסורות שסודרו לפי המקור הראשון, זה שהיה במגע עם הנביא, כגון המסנד של אחמד אבן חנבל, בן דורו של אבן סעד. אך סידור זה לא היה נוח לשימוש, ואת מקומו תפסו אוספים המאורגנים לפי נושאים, כשהמפורסמים שבהם היו הצַחיִח של בֻחַ׳ארי(נפטר בשנת 870/256) והצחיח של מֻסְלם נפטר בשנת ( 251/875). במהלך השנים זכו להכרה מיוחדת ארבעה ספרים נוספים מסוג זה, ויחד עם בח׳ארי ומסלם הם כונו ״ששת הספרים״. היו גם קבצים נוספים, מרובים לאין ספור, של מסורות שחוברו ואורגנו מחדש על פי קני מידה שונים.

אוספים אלה נעשו בעצמם למקורות ראשוניים, ונמסרו ממלומד אחד למשנהו: מהימנות האוסף הוערכה לפי איכות שרשרת המסירה. מלומדים נסעו למרכזי לימוד כדי לשמוע את המקורות האלה מפי מורים מוסמכים יותר, וכדי לקבל אישורים על מהימנותם. רשימות של שיח׳ים שאנשים למדו אצלם נעשו לאחד הפריטים החשובים ביותר בביוגרפיות של משכילים ומלומדים; במקרים קיצוניים מנו הרשימות מאות אישים. ובין המשכילים אשר החלו בגיל צעיר ללמוד קבצים שלמים ממורים ידועים, היו נשים. נשים אלה לא נחשפו לידע באקראי, אלא נשלחו על ידי משפחותיהן לחפש אותו, והקדישו את עצמן לעיסוק בהשכלה, שהיה בו יוקרה רבה.

בין הנשים המשכילות, כמו בקרב עמיתיהן הגברים, מוצאים אנו כאלה אשר אמנם הסתופפו אצל מורים ידועי שם, אך ספק רב אם רכשו מהם השכלה של ממש. השימוש לרעה במנגנון המסירה בעל פה הביא לכך שחלק מהנשים המשכילות, כמו הגברים, זכה ליוקרה הנלווית לקשר עם מורים מפורסמים אך ספק אם הן רכשו השכלה של ממש. אולם היו גם נשים אשר לא רק היו משכילות אלא זכו להערכה רבה כמלומדות. במחקר שלנו ניסינו להבחין בין משכילות, נשים אשר רכשו השכלה, לבין מלומדות, נשים אשר הביוגרפים שיבחו את הישגיהן ותלמידים רבים נהרו לשמוע אותן.

לצורך המחקר המוגש להלן נבדקו כארבעים קובצי ביוגרפיות, שנתחברו מן המאה השלישית להגירה/התשיעית לסה״נ ועד ימינו. כל אחד מקבצים אלה כולל מספר רב של ביוגרפיות בודדות: בין שבעים בקירוב ועד לשלושה־עשר אלף ויותר. חלק מן הקבצים הוקדשו לקבוצה מוגדרת של אנשים, כגון חברי הנביא, מוסרי חדית׳ או מיסטיקנים, בעוד אחרים כלליים יותר.

 רבים מהקבצים סקרו את קורות חייהם של אישים שחיו מראשית האסלאם ועד לתקופתו של בעל הקובץ. קבצים מעטים התרכזו בתקופה היסטורית רחוקה בלבד, ואחרים תיעדו את חייהם של אנשים שהיו בני דורם של המחברים או קרוב לכך. מן המאה התשיעית/החמש־עשרה ועד ימינו הופיעו קבצים שהנציחו את החכמים הגדולים של כל מאה אסלאמית על הסדר.