ארכיון יומי: 6 במאי 2014


אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל

הקדמת הגאון הגדול רבי דוד משאש שליט"א הרב הראשי לשי"ת פאריש.

אשכול הכופר דודי לי

שמח לבי ויגל כבודי, גילה אחר גילה, בשמעי כי קמו ונתוודעו לבא לפרק כל כתבי, ולהוצי לאור עולם, את כתבי צרור ה

רבי יוסך משאש

רבי יוסך משאש

מור דודי לי, שאר בשרנו, גאון עוזנו ונזר תפארתנו, סיני ועוקר הרים, גאון התורה והמדות, בכל חכמה לו עשר ידות, יוסף עיננו. כקש"ת רבינו יוסף משאש זלה"ה.

סימן סח כרך א'

סדר הנזכר, שנת תרס"ח לפ"ק

ידיד צרור המור, ריחו לא ינמור, החכם החשוב, כמה"ר שלום הלוי ישצ"ו. שלום. שלום.

שלשם הגיעני מכתבו הבהיר עם יו"ד צורוס, חן, חן אדוני ותודה רבה, ומאד שמחתי כי כל דברי מצאו חו בעיני כבודו, ואודות התנצלותו על אחור תשובתו, כי לא היה בעיר, כן שמעתי מהזולת, והרי לך מן המוכן לפני.

בצד שמאל מבוי מקוה טהרה, יש עוד מבוי כמדתו, נקרא בזמן הקטדם בשם מבוי אשי"ך ( נגיד בעברית ), על שם איזה נגיד של הקהל שהיה דר שם, כן שמעתי מזקן אחד שכן נמ"ך אצלו בשטר ישן, ואני מצאתי באיזה שטרות ישנים, שנקרא מבוי מוהריק"ו על שם הרב הגאון כמוהר"ר יקותיאל בירדוגו זיע"א.

ואך עתה נקרא בפי הכל בשם מבוי " לחכם " על שם בנו, הוא הרב הגאון המפורסם כמהר"ר יעקב בירדוגו זיע"א ( נתבש"מ בשנת גר"ת לפ"ק ) הידוע בפי כל בשם " החכם " שמעתי הטעם, כי בזמנו, היה איזה בלבול בעיר תיטואן יע"א מהערביים, ובאו איזה יהודים לגור פה, והיו מתפללים בבית הכנסת שלו.

והם בלשונם קורים לרב העיר בשם " סיניור חכם " ( כן המנהג עד היום פה תלמסאן ) וכן היו קורים לו, ומהם נשתרבב לו ז"ל השם הזה, גם בפי כל קהל העיר, בדילוג תיבת " סיניור " עד עצם היום הזה, ועד בכלל.

במבוי הזה יש בית הכנסת אחת, נקראת על שמו גם כן, בית הכנסת של החכם, יש לה שני פתחים, אחד בדרומה בבית שער של החצר הראשונה לימין הנכנס למבוי הזה, גם החצר הזאת נקראת על שם של החכם, ואחד בצפונה, פתוח למבוי הרחב, שבו פותחים המבואות הנזכרים, נקרא מבוי צלאוואת ( בתי כנסיות בעברית.

וזקן אחד אמר לי שנמצא כתוב אצלו בשטר ישן, שנקרא מבוי לפראן ( תנור בעברית ) על שם התנור הקבוע שם משנים קדמוניות, הבית הכנסת הזאת היא קטנה ואנשים בה מעט כשבעים נפש, יש בה שני עליות קיר קטנות, אחד בדרומה, ואחת במערבה, יש בה היכל יפה של עץ על פנעי כל הקיר צפונה, וגם תיבה יפה, פני שליח צבור למזרח.

יש בה כוסות ועששיות וכו….כחברותיה, אומרים, כי היא עתיקה מאד מימי אבות החכם הראשונים זיע"א. השלוחי צבור ששמשו בה, הם אבות החכם והוא זיע"א, ובנו הרב הגאון כמוהר"ר דוד ישצ"ו, ובניו, כמה"ר יעקב, וכמה"ר יוסף ישצ"ו, וכמה"ר משה ז"ל. שלושתם היו תלמידיו של אבא מארי זיע"א. ועוד עוזר על ידם הנו"ח כה"ר משה לכרייף הי"ו בן הרב ימין נ"ע.

הבית הקדוש הזה, אומרים כי שימש ישיבה לתלמוד תורה מיום הוסדו, ועד עתה קבועה שם ישיבה לרבני העיר וחכמיה ישצ"ו.

עוד יש בית כנסת אחרת פתוחה למבוי הרחב הנזכר, נקראת על שפ הרב הגאון והקדוש, כמוהר"ר שמעיה מיימראן זיע"א, אחד מרבנן מגורשי ספרד נ"ו, אומרים שהוא בנאה, ונקראת על שמו עד עצםה היום הזה .

ואך לא נשארה ביד זרעו, כי נפלה מזוקן, ומכרוה להנדיב הרב מנחם בן עבו הי"ו, והוא חדשה בשנת תרנ"ב ותרנ"ג לפ"ק. ובנה עליה את ביתו בנין יפה בקרן דרומית נוכח פתח הבית, ואחד בצדו כמין גם בקרן נערבית .

אין לשניהם הדר, התיבה עומדת באמצע, פני שליח הצבור למזרח, יש בה כוסות וספסלים וכו..וכו…כחברותיה. שמשו בה הרבה שליחי צבור ממשפחות שונות, ועתה יש בה שני שליחי צבור, כמה"ר אברהם בירדוגו ישצ"ן, בכמה"ר פתחיה ישצ"ו, וכמה"ר שלום עטייא ישצ"ו, בן כבוד הרב דוד ישצ"ו.

כשבעים נפש מתפללים בה, מנהגיה כמנהג כל בתי כנסיות שבעיר. הבית הזה אומרים ששמש ישיבה לתלמוד תורה בזמן הקודם, וגם הרב הגאון התלמודי הנפלא כמוהר"ר אברהם הלחמי זלה"ה, מעיר ואם בישראל מראקש יע"א, הרביץ בו תורה הרבה שנים, ואך עתה אינו אלא לתפלות שמ"ע, חמש ושש מתפללים בו ערב ובוקר וצהרים, משכימי קום והמאחרים והעצלנים.

ושם נקבצים הרבה משוררים בכל לילי שבתות החורף מחצות ועד בקר, לומר בקשות ושמירות, וכל מעמד ומושב שיהיה לרבנים והחכמים וגדולי הקהל על נדבות לעניים ולשד"רים וכיוצא בהם, שם מתועדים. זהו מה שהשיגה ידי עתה להודיע לכבודו, ושלום

הצעיר היו"ם ס"ט. 

Une histoire de familles-J.Toledano-Aladjem-Alazarki-ALBA

une-histoire-fe-famillesJoseph Toledano 

Ecrivain journaliste, conferencier, ne a Meknes, Maroc, en 1938, Monte 1963 a Jerusalem, comme premier delegue du mouvement Oded, il a ete journaliste a Kol Israel.

Diplomate au Ministere des Affaires etrangeres, chef de cabinet du Ministre des Affaires etrangeres, chef de cabinet des P.T.T charge d'information a l'Organisation Sioniste Mondiale.

Auteur de 8 livres sur l'histoire et le patrimoine culturel du judaism nord-africain en general et marocain en particulier, en francais et en hebreu.

Aladjem

Nom patronymique d'origine arabo espagnole, hispanisation de Eledjam, indicatif d'un metier : le harnacheur, le fabricant de harnaches pour les chevaux. Le nom est atteste au Maroc au XVIeme siecle, precede de l'indice de filiation Ben Ladjen, et était fort repandu dans les Balkans, en particulier en |Bulgarie. Le nom semble avoir disparu au Maghreb au XXeme siecle.

ALALOUF ou LALLOUF ou ELALOUF : deux origines possibles : soit arabe et signifiant « bien engraisse » (‘alûf); soit  hebraique‘alluf et designant un chef de tribu (‘alluf).

Alazarki

Nom patronymique d'origine arabe,textuellement le fils ou l'originaire du bleu. Il pourrait etre l'indicatif d'une particularite physique assez rare pour etre notable: les yeuz bleus. A moins que le nomait un caractere votif mystique, le bley etant dans la croyance populaire des Juifs du Maghreb une protection contre les mauvais esprits et le mauvais œil.

Dans le passe, les entrees des maosons juives etaient toujours peintes en bleu. Le meme nom est porte chez les Musulmans du Maghreb sous des formes proches : Alazark, Lazark. Au XXeme siecle nom tres peu repandu, porte au Maroc – Tanger, Rabat, Casablanca.

Victor

Notable de la communaute de Tanger, mort en 1968. Grand negociant, protege anglais, il fut plusieurs annees membre de la Chambre de Commerce Anglaise de la ville alors sous statut intrnational.

ALBA :

 nom d’origine latine, c’est une variation méditerraneenne de albanus qui veut dire blanc; il désigne un homme au teint clair.

ALBARANES ou BARANES :

 ce nom vient de l’arabe Branes qui correspond au nom d’une grande confederation de tribus berberes que l’on retrouve dans la toponymie de l’Afrique du nord.

ALBAZ ou ELBAZ :

 plusieurs sens possibles : soit originaire d’Elvas, district d’Alemtejo au Portugal, soit dérivant de l’arabe ‘al-baz qui signifie faucon; il semble faire reference à Josue dont un des surnoms dans la bible est le faucon

Il etait une fois le Maroc-D. B

il-etait-une-foisIl etait une fois le Maroc

Temoignage du passe judeo-marocain

David Bensoussan

Il eut des rapports tendus avec ses fils et notament Moulay Yazid

En effet, Mohamed III se mefiait de tout le monde, hante par les empoisonnements et les coups d'Etat, notamment de la part de son fils aine Yazid auquel il vouait une haine implacable. Ce dernier etait populaire du fait qu'il avait montre du courage en temps de guerre. Moulay Yazid (qui avait des appuis aupres de la Garde noire) pilla les

caravanes de pelerins de retour de La Mecque et proposa de partager le

pays avec son frere Abderrahmane, le sultan pouvant se retirer dans le Tafilalet natal. Le sultan reagit en disant de ses fils que ceux qui les detestent nous aiment et ceux qui les aiment nous detestent.» et en

appelant le courroux du ciel contre eux. II favorisa son autre fils Abdeslam en lui donnant la gouvernance du Sud marocain. II leva une armee de 20.000 hommes en 1788 soupconnees de connivence avec ses fils rebelles

Les fils de Mohamed III parmi lesquels Moulay Oussine (qui se proclama roi du Tafilalet et fut depossede par son pere), Moulay Hassar. (gouverneur de Taroudant), Moulay Slemna (qui refusa de partir er expedition contre son frere Yazid), Moulay Abderrahmane, Moulay Ifischem (gouverneur de Meknes mais porte sur la boisson) et son fils favori Moulay Abouslem avaient egalement des visees sur le trone Mohamed III avait surtout peur d'etre detrone par Moulay Yazid qui se refugia dans un sanctuaire pres de Tetouan pour echapper aux sbires de son pere. Pour ne pas se faire expulser, il pretendit que le Prophete lui avait ordonne de ne pas quitter sa tombe et de porter le nom de Mohamed Mahdi (nom du redempteur dans la croyance chiite). Aussi Mohamed III lui avait ote une grande partie de sa fortune. Par le passe Moulay Yazid avait accepte l'allegeance du corps rebelle des noirs Abe El Boukhari. 6000  soldats noirs furent charges d'arreter Moulay Yazid dans son sanctuaire mais l'ordre ne fut pas execute. Les saints en charge du sanctuaire recurent l'ordre de l'en chasser sans quoi ils seraient passes au fil de l'epee avec tout le voisinage. Le peuple vint faire adieu a Moulay Yazid mais son cheval refusa d'avancer. Les gens y virent un signe de la Providence (le cheval etait bien dresse). A l'age de 81 ans. Mohamed III decida d'aller lui-meme chercher Yazid mais mourut en chemin.

Son attitude envers les Juifs changea a la fin de sa vie

A la fin de son regne, soit peu avant 1790 le sultan fut sous l'influence de deux conseillers juifs Jacob Attal et Eliyahou Levy qui auraient ete jaloux des Negociants du Roi a Mogador. Le statut de ces derniers perdit pour un certain temps les prerogatives desquelles il jouissait. L'exemple etant donne par la plus haute autorite, la population et les Caids de la region de Mogador commencerent a decreter des exigences envers la communautק juive et a maltraiter publiquement certains de ses membres. Les Juifs furent tenus d'entretenir a leurs frais les nombreux canons de bronze de la ville. II leur fut interdit de se vetir a l'europeenne. Cet interdit fut attenue par la suite car on pouvait s'en exempter moyennant une taxe speciale. En 1789  on exigea des Negociants du Roi qu'ils remettent a des marchands Chretiens tous les fonds du Tresor de meme que les marchandises appartenant au sultan. On raconte meme que, sans management ni avertissement, le gouverneur de la ville expulsa de leur residence une famille de riches marchands juifs pour y installer des gentilshommes suedois.

L'homme de confiance juif Sumbel entra dans une certaine disgrace en 1778

 lorsqu'il negocia la paix avec la Hollande contre une indemnite mais sans assurer une annuite. Le sultan l’emprisonna et ne consentit a le liberer qu'apres qu'il se soit acquitte d'un paiement de12.000 ducats.

Deux ans plus tard, Sumbel tenta de partir incognito pour la Guinee mais il fut reconnu, depossede de tous ses biens et ramene enchaine a Essaouira. II passa plusieurs mois en prison avant de recevoir le pardon du sultan. II dut payer une amende de 6000  piastres avant de reprendre sa charge de premier secretaire et confident du sultan. II legua une rente de 10.000 marks a distribuer egalement aux indigents de Mogador, de Marrakech et de Jerusalem.

הערצת הקדושים -יהודי מרוקו – י. בן עמי

הערצת הקדושים היא תופעה אוניברסלית, שמימדה הדתי עובר דרך כל הדתות המונותיאיסטיות והלא־מונותיאיסטיות. בתופעה זו באים לידי ביטוי אספקטים דתיים, היסטוריים, סוציולוגיים, פולקלוריסטיים, כלכליים, תרבותיים, פוליטיים ואחרים.

 רק בשנים האחרונות מנסה המחקר הכללי לעמוד על משמעותם של ביטויים אלה, אבל עדיין אין בהם כדי לאפשר לנו הבנה כוללת של התופעה. פולחן הקדושים בקרב יהודי מרוקו הוא אחד המאפיינים התרבותיים החשובים ביותר שיש לקבוצה זו ונפוץ מאוד בכל שכבות העם

מנהגים שונים ברפואה עממית קשורים לקבר הקדוש, או לסביבה הקרובה לו. חולי־רוח, משותקים, חולי כפיון או עיוורים, נקשרים בעזרת חבלים או שרשראות ברזל למציבה, או לעץ ליד המציבה, למשך לילה או יותר. ילדים חולים, בעיקר ילדים קטנים ותינוקות, היו משכיבים על קברו של הקדוש למשך שעות או למשך לילה: ילד חולה הבריא לאחר שאמו השכיבה אותו על קברו של ר׳ יחייא אלכדאר: ילדה אילמת התחילה לדבר, כששכבה על קברו של ר׳ יצחק בן־וואליד: אמה של תינוקת מאוד חולה שמה אותה על קברו של ר׳ יצחק הלוי, ואמרה לו: ״אם התינוקת שלי היא מהעולם הזה, מה טוב, ואם לא, אני אקבור אותה על ידך.״ הקדוש הופיע לאם בחלום, והתינוקת הבריאה: בנוסחה דומה פנה אב ללאלה סוליכה כאשר הכניס את בנו, תינוק חולה, לסל ושם אותו בכוך הנרות שליד קברה של הקדושה, באומרו: ״אם הוא של העולם הזה,תרפאי אותו! ואם לא, תעשי מה שאת רוצה״. לאחר שלוש שעות הבריא התינוק. בגדיו של ילד חולה הונחו על מצבתו של ר׳ חיים פינטו הקטן, והילד הבריא כשלבש את הבגדים האלה.

 הערת המחבר : היו מקיימים טקס זה ליד קדושים רבים, ביניהם אולאד זימור, ר׳ דוד ומשה, ר׳ חנניה הכהן, ר׳ דניאל השומר אשכנזי, ר׳ חיים פינטו הגדול, ר׳ יחייא אלכדאר, ר׳ מסעוד עראמה, ר׳ עמרם בךדיוואן, ר׳ שאול הכהן ור׳ שלמה בר ברירו. מנהג זה מתקיים בארץ בקברי רשב״י, שמעון הצדיק ומערת אליהו הנביא, הן על־ידי ספרדים והן על־ידי אשכנזים. היו גם מנקבים את אוזניהן של התינוקות ליד הצדיק, ואם העגיל היה נופל אחרי כן אפשר היה להחזירו לאוון התינוקת רק בביקור חדש אצל הקדוש.

ליד קברו של ר׳ אברהם מכלוף בן-יחייא נמצא מקלו של הקדוש, ואנשים חולים יושבים ליד המקל, ונוגעים בו כדי להבריא: מהמעיין של מולאי יעקב, לוקחים מים הביתה, ומים אלה ישמשו לריפוי: אצל ר׳ חיים פינטו שמים על מצחם של הילדים פיח שנוצר משרפת נרות ליד הקבר, והמבוגרים שותים שאריות שאנשים שפכו על הקבר: אם של ילד חולה לקחה חופן אדמה ליד קברו של ר׳ אבנר הצרפתי, ערבבה עם מים, סיננה במסננת, ונתנה לבנה לשתות. הילד הבריא: חולה עיניים מרח על עיניו שמן זית המיועד להדלקה, ופיח של נרות ליד קברו של ר׳ דניאל השומר אשכנז והבריא: מבקרים ליד קברו של ר׳ יצחק אביחצירא שפכו מחייא על הקבר ולקקו את המשקה שמעל המציבה: מבקרים אצל ר׳ דוד הלוי דראע היו לוקחים גושי מלח מהסביבה, ומשתמשים בו בפסח כמלח כשר מהחכם.

טקס אחר המתקיים ליד קברו של הקדוש הוא זה של התספורת הראשונה. כל תינוק שנולד בזכות קדוש מסוים או שהיה חולה והבריא בזכות הקדוש חייבים לספרו בפעם הראשונה על־יד קברו של אותו קדוש. תינוקות אחרים נלקחים לכל קבר של קדוש. אין מקפידים על תאריך מדויק, אך בדרך כלל כשהתינוק מגיע לגיל שנה, מנצלים את ההזדמנות הראשונה שנוסעים לקדוש ולוקחים אותו. בשעת התספורת, כשגוזזים לתינוק את השיער ליד קברו של הקדוש, פורצות הנשים בקריאות שמחה, והאב מתפלל לבריאות בנו. אחרי כן מחלקים סעודה לכל הנוכחים.

סוליקה הצדקת-הרוגת המלכות

 

אני אבכה במקהלות

הקדמה: קינה יסדתי אותה אני הצעיר בעבדי ה׳ על בתולת נעורים שקדשה שם שמים ברבים ביום ז״ך לאייר תמ״ך [=תהא מנוחתה כבוד], סי׳ אני ידידיה בן מאמאן יצ״ו חזק, והיה לתמרור ״מי זה במר יפצה פיהו״.

 ללה סוליקה...ציון הקבר

אני אבכה במקהלות / על נאוה כתרצה

נשאה חן מכל הבתולות / אשת חיל מי ימצא

 

נגלה נגלה דר מעונה / בכל עבר ובכל פנה

ללקט בגנים שושנה / אז מצא טוב מצא אשה

 

יום ההוא יצאו נצבים / עַם נבל חבור עצבים

 טפלו עליה זאבים / כי היתה בזה קדשה

 

_יחד כל העם זה לזה / אמרו למי נערה זה

הנמצא בתולה כזה / הן לזאת יקרא אשה

 

דנוהָ אויבים פלילים / מטה רשע שבט מושלים

 גזרו על יונת אלם / מות תמות כי לא חֻפָשָה

 

ידה לאלהים פרשה / חגרה מתנה אמצה

 אז שם שמים קדשה / ודת עכורה שקצה

יום ליום לילות כימים / על דלתותיה משכימים

מלכי ארץ כל לאמים / כלם נפשם בה חפצה

 

היפה מכל הנשים / בכמה מיני ענשים

התרו בה שני חדשים / כל יום בצפרא ורמשא

 

בת נעמה מכל בנות / נתנו לה מעדנות

 זהב ומיני מתנות / לה נתנו למורשה

 

נלאו בדברי פיוסים / יחד אנשים ונשים

 נתנו לה כל חפצים / פן אולי תֹאבה האשה

 

נאספו רשעים אמרו / כל עךכאות נמנו גמרו

לחובה את דינה גזרו / נפשם לתאבה גרסה

 

מאז הגיע לה עתה / שר הטבחים בא לקראתה

 אמר לה תעביר דתה / מנוח לרגלה תמצא

 

אז חרבו [שלף] מתערה / והושיטה לקראתה

 מגבה רצה לנחרהּ / את כל אשר חפץ עשה

 

מסרה עצמה באהבה / על קדוש השם בחבה

 כך עלה במחשבה / לפני מלך רם ונשא

 

אויל משריש הביט יפיה / אמר לה תעזב דתה

 היא הסירה שמלת שביה / ואמרה לו מהר חושה

 

נמלא חמה אז שקצה / אחז ידו בשער ראשה

חתך אותה ורצצה / בתוף קמים גדר פרצה

 

חי זה קדוש שוכן רומה / קום ועשה בם נקמה

 שלח בם אף וחמה / ואבד אֻמה הקשה

 

יצו האל יום שלשים / בעדן בין הדסים

תשב במושב קדושים / בתוף אמהות שלשה

 

צורי לכבודה לקראתה / כתות שלום ללוותה

אזי תתענג נשמתה / מזיו נערץ בקדֻשה

 

ובהיכל סרח בת אשר / תתהלך בתים וישר

 בכבוד גדול ועשר / בתוף פךגודא קדישא

וביום אחרית השנה / תמצא ערשך רעננה

 תחת כנפי השכינה / בצל עתיקא קדישא

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 134 מנויים נוספים

מאי 2014
א ב ג ד ה ו ש
« אפר   יונ »
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

רשימת הנושאים באתר