עליית הנוער ותנועת שרל נטר-י.שרביט

הנוער בעלייה.

תנועת שרל נטר במרוקו – יוסף שרביט.

סיפורה של תנועת " שרל נטר " אינו רק סיפור של תנועת נוער. הוא סיפור של מסד יסודי שעליו כוננה פעילות חינוכית חברתית ופעילות ציונית כללית ודתית – ארוכת טווח ורבת השלכות.

סם אביטל ( אביטבול ).

ממרנייה נסענו ברכבת לאלג'יר דרך אוראן. בינתיים, באופן לא ברור פשטה שמועה בין היהודים בדרך שאנו נמצאים ברכבת לארץ ישראל. כשעצרו ליד הרציף באוראן חיכו לנו עשרות עצירים יהודים עם תרמילים על הגב, מוכנים להצטרף אלינו.

הרכבת הייתה עמוסה ולא היה מקום לנוסע נוסף, אבל לא הייתי מוכן לוותר עליהם. בעוד אנחנו מותחים את עצמותינו על הרציף נכנסו הם על פי הנחיותי לקרון ותפסו את מקומנו. אנחנו נותרנו בחוץ כשהסדרנים מסרבים לאפשר לנו לעלות ומורים לרכבת לנסוע.

בהחלטה מהירה הוריתי לבחורים להתיישב על הפסים. למנהל שהגיע מיד הסברתי שלא ייתכן שעם כרטיסים ביד אנחנו נישאר בחוץ. בפאריס נערך אז הג'מבורי – כנס " הצופים " הצרפתיים, ואנחנו – כך הסברתי – נציגי מרוקו לכנס. המטוס מחכה באלג'יר ואנחנו עלולים לאחר את הטיסה. לא הייתה לו ברירה והוא הוסיף קרון מיוחד עבורנו.  

בתחנת הרכבת בעיר אלג'יר קיבל אפרים בן חיים את פניהם בהתלהבות עצומה. מיד יצאו ל " מחנה העלייה " סמוך לעיר טנס, הנמצאת במרחק של 170 קילומטר מאלג'יר. מחנה זה יה ערוך להמתנה של ימים אחדים עד בוא האונייה.

מהמחנה ניתן היה לצפות על מקום הגעת האונייה המתוכנן. כל שהציע המחנה היה מספר אוהלים ומרק אפונה פעם ביום, לארוחת ערב. תנאי הניתוק והעדר אמצעי קנייה ( שנבע מהאיסור להצטייד בכסף מהבית ) יצרו מצב קשה, שהלך והחמיר עוד יותר עם הגעת משפחות עם ילדים, במיוחד מאחר שלא קיבלו שום אזהרה מוקדמת על כך שאין חלב וירקות ואין נוכחות רופא.

הכול ציפו לאונייה הממאנת להופיע. שירים וריקודים ביקשו להיות תחליף למזון, אבל בתום כשלושה שבועות השיר נדם :

" יום אחד אספתי כל תושבי המחנה והתנצלתי. הודיתי להם על סבלנותם. אמרתי שזה חלק מייסורי הגאולה. קשרתי את הדברים בייסורים של יהדות אירופה וסיכמתי : מי שרוצה לחזור לא נראה בו בוגד. נעזור לו לחזור למקום מגוריו. היה רגע ארוך של דממה. לפתע פרץ מישהו בשירת " התקווה ", כולם הצטרפו. חלק פרצו בבכי, כולם חזרו לאוהלים, אף אחד לא עזב את המחנה ".

אט אט הצטרפו עוד מעפילים, לכדי 700 איש במחנה. המבצע היה כמובן ללא ידיעת השלטונות, ולכן לשם כיסוי שיוו למחנה אופי של מחנה נופש. ערב ערב היו יוצאים כחמישה עשר בחורים לסיור בסביבה כדי להרגיל את הערבים לנוכחותם, כדי שבזמן היציאה האנייה לא יעוררו תשומת לב מיוחדת.

למפקד משטרה מקומי הוסבר שמחנה נופש זה הוא מעשה הומניטארי עבור משפחות צעירות העובדות קשה כל ימות השנה. " ואז, לילה אחד , במוצאי שבת, הגיעה האנייה. ראינו את איתותי האור שלה מהים. ההתלהבות במחנה הייתה עצומה וקשה לתיאור.

געגועים של אלפיים שנה ושל מאות דורות עמדו להתממש על ידי אנשים אלה באנייה הזאת, וכל אחד מהם רצה להבטיח את מקומו בתוכה. קשה היה להשתלט על האנשים. ביקשנו לעשות סדר, אך איך ייתכן סדר בשעת הגאולה ?