הרב-א.אסולין-הלכות חכמי מרוקו
תורת אמך ◆ פנינים ליום ירושלים
המלקט: הרב אברהם אסולין
יום הודאת להשי"ת
כמה הודאה להקב"ה שקבץ אותנו מארבע כנפות העולם, והביאנו אל נחלת אבותינו, אברהם, יצחק ויעקב.
מי האמין ומי פילל שנזכה לזמן הזה – כנבואת הנביא בישעיה (פרק ח). פסוקים מדברים….
כה אמר ה' צבאות עד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים ואיש משענתו בידו מרב ימים. ה. בעיני ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחובותיה ו. כה אמר ה' צבאות כי יפלא בעיני שארית העם הזה בימים ההם גם בעיני יפלא נאם ה' צבאות. ז. כה אמר ה' צבאות הנני מושיע את עמי מארץ מזרח ומארץ מבוא השמש. ח. והבאתי אתם ושכנו בתוך ירושלים והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלהים באמת ובצדקה.
ובנביא יחזקאל (פרק לו).
ויבאו אל הגוים אשר באו שם ויחללו את שם קדשי באמר להם עם ישראל אלה ומארצותיהם. כא. ואחמול על שם קודשי אשר חללוהו בית ישראל בגוים אשר באו שמה. כד.ולקחתי אתכם מן הגוים וכו'. לב. לא למענכם אני עושה נאם ה'.
מי מאמין
כתב רבנו הרמב"ן
"ומה אגיד לכם בעניין הארץ, כי רבה העזובה וגדול השיממון, ירושלים יותר חרבה מן הכל, וארץ יהודה יותר מן הגליל, ועם כל חורבנה היא טובה מאד, ויושביה קרוב לאלפיים, ונוצרים בתוכם כשלוש מאות, פליטים מחרב השולטן, ואין ישראל בתוכה, כי מעת באו הטטרים ברחו משם, ומהם שנהרגו בחרבם. רק שני אחים צבעים קונים הצביעה מן המושל, ואליהם יתאספו עוד מנין מתפללים, בביתם בשבתות, והנה זרזנו אותם, ומצאנו בית חרב, בנוי בעמודי שיש, וכיפה יפה, ולקחנו אותו לבית כנסת".
מצטרפים לבנות את ירושלים
אמרו חז"ל "אין ירושלים של מטה נבנת עד שירושלים של מעלה נבנת" איתא בגמרא (ברכות מט), רב נחמן אמר אפילו פתח ברחם על ישראל חותם בבונה ירושלים, משום שנאמר בתהלים (קמז), נדחי ישראל יכנס, אימתי בונה ירושלים, בזמן שנדחי ישראל יכנס. אם כן יוצא שקיבוץ גליות אחד מהגורמים לבנית ירושלים.
ולמה נקרת ירושלים מלשון וכיצד ירושלים של מעלה נבנת על ידי מעשים טובים, לימוד תורה, בכל מעשה חיובי נבנת עוד לבנה של ירושלים, נחרב בית המקדש בגלל שנאת חינם אז התיקון להרבות באהבת חינם, למרות המטליות ודרך חיים של כל אחד, כמה חשוב לכבד אלו את אלו כמו שכתוב שכתבנו באגרת (בסוף עמוד זה)."צו פיוס" כמו שבכל משפחה יש אחים שדומים במעשיהם ויש שלא, אבל ברור שעל אחדות במשפחה שומרים מכל… כך עלינו לשמור על "אחדות ישראל"
כתב הגאון הרב משה מלכה זצ"ל בספרו דרש משה, כימי צאתך ממצרים הראנו נפלאות, פירוש כאותם נסים בצאתנו ממצרים, ניסים הללו עתידים לחזור לעתיד – וכתב הרב ובימנו אנו קיבוץ גלויות הוא כצאת עם ישראל ממצרים ע"כ.
ושמעתי שואלים למה לא הקימו את המדינה אנשים צדיקים?? ועל כך ראיתי תשובה בספר אם הבנים, אמרו חז"ל לעתיד תבא ציפור טמאה ותציץ שרומזת על הגאולה בפתח, ושאל הרב ולמה תשמע ציפור טמאה? והלא מן הראוי שתשמיע ציפור טהורה, לכן אל יקשה בעיניך למה הקימו את המדינה אנשים שאינם שומרים תורה ומצות… ע"כ.
ומה שיש רבים יראי השם שדורשים שאין לגור בארץ ישראל ואף כתבו על כך ספר שלם, שמעתי שכנראה הם גילגול של המרגלים שהוציאו דיבת הארץ.
חובת היום:
א. להודות להשם על חסדיו המרובים, שזכינו לבא לארצנו הקדושה…
ב. להימנע מכל מחלוקת….
ונסיים עם ישראל דרכו בתפלה כמאמר הפסוק "הקול קול יעקב והידים ידי עשו" "בחרבי ובקשתי" ופרש רש"י תפלה ובקשה.
כתב הגר"א כל בית שנבנה בעיר העתיקה ונרכש בידי היהודים הוא סימן לקירוב הגאולה.
ולכן כל אירופה משתגעת מכל בנית בית בירושלים… וכתב הראי"ה קוק זצ"ל ככל שכל ארץ ישראל תבנה הגאולה תגיע, עד שהרשעים שבה יחזרו בתשובה בדרגה של אהבה. ונשתמש בנשק הסודי שלנו מאבותינו נתפלל שנזכה לגאולה השלמה בבנין ירושלים במהרה בימנו אמן
הרב אברהם אסולין לתגובות: a0527145147@gmail.comת
.
תורת אמך ◆ מעשיות בשלום בית ◆ מס' 22
מעשיות מרבותינו חכמי המערב זצ"ל◆ המלקט: הרב אברהם אסולין
קוראים יקרים: חומר זה מתוך קונטרס שלום בית וכן קונטרס חינוך ילדים שכולם מעשיות מרבותינו, מי שחפץ לזכות במצות הדפסה קונטרסים אלו יפנה אלי, במיל או בניד שבסוף העמוד. תזכו למצות.
בעת כהונתו של הגאון רבי יוסף משאש בתלמסן, היה זוג צעיר
אשר מדי פעם היתה האשה קונה בשר מהאטליז, הקצב שאל את האשה , האם רוצה האשה לקנות בשר מוכשר או שהיא תכשיר לבדה בביתה, האשה הצעירה לא הבינה את השאלה ולקחה בשר לא מוכשר, בבא מן הימים פגש בעלה את הקצב, ושאלו אשתך כה צעירה וכבר יודעת היא להכשיר את הבשר לבדה,
וכששמע זאת בעלה נחרד מפני שחשב לתומו שאשתו קונה בשר מוכר, מיד פנה לביתו והחל להטיח דברים קשים באשתו שהכשילה אותו בבשר איסור, האשה שהתחנכה בבית הוריה שבכל שאלה פונים לרב, הציעה לבעלה הבה נגש לרב ונשאל אותו האם נהגתי כשורה ואם לאו כיצד נעשה תשובה, הבעל שמע בקול אשתו וניגש לרב העיר הגאון רבי יוסף משאש ובידם הסיר, הבעל שטח את הדברים לפני הרב, ושסיים הרב טעם מהתבשיל והפטיר בשר זה מוכשר, ויהי לפלא בעיני הבעל, נפרדו מהרב לשלום, והחל הבעל להקניט את הרב בעיר עד שנהפך לשיחה בני העיר, עסקני העיר לא יכלו לשמוע חרפת הרב פנו לרב לאחר בקשת המחילה, ושאלו את הרב לפשר המעשה, השיב הרב יש חלק בבשר שאסור לאוכלו מהתורה, וישנו חלק שאסור לאוכלו מדרבנן וישנו חלק שאסור מצד המנהג ואותו אכלתי בשביל שלום בית ובמגביל זימן את האשה למשרדו ולימדה הלכות הכשרה, לבל יכשלו להבא.
מה עם אשתך???
מעשה מהצדיק סידנא בבא סאלי זצוק"ל זיע"א
סיפר הרב מאיר אסולין מקרית גת, שבמרוקו הם לא זכו להכיר את הצדיק מכיוון שהתגוררו במחוז אחר. עם העליה לארץ , שמעו רבות אודות הצדיק, ולכן החליט לנסוע עם אשתו לבית הרב. משהגיעו לחצר הרב, התפלאו לראות עשרות אנשים צובאים על ביתו. הרב אסולין ביקש מהציבור שיאפשרו לו לעבור ולהגיע לדלת הבית. אנשים חייכו ואמרו שהרב לא קיבל איש מהבוקר… השיב להם הרב אסולין ואמר לא נורא, בכל זאת תנו לי לגשת ולדפוק, ובקש שאם הרב יקבלו שלא יקנאו בו, ואם לא יקבלו – יחזור לביתו. הנה, בעודו בדרכו לדפוק בדלת, פותחת הרבנית את הדלת ואומרת ומברכת אותו "אל חזן ברוך הבא…והיכן רעיתך?", התפלא הרב – מנין לך שאני חזן ?? ובנוסף – שגם אשתי הגיעה לכאן ..?… ענתה הרבנית שהרב אמר לה… נכנס רבי מאיר לחדר הרב , ואחר שדיברו על מרוקו ועיסוקו של רבי מאיר, אמר בבא סאלי שעתה ילמדו שעה וחצי, ובקש מהחכם שיאמר דבר תורה. רבי מאיר, לפני שיצא מביתו עבר על הפרשה מהספר פיתוחי חותם לרבנו יעקב אביחצירא. לאחר מכן , אמר סידנא בבא סאלי דברי תורה. אכן , אחר השעה הקבועה בירך הצדיק את הרב, ואמר "אנו השתעשנו בדברי תורה, ומה עם רעייתך ? הבא לי בקבוק מים ואברך את המים ברכה עבורה "…
מעשה מהגאון הצדיק הרב בן ציון אבא שאול זצ"ל זיע"א
וקווי ה' יחליפו כח… מדי פעם בחופשת בין הזמנים, הרב והרבנית נפשו בבית תלמידו הרה"ג משה גבאי זצ"ל , מגדולי מזכי הרבים בדורינו בעיר נתניה . באחד מן הימים , בשעות הבוקר, הרבנים התכוננו לצאת לחוף הים שבעיר. והנה , כשבאו לצאת ממפתן הבית, שואל הרב את תלמידו "ומה עם הנשים?" השיב הרב גבאי – "הן יסדרו את הבית ויצאו לטייל" . מיד פשט הרב את הפארק (מלבוש רבני), ניגש למטבח והחל בעצמו להדיח את הכלים , תלמיד הרב ניסה להניא את הרב משום שאין זה כבוד התורה… הרב הדגיש שגם הנשים צריכות לצאת ולהתאוורר, ראו איך קיים הרב מאמר רבותינו בגמרא(יבמות סב:), דחיי אדם לכבד את אשתו ולאוהבה יותר מגופו.
אגב פעם אחת התבטא הרב "בחופן פיסטוקים זוכה האדם לשלום בית "….
מעשה רב מהגאון האדיר הרב יהודה עייאש זצוק"ל מגדולי רבני אלג'יר.
רבי יהודה עייאש נולד בסמוך לשנת תס"ה (יש המקדימים לידתו לשנת ת"ס), בכפר מידאה הסמוך לאלג'יר. אגדה שהתהלכה בין יהודי אלג'יר מספרת כי הוריו רצו להיפרד, והתיצבו בפני הרב רפאל ידידיה שלמה צרור ובית דינו בעיר אלג'יר ובקשו לסדר להם גט, אולם הרב בחכמתו הצליח להשלים ביניהם ובירך אותם שלתקופת השנה יולד להם בן ויקרא שמו יהודה, והרב בעצמו ללמד אותו תורה, וכן היה. התקיימה הבטחת הרב, והוא עצמו החל ללמדו תורה. ע"פ תאורו של רבי יהודה עייאש עצמו בהקדמתו (לספר לחם יהודה), הוא זכה במשך חמש עשרה שנים לקירבה נדירה מרבו תוך שימוש ת"ח באופן מיוחד. יחסו לרבו היה בהשפלת עצמו בענווה יתירה מול מעלת רבו. לימים, כשנפטר רבו רבי שלמה צרור נבחר תלמידו חביבו רבי יהודה עייאש כמלא מקומו כאב"ד אלג'יר. חיבר חיבורים רבים יהי זכרו ברוך.
מעשיות מהמקובל כמוהר"ר רבי יצחק כדורי זצ"ל זיע"א
ארך אפים
אכן היה הרב ידוע כמומחה גדול לכתיבת קמיעות. באחת הפעמים כתב קמיע שזמן כתיבתו ארך זמן רב מאד. הרבנית ע"ה ראתה שהרב מתאחר לבוא לאכול, ולכן ניגשה לחדר קבלת הקהל. כשנכנסה לחדר ראתה שהרב רכון על השולחן ועסוק בכתיבת הקמיע, וכולו מרוכז בכך. הרבנית ניגשה לרב, ומרוב שקיעתו של הרב, נבהל וכל הדיו נשפך על הקמיע עליו עמל כל כך…וכיצד הגיב הרב… פשוט חייך…
יחס לאשה
אחר פטירת הרבנית ז"ל, היה הרב מבוגר מאד. ובכל זאת, התעניין למצוא שידוך עבורו, היות ו"לא טוב היות האדם לבדו". אחר שנישא לרבנית, באחד מן הימים הגיעה לבית משפחתנו. אמי שאלה את הרבנית, האם נישאה לרב רק בכדי לעזור לסעוד אותו…והאם מלבד זאת יש לה קשר עם הרב… השיבה הרבנית שמדי פעם כאשר היא משוחחת בטלפון, הרב מתעניין עם מי דיברה ועל מה נסובה השיחה…
וכן שמעתי מתלמידו של הרב, רבי יוסף גדול, שמדי פעם הוציא הרב מכיסו שטר כסף, וביקש לקנות "שוקולד עם התמונה של הפרה" … וכששאלו את הרב האם הוא אוכל שוקולד, ענה הרב שהשוקולד מיועד לרבנית…
היה מעשה בהגאון הרב שלמה זלמן אוערבך זצ"ל שהיה ממנהגי הדור וכן היה ראש ישיבה קול תורה מדי יום הבחורים היו מתלוים לרב בדרכו לביתו ומשוחחים עם הרב בסוגיא הנלמדת. היתה תוכנה מעניינת מדי יום לפני שהרב היה נכנס לביתו הרב מסדר את זקנו ומסתכל על לבושו… שנשאל הרב על הנהגתו בקודש, ענה הרב אני פוגש אישיות חשובה ביותר התלמידים התלו כל יום יש אישיות חשובה בבית הרב, עד שהתגלה הסוד… ובפטירת אשתו הרבנית ע"ה ליווה עשרות אלפים… וקודם הקבורה, כמקובל שהבעל מבקש את סליחת אשתו, אך הרב מודיע שאינו מבקש את סליחתה, כי מעולם הוא לא פגעה בה….
ולמעשה כל אחד יכול לאמץ ממקצת מהנהגת הרב.. אם להיות מסודר, לכבוד האשה. ולעשות הסכם בליל החתונה (אף פעם לא מאוחר), שלמרות שאנו יודעים שיהיו חילוקי דעות, אבל לפני נשינה, ויהי מה חייבים להשלים את ההידורים בין בני הזוג..
וכן מסופר על הצדיק רבי אריה לוין זצ"ל המכונה "אבי העצירים" שלימים רעתו חלתה ברגלה, וניגשו שניהם לרופא, הרופא שואל במה אוכל לעזור, ענה הרב לאוין כואבת לנו הרגלים, שאל הרופא לא הבנתי שני הרגלים אל לשניכם יש כאבי רגלים, ואז אמר הרב שלרעייתו כואבת הרגל, זה לא היה בציניות אלא מתוך הערכה כינה…
עצה לגברים: אל תנסו אתם לדבר אלא תיתנו לאשה לדבר ואז תקבלו אשה שמחה ורגועה וזו נטו עסקה טובה.
הגאון רבי זבולון שושנה זצ"ל מחכמי העיר מרכאש במרוקו ומחבר הספר מטה זבולון
כאשר רצה להעיר איזה שהיא הערה לרבנית, היה דרכו בקודש לספר איזה מעשה או משל ובכך רמז את מבוקשו.
בב
בברכה,
הרב אברהם אסולין.
לתגובות: a0527145147@gmail.com
—
מפטיר והפטרה פרשת במדבר בנוסח יהודי מרוקו
מפטיר והפטרה פרשת במדבר בנוסח יהודי מרוקו
מראכש העיר-חביב אבגי
חביב אבגי-אבני זכרון לקהילת מראקש
קהילת מראכש, חכמיה ופרי הגות רוחם. הקדמה מאת הרב ד"ר משה עמאר.
המללאח.
מוקף חומה שנוצרה מרציפות הבתים הצמודים אחד על אחד, ולו שער מרכזי אחד גדול, ושערים קטנים הנשפכים במקומות שונים מ
סביב לריבוע החוצה. השער הראשי נקרא בי כל "באב שער המללאח. יתר השערים מקראים על שם כיוון מוצאם, כמו, שער הגן, שער בית העלמין וכו….
לפנים היה גן בקצה הדרומי של המללאח בשם " זנאן לעאפיה ". בתחילת שנות החמישים שהיו שנות העלייה הגדולה ממרוקו, קרה דבר מעניין, למרות העזיבה הגדולה של הצעירים את העיר, דווקא אז היה מחסור חמור בדיור במראכש.
השלטונות נאלצו להקצות אדמות לבניה במיוחד לזוגות צעירים, בנו בשטח הגן שיכונים בתים בני שתי קומות. קראו להם בשם " אביתא יזראלית – מגורי הישראלים.
החלפנים.
בכניסה לשער המללאח, ישבו לפנים החלפנים או בשפת המקום " סרארפיאה ". הם קנו מטבעות עתיקות, בעיקר מטבעות בעלי ערך, רוב אלה שמכרו אותם לא ידעו את ערכם האמיתי . מספר החלפנים היה מועט, שניים או שלושה.
אחד מהם, היה ממתפללי בית הכנסת הקבוע שלנו. היה בעל קול צרוד, ותמיד נאלץ להיעזר בידיו בכדי להסביר את דבריו, יש להניח שגם אבותיו עסקו בכך. ציודם לא היה אלא שרפרף קטן, כרית ושולחן בגודל 40/40 ס"מ, מכוסה שטיח קטן, ועליו קערת קש ובתוכה הסחורה המוצעת.
הם עסקו בסחר – מכר של מטבעות כסף, זהב ונחושת, אבני חן, מחרוזות וכו….. הכניסה למללאח הייתה דרך שער ראשי ורחב, שם ישבו החלפנים שניים מול שניים או אחד מול השני. בטווח ראייה ושמיעה האחד מהשני, כנראה כדי למנוע תחרות מיותרת.
לפעמים קורה שלקוח עובר לחלפן השני. ואז הם מעבירים מסרים בין אחד לשני בלשון הקודש וברמזים, כגון " הנח לו שילך ". או למשל ערך הקניה גדול מכוחו של החלפן, מספיק לזרוק את המלה לזה שממולו, או לזה שעל ידו שותפים ?
ואם הלא יסכם התשובה תהיה בכמה ? ואז כמובן כדי לבלבל את " האויב ", אין להשתמש בשפת המספרים אלא באותיות. " דלת קופים " – ארבע מאות. מאחר ובני דודים אנחנו וארבע מאות בערבית או בעברית נשמעים אותו הדבר, לכן יותר פשוט להגיד ג' קופים או ד' בחשבון האלף-בית, ויובן במה המדובר.
ובכל ענפי המסחר בין היהודים, פעלה השיטה של לקנות ולמכור ביחד וכל אחד לחוד. כך שהמחיר ישאיר רווח נאה למחייה. לדוגמה : שמעון קונה מאה מטר בד ואין בכוחו לממן את העסקה, פונה ללוי או לראובן ומבטיח נתח מוסכם מהרווחים. לריבית, קנאה ותחרות, אין מקום בין היהודים.
כשלושים חנויות מוכרים בדים, כולם צמודים אחת לשנייה ואחת מול השנייה. כשלושים חנויות של צורפים השוק הצורפים צמודים אחת לשנייה, יחסים טובים שררו בין בעליהן, וברכו כל אחד חדש שנוסף, ויצטערו על זה שהלך. בכל ענפי המקצוע והמסחר זה הקו המנחה והקובע בחברה. העיקר לשאת ולתת באמונה, ולעמוד במבחן הזמן, לא לסטות ימינה או שמאלה.
הקהילה היהודית במראכש עתיקת יומין, שמה מוזכר במחצית הראשונה של המאה ה-12 בנוסחאות אחדות של קינתו של רבי אברהם אבן עזרא, " אהה ירד " הקינה מתארת סבלם של יהודי מרוקו וספרד המוסלמית מפרעות אלמואחאדין בשנת 1041 לספירה. אולם הוא נעדר בנוסחאות אחרות.
רובו של המסחר הקמעונאי, ובחלקו, גם הסיטונאי, היה מרוכז במללאח לפי הסדר הבא : לפני הכניסה לשער המרכזי של המללאח שוק הצורפים. הכניסה אליו דרך שער המקביל לזה של שער המללאח. זה היה שוק של האומנות היהודית במיטבה, שיצרה דברי אמנות מהשורה הראשונה.
המוצרים מסוגי המתכות העדינות כסף וזהב, נחושת, ברונזה, ריקועי מתכות, ועוד. מפליא לראות את התכשיטים המרהיבים שיצרו בעשר אצבעות ובכלים ידניים פשוטים בלבד. אז הייתה עדנה למדריכי התיירים ולמבקרים שבאו לכאן. בעיקר עבודות אמנות של יצור תכשיטים מחוטי זהב וכסף, רקוע וחריטה אומנותית וכו…..
ההיסטוריון " עלי באי ", ספרדי, שסייר במרוקו בין השנים 1803 – 1805 מספר : " כי במראכש היהודים בלבד הם צורפים " . והגרמני קונרינג, שכתב כשבעים שנה אחריו, מערים " כי היהודים בעיר זו הם הטובים ביותר.
ככלל יהודים רבים עסקו באומנויות של מלאכת מחשבת, חלקן היו נשים ולא היה נחות מספרן ממספר הגברים. הייתה זו אומנות נקייה, שהייתה לה פינה בתוך הבית. המקצוענות עברה מאב לבן ומאם לבת. רקמה ססגונית על קטיפה ירוקה ואדומה, שני הצבעים המועדפים אצל המרוקאים, החל מנעלי נשים, ועד לכדים ומצעים ופרטי לבוש מיוחדים.
השפעת הצרפתים והחינוך היהודי בעידן החדש.
האליתה היהודית ישרה קו לעבר הממשל החדש, שזה עתה ביסס את מעמדו במדינה. וממנו היא ציפתה להשליט משטר של צדק וחירות המעוגנים בחוקה הצרפתית. או לפחות, לספק ביטחון מינימלי שיאפשר חיים נורמליים.
אולם כדי להתחבר לצרפתים, היה צריך לאמץ תרבותם שיחם והגיגיהם. בתוך חצי יובל הצליחה להכשיר ולהכין את המעבר מתרבות מסורתית ודתית, לתרבות מערבית חילונית, שהייתה נחוצה ליהודים לפי דעתם של ראשיה והוגיה.
לכך נרתמה חברת כל ישראל חברים מצרפת, אשר תוך כניסתם של הצרפתים למרוקו, הביאו אתה עידן חש בימיה של הקהילה היהודית במרוקו, חיזקה את מעמדם של אלה הדוגלים ברפורמה בחינוך ברוח המאה העשרים.
אמנם רבים חששו שהניתוק והפילוג שהרפורמה עלולה להביא בעקבותיה, אבל לא היה בכוחם הנפשי וביכולתם הכלכלית להתנגד לה. מאות שנות הדיכוי ועליות וירידות של גיאות ושפל, שהיו מנת חלקם של היהודים במרוקו היוו קרקע פוריה, עליה יצמחו רעיונות לקידום החינוך הכללי.
Communautes juives des marges sahariennes du Maghreb
Communautes juives des marges sahariennes du Maghreb
Edite par M. Abitbol
Institut Ben zvi pour la recherche sur les communautes juives d'Orient
Yad Itshak Ben-Zvi et l'Univesite Hebraique de Jerusalem
Le choix des responsa conserves n'est pas sans importance. Ils sont destines, faut il le rappeler, a resoudre des cas d'espece, des problemes nouveaux devant lesquels la legislation traditionnelle restait sans reponse. L'auteur d'un responsum a d'ailleurs le droit d'etre en desaccord avec ses contemporains ou ses predecesseurs. II peut, s'il le desire, s'opposer a la pratique juridique admise et en demander la modification. Sans doute les decisionnaires nord-africains ont ils toujours fait preuve de la plus grande deference envers Joseph Karo, l'auteur du code Shoulchan Arouch, qu'ils citent bien plus souvent que Maimonide lui-meme, mais cette deference n'est pas obligatoirement aveugle.
La liberte d'expression reste grande et il appartient a l'auteur du responsum d'imposer sa decision grace a sa science talmudique, sa connaissance des precedents et sa technique casuistique. Certains ont d'ailleurs ete accuses, pas entierement a tort, de donner des reponses fort brillantes a des problemes artificiels, inventes de toutes pieces, dans le seul but de demontrer les qualites et les talents dont ils souhaitaient s'enorgueillir. Ces cas semblent cependant bien moins nombreux en Afrique du Nord qu'en Europe: on y reste plus proche du concret.
II arrive egalement que la brievete d'un responsum soit surprenante. En effet certains rabbins, une fois le probleme expose, se contentaient de donner une reponse aussi breve que possible, sans la charger ou l'allourdir d'une long appareil juridique, mais cette brievete n'est pas en soi un raison suffisante pour affirmer qu'une autre main a reecrit et resume un responsum qui etait bien plus long a l'origine. Le rabbin Juda Benattar se faisait merite de repondre brievement aux questions qui lui etaient soumises et il n'etait pas le seul a en agir ainsi.
Place devant le probleme de la transmission ou de !'edition, l'editeur sera tente de rechercher des cas, des problemes qui sortent de l'ordinaire, et qui sont par consequent susceptibles d'attirer et de retenir l'attention du lecteur. Les questions de routine ne meritaient pas une reponse approfondie: le responsum se devait de traiter de problemes nouveaux et de proposer des reponses neuves, Le sujet de cette litterature est donc l'exceptionnel, le moderne. Les problemes qui y sont traites ne sont pas, sauf en periode de grande crise politique ou de persecution, les problemes de tout le monde, mais ceux d'une classe dirigeante, generalement tres prospere. La litterature des responsa est donc, tout au moins en ce qui concerne pas specifiquement des problemes rituels, une litterature de classe, qui s'occupe des grands, des chefs de communaute, des hommes d'affaires, des entrepreneurs, etc. Le petit peuple n'y apparait generalement pas. C'est qu'il n'etait pas en mesure de s'adresser a des juges rabbiniques de premier plan ou que ses petits problemes ne presentaient aucun interet particulier.