כתבים נבחרים – שמואל רומאנילי

שמואל רומאנילי – כתבים נבחרים – משא בערב – לקט שירים – קטעים מתוך מחזות –

ההדיר, הקדים ופירש – חיים שירמן. 

הערביאים יושבים במעגלה על הארץ ומושיבים בתוכם אגן גדול מלא קוסקוסו. איש מצדו יחפור בידיו בתוכו, יקח מלא קמצו יצנפהו בידו וישליכהו אל פיו, ומבלתי היות להם מטפחת לנקות כפיהם מושחים אותן במנעליהם, בכלי מלחמתם ובכותל.

בקוסקוסו שולחים מנות איש לרעהו. דרך אכילתם שבתם וקימתם תמצא גם כן בספר שר צבא רישליו בעניין מחמיד ריזאביק ציר פרסי שלח לפאריס למלך לואיש יד. ( לאוי ה-14 )

אחר הקוסי׳קוסו בא א״ל כלי״ע, – אלכ'ליע – מאכל השוי מבשר משומר –  מאכל מיוחד במערב. הם בצעי בשר מורבכים בשמן במרחשת או במחבת, ומשומר משנה לשנה; ובאין מלון בדרכים ישאוהו עמהם למחיתם. קליות ואגוזים וכוס מים חיים אחר, זה דבר המשתה ההוא, וכן ראיתי אחרי כן כמעט בכלם. בשבתות בחגים ובמועדים אוכלים הסח״אנא (הוא חמין מלשון ׳ יסכן בם (ראב״ע בקהלת), הוא פול ספרדי אפוי בתנור ובתוכו בצים שלמים׳ הנותנים לכל הבא לשאול בשלומם, זכר לחרבן 

 בימי החול אין להם חוק, לא כֶסֶא ולא מסבה. והיה כי ירעבו לא יתורו  על השלוים ומרקחת המטעמים המשובחים, אשר הם שכים לרכושנו וצנינים לגופנו, רק על הנכון לשבע נפשם ולמשמרת רפאותם: לחם, דבש, חמאה, דגים, פרי הארץ.

יצאו האנשים מאכלם, והנשים באו, רק אנכי כגר בארץ עמדתי שם. וכמשפט הראשון כן עשו: לא נסגו אחור מלהסב  עיניהן לנגדי, ולכל אשר שאלו לי לא אצלתי להשיב נכונה ולהפיק תשוקתן. רובן שמנו עשתו, אך אחת מהנה היתה יפה כלבנה השוכנת בגדוד כוכבי טהר.

 ביום פקדי מיודעי נקרה עלי ללכת בביתה. והיא יושבת על כר מלא הנוצה, ולפניה המסכת ביריעת צבע רקמתים, ובתכונות כפיה מתארת עליה תמונות שונות והיא מחיה את כלם. ויהי אך השקיפה על פני, צח ואדום צץ על לחייה כשושנים כי הגיד את לבה נכלם.

עמדה על רגליה ותכס ידיה בכנף כתנתה, ותחזק בידי ותשק לפיה. כן דרך נשים העבריות עם כל הבא לשאול בשלומן. פיה פתחה בחכמה ותורני כי היא העולה על רעותיה כחול על  הצפרים, בהראותה כי כאיש גבורתה לכתוב אשורית בלשון ספרדית או ערביאית, ותגד לי מליצה אשר בספרי דו״ן לופ״יס ד״י ווי״גא בעל פה.

 וייקר בואי גם בעיני בעלה ולא מנעני מכבוד גדול באמרו לי בלשון הקדש (כי איש מק׳ינסי היה) כי שמע שמעי, ואם ייטב בעיני, לא אוקיר רגלי מביתו  לבעבור יתענג ממוצא שפתי הנעימים, כי איש חכם אני. – מפיו חנף ידעתי כי איש דברים וערום היה, ולא שגיתי ברואה אם כי באמת לבו נכון עמי. היו לו שתי נשים (כי לא נמנע מהם להרבות להם), האחת אהובה היושבת בטאנ״גיא ואחת שנואה במיק״ניס; ויהי לשנואה ילדים ולאשת חן אין ילדים.

 ויהי ריב ביניהם ותציק לו לאמר ׳הבה לי בנים, ואם אין, מחה אנכי, זאת חקרנוה כן היא. אין האשה מקנאה מחב­רותיה רק מצרותיה. הגר שפחת שרי נתנה מיד גברתה אל אברהם לו לאשה; הגר אשת אברם בורחת מפני שרי גברתה. רחל בבית אביה מתעתדה שבע שנים להיות ליעקב לאשה  ותחתיה תעמוד לאה אחותה, והיא במחרשת; רחל בבית יעקב תקנא באחותה ותגרה מדון על הדודאים. חנה ופנינה בבית אלקנה – אחת תכעיס צרתה וצרתה תבכה ולא תאכל. שִׂכְּלו ידי מלכינו למנוע ממנו המוקש הזה.