אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל

עא

סימן שופטים, ש׳ תרפ״ח לפ״ק.

ידידי החה״ש, כמוה״ר שלום הלוי ישצ״ו. שלום, שלום.רבי יוסף משאש

הרי לך ידידי עוד דבר מה מעבודתי, והוא: בצד מבוי החכם, יש עוד מבוי גדול, נקרא מבוי הרא״ם ז״ל, שהיא נוטריקון, הרב רבי אברהם מיימראן ז״ל, ראיתיו חתום אחד על מעשה בית דין בשנת תקמ״ה לפ״ק, ואחריו מוהר״ר ר״ב זיע״א.

 ועוד נקרא בפי הכל בשם מבוי לגנדו״ר ( גבור בעברית ), על שם איזה אדם גבור מגבורי ישראל שהיה דר שם, ראש המבוי הוא מקורה, ועל הקרוי בנויה בית הכנסת אחת, נקראת על שם הרה״ג כמוהר׳׳ר מימון בירדוגו זיע״א, אחד מבניו של כמוהר״ר ר״ב זיע״א, רפאל בירדוגו ).

 ויש קורין אותה על שם הרה׳׳ג כמוהר״ר מתתיה בירדוגו זלה״ה, בכהה״ר יצחק ז״ל בכמוהר״ר יקותיאל זיע״א, אחיו של כמוהר׳׳ר ר׳׳ב זיע״א, ואך בפי הכל נקראת ע״ש הרב כמוה״ר אבא בירדוגו זלה״ה, בכהה״ר יוסף ז״ל, בכמוהר״ר מימון הנ״ל זלה״ה. אומרים, כי היא עתיקה מימי אבות המשפחה הנ״ל הראשונים זיע״א.

 והם שבנו אותה. עולים לה בי״ג מעלות הבנויות תחת קרוי המבוי מצד שמאל, היא ארוכה, ורחבה כרוחב המבוי, יש בה עלית קיר קטנה ויפה לצד מזרח, יושבים בה אנשים נכבדים ממשפחת עמאר, שרוב ביהכ״ג שלהם היום, יש בה היכל פשוט לצד צפון, התיבה עומדת באמצע, פני הש״צ למזרח, יש בה כוסות וספסלים בחברותיה.

 שלוחי צבור ששמשו בה, כמוה״ר אבא הנ״ל ואבותיו זיע״א, והיום כהה״ר דוד חלואה ובניו הי״ו, כשבעים נפש מתפללים בה, אומרים כי שמשה גם ישיבה לת״ת בזמן הקודם, וגם עתה לומדים בה הרבה מחכמי העיר, ושלום.

אני היו״ם ס״ט

עב 

סימן הנזכר׳. שנת תרס״ח לפ״ק.

ידידי החה״ש, כהה״ר יעקב הלוי ישצ״ו, שלום, שלום

מכתבו הבהיר הגיעני, בו הפציר בי ליישב מאי דקשיא ליה על מ״ש במגילה דף ט״ו ע״ב, וז״ל: אמרה מדת הדין לפני הקב״ה רבש״ע מה נשתנו אלו מאלו, א״ל הקב״ה ישראל עסקו בתורה, אומות העולם לא עסקו בתורה, אמרה ליה גם אלה ביין שנו ובשכר תעו וכוי, והקשה כבודו, למה לא השיב לה הקב״ה איזה תשובה, היפלא מה׳ דבר? כי עכשיו נראית כנוצהת ח״ו?

וגם פי׳ המאמר קשה לך להבין. דע ידידי כי אחר ההתבוננות, נלע׳׳ד להגיה הגה קטנה להוסיף ״א״ל״ דהיינו אמר לה, ויבא הכל על נכון, כי בתחילת המאמר איתא, עתיד הקב״ה להיות עטרה בראש כל צדיק, שנאמר ביום ההוא יהיה ה׳ צבאות לעטרת צבי ולצפירת תפארה. מאי לעטרת צבי ולצפירת תפארה? לעושים צביונו (רצונו), ולמצפים תפארתו (ישועתו), יכול לכל ?

ת״ל לשאר עמו וכוי, ועל זה אמרה מדה״ד, מה נשתנו אוה״ע מישראל, הלא גם אוה״ע עושים רצונו כפי דעתם שזהו רצונו, ומצפים ישועתו? אמר לה ישראל עסקו בתורה, אוה״ע לא עסקו בתורה, אמרה ליה, גם אלה ? כלומר אם העיקר הוא עסק התורה.

 א׳׳כ גם אלה מישראל שלא עשו רצונך ולא צפו לישועתך ורק עסקו בתורה, לא תדין אותם בגהינם, ותוסיף עוד להיות להם עטרה ? אמר לה ביין שגו ובשכר תעו וכו', כלומר לא עסקו בתורה כדחזי, רק ביין שגו וכוי, שאם עסקו בה כדחזי, אור שבה היה מחזירם למוטב.

 ולכן פקו פליליה, אין פקו אלא גהינם וכוי. ומצאתי און לי בהגה זו, כי כן נמצא מאמר זה עוד בסנהדרין דף קי״א ע״ב, ושם אתמר בפירוש, אמר לה וגם אלה ביין שגו וכוי, משמע שזאת היא תשובת המקום ב״ה, ואך יש שגוי גדול בזה המאמר בין הכא להתם, ומה שחסר התם השלים הכא, וגלמוד סתום מן המפורש, כי דברי תורה, עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר. זהו הנ״ל להשיב לכבודו בזה, ושלום.

אני היו״ם ס״ט

עג

סימן הנזכר שנת הנ׳׳ל.

ידידי החה״ש, כהה״ר ימין לגראבלי ישצ״ו, שלום, שלום.

מכתבו הבהיר הגיעני, וראיתי רוב התודות והחנות שנתן על תשובותי הקודמות, אין דבר אחי, אל תמנע טוב כתיב, ובפרט שגם אני מרויח הרבה מזה, כדאמר רבי חנינא הרבה תורה למדתי מרבותי, ומחברי יותר מרבותי וכר (תענית ז׳).

ואך אל תדחוק אותי, כי רוב הימים טרוד אני במזונותי ומזונות האישה רבה אשת אבא מארי ז״ל, ומזונות אשתי ואחי הקטנים דתלו בי כאשר ידעת, ומתוך הדוחק אני גוזל מעתותי ביום ובלילה, לעסוק בתורה בספרים שאולים, כי אין לי ספרים רק מעט מזער שאינו מספיק כלל.

 ואין מצויים למכור, ואין כסף לקנות, ה׳ ירחם. סו״ד על מאי דאתינא, ראיתי מ״ש כבודו, כי שמע מההוא דרשנא, שהביא תוך דבריו מאמר אחד משם המדרש, עם הארץ מותר לנחרו ביום הכפורים שחל להיות בשבת, ואימא לשחטו? זה טעון ברכה, וזה אינו טעון ברכה, עכ״ל. ופירש אותו על פי כמה הקדמות כמעייל פילא בקופא דמחטא, וכבודך כופר בכל גם בגוף המאמר, כי אמרת שלא יתכן מאמר כזה בדברי רז״ל, ובקשתני להודיעך אם יש לי ידיעה או שמיעה מזה.

דע ידידי כי מאמר זה, הוא במס׳ פסחים דף מ״ט ע״ב, א״ר אלעזר ע״ה מותר לנהרו וכוי, א״ל תלמידיו, ר. אמור לשחטו? א׳׳ל זה טעון וכו׳ ע״ש. ופירשו שם התוס׳ בד״ה וי״א, דמיירי בכופר להכעיס דהו״ל הריגתו כמו פקוח נפש, שהוא לסטין וחשוד על הדמים, ע״ש. ור׳׳ל כשתופשין אותו מותר להרגו תכף אפילו ביום קדוש ונורא כמו יוה״כ עם שבת שקדושתו כפולה, דהוי כמו הרואה ארי וכיוצא בו, משום פקוח נפשות שדוחה את הכל.

 ומ״ש, אמור לשחטו, נלע״ד, דר״ל, נברור לו מיתה יפה, שהשחיטה קילא בצערה הרבה מהנחירה, כמ״ש שם בפסחים ע״ה ע״א, אמר קרא ואהבת לרעך כמוך, ברור לו מיתה יפה, ע״ש, והשיב, זה טעון ברכה וכר, כלומר, לא אמרינן ברור לו מיתה יפה, אלא למי שנתחייב מיתה בבי״ד שטעון ברכה דהיינו ודוי, דקי׳יל כל המומתין מתודין, וכל המתודה יש לו חלק לעוה״ב (סנהדרין מ״ג ע״ב במשנה, ע״ש).

 ונקרא הודוי בשם ברכה, המתודה, מברך את ה׳ אשר קדשנו במצות תשובה, כמ״ש בס׳ לקח טוב בדרוש א׳ לר״ה, ע״ש שהאריך. אבל זה הלסטים, אין טעון ברכה, דהיינו ודר, כי אין ממתינים לו עד שיתודה, רק תכף הורגין אותו אף ביוה״כ וכו׳, כנחש ואפעה המזייקן שממיתים אותם במה שנוכל, במיתה רעה או יפה, דחיישי׳ בין כה וכה, יזיקו או יברחו, זהו הנר׳ לע״ד בזה, ואך הגאון מהרש״א ז״ל, בחדושיו, הוציא אותו מפשוטו, ופי׳ אותו בדוחקים גדולים, ע״ש.

ובדרך דרש אמרתי זה כמה, ע״פ מ״ש רז״ל, אין פורענות בא לעולם אלא בשביל עמי הארץ, (בתרא ח׳), ובכלל הפורענות, רעב ושדפון וכר, בשביל שאוכלים בלא ברכה, כמ״ש רז״ל, כל הנהנה מהעוה״ז בלא ברכה, גוזל להקב״ה וכנסת ישראל (ברכות ל״ה) ופי׳ גזילת כנסת ישראל, שמביא קללה לעולם כפירות ובתבואה, ור׳ אלעזר, אפשר שראה הרבה מתים ברעב, וידע שהוא מחסרון הברכות של ע״ה, ונתכעס והגזים ואמר שמותר לנחרו וכו׳, ולהשקיט כעסו, א״ל תלמידיו בדרך בדיחות, אימא לשחטו ? והשיב גם הוא בדרך בדיחות, זה טעון ברכה וכו׳, כלומר השחיטה יש במינה ברכה, וזה שנהנה בלא ברכה קטלינן ליה במיתה שאין במינה ברכה, ע״כ. זהו הנלע״ד בזה, ושלום.

הצעיר אני היו״ם ס״ט

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
יוני 2014
א ב ג ד ה ו ש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930  
רשימת הנושאים באתר