ארכיון יומי: 16 ביולי 2014


Juifs au Maroc et leurs Mellahs-David Corcos

Les juifs au Maroc et leurs Mellahs – David Corcos 

. ". Pour lui aussi, l'edification du Mellah, le second pense-t-il, fut une mesure de securite pour les Juifs de la "seconde classe". Qu'a cette epoque la situation de la majorite des Juifs soit devenue beaucoup moins bonne est l'evidence meme, mais ces Juifs, s'ils demandaient que des mesures de protection fussent prises pour leur securite future, n'avaient pas prevu que cette protection se traduirait par leur segregation.

Ils furent douleureusement surpris quand arriva l'ordre du sultan. La mesure, d'ailleurs, ruinait un grand nombre d'entre eux. Un texte de R. Joseph Elmaleh, date de 1813  cinq annees apres l'installation des Juifs au Mellah, nous edifie sur ce point ainsi que sur d'autres. L'essentiel de ce texte nous apprend que, lorsque le decret ordonnant a tous les Juifs de sortir de leurs maisons arriva a Mogador, on put y lire que la valeur des maisons ainsi evacuees devait etre remboursee par le sultan.

 Ce remboursement devait s'effectuer sur le prix qu'en offriraient des acheteurs eventuels. Ces acheteurs etaient evidemment des Musulmans qui seuls pouvaient occuper les maisons en question. Ils voulurent profiter au maximum de cette conjoncture, aussi les maisons n'atteignirent-elles pas le sixieme de leur valeur. Les autorites musulmanes en firent alors l'estimation "qu'ils voulurent" et le sultan sortit un second decret invitant les Juifs a se faire rembourser sur la base de cette estimation.

Mais les terrains sur lesquels les maisons etaient construites, comme tous les terrains de Mogador, etaient la propriete du sultan; aussi devait-on prelever le tiers de chaque estimation pour le sultan et les Juifs encaissaient le reste. L'estimation ayant ete faite par les autorites musulmanes comme bon leur semblait, il ne resta plus aux proprietaries des maisons que "la valeur des pierres et des planches", c'est־a־dire, qu'en fait, ils perdaient presque tout.

137 R. Joseph Elmaleh, op. cit., II f° 61a, art. N° 95:

״… שאלה מעיר אצווירא (מוגאדור) ראובן שמשכן קרקע ביד שמעון כדין משכו׳ הנהוגות בניט שהם כדין מש׳ דסורא וכשבא מאמר יר״ה שיצאו כל היהודים מחצריהם וטירתם ויקהו דמיהם מאת המלך יר"ה נסתרסרו החצרות בשוק לעיל כל ולא הגיעו אפילו לפחות משתות מכדי שיווים. אח״כ שמו אותם השרים והערכאות כפי רצונם ובא מאמר המלך שיקח כ״א דמי חצרו ע״פ השומה ההיא. וכן עשה וע״ז נסתפק השואל אם יגבה המלוה חובו שהם כל דמי המשכו׳ ממה שנתן המלך בעד החצר או ינכה מהם לערך מה שפיחת המלך מדמי שיווי החצר ע״פ השומה הזלה. לפי שידוע . הוא שהקרקע הוא של המלך והשר שהביא מאמר יר״ה אמר שהמלך מנכה שליש הקרקע שלו שומ' החצרן׳ וכפ״ו לא נשאר לבעל המשכו׳ אלא דמי עצים ואבנים. וגם אם כבר חסם המלוח דמי המשכו׳ ע״ח יורונו מ״ץ מה יהיה משפט זה לאשורו ושכ' מה…." 

נשות חיל במרוקו – אליעזר בשן

נשות חיל יהודיות במרוקו – אליעזר בשן.

מגירוש ספרד ועד המאה העשרים

שירו של הרב חיים בן יוסף חלואה.

פרופסור אליעזר בשן הי"ו

פרופסור אליעזר בשן הי"ו

חכם שחי במכנאס וכתב ביחד עם אחיו, יעקב, הסכמה לספרו של הרב יעקב בירדוגו, קול יעקב. השיר פורסם בספר השירים של הרב בירדוגו.

הקדמה לשיר.

שיר לאילת אהבים. בתולת ישראל שקידשה שם שמים ברבים. אשר נקרא שמה סוליקא שהכל סוכין ביופיה ויופי מעשיה הטובים. יום סבוה גם סבבוה אריות ודובים. ויענו בה כח המירה לקח טוב בדת כוזבים. והיא גם היא העזה פניה ותאמר טוב לחסות בה' מבטוח בנדיבים.

 

מי הוא זה ואי זה הוא אשר יחליף מייא דיומסית ( שם נהר שמימיו מלוחים ) במי המשרה מי גבים. כי מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים. כה' אלקינו אין לי כי אם להתעסק בטהרות ולא במסכת זבים. כשומעם ויתעצבו ויחר להם מאד עזי נפש ככלבים. כזה וכזה דברה הנערה אשר מארץ ישראל דברים אשר לא טובים.

וגזרו אומר משפט מעוקל להסיר את ראשה מעליה לבת נדיבים. וכה עשו מן הכח אל הפועל דתן ואבירם יצאו נצבים. ויענוה בלהט החרב כשור שה כשבים. ותעל נשמתה אל האלהים. היא העולה כולה כליל דסלקא לגבוה להתעלס באהבים. עם הנשים הצדקניות נשי חיל כולם אהובים, השחר יהיה לכם נאה ויאה לעורר חבצלת השרון לשיר בקול נעים על מצבת קבורתה עוברים ושבים.

לשחר פניה אשר כל ימיהם מכאובים. ימצאו ארוכה למחלותם בריאים וטובים. ואתייא זכירה פועלת נשיא הארץ זרע קודש החכם השלם במדות ובדעות כמה"ר רפאל הצרפתי ז"ל משרי הנצבים. שאסף איש טהור נתחיה אליה ועזרו מעם ה' יושב הכרובים.

יוצאה בסימן מנין סימני טהרה. אני חיים חלואה חזק וברוך יהיה בברכת מרובים. נועם שער אשר נסגר. אי בני שמעוני. ומשתנה לכמה ניגונים ערבים ואות ח"ת א' ראשונה ואות א' אחרונה כפולים ומשולבים.

עם אשר נבחרו, לשם ולתהלה. דור לדור ספרו, זאת תורה העולה.

אוימה נעימה, בחדרי חדרים. בת מלך פנימה, אין אומר ודברים.

בלי נשמע קולה, זך וישר פעולה. תשואות חן חן לה, נערה בתולה.

דור לדור ספרו, זאת תורת העולה.

 

נגדה קמו עמדו, שכינים הרעים. באו ויגידו, עדת המריעים.

הנה זאת העברית, חשקה בדת נוכרית. והפרה ברית, צור נורא עלילה.

 

יחידה ותמה, לקחו וינהגו. אנשי דמים מרמה, כּכּפירים שאגו.

למלך החדרה, הובאה גבירה. בת בתה של שרה, רבת המעלה.

 

חוטאים חורשי רע, עליה נאספו. כל איש זב ומצורע, כתרו הקיפו.

קחו ממנה עצה, כל הון יקר תמצא. עזוב דת חלושה, ממלכה שפָלָה.

 

חבצלת השרון, שושנת העמקים. בדעת וכישרון, השיבה ממתקים.

איך יונה נכבדת, תיעשה נפרדת. שאישה מורדת, ונמצאת בעולה.

 

ישראל בן בכור, נקרא לדר רומה. האם מכור ימכור, את בתו לאמה.

אמרה היקרה, לא אהיה לזרה. יקראו לי מרה, עדה הכלולה.

 

יחיד בלי שני, תורתו יחידה. אהבתי אדוני, מכל כלי חמדה.

אלקינו אחד, ונביאו מיוחד. ואנחנו יחד, חבל ונחלה.

 

מורדי אור קציני, סדום ועמורה. עמדו לדין לפני, שקרא ושקרורה

יצאה הגזרה, בתער שכירה. משפט הנערה, לה פעלו עולה.

 

חגור חרבך הרַק, ורוץ כגיבור, כה דברה אֵהָרג ולא אֶעבור

סר מר שר טבחים, וניתח לנחים, שושנה בין החוחים, סבא וחוילה.

 

לפני אל המיוחד, יונה פיה פתחה, נשמתה באחד, יצאה עולה מנחה.

קבעו לה עם חנה, מנוחה נכונה, הייתה לראש פנה, למעלה למעלה

 

זדאי היא נדוניא, הנעלה עם נפשה, שם שוכן עליה, ברבים קדושה

כתובתה עזֶר, משדי ונזר, זהב ועליו זֵר, כ"ד קישוטי כלה.

 

אודה יה אשר לא, השבית לנו גואל, יגדל ירום דגלו, שר חכם רפאל.

אישה בבתוליה, אסף נתחיה, אסף על עמיה, בשדה המכפלה.

 

את דמה יחַשב, לפניך נורא, כדם שור וכשב, על מזבח כפרה

ברצונך הטיבה, ובנה החריבה, עיר קדשך קורבה, אל נפשי גאלה

 

הֵא לכם ידידים, תוכחה מגולה, כי תהיו למדים, יראה מבתולה.

ולא תחללו, שם קדשו גדלו, השמיעו הלְלו, תמיד יום ולילה.

 

חזק ונתחזק, בעד דת יהודית, ומַזיק לנִזקף ישום לו בעידית

שפחה נחרפה, אחרי רודפת, תנחל מהשחפת, קדחה בהלה.

 

בני האלוקים, כל איש דל ורזה, תעבדון אלוהים עֲלי ההר הזה.

בקשו פניה, תדרוש אלוהיה, תפרוש כפיה, בתחינה ובתפילה

 

רצונה יעשה, ויָפק משאלה, צור רם המתנשא, כי הרים סביב לה

לבב אנוש יסעד, מיראה ורעד, יגמלהו לעד, כל טוב נצח סלה

 

כל היום אוחילה, לך נאוה תהילה, הַגְבה למעלה, עם ביוֵן מצולה

יהיה לך לסגולה, כקדם ותחילה, כי לך צור נעלה, משפט הגאולה

עם אשר נבחרו, לשם ולתהילה, דור לדור סַפרו, זאת תורת העולה.

נר המערב-י.מ.טולידנו

נר המערב

תולדות ישראל במרוקו

החוקר הרב יעקב משה טולידאנו ז"לנר המערב

איש טבריה ת"ו

עד שהתושבים בראותם לחכמי המגורשים וטבחיהם שהתחילו בכאן להקל נטו אחריהם וקיימו עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו ונתנו ניתר בדבר שהיה אסור להם ולאבותיהם מימי קדם והחליפו דתם ומנהגם. ובתוך זה הזמן בשנת ר"ס פחות או יותר בא לכאן הר"ר שלום מסנות ממלכות תונס מגורי אבותיו, והרגיש בדבר הרע הזה וחרה לו עד מות, ואמר לנו שהלך עד ארץ הצבי ועבר במצרים ואשכנז לפי שהיה סוחר ונכנס בדוגיות ולא ראה מקום שהיו נוהגים בו כמנהג הרע הזה.

ודרש לתושבים והוכיחם על שעברו ברית וחלפו חק ולא שוה לו עם חיות שהחזיקו ידי רבי ומרי ר"י עוזיאל זלה"ה וה"ר שמואל צבאח זלה"ה . ואף על פי שהיו מחכמי המגורשים נשתדלו עמו להחזיר התושבים למוטב ולא שוה להם מפני שחכמי קסטיליה ובפרט הה"ר משה בן חליאה התיר לכתחילה לתושבי הארץ שיאכלו כל הנסרך בנפיחה ושלא בנפיחה חוץ מתרי אוני דסרכין אהדדי.

וגברה יד המתירים על האוסרים והיו שם דברים בגו ה' יכפר בעד ומפני זה המחלוקת שעבר ועדיין הוא הווה שאינו מום עובר אלא מום קבוע רציתי מאמר ה' להחזיק יד ישראל ההולכים ודלים במצות מפני אחיהם בעלי אגרופים שתקפה ידם עליהם להעבירם על דת לפי עניות דעתי וקראתי שמו " עץ חיים "….להודיע בו כל מה שקרה לי על עניין הטרפות משנת הרפ"ו ערב שבועות עד זאת השנה שאנו בה שנת רצ"ה אחר הפסח.

ואם זה יאמר האומר הרי אסור להחזיק במחלוקת על כן זאת כל מחלוקת שהיא לשם שמים אינה מחלוקת כי בראותי זאת הצרעת פרחה בראש ובזקן עד שפרצו גדרי התורה גדר אחד גדר וכל הערים אשר סביבותינו הקרובות והרחוקות בראותם הקולות שהם מקילים כאן בהאלמללאח כלם חלפו ברית כי הם מתירים בנפיחה ואומר

ויהי היום יום א' ראש חודש סיון הרפ"ו אמרו שקפץ בשבועה הנגיד עמי שם טוב שלא יאכל נפוחה מפני מעשה שהיה יום ה' משבוע שעברה שיצאה טריפה מתחת יד הטבח של התושבים ותכך נתעוררו התלמידים ותלמידי בני פאס התושבים לאמר עד מתי יהיה זה לפוקה למזכרת עון היאך אפשר שמה שהרי אבותינו מוכרים לגויים בדמים מועטים אנו אוכלים אותה בדמים יקרים וקצת נכבדי הקהל תושבי פאס.

אז נתרצו קצתם אל קצתם ואמרו לעשות הסכמה שלא לאכול נפוחה ונשאו ונתנו בזה עד ששאלו לקצת חכמי פאס הקסטיליאניסים אחד לאחד דרך העברה ולא נועדו יחד ואמרו להם העניין שרצו לעשות והשיבום אחד לאחד, הנה מה טוב ומה נעים מי יתן והיה זה לכם כמה ימים ושנים.

וקצתם אמרו כמו כן אנחנו קונים ממקולין שלכם אחרי כן נתרצו כל התושבים וכתבו זאת ההסכמה ביום ג', ג' ימים לחודש, אתפִקת אל ג'מעא אל מקדסא אל טאהירא אל נקיה ג'אמעת יהודי פאס אל שבולן ובראש כלם הנגיד המעולה ה"ר שם טוב בר הר"ר אברהם נ"ע באיין מן ליום ולקודאם מא יאכול יהודי שבילי נפוחה בשום צד בעולם ולא סאביל לאחד מן יכולהא וג'מיע מן יג'אווז עלי דאליך ויכאל נפוחה הרי הוא בנידוי גמור לכל ענייניו ואוכל טריפות בפרהסיא.

וג'אמיע דאליך לא יתבת דינהא אל טאהיר לאינהי קאעידא מן אל קוואעד הדין הקדוש וכדהלך וופקנא אן נעמלו חנות אל גזארא ווחדנא וינבע אללחים כיף ינבע פי ג'מיע אלחוואנת פרץ שום לא ג'אייד ולא נקץ אלא בלאיסתווא ואלעתידאל ועל גמיע דאלך למדכור וואפקו אל ג'מיע וצח ג'מיע ותאבת וכאן דאלך ד' בשבת ג' סיון הרפ"ו.

וכדאלך איצ'י הקהל הקדוש המקובץ באין קדמו עליהום האד אל ארבע אסמי עלא חג'ת בדיקת הבהמות פי ג'מיע יצהרלהום ליחללו ולחרמו ועל דבריהם אין להשיב והום האוולאי אליסאמי, ה"ר שמואל אבן דאנאן, וה"ר זכרי הכהן וה"ר שאול בן כאמון, וה"ר יעקב בן ליחסן, ועמהם הדיין רבי יחייא בן חמו וג'מיע מא עלאש יוואפקו אל ג'מיע אל תאבת עלא ג'מיע מא דכרנא והכל שריר וקיים.

הערת המחבר – מפני שהלשון שבו כתובה ההסכמה הזאת הוא קצת משונה, כאשר הוא מדובר במרוקו, לכן הילך העתקתה בעברית " הסכימו הקהל הקדוש והטהור קהל יהודי פאס צאצאי סיביליה ובראשם הנגיד רבי שם טוב כי מהיום והלאה לא יאכל יהודי סבילי נפוחה…ואין רשות שיאכלנה וכל מי שיעבור על זה ויאכל נפוחה…איננו מקיים דינו כי הוא דין מדיני התורה.

וכן הסכמנו שנעשה חנות לקצבים לבדנו ולמכור הבשר במחיר הנמכר בכל החנויות אין חסר ואין יתר כל אחד בשווי אחד, ועל כל זה הנזכר הסכימו הכל ונתאמת הכל והיה ז\ה ד' בשבת   וכן קבלו הקהל הקדוש עליהם לאלו הארבע השמות על דברי בדיקת הבהמות בכל מה שיראה להם לאסור ולהתיר אין להשיב והם אלו השמות …. וכל אשר יעשו עשו וקיים על כל מה זכרנו והכל שריר……….עד כאן הערת המחבר.

ואלו הם העדים שהעידו רבי שם טוב בר אברהם, רבי שלמה בר מימון אבן דנאן, רבי אהרן הכהן בר נחמיה, רבי בר שלמה בו דאנינש, רבי זכרי נסים הכהן, שטין בר שאול הלוי בר שטן.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 121 מנויים נוספים

יולי 2014
א ב ג ד ה ו ש
« יונ   אוג »
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

רשימת הנושאים באתר