הצרה עם האסלאם – אירשאד מנג'י

אירשאד מנג'י – הצרה עם האסלאם

קול קורא לדיבור גלוי

כנרת, זמורה ביתן, דביר – 2005הצרה עם האסלאם

" אין זה אומר שאני מסרבת להיות מוסלמית " היא כותבת " זה אומר פשוט, שאני מסרבת להתגייס לצבא הרובוטים הפועלים בשמו של אללאה. הרובוטים האלה, טוענת אירשאד מנג'י, כוללים גם מוסלמים המכונים במערב " מתונים " .

במונחים בוטים, מעוררי מחלוקת, היא חושפת לעין כול את אבני המסר הבעייתיות של האסלאם ואת התורות והאמונות הנהוגות בו : ההסתגרות השבטית, השנאה העמוקה להיהודים והקבלה ללא ביקורת את הקוראן כדברו המוחלט, העליון של האל.

במכתב גלוי זה למוסלמים וללא מוסלמים כאחד, מנג'י מציגה שאלות נוקבות לגבי הזרם המרכזי באסלאם : " מדוע מוחזקים כולנו כבני ערובה למה שמתחולל בין הפלסטינים והישראלים ? מי הם הקולוניזטורים האמיתיים של המוסלמים – אמריקה או הערבים ?

מדוע אנו משחיתים לריק את הכישרונות של נשים, שהן מחצית מפרי כפיו של האל ? מנג'י מציעה חזון מעשי להנהגת רפורמה באסלאם שתעצים את הנשים, תחזיר כבוד למיעוטים דתיים, ותיצור תחרות של רעיונות. חזונה משיב לחיים את מסורת המחשבה החופשית שאבדה לאסלאם.

הצרה של האסלאם הוא קול קורא לעתיד נטול אלימות אסלאמית…..

אירשאד מנג'י היא שדרית, סופרת, מרצה ויוזמת תקשורת, ילידת מזרח אפריקה שגדלה בחוף המערבי של קנדה. היא הפיקה ושימשה מארחת בתוכנית הטלביזיה " קווירטלוויז'ן " שזכתה בפרס ג'מיני, והיום משמשת מארחת בתוכנית " רעיונות גדולים " של רשת TVO ונשיאה של VERBTV – ערוץ טלוויזיה שקהל היעד שלו הם בני הנעורים, אזרחי העולם. 

אני חייבת להיות כנה איתכם. מבחינתי, האיסלאם מהלך על חבל דק. אני נאחזת בו בציפורניים, חרדה מהמכה הבאה שתגיע מידי הממונים מטעם עצמם לתפקיד שגריריו של אללה.

כשאני חושבת על כל הפאתוות, פסקי ההלכה שצוות המוחות של הדת שלנו מיידה בנו, אני מתביישת. חד וחלק. אתם לא? אני שומעת מידיד סעודי שמשטרת הדת בארצו עוצרת נשים הלובשות אדום ביום האהבה, ואני חושבת לעצמי, ממתי אל רחום וחנון אוסר על שמחה – או על הנאה? אני קוראת על קורבנות אונם הנסקלות בעוון ״ניאוף״, ואני תוהה איך רבים כל כך מאיתנו יכולים להמשיך לשתוק כמו אבן.

כאשר לא־מוסלמים מבקשים מאיתנו להשמיע קול, אני שומעת אתכם מתלוננים ואומרים שאנחנו לא חייבים להסביר את התנהגותם של מוסלמים אחרים. אבל כשלא מבינים אותנו, אנחנו מתקשים לראות שהסיבה לכך היא בדיוק זו שלא סיפקנו לאנשים סיבה לחשוב עלינו אחרת. נוסף על כך, כשאני מדברת בפומבי על הפגמים שלנו, אותם מוסלמים עצמם המבחינים בדעות קדומות על כל צעד ושעל רואים בי בוגדת. במה בגדתי? בטוהר המוסר? בציוויליזציה?

כן, אני בוטה. תצטרכו להתרגל. במכתב הזה אני שואלת שאלות שלא נוכל עוד להתחמק מהן. מדוע כולנו מוחזקים כבני ערובה של מה שקורה בין הפלסטינים לישראלים ? מה עם הנטייה העקשנית הזאת לאנטישמיות באיסלאם ? מי הקולוניאליסט האמיתי של המוסלמים – אמריקה או ערב הסעודית? מדוע אנחנו מבזבזים את הכישרונות של נשים, חצי (אם לא יותר) מברואי האל? איך אנחנו יכולים להיות בטוחים כל כך שהומוסקסואלים ראויים לחרם – או למוות – כאשר הקוראן מצהיר שאלוהים ״היטיב לברוא הכול״ ? כמובן, הקוראן מצהיר יותר מזה, אבל איך נוכל לתרץ קריאה מילולית של הקוראן המכיל כל כך הרבה סתירות ומשמעויות עמומות?

מה תפס אתכם, התקף לב? תעברו אותו מהר. כי אם לא נצא נגד האימפריאליסטים בתוך האיסלאם, החבריה האלה יגנבו את ההצגה. והדרך שלהם מובילה למבוי סתום של עוד ארס, עוד אלימות, עוד עוני, עוד נידוי. האם זה הצדק שאנחנו מחפשים בעבור העולם שהחכיר לנו אלוהים? אם לא, מדוע כה מעטים מאיתנו אומרים זאת?

מה שאני כן שומעת מכם הוא שהמוסלמים הם יעד למתקפה. מוסלמים בצרפת אפילו תבעו סופר בבית משפט משום שכינה את האיסלאם ״הדת המטופשת ביותר״. מסתבר שהוא מסית לשנאה. אם כן, אנחנו עומדים על זכויותינו – זכויות שרובנו לא היינו מקבלים בארצות מוסלמיות. אבל האם הצרפתי טועה כשהוא כותב שהאיסלאם צריך להתבגר? מה עם הסתות הקוראן לשנאת יהודים? האם המוסלמים המגייסים את הקוראן כדי להצדיק אנטישמיות אינם צריכים בעצמם לעמוד למשפט? או שזה נחשב חלק נוסף ב״מתקפה״ ? מה פתאום אנחנו צדיקים וכל השאר גזענים ?

דרך זעקות הרחמים העצמיים והשתיקות הרועמות שלנו, אנחנו המוסלמים קושרים קשר נגד עצמנו. אנחנו במשבר, ואנחנו גוררים את שאר העולם איתנו. אם היה אי פעם רגע שבו היתה נחוצה רפורמציה מוסלמית, זה הרגע. בשם אהבת אלוהים, מה אנחנו עושים בנדון?

אולי אתם תוהים, מי אני בכלל שאני מעיזה לדבר אליכם ככה.

אני סירובניקית מוסלמית. זה לא אומר שאני מסרבת להיות מוסלמית, אני פשוט מסרבת להצטרף לצבא רובוטים הצועדים בסך בשם אללה. אני לוקחת את הביטוי הזה מהסירובניקים המקוריים – יהודים סובייטים שדגלו בחופש דת ובחופש אישי. אדוניהם הקומוניסטים סירבו להניח להם לעלות לישראל. סירובניקים רבים שילמו על ניסיונותיהם לעזוב את ברית המועצות בעבודת פרך, ולעתים בחייהם. אבל סירובם העיקש להיכנע למנגנוני השליטה המוחית נוטלי הנשמה עזר להם עם הזמן לשים קץ למערכת רודנית.

לא רק בשל אירועי 11 בספטמבר, אבל באופן דוחק יותר בגללם, אנחנו חייבים לשים קץ לרודנות האיסלאם, בעיקר להפרות הגסות של זכויות האדם נגד נשים ומיעוטים דתיים. בוודאי תרצו להבהיר לי שמה שאני מתארת במכתב הפתוח הזה אליכם איננו האיסלאם ״האמיתי״. למען האמת, אבחנה כזאת לא היתה מרשימה את הנביא מוחמד, שאמר שהדת היא האופן שבו אנחנו מתנהגים כלפי אחרים – לא להלכה, אלא למעשה. לפי אמת המידה הזאת, אופן ההתנהגות של המוסלמים הוא הוא האיסלאם. לטאטא את המציאות הזאת אל מתחת לשטיח פירושו לפטור את עצמנו מאחריות על אחינו בני האדם. עכשיו אתם מבינים למה אני נאבקת?

כפי שאני רואה את המצב, הצרה עם האיסלאם היא שהחיים קטנים והשקרים גדולים. דחפים רודניים מקננים ביאיסלאם של הזרם המרכזי. זאת האשמה חמורה מאוד, אני יודעת. בבקשה, הקשיבו לי עד הסוף. אני אראה לכם למה אני מתכוונת, ברוגע ככל שאוכל.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 132 מנויים נוספים

יולי 2014
א ב ג ד ה ו ש
« יונ   אוג »
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  
רשימת הנושאים באתר