ארכיון יומי: 25 ביולי 2014


הרב-א.אסולין-הלכות חכמי מרוקו

תורת אמך◆ פרשת מסעי ◆ לאור חכמי מרוקו ◆ מס' 62

המלקט: הרב אברהם אסולין

 

ויסעו מרפידים ויחנו במדבר סיני. ויסעו ממדבר סיני ויחנו בקברות התאוה (לג, טו, טז).

'ויסעו מרפידים', היינו שריפו עצמן מדברי תורה (סנהדרין קו), על שם שרפו ידיהם מן התורה, 'ויחנו במדבר סיני' דהיינו שקיבלו את התורה שניתה בסיני, ואם חזרו ויסעו מן התורה שניתנה במדבר סיני ויחנו בקברות התאוה פירשו על פי  רבותינו ז"ל (שבת פח:), אם מקבלים את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם, וזה בשביל התאוה שהתאוו לאלוהות הרבה (שופריה דיוסף).

ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה' ואלה מסעיהם למוצאיהם (לג, ב).

כתב הרה"צ רבי שלום אבוחציריא זלה"ה, בספרו כלי כסף, 'ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה', כלומר ויכתוב משה את מוצאיהם של ישראל שיצאו ממצרים ע"י זכות התורה, כמ"ש (שמות ג, יב), בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה. זאת קבלת התורה שתקבלו, והיא הזכות העומדת להם להוציאם ממצרים, והיא ג"כ הזכות שעמדה להם למסעיהם על פי ה' במדבר ארבעים שנה, כמ"ש (במדבר י, לג), ויסעו מהר ה' דרך שלושת ימים וארון ברית ה' נוסע לפניהם. זה הארון היוצא עמהם למלחמה ובו שברי לוחות מונחים, ומקדים לפניהם דרך שלושת ימים לתקן להם מקום חניה, והיא הזכות גם כן שעומדת להם להיכנס לארץ, כמ"ש (תהלים קה, מד – מה), ויתן להם ארצות גויים ועמל {רכוש}, לאומים יירשו. בעבור ישמרו {ישראל}, חוקיו ותורותיו ינצורו. ועוד 'ואלה מסעיהם למוצאיהם', כלומר ואלה מוסיף על הראשונים, מה 'מוצאיהם' מארץ מצרים. 'למסעיהם' הראשונים במדבר כדי שיכנסו לארץ ישראל על ידי זכות התורה, אף 'מסעיהם למוצאיהם', האחרונים, שעתידין לצאת מן הגלויות לנסוע לארץ ישראל בגאולה האחרונה על ידי זכות התורה, כמו שכתוב (מלאכי ג, כב), זכרו תורת משה עבדי אשר ציותי אותו בחורב על כל ישראל וכו', (ובפסוק כג), הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וכו', ולומדים מכאן שבזכות התורה נגאלין ישראל מן הגלויות בגאולה העתידה לבא.

ויסעו מרפידם ויחנו במקהלות ויסעו ממקהלת ויחנו בתחת (לג, כה, כו).

'ויסעו מחרדה' רצה לומר, אם ירצו ליסע 'מחרדה' שאין שטן ואין פגע רע, יחנו 'במקהלות' דהיינו באחדות גמור, לפי מה שאמרו רבותינו ז"ל (בר"ר פרשת לח), גדול השלום, שאפילו כל ישראל עובדי עבודה זרה מוחלין להם, שכתוב (הושע ד, יז), חבור עצבים אפרים הנח לו. אפרים שדבוק באלילים. ואפרים כנוי לבית ישראל, הנח לו ואל תתחבר לו, הנח לו ולא תנבא להוכיחו כי לא יועיל (רש"י), אבל 'ויסעו ממקהלות', דהיינו מהאחוה והאחדות אז 'ויחנו בתחת' (שופריה דיוסף).

אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים לצבאתם ביד משה ואהרן (לג, א).

 

 פירוש צדיקים שנוסעים מן העולם בשביל בני הדור שיחזרו בתשובה ויהיו בחי. בני ישראל – ועוד. אשר יצאו מארץ – זה שהיו מצירים להם על דרך ושם ינוחו יגיעי כח ויש להם שכר מצות. לצבאתם – כי מן מצוה נברא מלאך טוב ועוד מכפר על הדור כי מיכאל מקריב נשמת הצדיקים וזה. ביד משה- מיכאל שר הגדול. ואהרון – מ"ט שר הפנים.

 

ואלה שמות האנשים למטה יהודה כלב בן יפונה. ולמטה בני שמעון שמואל בו עמיהוד. למטה בנימן אלידד בן כסלון (לד, יט – כא).

 

כתב הרה"צ רבי חים משאש זלה"ה בספרו נשמת חיים, יש לדעת למה לא הזכיר הכתוב המילה נשיא בהם בשלושת השבטים האלה, כמו שהזכיר בשאר שבטים, ונראה לומר אפשר דשלשת השבטים הללו, היו גדולים ונכבדים בלאו הכי והנשיאות לא הוסיפה להם כבוד ותועלת. לא כן שאר הנשאים, עיקר כבודם ומעלתם היתה הנשיאות ולכן הזכיר תור הנשיאות ולכן הזכיר תור נשיא. עוד אפשר לומר שהיו ענוים גדולים, שלא התנהגו בגדולות וגבהות כדרך שאר נשיאים, לכן לא הזכיר בהם תואר נשיא.

 

מעשה רב: דרך (מקונטרס פניני המידות).

הרה"צ רבי מכלוף לעסרי זצ"ל מלפנים רב אסוק שבדרום מרוקו והצדיק מבית שאן, היה מקבל קהל שהגיעו מכל רחבי הארץ, הרב מאד חשש מהיוצאים חזרה לביתם מסכנת הדרכים, לכן הרב נהג לתת לכל מבקר קודם צאתו לדרך מטבע צדקה שעם בואם לביתם יתנו צדקה, וכך יתקיים בהם, 'שליחי מצוה אינם ניזוקין (מופת הדור עמק קז).

 הלימוד להצלח

ת החיליים ועם ישראל בכל אתר ואתר

אור חדש – האתר של יהדות מרוקו וצפון אפריקה
הלכות ומנהגים

Yigal Bin-Nun- יגאל בן-נון

מבצעי הסברה בארצות הברית למען זכות ההגירה של היהודים ממרוקו

יגאל בן־נון

ב־19 במארס ערך מוחמד החמישי קבלת פנים רשמית לאלמנת הנשיא רוזוולט ולבנה אליוט. לאחר מכן שוחח המליגאל בן נון הסברה 3ך עם אורחיו שיחה פרטית בנוכחות מנהל הקבינט המלכותי, אחמד נג׳אי, שתרגם את דבריו. הם דיברו על היחסים הרצויים בין שתי המדינות ועל מדיניות משותפת שמטרתה ניצחון זכויות האדם וחופש הפרט. המלך הבטיח לעשות כל מאמץ לדאוג לביטחונם של כל חלקי האוכלוסייה ולשוויון מעשי ביניהם.

לפי הדו״ח של רוזוולט, מוחמד החמישי נראה מתוח בגלל הבעיות הכלכליות שהחריפו עקב הבצורת שהיכתה במדינה והדגיש שהוא זקוק לסיוע מיידי. האורחת הבטיחה לדווח לצירים הדמוקרטים של הקונגרס האמריקני על המצב ולבקש מהם לפעול ביעילות ובמהירות למתן סיוע למרוקו. הבן אליוט הוסיף שבכוונתו לארגן בארצות הברית קבוצה של אנשי עסקים שישקיעו במרוקו. הוא קיבל ייעוץ בנושא מן השר בועביד ומן השגריר קנון ויועצו פורטר.

 האורחת האמריקנית הציעה שמרוקו תשקיע מאמצים ליישוב הסכסוך בין מדינות ערב לישראל והדגישה שהערבים חייבים לוותר על רצונם לחסל את ישראל. מוחמד החמישי השיב שהוא דן בנושא עם המלך אבן סעוד מערב הסעודית ושהם הסכימו על מדיניות שלום עם ישראל, אך הדבר יצריך מידה גדולה של רצון טוב של הצדדים ותבונה מדינית. המלך הסכים לדעתה של גברת רוזוולט שהיוזמה חייבת לבוא מקרב בעלי השפעה. כאשר שאלה האורחת אם היהודים במרוקו חופשים לעזוב את המדינה, השיב המלך שהיהודים הם בניו ואין להם סיבה לעזוב, שמצבם הכלכלי טוב ממצבם של מוסלמים רבים ושהוא אישית יהיה עצוב מאוד לראותם נוטשים את מדינתם.

עם זאת הם חופשים לעזוב אם זה רצונם. המלך העמיד לרשות האורחת האמריקנית מכונית קדילק של הארמון ומתורגמן. למחרת היא ביקרה ברובע היהודי בפאס והתקבלה בהתלהבות בידי ראש הקהילה עמרם חזן והאוכלוסייה במקום. היא ביקרה בבית הספר של כי״ח (אליאנס) שבו למדו אלפיים תלמידים ותלמידות, שערכו לה קבלת פנים בחצר בית ספרם. היא שאלה שאלות רבות על חיי היהודים בעיר ועל יחסיהם עם המוסלמים, על בעיות ביטחון, על ההגירה ועל החינוך היהודי. בעיית הנפקת הדרכונים ליהודים לא נפתרה, אך ההנהגה המרוקנית הבינה שבאמצעות ארגונים יהודיים עולמיים אפשר לגייס משקיעים אמריקנים.

ביקור מוחמד החמישי בארצות הברית

בסוף נובמבר 1957 ערך המלך מוחמד החמישי ביקור בוושינגטון במטרה לממש את הבטחת ממשל אייזנהואר להעניק סיוע כלכלי לארצו. לקראת הביקור הצהיר על תמיכתו בשוויון זכויות בין מוסלמים ליהודים בארצו כדי לשוות למרוקו אופי ליברלי ומתקדם. הגופים היהודיים האמריקניים נערכו לנצל את ביקור המלך כדי להעלות לדיון ציבורי את חופש ההגירה היהודית ממרוקו.

בירושלים זימנה שרת החוץ גולדה מאיר אל לשכתה את ראש המוסד איסר הראל, את ראש מחלקת העלייה של הסוכנות היהודית, שלמה זלמן שרגאי, את מפקד ״המסגרת״ בצפון אפריקה, שלמה חביליו, ואת נשיא הקונגרס היהודי העולמי, נחום גולדמן. לאחר פגישה מאכזבת של מועצת הקהילות היהודיות עם מנהל המחלקה המדינית במשרד הפנים מוחמד חמיאני, שהתקיימה ב־4 ביולי 1957, הציעו נציגי משרד החוץ הישראלי לערוך הפגנות נגד המלך.

מושלי המחוזות במרוקו קיבלו הנחיות משר הפנים להכביד על הנפקת הדרכונים ליהודים. הנחיות אלה שכנעו את הישראלים להחריף את יחסם עם המלך ולתמוך בהפגנות נגדו בארצות הברית. בפגישה במשרדה טענה שרת החוץ שהשלטונות המרוקנים מנצלים לרעה את הפגישות של ג׳ו גולן אתם, שכן הם מוכיחים בכך שאינם פוגעים לרעה בזכויות יהודי מרוקו. שלמה חביליו הוסיף שראש שירותי הביטחון, מוחמד לע׳זאוי, אינו עומד בהבטחותיו לג׳ו גולן וההוכחה לכך הן הוראותיו למושלים לא להנפיק דרכונים חדשים ליהודים. למרות זאת הצליח נשיא הקונגרס היהודי העולמי לשכנע את משתתפי הישיבה להימנע מהפגנות בימי ביקור המלך בניו יורק.

מאחורי הקוראן-חי בר-זאב- בירורים ביהדות ואסלאם

מאחורי הקוראן

חי בר-זאבמאחורי הקוראן

בירורים בעניין יצירת הקוראן ובעמדות של היהדות והאסלאם זו מול זו

בהוצאת " דפים מספרים " 

כשמוחמד מתחנן ממורו שיתיר לו לומר לערביי מכה דברי מוסר רכים יותר, כדי שייפלו

על אזניים קשובות. מורו מסרב:

״אין לשנות את דברי אלוקים, וכבר הגיעוך קורות השליחים״(שם).

[1] במקורות מאוחרים יותר מספרים על נסים ונפלאות שעשה מוחמד. הקוראן לא מזכיר מהניסים האלה כלום: להפך, הוא מכחיש אותם (קוראן י, כ! יג, ז! יג, בז: כ, קלג: כא, ה: כח, מח; כו, קפז: כח, נ: יז, צ-צה). הקוראן מזכיר רק שלושה סוגי אותות ומופתים: הטבע הנפלא שמעיד על בורא עולם (ו, צה-צט ועוד כהנה הרבה); האותות שעשה משה במצרים, בים סוף ובמדבר: האותות שעשו שאר הנביאים.

כדי לחזק את דבריו מספר המורה למוחמד איך אברהם הושלך לכבשן האש ויצא בשלום: ״הוא [אברהם] אמר לבני עמו: עבדו את אלוקים והיו יראים אותו… בני עמו לא השיבו דבר, ורק זאת אמרו: הרגוהו או שרפוהו. ואולם אלוקים הצילו מן האש, ובזאת צפונים אותות לאשר יאמינו״.120

הוא גם מספר לו את הסיפור הנפלא הכתוב בספר דניאל, שקרה למעלה מאלף שנה לפני מוחמד:

״מוות לבעלי תעלת-האש רבת הדלק בעודם יושבים סביבה, הזינו עיניהם באשר עוללו למאמינים. הם נטרו להם איבה רק על כי האמינו באלוקים האדיר והמהולל, אשר לו מלכות השמים והארץ״(פה, ד-ט).

בספר דניאל אכן מסופר איך שלושה יהודים הושלכו לכבשן האש לאחר שלא רצו להשתחוות לצלמו של המלך נבוכדנצר. נס נעשה להם ויצאו ללא פגע, ואלה שהשליכו אותם לאש נשרפו בעצמם. סיפור זה היה מפורסם מאוד במזרח התיכון, שהרי הוא רשום בתנ״ך; ונבוכדנצר גם פרסם את הפלא על־ידי שילוח מכתבים לכל האומות.

מוחמד מזביר רק את נביאי ישראל

הקוראן חוזר רבות על כך, ששליחות מוחמד נועדה רק להביא את המסר של משה ושאר נביאי ישראל:

״לא צוותי [ממורי] לעבוד כי אם את ריבון העיר הזאת [מכה]… ולהשמיע את הקוראן… תגיד: רק מן המזהירים אני״; ״גילינו לך [דברי נבואה] כשם שגילינו לנח ולנביאים אחריו. וגילינו לאברהם ולישמעאל וליצחק וליעקב ולשבטים ולישו. ולאיוב וליונה ולאהרן ולשלמה. לדוד נתנו את ה׳זַבּוּר׳ [ספר תהלים]. מלבדם שלחנו שליחים אשר כבר סיפרנו לך עליהם ושליחים אשר לא סיפרנו לך עליהם. ועם משה דיבר אלוקים פנים אל פנים.אלה שליחים אשר נשלחו להיות מבשרים ומזהירים, למען לא תהיה לאנשים טענה כנגד אלוקים לאחר בוא השליחים״

הערת המחבר : אם מורו הראשון היה יהודי כמו שהסברנו, נוספה תוספת זו – לקרוא את ישו הנוצרי בין הנביאים – כעבור זמן על־ידי לבלרי עות׳מאן

מוחמר אומר, שציוו לו להשתייך למוסלמים: ״צווויתי להיות במוסלמים״(כז, צא).

באומרו ׳מוסלמים׳ כוונתו לאלה, שחיים בכל כוחם ולבם באמונה בבורא עולם ומתנהגים לפי רצונו. ביטוי זה הוא קרוב לביטוי ״האנשים האלה שלמים הם אתנו״. כיוון שמוחמד לא מכיר מוסר אחר מלבד זה של היהדות ־ לפחות כל זמן שהותו במכה – יש על כן לפרש את דבריו כי צווה להתנהג על־פי מוסרם של היהודים.

מיהו ה׳קול׳ המצווה את מוחמדו

בקוראן שבים ונשנים פעמים רבות פועלי ציווי: אמור, הזהר, ענה וכדומה. מהם משתמע, כי מאן דהו פוקד על מוחמד לדרוש לאנשים או לענות להם כהנה וכהנה. הבה נשאל: מי עומד מאחוריו ומשנן לו את הדיבורים הללו? המסורת המוסלמית גורסת שהמצווה הוא המלאך גבריאל. לדבריה, בחלום או בהקיץ, בלילה או ביום, באמצע ויכוח עם אנשים, מוחמד רואה או שומע מלאך, המתגלה אליו ומצווהו לומר את אשר אמר. כל הכתוב בקוראן מצחף עות׳מאן הורד מן השמים בצורה כזאת כדברי אלוקים חיים.

המסורת הזאת מפתיעה. אין הרבה כתבים בעולם שמובא בהם שמלאך בא ומצווה לקרוא, לכתוב או לדרוש. אם אומנם נכונה המסורת המוסלמית בעניין זה, מדוע לא ציין הקוראן בפירוש כי מלאך בא ומצווהו? כאשר החומש מביא את דברי ה׳ אל משה – למעלה ממאה פעמים – היא כותבת בפירוש: ״ויאמר ה׳ אל משה לאמר: דבר אל בני ישראל…״; כשדיבר השם אל יהושע, מוזכר הדבר בצורה ברורה: ״ויהי אחרי מות משה עבד השם ויאמר השם אל יהושע בן נון״; אל הנביא שמואל: ״ויאמר השם אל שמואל…״; אל הנביא גד: ״ודבר השם היה אל גד הנביא חוזה דוד לאמור״. וכך לשון התנ״ך מאות פעמים. לעומת זאת לא מוצאים בקוראן ביטוי כמו ״אללה, או המלאך גבריאל, אומר למוחמד: דבר אל הערבים, בני ישמעאל…״ וכדומה. סביר יותר לומר שהדובר הוא אדם בשר ודם, ואדם זה, או חבר שלו, כותבים את הדברים לזיכרון.

הורדת הקוראן ומסע הלילה

המסורת המוסלמית מספרת, שבאחד מלילות חודש הרמדאן שנת 610, בהיות מוחמד במערה ליד מכה, בא אליו המלאך גבריאל והראה לו אריג שעליו היו כתובים פסוקים. יש הגורסים כי באותה ההזדמנות הראה המלאך את כל תוכן הקוראן ואת כל מה שאמר וציווה עד יום מותו. לפי המסורת, הותירה הסוסה את עקבות פרסותיה…….

עוד מספרת המסורת המוסלמית, שבאחד הלילות לאחר ההתגלות הראשונה טס מוחמד ־ במציאות או בחלום – ממכה לירושלים רכוב על גבי סוסה מעופפת, אל־בוראק, בליווי המלאך גבריאל אל הר הבית בירושלים. משם המשיכה הסוסה את מעופה לשבעת הרקיעים השמימיים. שם פגש מוחמד את אברהם, את משה ונביאים נוספים, וגם את ישו הנוצרי; ואז קיבל מוחמד את האסלאם – הדת החדשה, האחרונה והמושלמת אחרי היהדות, שהביא משה, ואחרי הנצרות, שהביא ישו. לדעת חלק מן המוסלמים, מאותו ליל מסעו של מוחמד לשמים בטלה היהדות. יהודים, שלא מכירים במוחמד כנביא ובאסלאם כדת שמימית, איבדו את זכותם על ארץ אבותיהם, ארץ־ישראל. שני הסיפורים הללו – מפגשו של מוחמד עם המלאך גבריאל ומסעו הלילי לירושלים ולשמים ־ משמשים אבני יסוד במסורת המוסלמית. הילדים המוסלמים גדלים על ברכיהם, ובמידה רבה מעצבים את הרקע הדתי שלהם ליצירת זיקה עצומה לדת המוסלמית.

גאוני-מש.-אביחצירא-

גאוני משפחת אביחצירא

מסכת חיים של עמל בתורה ועבדת ה'

עריכה כתיבה וסגנון : שלמה מיארה

בתקופה מאוחרת יותר חובר פיוט לזכרון המעשה ע״י הגה״ק רבי גאוני משפחת אביחציראיצחק אביטן זי״ע הידוע בגאונותו וחסידותו בקרב אנשי מחוז הדרעא.מלבד חיבוריו של הרב בחכמת הנסתר, חיבר ג״כ ספר שירות ותשבחות בשם 'זימרת יה', שם מופיע הפיוט הנז׳:

אשירה נא ואביעה בתוך קהל עדתנו שבח צדיק ואודיעה.

הקבור בתוך ארצנו.

 שמו נודע בשערינו.

 נשיא אלהים בתוכינו.

 זכותו תגן עלינו הוא הצדיק רבי מכלוף:

נאה לדרוש נפלאותיו.

אשר עשה מימי קדם. בשומענו פעולותיו.

 פעל עשה ליהודים.

 הוא נמנה בקהל חסידים צדיקים נבחרים ישרים זכים נכבדים הוא הצדיק רבי מכלוף:

יום קמו אויבים בעצה להרוג את בן המלך לחמוס חמס בנאצה.

על ישראל בני מלך. הרגו טמנו בתוך חיליך ולא נודע לאן הולך קצף יצא מפי מלך.

 לולא הסדיר רבי מכלוף

: יצאו הלכו השלוחים. להגיד את הגזירה. לפני כולל השבחים.

כי המלך מלא עברה על ישראל אפו חרה

. לאמר בני ירה ירה.

 עיניהם נשאו במהרה עליך איש רבי מכלוף:

 צדיק בשומעו הדבר קפץ ובא אל מקומם החיה המת אשר קבר קם והגיד לו את שמם הם הרגוני בהעלימם על ישראל הוא זממם שקר ענו בם להומם על עמך רבי מכלוף:

 חסיד בראותו כי גמר. גזר אומר לשוב אל עפר שב למקומו במאמר.

 מונה צבאיו במספר. זכותו עם ישיני עפר.

 תגן על עם נמשל לעפר יעתיר לאל אמרי. שפר הוא הגאון רבי מכלוף:

קרב האל קץ ישועה. כי באו בנים עד משביר. תקע בשופר תרועה.

 קבץ נדחים ותחבר. שה פזורה הן אל כביר.

 מלכות זדון מהר שבר תפלתי לאל אביר. ישמע בזכותו רבי מכלוף.                                                                

אזי המלך נתן צו וחתכו אותו המשנה, חתיכות חתיכות והשליכוהו לכלבים, וביתו ורכושו ניתן להרב והגזירה על היהודים נתבטלה וכל אחד הלך למקומו. ובעבור החג הלך לו הקדוש על הבהמה עד הגיעו למקומו לשלום, ע׳׳כ היה המעשה הנורא של תחית המתים, וזי״ע ועל כל ישראל, עכ׳׳.

באר מים חיים

ליד מקום מנוחתו של הק׳ רבי מכלוף בן יוסף, בחצר ביתו שבכפר תארג׳ליל, קיים באר מים חיים עתיק, מעיין נובע. באר זה שמש בימים ההם את יהודי המקום כמקור מים חיים לשתייה.

תקופות של בצורות קשות פקדו את האיזור. כתוצאה מכך הבאר ששמשה מקור מים לשתייה נסתתמה וסבל רב עבר על יהודי המקום שכן לא יכלו יותר להשתמש במי הבאר.

והנה בחלום לילה נתגלה הק׳ רבי מכלוף ליהודי שמטפל באחזקת הקבר, ויצו עליו, כי ליום המחרת יגש אל הבאר הסתומה ולא יחסוך מעצמו כל מאמץ לשוב ולחפור בבאר, למצוא בה מים.

הבקר אור, והיהודי הלזה, לצוואת הרב סר, והוא ניגש לחצר ביתו של הקדוש רבי מכלוף, שם נמצאת הבאר, ע׳׳מ לחפור בה למצוא מים. ולקח עמו כלי חפירה. והנה בהגיעו לציון הק׳, לנגד עיניו עומד ערבי שהיה ממונה על השמירה. וירא היהודי והנה ליד השומר הגוי מונחים כלי חפירה.

אזי שאלו היהודי להגוי: למה לו הכלים?

ויספר לו הגוי כי בחלום הלילה נגלה לו אדם עטור שיבה, ויצוהו ללכת לעזור ליהודים לפתוח את הבאר שנסתתמה מן העפר. והיה הדבר לפלא בעיני היהודי שלשניהם נגלה הקדוש בחלום ויצו על אודות הבאר.

ויעשו שניהם במלאכה, ויחפרו בכלי עבודתם ומיד עם תחילת חפירתם החלו מים לזרום אל תוך הבאר".

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 121 מנויים נוספים

יולי 2014
א ב ג ד ה ו ש
« יונ   אוג »
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

רשימת הנושאים באתר