עליית יהודי האטלס-יהודה גרינקר

עליית יהודי אטלס – יהודה גרינקר הספר נכתב בשנת 1973

הברברים יורדים מן ההרים.

בהרי האטלס נאחזו השבטים הברבריים בבולמוס של מלחמה, בעקבות פשיטות הרצח של אנשיהם אשר השתתפו בטבח במרוקו התיכונה. בני השבטים ההרריים ירדו והסתערו על הערים ועל התגבורת הצרפתית שהובאה לאזור.

הם שוטטו וארבו בערוצים של וואדיות האטלס, התנפלו על מכוניות, תחנות דלק, מפעלי פוספטים, ורצחו כל אירופאי שמצאו במקומות אלה. הם לא נרתעו גם להסתער כשהם רכובים על סוסיהם, על אחת היחידות המובחרות של חיל הצנחנים הצרפתי.

היה הכרח להפעיל מטוסי סילון מנמיכי טוס כדי להפחיד את סוסיהם ולשבור את הסתערותם. נמסר ממקור בלתי רשמי כי בקרב זה נהרגו כמאה צרפתים וכמאה ברברים. למקום הובהלה תגבורת גדולה של חיילים צרפתיים בלווית טנקים כבדים. בשדה הקרב נשארו 50 הרוגים אירופאיים ו-60 מרוקנים.

השבת השחורה.

אירופאיים אשר הגיעו כפליטים לרבאט מסרו כיצד התעללו הלאומנים בנשים : ביתקו את בטניהן, ביתרו אותן לגזרים בשעה שניסו להגן על פעוטיהן. הם העלו באש בתים על יושביהם והגופות נחרכו עד בלי הכר. אחד העדים סיפר איך נרצחו באכזריות חמישה ילדים ממשפחה אחת. זו הייתה השבת השחורה במרוקו.

עוצר למשך 24 שעות הוטל על העיר מראכש. 20 מתפרעים נהרגו כאשר כנופיית מרוקנים התקיפה משמר צבאי באיית אמאר.

ביזה ושוד ברכוש היהודי.

חנויות ובתים של יהודים רבים הוצתו במאזאגאן וסאפי, מאות משפחות יהודיות נשארו ללא קורת גג. שבע חנויות של יהודים בוזזו והועלו באש בעיירת וואד זם. כל המוסדות היהודיים בקזבלנקה ובערים אחרות נסגרו כאמצעי זהירות המשך המהומות שנחוללו ביום שבת וביום ראשון, בהפגנת דמים נגד השלטון הצרפתי.

באזורים שונים של מרוקו עזבו היהודים והצרפתים את בתיהם כדי למצוא מחסה זמני באזורים מוגנים יותר.

קריאות הצלה.

ביום ה' באלול תשט"ו – 23/08/1955 ערכו יוצאי צפון אפריקה הפגנת רבת משתתפים בירושלים וקראו לעליית הצלת אחיהם שבמרוקו. הם נשאו כרזות :

" הצילו יהודי צפון אפריקה, יהודים נהרגים, רכושם נשרף, בבנות ישראל מתעללים בחוצות, התחרישו ? יושלם איחוד משפחותינו הקרועות ". ליד בנייני הסוכנות היהודית נעצרו ונציגיהם תבעו בשמם : " עליה המונית של אחינו לאלתר, הלאה הסלקציה ".

משלחת מקרב המפגינים נתקבלה על ידי ד"ר נחום גולדמן, יו"ר ההסתדרות הציונית ומר שרגאי יו"ר מחלקת העליה. בישיבת הועד הפועל הציוני אשר התכנס בירושלים ביום 23/08/1955, הועמדה במרכז הדיונים בעית הצלתם של יהודי מרוקו, ובנאום הפתיחה הכריז ראש הממשלה דאז, משה שרת ז"ל : " התפקיד המרכזי היום הוא העלאת יהודי צפון אפריקה אשר שם מתחוללת סופת דמים ".

הבעיה אשר תבעה תשובה הייתה : כמה זמן ניתן עוד לחכות, כמה זמן יעמוד עוד לרשותנו – להצלה, הנספיק לנצל התקופה הקצרה ששערי היציאה פתוחים ?