עליית צפרו.תרפ"א .1921. יעקב וימן

עליית צפרו – תרפ"א – 1921 – יעקב וימן

ותהליך קליטתה בארץ ישראל

עבודה סמיניורית בהדרכת ירון צורצפרו עלייה 1921

במסגרת הקורס :

ציונות ועלייה מצפון אפריקה

תשרי תשמ"ז – אוקטובר 1986

המביא לאתר : אלי פילו

באדיבותו של מר יעקב וימן

הדים למאבק על הגבלת העלייה אנו מוצאים בעיתוני התקופה. עיתון " הארץ " מפרסם מאמר מערכת ובו הוא קובע….נגד הגבלות הגירה חופשית והכשרה של תנאי עבודה והחיים רק דרך בניינה של כל ארץ וארץ…..ובמאמר אחר, המופנה ישירות ליהודי המזרח, קורא העיתון…..היש איזה תפקיד מיוחד ליהודי המזרח …בפועל התגשמות החלום הציוני ? את השאלה הזאת מציינים עכשיו בחוגי ארצנו יושבי ארצות המזרח, בייחוד בקרב חלוציהם….

חובה עלינו להגיב לאחינו שאין הלם שום תפקיד מיוחד זולת התפקיד המשותף להם ולנו, לכל בני ישראל…..ארץ ישראל זקוקה :

א : לעבודה עברית

ב : לרכוש עברי

ג: לכוח השכל העברי……

יהודי כל העולם, וגם אתם יהודי המזרח בתוכם , מדרום ומצפון, מקדם ומים, בואו הנה, הביאו את רכושכם, הביאו את עבודתכם, הביאו את יכולתכם ובינתכם, הביאו את כל אלה בהמון, הכמות מרובה, והחלום על בית לאומי יהודי, על ארץ עברית לא יאחר להיות מציאות.

וקבץ נדחנו מארבע כנפות הארץ…זוהי הקריאה היחידה שמשמיעה לכם ארץ אבותיכם, זהו תפקיד מפואר. נהדר ולחינם תחפשו תפקידים אחרים……

לעומת מאמרים אלו יש אחרים הקוראים להגבלת העלייה…." סלקציה …במידה שהעלייה מתרחבת מתרבים הטיפוסים השליליים בין שורות העולים. אנשים שיש להם בוודאי הזכות הגמורה שמו שיש זכות כזו לכל יהודי לבוא לארץ ישראל, אך אין להם כל יכולת מצד סגולותיהם הנפשיות ( ולפעמים גם הגופניות ) ויחסם לעבודתנו להמצא כיום בתוך שורות הפועלים הבונים……

עלינו איפוא להגיד לעצמנו : לפנינו שני אנשים, שניהם צריכים להציל את חייהם משני האריות, אך האחד דרוש לבנייננו בארץ, והשני אינו דרוש לה, כי אינו מסוגל אליה.לואי הייתה היכולת בידינו להציל את שניהם היינו בוודאי מחוייבים לעשות את זאת בלי כל חשבונות, ואולם מכיוון שבמצבנו הנוכחי, בשעה שיכולת הקליטה של הארץ עדיין מוגבלת מאוד, יש לאל ידינו להציל רק את האחד….

נציל על כן את זה שדרוש לבנייננו, ואת השני נעזוב לנפשו…יש לו דרכים אחרות להצלתו……

המצוקה האובייקטיבית והויכוחים הפוליטיים הגבירות גם את ניכורם של תושבי הארץ " הותיקים " כלפי העולים החדשים…..

במדורו " מכתבים מיפו " מוסק עיתון " הארץ "  כי אנשים ביפו לא שמים לב לעולים, אין טיפול אפילו קל ביותר, אין עצה טובה או עזרה מוסרית….

יחס זה הימרה את רוחם של הבאים והם עוזבים את הארץ ובליבם רושם רע וכאב נעכר…חובה עברית ואנושית היא לקרב אותם בזרועות פתוחות….."…..ומספר ימים אחר כך, באותו מדור – כנראה על ידי אותו הכותב, מסופר על התלאות המצפות לעולים…..

הבנקים מסרבים להחליף להם כספים והם נאלצים לפנות לחלפנים פרטיים ולהפסיד כסף רב…..

לתוך מציאות קשה זו הגיעו בשנת תרפ"א, ללא שום ידע והכשרה או ארגון תומך הניצב מאחוריהם, עולים רבים מארצות המזרח ובתוכם קבוצה של 24 משפחות מהעיר צפרו אשר במרוקו…..

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
ספטמבר 2014
א ב ג ד ה ו ש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930  
רשימת הנושאים באתר