גאוני-מש.-אביחצירא-ר-יוסף-אביחצירא

גאוני משפחת אביחצירא

מסכת חיים של עמל בתורה ועבדת ה'גאוני משפחת אביחצירא

עריכה כתיבה וסגנון : שלמה מיארה

ושאבתם מים בששון

עוד יסופר אודות הבאר הנזכר.

פעם אחרת אירע, שהיהודים המתגוררים בסמיכות לציון הק׳, נזקקו למי שתייה. בני הכפר החלו לחפור הבאר ותכבד העבודה. משהתחילו להעמיק ולחפור הנה נתגלתה סלע גדולה וקשה שמנעה מהם את המשך החפירה, וכל נסיונם עלה בתוהו.

בכפר הסמוך לציון הק׳ התגורר ערבי גיבור חיל בעל בשר וארוך קומה אשר חיתתו מוטלת על כל הבריות, ובהליכתו ברחובות העיר כולם היו נסים מפניו ונחבאים מיראתו כי נפל פחדו עליהם.

ויהי היום ויהודי המקום רואים אותו גוי עומד ובידו פטיש ליד ציונו של הקדוש. המה ראו ויראו כי בהלה אחזתם ויקרא אליהם וידבר עמם בלשון רכה גושו נא אל תראו מפני.

ויגשו וישאלוהו פשר הדבר. ויען ויאמר:

כי בהיותו עובר ליד הציון, הנה הוא רואה אדם בעל צורה זקן נשוא פנים, מעוטר בשיבה, ויצווהו ליקח פטיש בידו ולשבר הסלע שבעומק הבאר. ואכן לקח הוא הפטיש ומיד בהלקותו בסלע נשבר לרסיסים ויזובו מים. וישמחו כולם שמחה גדולה, וגם הגוי ההוא מאותו היום והלאה נהפך לאוהב היהודים.

אחרי מות הכהן הגדול

לימים סיפר הגה׳׳ק רבי מאיר זי״ע, שעד לעת עתה גם הערבים משתטחים על קברו, ורועדים מקדושתו, וכה היה.

פעם אירע ריב בין שני ערבים, האחד נושה בחבירו והלה מכחישו. התובע ויתר מליקח את הנתבע לדין ולמשפט, רק ביקשו לילך עמו על קברו של הרב ולישבע לו. הנתבע נעתר לבקשתו, והלך עמו ואכן נשבע לו על קברו של רבי מכלוף. אולם האמת היתה עם הנושה, והנתבע לשקר נשבע.

מיד נשמעה קול ירייה מבלי לראות מהיכן יצא הדבר, ונהרג הנשבע לשקר.

בתקופה מאוחרת יותר חובר פיוט אודות רבי מכלוף בן יוסף, מתוך פיוט זה ניתן לשפוט הן על גדלותו של הרב ועוסקו בכל תחומי התורה, הן על מדותיו ומעשה נפלאותיו בחיו ובמותו. בפיוט זה נזכר ג״כ מה שסיפר הגה״ק הבבא מאיר זי׳׳ע(ראה לעיל) שגם הערבים יראים מדמותו של הק׳:

אני בשיר ואוסיף נבחר מזהב וכסף. לכבוד רבי מכלוף בן יוסף ממשפחת אביחצירא:

נודע שמו בשערים במדינות ובכפרים מצויינים ומוכתרים מראהו כמלאך נורא:

ידע פרדס התורה. במשנה וגם גמרה תורתנו זכה וברה אבן יקרה מאירה:

מלא בדעת וחכמה. תורתו תורה תמימה. ויראה וענוה שלמה דרכו דרך ישרה:

שפתיו ברור מלילו. בל שאלות יבואו לו. וישיב לכל שואל לו. תשובה זכה וברה:

הנה מקום דירתו בתארג׳ליל קבורתו, בישיבה עליונה מנוחתו, נשמתו בצרור החיים צרורה:

בטבת עושים הילולא ושמחים כל הלילה. כי נדר בו רם ונעלה. כל הלילה עוסקים בתורה

נרתעים הגויים ממנו. כולם עושים רצונו. איש לא ירים ידו ולשונו. נפלה עליהם אימה ויראה:

יבואו חולה ועקרה. צדיק מבין מהרה. עולה שועתם לאל נורא. נרפא חולה ועקרה הרה:

דיין כל העולם עניני. זוכרני ופוקדיני בבנים זכרים חניני. למען שמן גדול ונורא:

חסין קדוש עונה אותו. כל שמבקש מאתו. גוזר והוא מבטל גזירה. כרשב׳׳י קדוש ונורא:

חזק עמך מכאל. ושלח לנו משיח הגואל. יבוא ויגאל ישראל. אומה קדושה וטהורה. לכבוד רבי מכלוף בן יוסף ממשפחת אביחצירא.

פרק ג….

שלשלת היחס

מכתב מאליהו

אילן גדול זה – משפחת אביחצירא, ענפיו מרובים, סבוכים ומסועפים. המשפחה כולה בכללותה, זרועה על פני אדמות שונות ורחוקות האחת מחברתה בארץ מולדתם, גידולם וטיפוחם. אדמת הארץ ההיא, ארץ מרוקו. ענפיה ארזי אל, מהם גדולי תורה ויראה, בעלי צדקה ורודפי חסד, יושבים על מדין, פרנסי צבור העוסקים באמונה ושאר אנשים כאחד העם.

מגילת היוחסין של משפחת אביחצירא, החלה מרבי עיוש זלה״ה. היחוס מרבי עיוש ולמעלה בקודש, אביו רבי יחייא הראשון. סבו רבי מכלוף בן יוסף, המכונה: אביחצירא. סב אביו, רבי יוסף. וסב סבו, הק׳ רבי שמואל אלבאז – אביחצירא. אינו חקוק במגילת היוחסין שנשתמרה בקרב בני המשפחה, ועיקרו מבוסס עפ״י המסורת בלבד. שלא כן מרבי עיוש זלה״ה ולמטה ממנו, בניו ובני בניו וכוי, כולם חקוקים וכתובים עלי ספר.

הראשון שמעלה על גבי הכתב את יחוס המשפחה, מרבי עיוש והלאה, הלא הוא מרן רבי יעקב זיע״א. הדבר אירע כשנה וחודשים קודם פטירתו, שנת תרל׳׳ט, אז הופנתה להרב שאלה, משני קרובי משפחתו, האחים: יוסף ודוד אביחצירא, שהתגוררו בעיר מקנאס, אודות יחוסה של המשפחה. הרב נטל את קולמוסו והחל מעלה על גבי הכתב את אשר למעלה ממנו.

הערת המחבר :ראה בהקדמתו של הגה״ק רבי אהרן, לס׳ דורש טוב. שם מזכיר הרב שראש המשפחה היה רבי שמואל אלבאז, ואחריו היה רבי מכלוף בן יוסף, הו"ד לעיל בפי הביטו אל צור חוצבתם, ובפי ברית כהונת עולם.

לאחר כשלוש עשרה שנה, אלול תרנ״ב. השלים את המלאכה, קרוב אחר מבני המשפחה שהתגורר בעיר פאס – רבי אליהו אביחצירא, ונקרא כל הכתב והמכתב הלזה על שם גומרו: מכתב מאליהו.

אותו כתב יחוס שמפרט מרן רבי יעקב ממנו ולמעלה עד לרבי עיוש, כדלהלן. הביא את חלקם של בני המשפחה לחקוק את היחוס הנ״ל, על שטרות כתובותיהם. ניתן למצוא זאת בכתובות שנכתבו ע׳׳י יוצאי ירך יעקב, מענף הבן השני הגה״ק רבי אהרן.

הכתובה הראשונה נכתבה בכת״י של הגאון ראב׳׳ד מקודש, רבי מכלוף אביחצירא זצ״ל, נכדו של רבי אהרן, עבור בתו תחי׳. בשטר הכתובה כותב הרב את היחוס עד רבי עיוש. לא זאת בלבד, אלא כאשר מגיע הרב לרבי יחייא שהיה סבו של אביו של מרן רבי יעקב, הוסיף לכתוב ג״כ את שם אחיו, הגאון הקדוש רבי יעקב שזכה לגילוי אליהו, והיינו רבי יעקב הקדמון, ככל הנראה ההוספה הלזו מחמת הערכתם והערצתם כלפיו, שכן רבי יעקב הנ״ל היה רבו של רבי מסעוד אביו של מרן רבי יעקב זי״ע. שטר הכתובה השני, נכתב בכת״י של הרה״ג רבי שמעון אביחצירא זצ׳׳ל, נכדו של רבי אהרן, עבור בתו.

מלבד כתובות אלו, ניתן לראות ג״כ את היחוס העולה ומטפס עד לרבי עיוש בכתובותיהם של בני משפחת אביחצירא מהעיר פאס.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 120 מנויים נוספים

ספטמבר 2014
א ב ג ד ה ו ש
« אוג   אוק »
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930  
רשימת הנושאים באתר