ארכיון יומי: 21 בספטמבר 2014


עליית צפרו.תרפ"א .1921. יעקב וימן

עליית צפרו – תרפ"א – 1921 – יעקב וימן

ותהליך קליטתה בארץ ישראל

עבודה סמיניורית בהדרכת ירון צור

במסגרת הקורס :

ציונות ועלייה מצפון אפריקהצפרו עלייה 1921

תשרי תשמ"ז – אוקטובר 1986

המביא לאתר : אלי פילו

באדיבותו של מר יעקב וימן

העלייה מצפרו – תרפ"א

הסיבות לעלייה.

ראשית התארגנותה של הקבוצה מצפרו לעלייה הייתה לפי סיפורו של יצחק צבע, מנימוקים דתיים ומשיחיים. האב מרדכי ביקש לסיים את ימיו בארץ ישראל על פי האמונה, כי קבורה בארץ ישראל מכפרת על העוונות ומתי ארץ ישראל יקומו תחילה לימות המשיח. תוספתא, עבודה זרה, ד ג-ו.

עוד מספר תבע כי בין חברי הקבוצה הייתה מזלטוב אלבז, אלמנתו של רבי רפאל משה אלבז. בתחילה סירבו לצרפה לקבוצת העלייה בנימוק שלא תוכל להתקיים בארץ ישארל, אולם אז הופיע בעלה המנוח בחלומו של מרדכי צבע וציווה עליו להתיר לה לעלום עמם.

היא צורפה לקבוצה והביאה עמה טבעת מזל של הרב. בידי מי אשר הייתה הטבעת – היה מצליח בעסקיו וכך הצליחחה להתקיים בארץ בלא ליפול למעמסה על העולים האחרים. 

יונתן אסולין הדגיש בסיפורו את האלמנו המשיחי. עם הצהרת בלפור שמעו היהודים בצפרו כאילו בא המשיח ואז החלה התארגנות ספונטאנית לעלייה. הרב יעקב סודרי מציין את האמונה מרצון לחיות בירושלים כסיבת העלייה, הוא מוסיף ומספר ( לאחר סיפורו על ראשית ההתארגנות ) כי לאחר החלטת העלייה הופעל לחץ כבד על מימון סןדרי, אביו, מצד רבים מבני המשפחה כדי שלא יעלה משום התלאות הדרך והמצב הקשה בארץ ישראל, אולם בלהט האמונה הוא התגבר על התלאות והמצוקות.   

חיזוק לדבריהם מצאתי באחד ממכתביו של זאב ליבוביץ, מנהלך לשכת העלייה בירושלים אשר במסגרת תפקידו בא במגע עם רבים מהעולים ומסמכיו משמשים מקור חשוב להבנת התקופה. וכך כותב ליבוביץ : " בתקופה שהננו מציינים אותה בשם העלייה השלישית מזמן לזמן היו באים עולים מארצות המזרח לארץ ישראל  כי גם לירושלים.

בלי תעמולה נכונה נתגלגל שם ההד , כי ריחם ונחם ה' את ציון, נמסרו ידיעות מתובלות בפנטזיות, ובאו בלי ידיעת הארץ, בלי הכנה רוחנית לסבול הייסורים הכרוכים בבניין הארץ, לא מצויידים בהכשרה ורצון חלוציות " 

עבודת שורשים לתלמיד-משרד החינוך התרבות והספורט – מנהל חברה ונוער

משרד החינוך התרבות והספורט – מנהל חברה ונוער

קהילת יהודי מרוקו – שורשים ומסורת – תשנ"ו – 1996התינוק מאופראן

כתיבה פרופסור יוסף שטרית, ד"ר אברהם חיים, ד"ר שלום בר אשר

עריכה – ד"ר מאיר בר אשר-ד"ר חיים סעדון.

עריכה לשונית עיצוב והפקה – אמנון ששון

אופראן – Ifran – Oufran

עיר וקהילה יהודית בפאתי דרום מערב מרוקו, ליד האוקיאנוס האטלנטי. על פי המסורת היהודית, יפראן היא מן המקומות העתיקים ביותר במרוקו שבהם ישבו יהודים. על פי המסורת התיישבו יהודים במקום זה כבר בראשית הספירה הנוצרית. כן נפוצה האגדה על ״מערת המכפלה״ שבה קבורים ״חמישים איש צדיקים שנשרפו על קדושת ה׳ על ידי הנוצרים״ בתקופה הביזנטית.

הניסיון לכפות את האיסלאם על היהודים בצפון אפריקה הביא לתוצאות קשות בתקופת המווחדון, במאות ה-12 וה-13, אך לא כלל את האזורים הברבריים בזמן ההוא. אדרבא, יהודים מצאו מפלט בין השבטים במחוז זה. תוהו ובוהו אפיין את ימי שלטונו של מולאי יזיד, הידוע בכינויו ״המזיד״ (1790-92). בימיו בוחלסה, אחד הטוענים לכתר, תבע משישים יהודים מיפראן להתאסלם או למות. הוא הוביל אותם לכפר אמסיתן שבין ואדי נון ויפראן, וכל הניסיונות להצילם נכשלו, וגם התערבותם של ראשי השבטים לא הועילה. הם הועלו על המוקד, ובפיהם המילים ״ה׳ אמת ותורתו אמת.״ הרוגי יפראן היו בני משפחות כנאפו, שריקי, סבאג, אמסלם, ובראשם היה ר׳ יהודה בן נפתלי אפריאט. בין ההרוגים היתה גם אשה אחת. עם זאת, ראוי לציין שכל הפרשה הזאת טעונה מחקר יסודי ומקיף שטרם נעשה.

ליד יפראן שוכן הכפר יליג, מקום מושבו של המרבוט סידי חמאד ומוסא. הכפר יליג נמצא בלב ממלכת תאזרואלת, אחת מני רבות במחוז הסוס. לכפר זה הגיעו פליטים יהודים מיפראן. כפר נוסף שקלט את יהודי יפראן הוא אגומאד.

בני השבטים העריכו את פעילותם המסחרית של היהודים, ופעמים הם היו היחידים שיכלו לנוע משבט לשבט בלי שיאונה להם כל רע. בכתב יד ערבי משנת 1509 מדובר על התאסלמותו של קבוצות יהודיות שלמות, אך אין לכך הוכחה ממקורות יהודיים. אמנם הניסיון לכפות את האיסלאם על היהודים הברברים לא פסק גם בסוף המאה ה-18. אך ככלל ידועה התערותם של היהודים בין השבטים הברברים בכל רחבי מרוקו. הם היו דומים להם בלבושם ובאורחות חייהם. הם דיברו ברברית ושרו את שירי העם המושרים בפיהם.

בשנת 1883 מנה נוסע צרפתי שביקר ביפראן 34 משפחות, ובשנת 1951 מנתה כי״ח 36 משפחות ובהן 141 יהודים. בכפר יליג מנתה כי״ח 54 משפחות של יהודים ובהן 240 נפשות. יהודים אלה עלו לישראל עם עלייתם של יהודי האטלס, בראשית שנות ה-50, והם מאכלסים כפרים ומושבים בצפון הארץ ובדרומה. עבודת האדמה והנוף החקלאי שלא היו זרים להם הביאו אותם לחבל תענך, חבל עדולם וחבל לכיש. רבים מהם השתקעו גם במושבים בצפון הנגב.

בכפר תילין, שנמצא בין יפראן לבין אגומאד, צילם הארכיאולוג הישראלי יעקב פינקרפלד את שרידי בית הכנסת, שלפי המסורת היהודית הוא מן המאה השנייה לספירה. הקצר הברברי ליד בית הכנסת הוא מן המרהיבים ביופיים באזור.

עוד באמצע שנות ה-50 חיו יהודים ביפראן ובקהילות הסמוכות לה. המצבות בבית הקברות של יליג הן נושא למחקרים בימינו על קדמותם של היהודים באזור זה. בין אוצרות הרוח, שנשמרו בין יהודי המקום, בולטת ההגדה של פסח, שתורגמה כולה לברברית. ריקודי ה״אחוואש״ נשמרו ביניהם עד ימינו. זו היא שירה רבת חיוניות של גברים ונשים, הרוקדים בשתי שורות, זו לעומת זו.

ערב מבצע יכין מנתה הקהילה כ־300 יהודים, ומתוכם עזבו 103 במהלך המבצע.

רבי ש.משאש ז"ל-אורה של ירושלים

אורה של ירושלים

פרקים מסכת חייו המופלאים של שר התורה והיראה

מרן הרב שלום משאש זצוק"ל

רבה הראשי וראב"ד ירושלים עיה"ק ת"ו

למעלת רבנו הגדול עטרת ראשנו ונזר תפארתינורבי שלום משאש

א

רב ועצום ממנו, וראש אב בית דיננו.

מימיך אנו שותים ומידך לך נתנו

 בתכונות פיך תנחנו, וענוותך תרבנו

 אשרינו מה טוב חלקנו, אשר בצילך חסינו,

 טעמנוך, ומערת דבש מצאנוך, ויאורו ענינו,

אה! זה היום שקיונו מצאנו ראינו

תורה יוצאת בהינומה ־ וזרח כשמש אורנו

 כי ממזרח שמש יורה דעה, שמועה יביננו.

 במשא ומתן של הלכה, ישביע בצחצחות נפשנו

מבורו הנובע ירוה צמאוננו

 כי ידבר שלום. ב

רב עוד יוסף להשביע נפש שוקקה מתבואות שמשו

 שו״ת על ד׳ טורים סדורים ובאים מבית מדרשו

פסקים מזוקקים ומצודקים – צדק לבש וילבשו

 מיופים משופים ומנופים בנפת רוח קדשו

 ובית שמ״ש אשר בנה לר״ם במז״ל לתאוה גרסה נפשו

 עם דרושים אשר דרש שבת בשבתו וחדש בחדשו

דברים היוצאים מן הלב נכנסים ללב ולמורשו

 וחם השמש לעורר לבבות ולחמם נפשות מנוגה נגדו ושביב אשו

לדעת מה יעשה ישראל כלפי קדושו ומרים ראשו

 אל א-להים ה׳ אבי עד שר שלום

 

רב פעלים מקבציאל אסף וקיבץ תורת ראשונים

 ביוזמתו הנעלה ורעיונו הנפלא דובב שפתי ישנים

 חרות בכתב ורשום בספר תורות אמת צרופים ומלובנים

 יין ישן בקנקן חדש – טועמיו לי ־ לי אומרים ועונים

 לא ברעש אך מי מנוחות לחמו נתן מימיו נאמנים

את פני מבין חכמה מלב מבין דלה דלה רב פנינים

 דברי שלום ואמת הביע בטוב טעם ודעת זקנים

דברי משה ודברי מרדכי ודברי יוסף רוזני הארץ האיתנים

 גם מקדש הציב בגבול בנימין חצי גבור שנונים

זכרה ה׳ אלהים לטובה וצו בריתך אתו החיים והשלום

ד

רב אתה וכוח גדול לך – ואיש אין בארץ

 לתאר ולספר עד כמה היה עצום ורב המרץ

 אשר השקעת בהצילך משני הטחב והשרץ

 גליוני שפוני טמוני חול צפוים היו אל קרץ

 ומי יגיד עוז רוחך בו נגשת למלטם מכליון וחרץ

 משפטי ה׳ אמת צדקו יחדיו כנתינתם מערץ

ידי מחוקקים עשום ויכוננום בשקידה וחרץ

 יושבי כסאות למשפט גבורים לעמוד בפרץ

רוח ה׳ דבר בם אמרי יושר נמרצו מרץ

בקש לו ה׳ איש כלבבו ויקרא לו ה׳                      שלום

 

הערת המחבר :

תחב והשרץ – רקבון ותולעים

שפוני = חשובים (עי׳ רש״י מגילה ו.)

 קרץ = שבורים מלשון קרוץ מחומר.

 חרץ = גמור (עי׳ ישעיה י־כב,כג)

 מערץ = מלשון עריץ וחזק.

 וחרץ = וחריצות

 מרץ = מלשון עז וחזק.

  

רב צינה ומגן עת זרועות קדשך ענדו

 בשורך בתי מדרשות, בם אך שרידים שרדו

עמודיהם יתפלצון, בעצלתים תחתיהם רעדו

 בקנאה עצורה אז נצבת וכל יצוריך חרדו

 ותקרא מי לה׳ אלי! עושו ובואו והתלכדו

ובהתאסף ראשי עם כי לקראתך יחדיו נועדו

 ותשא מדברותיך על נאות יעקב אך שדדו

 ועלימו תטוף מלתך עד אשר קמו ויתעודדו

 ותקשור כתרים לתורה בצילם בחורי חמד למדו

 מידך היתה זאת דורש טוב לעמו ודובר                                   שלום

ו

רב טובך יביעו וצדקתך בך צדיקים יכתירו

ויום עשרה באדר תש״ד לזכר עולם יזכירו

 עת היוסד שתי הכותרות הגדילו תורה ויאדירו

 חברת וישיבת כתר תורה יסדת עוז ויאירו

על גבי מרומי קרת מכנאס כזוהר הרקיע הזהירו

 עדות נאמנה על מסירותך העמוקה בשפה יפטירו

שם הרבצת תורה ואברכים בנכסי הרוח יעשירו

 שנים על שנים לימדתם ולמבועי ים התלמוד החדירו

משמר נכנס ומשמר יוצא וממעינך המתגבר חיילים הגבירו

שפתי צדיק ירעו רבים יום ליום יביע משמיע                            שלום

ז

רב כיד המלך הנותן מחוכמתו ליראיו וכסא כבוד הנחילם

כל העם מקצה כבדוך מקטנם ועד גדולם

לעת מצוא השמעתם קולך לפקוח עיני שכלם

לנחותם הדרך ישכון אור ותאר את שבילם

 תבונתך הרחבה ועצתך הטובה היתה נר לרגלם

 דרשותך השנונים ובאוריך המצוינים משכו לב כולם

לקחך הטעים ומוסרך הנעים נתנו את יבולם

הלצותך המתובלים ורמזך המהוללים היו שמחת גילם

 והיו לפיהם כדבש למתוק וכרביבים מזבולם

אוזן שמעה ותאשרך והתענגו על רב שלום

 

 ח

רב זרעך וצאצאיך זה אוהליך אוהל ישרים

יבורך מפי עליון המאיר לארץ ולדרים

 ברכות שדיים ורחם וברצונו קרנם תרים

 בני חיל יהי מקורך ברוך וישמחו מאשת נעורים

כל רואיהם יקירום כי הם זרע ברך יוצר היצורים

 ובנות החן בחיק יראי ה׳ תינתנה תפארת בחורים

 אנשים חכמים ונבונים בזר התורה עטורים

ועינכם תראינה נינים ונכדים כסנסני תמרים

מגודלים בנעוריהם כולם אהובים ברורים

 באושר ועושר אורך ימים ושנות חיים ושלום.

ט

רב הנה שפתי לא אכלה מלברך על המגילה

 לנות בית כבודה קריאתה זה הוא הלולה

שמה נאה לה כי מכל טובה היא כלולה

רבות בנות עשו חיל והיא על כולנה מעולה

 משמים זיכו לה כי אל מים רבים היא שתולה

 איש ואישה שזכו שם יה בינהם למעטה תהילה

אשת חן תתמוך כבוד. הן מאבן תסכל המסילה

להשביע בן זוגה נחת ללמוד וללמד קושט סלה

 כמה טובה אישה טובה שהתורה בה נמשלה

דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום

י

רב העם אשר אתך גרסה נפשו לתאבה

להציג בשע״ר המזר״ח מלתו הרצופה אהבה

 מקירות הלב נוקרה ומצור הנפש חוצבה

 למזכרת לאות אמירה נעימה כתיבה יהיבה

כי הקשר אמיץ בקשר של קיימא, לא בעניבה

 ואנו ליה עינינו לתחינתינו תהי אוזנו קשובה

 נא אל יחסר המזג, אגוד׳׳ה אח״ת עד זקנה ושיבה

כערוגת הבושם בטללי רצון תמיד רטובה

 והיית לנו לראש ואצלת עלינו מרוחך הנדיבה

 ויקיים כל חכמי ישראל, ובמקום הזה אתן

 שלום. סוף

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 130 מנויים נוספים

ספטמבר 2014
א ב ג ד ה ו ש
« אוג   אוק »
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930  

רשימת הנושאים באתר