ר' דוד חסין – אנדרי אלבז וא.חזן-אֲהַלֵּל יוֹשֵׁב כְּרוּבִים
. אֲהַלֵּל יוֹשֵׁב כְּרוּבִים
הודאה. שיר מעין אזור בן יא מחרוזות ומדריך דו-טורי דו־צלעי. בכל מחרוזת שלושה טורי ענף וטור אזור.
חריזה: א/ב א/ב גגגב דדדב וכו׳.
משקל: שמונה הברות בטור.
כתובת: פיוט יסדתי ביום פקד ה׳ את עמו לתת להם גשם. סימן: דוד בן חסין.
מקור: א-כו ע״א; ק-כג ע״א.
אֲהַלֵּל יוֹשֵׁב כְּרוּבִים / לְתִפְלַת עֲבָדָיו נֶעְתָּר
הַמְּכַסֶּה שָׁמַיִם בְּעָבִים / הַמֵּכִין לָאָרֶץ מָטָר
נָשָׂאתָ עָוֹן עַמֶּךָ
צוּרִי, בִּרְצוֹתְךָ אַרְצֶךָ
5- וְצִוִּיתָ עֲנָנֶיךָ
הָרִיקוּ עָלֶיהָ מֶטֶר
יוֹם זֶה נְפָשׁוֹת נִכְאָבוֹת
שִׂמְחוּ בְּגֶשֶׁם נְדָבוֹת
כִּי בּוֹ זֹרְמוּ מַיִם עָבוֹת
10- וּשְׁחָקִים הִזִּילוּ מָטָר
דָּר בִּשְׁמֵי שַׁחַק וְרוּמָה
הִשְׁקָה אֶרֶץ הַנְּשַׁמָּה
מַיִם עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה
קוֹלוֹת אֱלֹהִים וּמָטָר
15- וְאֵד מֵהָאָרֶץ הֶעֱלָה
פִּלֵּג לַשֶׁטֶף תְּעָלָה
תִּתֵּן אֶרֶץ אֶת יְבוּלָהּ
כִּי הִמְטִיר ה' מָטָר
יושב כרובים: כינוי לקב״ה, על-פי תה׳ צט, א. לתפילת עבדיו נעתר: נענה לתפילת ישראל שביקשו על הגשמים. 2. המכסה… מטר: תה׳ קמז, ח. 3. נשאת עון עמך: לשון הפסוק תה׳ פה, ג. 4. ברצותך ארצך: ראה שם, שם. פסוק קודם:׳רצית ה׳ ארצך׳. 5. וצוית ענניך: הורית לעננים. 6. הריקו עליה מטר:הציווי שנתן ה׳ לעננים, והוא על דרך ׳גשם על הארץ יריקו׳(קה׳ יא, יג). 7.יום זה: ביום זה שבו ירד גשם. נפשות נכאבות: הנפשות המצטערות על עצירת המטר.הלשון ׳נפשות נכאבות׳ בא בשירו של האר״י ז״ל ׳יום זה לישראל׳ (טור 7). 8.ב<שם נדבות: על-פי תה׳ סח, י: ׳גשם נדבות תניף אלקים׳. 9. בו: בגשם. זורמו מים עבות: על-פי תה׳ עז, יח. העבים הורידו גשם שוטף. 10. ושחקים הזילו מטר: על דרך הכתוב ביש׳ מב, ח: ׳ושחקים יזלו צדק׳. 11. דד… ורומה: כינוי לקב״ה, שוכן שמים. 12. השקה: בגשמיו. ארץ הנשמה: הארץ השוממה והחרבה מעצירת המטר. 14. קולות אלהים ומטר: שילוב פסוקים משמי ט, כח ומשמ״א יב, יז, יח.15. ואד… העלה: על-פי בר׳ ב, ו. העלה: הקב״ה.
דּוֹדִי, הַשּׁוֹכֵן בִּמְעוֹנִים
20- חָנָן עַל שֵׁד אֱמוּנִים
הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים
שָׁאֲלוּ מֵה' מָטָר
בְּעֻזֶּךָ, אֶל מִתְנַשֵּׂא
מִכָּל צָרָה אוֹתָם תִּפְצֶה
25- הֱיֵה לִי מִסְתּוֹר וּמַחְסֶה
מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר
נְקֹם נִקְמַת בֶּן הַנִּתְעָב
וְגוֹאֲלוֹ יִרְכַּב עַל עַב
וְלֹא יִקַּח חֶרְפַּת רָעָב
30- כִּי לֹא יֶחְדַּל עוֹד הַמָּטָר
- 16. פלג לשטף תעלה: איוב לח, כה. חלק וחצה תעלה, מקום מעבר,לשטף, לזרם המים השוטפים. 17. תתן הארץ יבולה: על-פי וי׳ כו, ד ועוד. 18,כי… מטר: על-פי בר׳ ב, ה: ׳כי לא המטיר ה״. 19. דודי, שוכן מעונים: כינויים לקב״ה׳. 20. חנן… אמונים: חס וחמל על ישראל הנאמנים לו הנתונים בשד, באסון ובצרה. 21. העניים והאביונים: על-פי יש׳ מא, יז:׳העניים והאביונים מבקשים מים ואין, לשונם בצמא נשתה׳. 22. שאלו מה׳ מטר: זכ׳ י, א. במקור בלשון ציווי, וכאן ־ לשון עבר. 25. תפצה: תפדה ותציל. 27-26. מסתור… וממטר? על־פי יש׳ ד, ו: ׳ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר׳. 28. בן הנתעב: עמך ישראל שהם בניך, והגויים מתעבים אותם ומזלזלים בהם. 29. וגואלו… עב: על-פי יש׳ יט, א: ׳הנה ה׳ רכב על עב קל׳, כלומר יגיע במהרה. 30. ולא… רעב: על-פי יח׳ לו, ל: ׳לא תקחו עוד חרפת רעב בגויים׳.
חוּשָׁה שַׂמֵּחַ אֶת לֵב דָּוֶה
וְתַלְמִי נְשִׁיָּה עוֹד רַוֵּה
שְׁלַח נָא נַגִּיד וּמְצַוֵּה
וּבָא לָנוּ כְּגֶשֶׁם מָטָר
35- סְמֹךְ אֹם עַל גָּלוּת נוֹשֵׂאת
בְּגֶשֶׁם אֲשֶׁר תּוּכַל שְׂאֵת
כָּאָמוּר יִפְתַּח ה' לְךָ אֶת
אוֹצָרוֹ הַטּוֹב לָתֵת מָטָר
יַשֵּׁב עוֹד רוּחוֹ וְיִתֵּן
40- מַיִם לַעֲמוּסִים מִבֶּטֶן
הָאֵל אֲשֶׁר הוּא הַנּוֹתֵן
עַל פְּנֵי אֶרֶץ מָטָר
נַפְשִׁי, רוּחִי וְנִשְׁמָתִי
תֶּעֱרַב לְךָ רִנָּתִי
45- וְתִזַל כַּטַּל אִמְרָתִי
יַעֲרֹף לִקְחִי מָטָר - 31. כי… המטר: על-פי שמי ט, לד. 32. חושה: מהר. לב דוה: את לבנו העצב מעצירת הגשמים. 33. ותלמי… רוה: הוסף והורד גשם שירווה וישקה את התלמים החרושים באדמה. נשיה: כינוי לארץ ולאדמה, על-פי תה׳ פח, יג. 34. נגיד ומצוה: גואל מבית דוד שימשול בעם ישראל על-פי יש׳ נה, ד. 35. ובא… מטר: על-פי הוש׳ ו, ג. הגואל ישמחנו ויעזור לנו כגשם שהוא חיים לעולם. 36. סמוך: חזק והקם. אום… נושאת: את האומה הישראלית הנושאת וסובלת את עול הגלות הקשה. 37. בגשם… שאת: בגשמי ברכה שאפשר לשאתם ולא בגשמי זעף. 38. כאמור: ככתוב בתורה. 39-38. יפתח… מטר: דב׳ כח, יב ויש להמשיך הפסוק: ׳לתת מטר ארצך בעתו׳. 40. ישב עוד רוח: יגרום לרוח שתנשוב שוב. 41.לעמוטים מבטן: כינוי לישראל, על-פי יש׳ מו, ג. 43-42. הנותן… מטר: על-פי איוב ה, י. 44. נפשי, רוחי ונשמתי: כינויים של חיבה ושל דבקות לה׳. והם שלושת החלקים של הנפש לפי חכמת הקבלה (זוהר ח״א, פג, ע״א). 45. תערב לך רנתי: שירתי ותודה זו תהא ערבה לפניך. 46. ותזל… מטר: על־פי דב׳ לב,ב.
Yigal Bin-Nun- יגאל בן-נון
Les Juifs espagnols et l’origine des Juifs du Maroc
Yigal Bin-Nun
Avec l’avènement de l’Islam au VIIe siècle, la majeure partie des habitants autochtones de l’Afrique du Nord, les Imazighens, convertis d’abord au Judaïsme, puis au Christianisme, furent pratiquement tous contrains à s’islamiser. Ce qui rend très probable, à mon avis, la constatation que les seuls nord-africains qui sont restés juifs ne devaient être que ceux qui, à l’origine, avaient émigrés de la Judée et de la Galilée. Aussi, la thèse défendue par l’historien tunisien Ibn Khaldoun (1332-1406) dans son livre l'Histoire des Berbères et des dynasties musulmanes de l'Afrique septentrionale, selon laquelle les Berbères seraient des descendants de Cananéens et que le personnage de Dihya el Kahina serait d’origine juive a été largement réfutée par les historiens Abdelmajid Hannoum et Gabriel Camps. Malgré le mouvement berbériste qui cherche à s'affranchir du joug de la culture arabo-musulmane, en mettant en avant les origines juives des Berbères ou l’origine berbère des Juifs nord-africains, il faut se rendre à l’évidence et ne pas prendre des mythes pour des vérités historiques. Malgré la sympathie que ressentent actuellement les Juifs d’Afrique du Nord pour certains de ces mouvements représentés dans le Web, les Juifs nord africains, dans leur grande majorité, ne seraient donc pas des Berbères convertis mais principalement des anciens Israelites et Judéens émigrés de leur pays, avant et surtout après la révolte contre les Romains.
Dernièrement, Shlomo Sand dans un livre pamphlétaire prôna l’inexistence d’un peuple juif qui à son avis fut inventé de toute pièce par le mouvement sioniste. Ce qui assez dissimulé dans son livre c’est le fait qu’il ne fait que répéter ce qu’avaient déjà dit quasiment tous les historiens du peuple juif bien avant lui. En outre, aucun historien sioniste n’a jamais prétendu que les origines des Juifs étaient ethniquement, biologiquement ou génétiquement exclusives ou que tous les Juifs devaient obligatoirement avoir des ascendants remontant aux populations des royaumes d’Israël et de Juda.Les brassages constants de populations à travers les siècles ont effacé toute possibilité d’évoquer une définition à base ethnique du peuple juif et de quasiment toutes les populations des états-nations actuelles. Il serait aussi ridicule, comme essaient de le faire certains généticiens peu scrupuleux de la rigueur scientifique, de vouloir prouver à tout prix l’existence d’un dominateur génétique commun à tous les Juifs du monde actuel.
Durant tout le Moyen âge, l’Afrique du Nord et l’Espagne ne formaient qu’un seul domaine culturel et les lettrés juifs à l’époque voyageaient facilement d’une communauté à l’autre. Ce brassage de population ne permet plus de distinction ethnique entre les Juifs d’Espagne et ceux de l’Afrique du Nord. Cependant, avec l’expulsion des Juifs d’Espagne et du Portugal, après 1492, les Juifs de la péninsule ibérique, devenue chrétienne, émigrèrent en partie en Afrique du Nord et composèrent une communauté distincte par ses origines et son particularisme. On les appelle les megorashim,les expulsés, par rapport aux toshabim, les autochtones, termes que l’on retrouve principalement dans les actes de mariages, les ketubot. Grace à ces nouveaux venus qui constituèrent une aristocratie locale, le dialecte judéo-arabe marocain, dans toute sa diversité, est encore truffé d’espagnol dans le domaine lexical. Jusqu’au XIXe siècle, on continua même de traduire à Meknès dans des textes du droit juif, dans les responsa (les she’elot u-teshubot), certains termes de l’hébreu en espagnol, pour qu’ils soient mieux compris par le lecteur.
נוהג בחכמה- רבי יוסף בן נאיים זצ"ל
ספרייתו של רבי יוסף בן-נאיים
ספרייתו של ר׳ יוסף היתה מרוכזת בחדר מרווח בעליית גג ביתו. כשלאורך כל ארבעת קירותיו אצטבאות ספרים עד לתקרה. והיו בה כשבעת אלפים ספרים בשנות החמישים. וכנראה בעת פטירתו, הגיע מספרם לכדי עשרת אלפים. אוצר ספרייתו היה מגוון בכל תחומי היהדות, ספרי השכלה כלליים וכתבי-יד עבריים. הספרים היו מסודרים בספריה לפי נושאים ולפי תקופות, ספרי דפוס לחוד וספרים בכתבי-יד לחוד.
שמע ספרייתו ועושרה בספרים נדירים ובכתבי-יד, הגיע למרחקים מחוץ לגבולות מארוקו, לאמריקה ולארץ ישראל. וביתו של ר׳ יוסף הפך לתל-תלפיות — שהכל פונים אליו, תלמידי חכמים ממארוקו וחובבי ספר ממארוקו ומחוצה לה, אשר היו באים לעיין בספר מיוחד או להתרשם מהעושר הרוחני הגלום בספריה. את כולם קיבל ר׳ יוסף בסבר פנים, הקדיש להם מזמנו להשיב על שאלותיהם וסקרנותם, הראה להם את אוצר גנזיו ואת יצירותיו הרבים שעודם בכתובים. שליחים רבים שהגיעו מהארץ למארוקו למטרות מחקר, ארגון עליה, חינוך ועוד, רובם ביקרו בביתו של ר׳ יוסף ושוחחו עמו בעברית שעות ארוכות. אחדים מסרו בכתובים את התפעלותם מהחמימות הרבה בה היה מקבלם אצלו, שנוהג היה בהם כאילו היה מכירם מאז ומתמיד, ואת התרשמותם מאישיותו ומגודל חכמתו ותחומי התעניינותו הרבים.
ההדים על הספריה וחשיבותה הלכו והתחזקו, עד שפשטו שמועות כי המדובר בספריה של שלשים אלף! כרכים ויותר. גורמים שונים החלו להתעניין בה, ביניהם נשיא מדינת ישראל מר יצחק בן-צבי ז״ל ומכון בז־צבי, אשר ניסו לשכנע את ר׳ יוסף לעלות לארץ עם ספרייתו. ר׳ יוסף סירב למכור את ספרייתו, ואימרה אחת היתה שגורה בפיו, בי רק המות יפריד בינו לבין ספרייתו.
מתוך מכתב תשובתו לפרופ׳ מ׳ בניהו״, ושאלותיו הרבות של ר׳ יוסף על דרכי עלייתו וקליטתו, מקום קביעת מגוריו בארץ, על עתיד הספריה ועוד, נראה כי, ר׳ יוסף לא הבין מה היו דרכי הקליטה אז בארץ. גם החשש הכבד שכירסם בליבו, פן יקרה אסון בדרך לספריו, היקרים לו, כל אלה היו גרמא לדחות את ההצעה להעלותו ארצה. למרות אהבתו לארץ וערגתו אליה, ביטל את רצונו וטובתו מפני טובת ספריו. בסוף! ימיו עמד לעלות לארץ ואז החל בהכנות ולא עלתה בידו. לאחר פטירתו של ר׳ יוסף ביקשו גורמים ואישים רבים לשים ידם על הספריה ואוצרותיה, והחל משא ומתן לרכישה עם היורשים. לפי השמועה נטו היורשים להעדיף! את מכירת הספרים לגורמים מארץ ישראל שהיו מעוניינים בה, אך חששו מאחרים שרצו לקנות אותה, פן ילשינו על העיסקה לשלטונות, אשר בודאי לא היו רואים זאת בעין יפה.
לכן מכרו אותה לבית המדרש לרבנים בניו-יורק, אך שמרו לעצמם את החיבורים של אביהם. כשהגיעה תכולת הספריה לניו־יורק, רוכזו הספרים באחד המחסנים עד שיעברו עישון נגד עש, טיפול ורישום, בטרם יוכנסו הספרים למדפי ספרית בית-המדרש. דליקה שפרצה במחסן כילתה חלק מהספרים ופגעה באחרים. כר נתאמת למרבה הצער חששו של ר׳ יוסף!, במאנו לטלטל את ספרייתו פן יקרה לה אסון בדרך. אין בידינו רישום של הספרים וכתבי-היד, שהיו בספרייתו של רבי יוסף. פרופ׳ מ׳ שמלצר, פרסם את רשימת כתבי־היד הנמצאים כיום בבית המדרש מאוסף ר״י בן נאיים, ובה מאה ושלשים וארבעה ספרים.
ה. ר׳ יוסף ומשפחתו
באופן כללי ניתן לומר שלר׳ יוסף האירה ההצלחה פנים, יחסית למצבם של תלמידי חכמים במארוקו בתקופתו. הוא זכה ליהנות מיגיע כפיו כש״צ ומרביץ תורה, כסופר ושו״ב, ופרנסתו מעבודותיו היתה מצויה בריווח, דבר שאיפשר לו להתמיד בלימודיו ללא טרדות כלכליים, לחבר חיבורים, להרחיב את ספרייתו ולהעשירה בספרים רבים שאותם אהב. לא כן בתחום האישי והמשפחתי, ככל בני תמותה לא חסרו לו מצבי כאב, יגון ושכול.
בשנת תרפ״ט (1929) נפטר בנו שלמה בעודו כבן שבע עשרה שנים, לאחר שהתייסר במחלה קשה במשך חמש שנים. בשעת פטירת הבן היתה האם מאושפזת בבית חולים. היא נפטרה ממחלתה חמשה חדשים אחרי פטירת בנה בהיותה כבת שלושים ושמונה שנים. היא הותירה אחריה משפחה ברוכה: ארבעה בנים וארבע בנות, בתוכם תינוק בן שבעה חדשים. ר׳ יוסף! בחיבורו ״מלכי רבנן״, הנציח את זכרה ואת זכר בנו. תחת הכותרת ״מגינת לב״, הקדיש להם שני עמודים בדברים מליציים ונרגשים. בהם מקונן במרה ומתאר את עוצמת המכה שנחתה עליו בפטירתם.
מתוכם משתקפת דמותה שהיתה אשת חיל צנועה בהליכותיה. היא לקחה על עצמה את ניהול משק הבית והטיפול בילדים, כדי לאפשר לבעלה להתמיד בלימודו. היא גם נמנעה מלהרבות איתו בשיחה, כדי שלא לבטלו מתלמודו.
עם פטירתה ביקשו הבנים מאביהם לקבוע את תצלומה במצבת קבורתה, לפני שיקבלו את הסכמתו, הכין בנו שמואל שהיה לומד בצרפת את תמונתה אצל צייר אומן והביאה לפאם. ר׳ יוסף דן בחיבורו ״צאן יוסף״ בשאילה זו, והעלה שאין איסור בדבר מצד ההלכה. ואכן מנהג זה נפוץ בערי מארוקו.
אחרי פטירת אשתו נשא ר׳ יוסף אשה צעירה בשנים, אך בשל בעיות משפחתיות, גירשה ונשא אשה מבוגרת שהיתה לו קרבת משפחה עמה. שמה היה פריחה, כשם אם הבנים שנפטרה, כדי למנוע עגמת נפש מבניו, עמד והחליף! שמה לשם שמחה, שהוא למעשה תרגום השם פריחה לעברית. האשה שמחה טיפלה בו ובילדים, אר לא היו לו בנים ממנה. בשנת תרפ״ה (1925) ביקר באלג׳יריה בערים אוהראן, תמשונת ועוד. ובכל מקום שאליו הגיע שם לבו למנהגיו, ורשם כל מנהג שנראה לו מיוחד. בביקורו נשאל בשאלות הלכתיות שעמדו על הפרק. בהיותו בתמושנת נשאל אם מותר בבית הכנסת לנגן בשבת בפיאנו על ידי גוי, וכן נשאל משם אם מותר לערוך ערבי שירה וריקודים מעורבים, שמטרתם לגייס תרומות למפעלי צדקה וחסד. ועל שתי השאלות השיב בשלילה והאדיר בהן בתוכחות מוסר לחזק הפונים לשמור על מסורת אבות. ר׳ יוסח סבל מאבנים בכליות. בחשון הת״ש (1940) לאחר שסיים עבודתו בבית המטבחיים, בצאתו נתקלה רגלו בבור של ביוב ונפל, מעצמת הנפילה נשמטה זרועו ממקומה. במקום שיפנה לרופאים, בעצת בני משפחה הביאו לו אשה היודעת לעשות מסז׳ים, ולאחר שהכאבים הלכו והחריפו, הזמינו לו רופא אליל שיחבוש אותו (כלשון ר׳ יוסוי ״שיתעלל בי״). לאחר כחודש כאשר המצב הלך והחמיר, הובילוהו בניו לבית חולים שם עב ניתוח בכתף…