החתונה היהודית המסורתית במרוקו יוסף שטרית-מקדם ומים כרך ח

הגיל הצעיר של הכלהארפוד - חתונה

לעומת גיל הנישואין המקובל היום בישראל ובעולם המערבי, היינו העשור השלישי לחיי בני הזוג, בחברה היהודית המסורתית בבל העולם היהודי היה גיל הנישואין מוקדם בהרבה, ובמיוחד בנוגע לבנות. עד לתחילת המאה ה־20 נהגו במרוקו לחתן את הבנות היהודית סמוך לגיל 15. נישואי הבת בגיל צעיר – לעתים צעיר מדי – היו משימה ראשונה במעלה שהמשפחה לקחה על עצמה כדי להגדיל את סיכוייה של הבת למצוא חתן מתאים ולהקים אתו משפחה. צעירה שלא מצאה חתן עד לגיל 15 או 16 נחשבה ״רווקה זקנה״ איבדה חלק גדול מכושר המשיכה שלה ופגעה בכבוד המשפחה. סיכוייה להתחתן עם צעיר בן מעמדה או מעמד גבוה יותר הלכו ופחתו ככל שהתקדמה בשנות רווקותה. עדויות רבות מן המאה ה־19 בנוגע לכלל הקהילות, ומן המאה ה־20 בנוגע לקהילות הכפריות, אף מדברות על נישואיהן של ילדות בגיל 12, 11, 10 ואפילו 8. על פי עדויות רבות העבירו נישואי בוסר אלה את הכלה לבית החתן לפי כל הטקסים המגוונים של החתונה, אך היא ובעלה קיימו חיי אישות אמתיים רק לאחר שהנערה – או הילדה – קיבלה את המחזור. עד אז הילדה־האישה חיתה בעצם בשני בתים, בבית הוריה ובבית בעלה עם חמותה וחמיה, בלא מודעות אמתית למעמדה החדש במשפחתה ובמשפחת בעלה. רבות היו המריבות בין בני הזוג שנבעו מכך, וכך גם בריחתה של האישה־הילדה או הנערה לבית הוריה ומאמציהם של ההורים לשדל את בתם שתחזור מרצון או מתוך כפייה לבית בעלה.

הערת המחבר : הקהילה ורבניה בשנת תרנ״ח (1897/8) תקנה האוסרת לחתן ילדות בנות פחות מעשר שנים ויום אחד, הן משום שנישואים של ילדות קטנות יותר הם ״אחד הדברים המעכבים ביאת המשיח״ הן משום שנישואים אלה אינם נמשכים זמן רב ומביאים ״צער ומריבות בין משפחת הבעל ומשפחת האישה״. ראו על כך עמאר, תקנות, עמ' שסג-שסד ועמ' שכח, תקנה ם.

לאדם המודרני קשה לתפוס את ההיגיון החברתי והתרבותי שעמד ביסוד נישואי בוסר אלה. אולם אלה נבעו קודם כול מן החשש ואולי אף מן החרדה של המשפחות, שמא לא ימצאו בנותיהן חתן מתאים כשיגיעו לפרקן הטבעי וייאלצו לחיות זמן רב ברווקות, וככל שיתקדם גילן יקשה עליהן עוד יותר להתחתן. שיקול נוסף שהועלה בעניין זה היה החרדה של ההורים שמא הבת הרווקה, ובעיקר אם התבלטה ביופייה, תהיה קרבן לחטיפה בהשראתם של שליטים ואנשי שררה מוסלמים, ובמיוחד בקהילות הכפריות שלא היו מוגנות בידי שלטונו המרכזי של המלך. נישואים מוקדמים דחו אפשרות זאת, שכן חטיפת נשים נשואות עם ילדיהן אירעה לעתים רחוקות, במסגרת מלחמות שבטים מקומיות או במסגרת מרד של שבטים נגד השלטון המרכזי של המלך והתנפלותם על יישובים שבקרבם שכנו גם יהודים. מקרים רבים של חטיפת נשים נשואות וילדיהן בחלקיה הדרומיים של מרוקו עלו על סדר יומה של העיתונות היהודית בסוף המאה ה־19, כשהשלטון המרכזי במרוקו התרופף והלך עד כדי התפוררות.

מעמדה הקשה של הרווקה שהגיעה לפרקה ולא התחתנה היה מסומן היטב במערכת היחסים הבין־אישיים בתוך המשפחה ומחוץ למשפחה; הוא נתפס בעיני כולם בקהילה כדבר חריג, וסימל חוסר מזל משווע של הבת ושל משפחתה. בהזכרתו של מצב ביש זה בהקשרים של מתח או של מריבה בין המשפחה למשפחה אחרת היתה פגיעה קשה ביותר בבחורה הרווקה ובמשפחתה, כאילו אמרו שרובצת עליהם קללה משמים. מטען רגשי זה כלפי הרווקוּת המתמשכת של בת משפחה אף קיבל מיסוד לשוני שגור בערבית יהודית דרך המונח הטעון אל־באירהel baira  [־צעירה שהגיעה לפרקה ולא מצאה חתן], וכן דרך שמות המצב הנגזרים ממנו – אנ־גבורה  en-nbora ותאבואריית tabwarit [־הרווקות המאוחרת]. מצב ביש זה הועלה והוכנה גם בפתגמים רבים באוצר הפתגמים העשיר של יהודי מרוקו, שבחלקו הגדול זהה לאוצר הפתגמים המוסלמי השכן. פתגמים אלה נוהגים בכל הקהילות, והם מעלים את ייאושה, תסכוליה ותקוותיה של הצעירה שעדיין לא זכתה בחתן, את העידוד והתמיכה שקרוביה העניקו לה, ובן את היחס החברתי כלפיה. להלן מספר פתגמים באלה הלקוחים ממסורת השיח של יהודי תארודאנת; גרסאות נוספות של הפתגמים נרשמו גם בקהילות רבות אחרות.

עמוד 47

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
דצמבר 2014
א ב ג ד ה ו ש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031  
רשימת הנושאים באתר