נהגו העם – מנהגי יהודי מרוקו.ר' ד. עבודיה

קהלת צפרו רבי דוד עובדיה זצוק"ל

רבי דוד עובדיה

רבי דוד עובדיה

ג. על הכוסכוס שהיו עושים אותו מסלת וקמח (ואין מגבילין אותו כדרך הפת) כזרע גד דק ככפור ומתבשל על ידי אדים היו מברכין עליו במ״מ ומע״ג ועיין בס׳ פקודת אלעזר סי׳ קמ״ח שהביא משם המשד״ר כמנהגנו ועיין שם בספר המשד״ר מהר״ש אלפסי או״ח סי׳ קס״ח.

ד.   האוכל פת הבאה בכסנין עם טא״י נוהגין לברך תחילה שהכל על הטא׳י שעל הרוב אין דרך ללפת בו את הפת ולא הו״ל כעיקר וטפל שמברך על העיקר ופוטר הטפל (ישמח לבב או״ח סי׳ ה׳ אות ז׳).

ה. מנהגינו בנוסח ברכת על המחיה לחתום על המחיה ועל הכלכלה כגרסת רבינו הטור והלבוש סי׳ ר״ח וזה נגד נוסחת הרבה פוסקים והרי״ף והרמב״ם ומר״ז ז״ל (שם אות ט״ז, ודף מ״א ע״ג) ועיין בס׳ פקודת אלעזר סי׳ ר״ח שהאריך בזה.

ו. בברכת המזון הזן ברחמיו את הכל וזה היפך ממה שכתב התוי״ט בברכות פ״ז מ״ג.

ז. בשתית קפה חם לא היו מברכין ברכה אחרונה, כי א״א שלא ישהא בשתיה מתחילה וע״ס יותר מכדי שתית רביעית ועיין בספר פקודת אלעזר סי׳ ד״י מה שהאריך בזה, ועיין בשו״ת בית יהודה חא״ח סי׳ ז׳ שפסק שלא לברך, ועיין לחרב כפ״ה סי׳ ר״ד אות מ׳ שהביא מהברכ״י שגם אלו שמניחין עד שיצטנן בטלה דעתם וא״צ לברך יעו״ש בספר כפ״ה שם מה שהאריך בזה. וע״ע באה״ט סי׳ ר״ד סקי״ב וש׳׳ת שם סק״ה משם בתי כהונה שהאנשים שמנחים להצטנן לא עשו ולא כלום לפי שאין דרך לשתותם צוננים יעו״ש. וע״ע בשו״ת שבסוף ספר מים חיים להפר״ח סי׳ א׳ שפסק שאין לברך ברכה אחרונה על הקאווי.

ח. לפעמים היו אחדים שענו אמן בסיום ברכת בורא נפשות רבות של עצמן ועיין ב״י או״ח סי׳ רט״ו ואנצקלופדיה תלמודית ערך אמן.

ט. הודאה לחולה ונתרפא

 נשמח כל חי ע״ס ישתבח

ארוממך ה׳ כי דלתני ע״ס

 הלל הגדול מתחילה וע״ס

י. בברכת הגומל נהגו להקדים הפסוקים הללויה אודה ה׳ בכל לבב בסוד ישרים ועדה הודו לה׳ כי טוב כל״ח יודו לה׳ חסדו ונפלאותיו לבני אדם, ועיי׳ בספר חיים סי׳ כ״ו, אות י״ד.

יא. מי שקנה ס״ת חדש היה מברך שהחיינו בשעת עלייתו הראשונה לס״ת והמדקדקין היו לובשים באותה שעה בגד חדש., ועיין להרב בית יהודה חיו״ד סי׳ כ״ג וה״ד הרב די השיב סי׳ מ״ג ועיין בספר פקודת אלעזר סי׳ רכ״ג.

יב. ברכת החמה. באוסף תעודות כ״י שתחת ידי מצאתי כתוב נוסח ברכת החמה לפני מאה שנה בערך.

הרואה חמה בתקופתה והוא מכ״ח שנה לכ״ח שנה והתקופה בתחילת ליל ד׳ כשרואה אותה יום ד׳ בבקר יברך ברוך וכו׳ עושה מעשה בראשית שאז היא עומדת בנקודה שהיתר. בתהילת התלותה ברקיע במעשה בראשית ומהרי״ל צווה להכריז מבערב שלמחר יזהר כל אדם כשרואה הנץ החמה לברך וכו', וכ״כ הרמ״ע בסדר אלפסי זוטא לברך עם הנץ החמה, והרב משאת בנימין כתב שנהגו לברך ברכה זו יחד רוב הקהל או כולם בצאתם מבה״כ אחר תפלת השחר, וכ״כ דבר משה ז״ל והרב יעב׳׳ץ ז״ל בסוף פרושו לסדר עולם כתב יפה לנהוג הקהל כן משום ברוב עם הדרת מלך וכמו שנהגו בברכת הלבנה ע״כ.

ובמחנה קדש ליוורנו יע״א כן עשו מעשה בשנת התקמ״ד ביום כ״ט ניסן קמו רוב הקהל קודם הנץ החמה והתפללו תפילת השחר ואח״ך יצאו השדה וברכו ברכה זו בסדר נאד. ונכון.

והרי לפניך פסוקים

כי שמש ומגן ה׳ אלהים חן וכבוד יתן ה׳ לא ימנע טוב להולכים בתמים.

 יראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים.

 הודינו לך אלהים הודינו וקרוב שמך ספרו נפלאותיך

וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק.

הגידו השמים צדקו וראו כל העמים כבודו.

ואח״ך אומרים

הללויה הללו את ה׳ מן השמים וגו׳ עד חק נתן ולא יעבור.

ואוז״ך יברכו

ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם עושר מעשה בראשית מזמור לדוד השמים מספרים כבוד אל וגו׳ שיר למעלות אשא עיני אל ההרים וגוי.

ואח״ך אומרים

תנו רבנן הרואה המה בתקופתה אומר ברוך עושה בראשית ואימת הוי אמר אביי כל כ״ח שנין והדר מחזור ונפלה תקופת ניסן בשבתאי דאורתא דתלת נהגי ארבע.

תפילת ערבית

א.לפני ערבית היו נוהגים לומר מזמור לדוד ה׳ אורי וישעי וכוי ובר״ח ברכי נפשי וכו׳ הריא״ז הובאו דבריו בספר שלה״ג פ״ק דברכות שנהגו כן משום הא דתניא בפ״ק דברכות וז״ל אדם בא מן השדה בערב ילך לבית הכנסת או לבית המדרש אם רגיל לקראת קורא לשנות שונה ואחר כך קורא קריאת שמע.

ב.   לפני מעריב מתחילין במזמור לדוד ה׳ אורי וישעי ואח״ך אומרים קוה וכו׳ אין כאלוהינו וכו׳ ותנא דבי אליהו, מנהג זה הזכירו בספר הליכות שבא סי׳ יו״ד ושם הביא טעמו של דבר, ע״פ מ״ש גאון עוזינו החיד״א ז״ל בס׳ מורה באצבע שאדם יכול לצאת ידי חובת מצוה והגית בו יומם ולילה במה שיקבע עת ללמוד בבקר אחר שחרית ובערב אחר תפילת ערבית ולכן באו הראשונים לתקן השיעור הזה על אמירת הפסוקים קוה וכו׳ ותנא דבי אליהו ולהיות שסיום המזמור לדוד ה׳ אורי וישעי קוה אל ה׳ לזה אומרים קוה ואין כאלהינו ע״ש.

ג. במעריב אחרי ברכת השכבנו נהגנו לומר וירא כל העם ויפלו על פניהם ויאמרו ה׳ הוא האלהים וגו׳ ואח״ך אומרים מזמור לדוד הבו שיש בו י״ח אזכרות והוא כנגד הברכה מפסוקים מלוקטים שמתחילין ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן שנתקנה בימי הגאונים, לדעת רש״י ז״ל תקנוה אנשי בבל מפני שיש בה י״ח אזכרות סידור רש״י סי׳ תכ׳׳ח. ולדעת הר״ן ברכות ג׳ ב׳ כשהיתה תפילת ערבית רשות אמרו פסוקים אלו י״ח אזכרות כנגד י״ח ברכות ויראו עינינו ויצאו ונשאר מנהג זה גם אחרי שקבעו לערבית חובה, ועיין באורך בספר אוצר דינים ומנהגים עמוד 52.

ד. ואחרי מזמור לדוד הבו וגו׳ אומרים ברכת יראו עינינו, והיא תקנת קדמונים והביאוה התוס׳ ברכות דף ד׳ ע״ב. וכתב הב״י באו״ח סי׳ רל״ו דהכל מעין גאולה, וכתב שם דנתקנה אחר כך כשהיו מתפללין בשדות, ועיי׳ בספר לפי ספרי במע׳ תיו אות קל׳׳ה שכתב ולא ראיתי אומרים אותה כי אם במערב הפנימי. ואומרים בברכתה המלך בכבודו אל חי וקיים תמיד ימלוך עלינו ומילת תמיד נמשכת לעיל ותי׳ ימלוך התחלת ענין אחר כמ״ש א״ר סי׳ רס״ו ועיין להפרישה או״ח שם, והמג״א שם כתב שהיא נמשכת למטה ודעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד. שוב בא לידי הספר יחוה דעת הנד״מ לידידי הרב מהרי״צ חזן שהאריך בזה בסי׳ כ׳.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
דצמבר 2014
א ב ג ד ה ו ש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031  
רשימת הנושאים באתר