דמנאת העיר-א. בשן

נוסח מכתבו של הקולונל מתיוס לסולטאן מרוקו

ב – 29 בספטמבר 1884 פנה קונסול ארצות הברית הקולונל מתיוס היודע ערבית, לסולטאן בדברים אלה : יש לי הכבוד להודיעך כי לפני מספר ימים הגיעה משלחת של יהודים לטנג'יר וחבריה ביקשו התערבותם של דיפלומטים, כדי להגן עליהם מפני אכזריותו של המושל ג'לאלי.

אנשים מסכנים אלה נאלצו לעזוב את בתיהם בהם נולדו, ואת רכושם, ומצאו מקלט במקומות אחרים. הוד מלכותו בוודאי מודע לכך שאלה נתיניך ונתונים תחת חסותך כמו המוסלמים. מציע חו אפוא להחליף את המושל באדם אחר, אשר ילמד ממידת הצדק שלך, ויתייחס אליהם כמו שכל מושל מתנהג עם ניתיניו.

הדבר יעלה את יוקרתך בעולם, והיודים אלה יוכלו לחזור לבתיהם הנטושים.הארגונים היהודים בלונדון, " אגודת אחים " וועד שלוחי הקהילות כתבו מכתב תודה לקולונל מתיוס.

תשובת הסולטאן באמצעו הווזיר מוחמד בן אלערבי בן מוחתאר.

יהודי דמנאת כבר התלוננו בעבר בטנג'יר באמצעות נציגו של הסולטאן סיד מוחמד טוראס, שלקח את הנשוא לתשומת לבו ומיד כתב לקאיד של דמנאת שכתב על כך לסולטאן. לסיד מוחמד העתקי המכתבים של הסולטאן. הוד מעלתו שלח את הקאיד אלבשיר בן בריק אלחבשי – אתיופי – כדי לפתור את תלונותיהם. חיפש את היהודים אבל אלה נעלמו.

לאחר זמן רב שוב התלוננו על הקאיד שלהם ולמעשיו האכזריים, שקשה לשמוע אותם. רק אדם במשרה רמה מסוגל לבצע מעשים אכזריים כאלה. כשהסולטאן שמע על המעשים האלה שוב שלח כדי לקבל דיווח עליהם. אם יתברר שהתלונות מוצדקות, אז יטופל הנושא, שייודע בכל העולם. הסולטאן לעולם לא יסכים למעשי עוול ובוודאי כלפי היהודים שהם תחת חסותו.

תגובתו של מתיוס – מבקש שהיהודים יעזבו את דמנאת לאחר מתן פיצויים.

הוא אישר קבלת מכתבו של הסולטאן בו כתב לו על צעדיו בקשר ליהודי דמנאת, וכי הסולטאן הצהיר הצהרה מלכותית למענם, שלח את נציגו בשם אלחבשי לדמנאת לשם ביצוע ההצהרה. הדיפלומט כותב כי היהודים המסכנים לא העיזו לחזור לדמנאת בגלל התקדים כי כשאר מסרו למושל זה את העתק ההצהרה המלכותית, שנים עשר מהם נאסרו, ושוחררו רק לאחר תשלום של 4100 דולרים.

נוסף לכך הגיעו מכתבים מקזבלנקה ודמנאת לפיהם, מאז שהגיע הקאיד אלבשיר לדמנאת, דרש מיהודי בשם ישועה בן מסעוד שמועסק על ידי המושל, ומהיהודים נוספים – הצהרה כי כל ההאשמות אינן נכונות.

לארח שסירבו לדרישה הם נאסרו וכנבלו באזיקי ברזל, גם שני נכבדים שסירבו להעיד עדות שקר עונו. הכותב מבקש אפוא מהסולטאן להרשות להם לעזוב את דמנאת לאחר מתן פיצויים על רכושם לפי אומדנם של הממונים על ידי הסולטאן למטרה זו. 

תגובה בשם הסולטאן .

היהודים כבר התלוננו בפני הסולטאן שנתן להם הצהרה הכוללת את פקודת הסולטאן, כי ההשפלות שחלות עליהם כמו לשאר היהודים בממלכה יופסקו, אביו של הסולטאן כתב לקאדי של דמנאת בדרישה לבצע את פקודותיו ולדווח במקרה של חזרה על תלונות. הסולטאן גם הזהיר את הצדדים שאם לא ידווחו, ייענשו.

נוסף לכך הקאיד אלבשיר בן לבשי צווה ללוות את היהודים, אבל הם סירבו ללכת אתו ולאחר היעדרות קצרה חזרו, והתלוננו על המושל.

כתגובה בחר הסולטאן שלושה אנשים מהצוות שלו שהלכו עם הוראות למושל דמנאת לבדוק אם הוראותיו בוצעו, אבל היהודים סירבו ללכת אתו. הדבר מוכיח כי תלונתם לא הייתה מבוססת. לכן הסרנו מהם את פקודת הסולטאן ושלחנו אותה לנציגי הסולטאן בצירוף פקודות למסור אותו לקאיד שיקרא אותו בפני קהילת דמנאת, וישמרו זאת.

תגובת השליחים לא הגיעה לסולטאן, אבל נאמנו שנמצא שם ענה כי יהודי דמנאת הופיעו בפניו יחד עם קאדי והקאיד אלבשיר, וכן שני נאמנים ורבנים. התלונות נקראו בפני היהודים.

היהודים ענו כי כל התלונות חסרות בסיס עובדתי.

הוד מלכותו ציווה למושל שלא לאלץ יהודים לבצע עבודות כפויות חוץ מאלה שמבצעים לפי רצונם ותמורת תשלום, וכי אין לתת מטבעות להחלפה אלא לפי רצונם. הדו"ח של האמין עוד לא נמסר לנציגי המדינות הזרות ולא לווזיר מוחמד ברגאש, ומצפים לדו"ח של הקאיד אלבשיר והקאיד של דמנאת, כדי לוודא את האמת. חתום מוחמד בן אל ערבי.

17 בדצמבר 1884 מוחמד ברגאש פנה לקונסול ארצות הברית קולונל מתיוס.

כתגובה לשיחה ביניהם בקשר לגורלם של יהודי דמנאת ובקשתו של מתיוס לקבל את הנציגות שלהם לשמיעת עדות ממקור ראשון על מצוקותיהם בכתב, דבר שעשו. ועתה עדות זו נשלחה לסולטאן. ברגאש אמר לקונסול כי הוא בוודאי מודע לכך כי רצונו של הסולטאן שכל אדם יזכה ביחס הוגן וצדק.

ובייחוד היהודים, שהסולטאן המליץ עליהם שיזכו ליחס מיוחד. פורסם גם ב- TM 26 בינואר 1885. הקונסול הנ"ל כתב לווזיר ברגאש שיפגוש את המשלחת של יהודי דמנאת לפני שברגאש הולך לסולטאן הנמצא בפאס.