דבדו עיר הכהנים-א. מרציאנו

 דבדו עיר הכהנים-א. מרציאנו

מנהגים שונים

סיד יוסף

סיד יוסף

8            שפיכת מים: הגישו מים לאדם לשתות, הוא שפך מעט מים מהכוס לפני ששתה. אדם שטעה בקטע האזהרות בחג מתן תורה או זה שנפל בחלקו קטע ״בסימנא טבא״ שפכו עליו מים או חלב. שפכו מי הדליים במעבר ארבע התקופות. שפכו מים מבתים סמוכים לבית הנפטר. שפכו מים בליל הסדר בשעת קריאת עשר המכות. הנשים שפכו מים על התשב״ר כשעברו ברחובות השכונה ותפילת הגשם בפיהם וז"ל (תרגום מילולי לעברית):

אבינו אדוננו, תן לנו גשם, תירטב השיבולת ויתמלאו הנהרות,

השיבולת הצמאה, תיוושע מאלקים, תירטב השיבולת וכר סל השזיפים, תיוושע מאלקים למעלה, תירטב השיבולת וכו׳ הגשם החזק, לפרנסת האלמנה, תירטב השיבולת וכו' יבשו עלי התבואה, יושיעם מי שגידל אותם, תירטב השיבולת וכו׳

הקפידו שלא לשתות מים במעבר ארבע התקופות, ובפרט במעבר תקופת תמוז.

9             נהגו ליתן שעורים (או אפר) במים שבהם בישלו ביצים.

10          נהגו שלא לתפור ושלא לתקן דבר מה בבגד כשהוא על הגוף.

11          נהגו לכסות לחם בזמן אמירת ברכת המזון כמו בשעת הקידוש.

12          לא ישנו כשהראש לכיוון הדלת הראשית, וראו בזה ח״ו אות מבשר רעות שהאדם מועד לילך לבית העלמין.

כשהותירו תינוק יחידי בבית לא עזבוהו עד שהניחו סכין תחת הכרית, כשמירה.

12          כאשר שן חלב נשרה לילד, היו אומרים לו להשליכה לעומת השמש ולומר תפילה בלשון יהודית ערבית: ״הנה שן חמור, תן לי שן אייל״. " האת סנת לחמאר, וועטיני סנת לגזאל

12          תגלחת הראש לבנים: התגלחת הראשונה נעשתה בגיל תשעה או עשרה חדשים, בשירה ובזמרה, ובעריכת סעודה. כן יש מי שתרם כסף לבית כנסת יחסית לשערות התינוק.

12          מנהג קדמון בדבדו היה מי שסיפר את שער ראשו נזהר ללקטו ולגונזו. הר׳ דוד הכהןמצא מקור למנהג קדמון זה ביחזקאל פרק ב׳ פסוק גי: וצרת אותם בכנפיך ופירש רש״י מכאן רמז שכל המספר שערותיו לא יזרוק אותם אלא יגנזם. ושמעתי רמז לדבר ״לא יפול משערותיו ארצה״. גם את שערות הזקן שנשרו נהגו המדקדקים להניחן בין דפי ספרים.

סרוק שער נשים היה בצנעה גדולה: ייחדו פינה לתסרוקת בחדר שבו אשה הסתרקה ונעלו דלתות החדר. מתחו סדין בפינה לתסרוקת ומאחורי הסדין הסתרקה האשה. את השערות שסרקו ושנשרו אספו ויש שנהגו לשרפן, אך לא להשליכן.

כידוע נשים לא טעמו יין מכוס הבדלה בשום אופן. הטעם משום חשש גירושין ח״ו, והחשש היה מבוסס על כך שההבדלה היא סימן להפרדה בין שבת קודש לימי החול ומכאן למחלוקת.

אשה שקיבלה גט הלכה לבית העלמין לתחנונים ולבכי בקברות הצדיקים. את הלילה הראשון היתה ישנה בעזרת נשים בבית כנסת. משך הלילה קיבלה את ביקורי עדוד מבני המשפחה ולמחרת טבלה.

קרובי משפחה השתדלו לא להיות נוכחים בעת מסירת גט, אמרו מי שנכח בעת נתינת גט יש חשש שהוא עצמו יגרש אשתו!

מי שהדיינים הטילו עליו חרם הלך לבית הקברות שם קיבל עליו לפני שני עדים את החרם. שליח בית דין פירסם שפלוני הוא בחרם. המוטל בחרם לא נעל נעלי עור, וישב במקום מבודד בבית כנסת עד שביקשו מהדיינים לעשות לו התרה.

מנהג היה לייבם.

מנהגם לשאת קטנה בת תשע שנים ״לאנסובי קטנות דלא אולידו״.

מנהגם היה לכבד בעלייה ראשונה לתורה, וכאשר אין כהן בבית כנסת, את מי שכיבדו בהגבהת ספר תורה, ואמרו בזיון למגביה שעלה להגבהה שירד מהתיבה מבלי לברך על ספר תורה.

כאשר התארח אצלם תלמיד חכם שמחו מאד והאמינו שתלמיד חכם הוא בעל לב טוב ועין טובה. ״טוב עין הוא יבורך״ הוא יברך והוא יביא להם ברבה טובה לבית.

תלמיד שהוסמך לרבנות, או להיות שוחט או מוהל, ערכו לכבודו סעודת מצוה. כן ערכו סעודה כאשר

קנו ספרי ש"ס או ספרי זוהר.

כאשר שחטו יונים היו שוחטים אותן במספר זוגי שנים או ארבעה או ששה.

נזהרו מאד במצות ״צידה לדרך״ כמוזכר במסבה סוטה לה׳: שלא פטרנוהו בלא מזונות לדרך״.

שחיטת עופות: יש שנהגו לשחוט מיושב ולאו דוקא בעמידה.

נהגו לברך ברכת האילנות אחרי שקטפו פרח מהעץ (סבא

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 132 מנויים נוספים

ינואר 2015
א ב ג ד ה ו ש
« דצמ   פבר »
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031
רשימת הנושאים באתר