החתונה היהו. המסורתית במרוקו י.ש

4 טקסי החתונה היהודית המסורתית ומימוש ההביטום הקהילתי

4.1 טקסים מהם?

טקסים הם מכלולים ממוסדים של פעולות והתנהגויות מוסדרות, לרוב קבועות וחוזרות, הנוגעים למקטעים מוגדרים של הפעילות החברתית והתרבותית ושל שדות פעולה מיוחדים בפעילות זו. הם כוללים לרוב גם ביצוע טקסטים, והם מותחמים על פי רוב מבחינת הזמן והמרחב של התרחשותם. מכלולים ממוסדים אלה הם אירועים משמעותיים ומיוחדים בהביטוס הקהילתי ובחיים הקהילתיים. הם אינם מכסים את מכלול הפעילות החברתית־התרבותית המתקיימת במסגרות אלה, אלא מציעים הסתכלות מנותקת ומאורגנת לכאורה על הפעלה החברתית תוך בידול של מקטעים מיוחדים בתוכה והבנייתם בצורת תרחישים ומערכי פעולות והתנהגויות נושאי משמעות עבור הקהילה(או הקבועה). מבחינה זו הטקסים הם מעין עיבוד פרשני, מטה־קיומי במהותו, של הקיום האנושי בכלל ושל הפעילות החברתית ושל מקטעים בתוכה בפרט, עיבוד המומחש בצורת מכלולים מוסכמים של פעולות מוסדרות ומאורגנות. בעיבוד פרשני־מוחשי זו כרוכים הן עידון (סובלימציה) של המציאות החברתית והפעילות החברתית וקביעת משמעויותיהן בתחומים שונים עבור הקהילה הן קביעת תובנות תרבותיות, לרוב ובעיקרו של דבר מקומיות ואינטואיטיביות, המגדירות משום כך את התרבות הפרטית המקיימת תובנות אלו. הסתכלות זו על הקיום האנושי ועל הפעילות החברתית והבנייתם בצורה מוסדרת דרך טקסים היא בעצם סמיוטיזציה של הקיום האנושי והפעלה החברתית וקביעת מקטעים מהם כחלקים נושאי משמעות יתרה עבור תרבות הקהילה. פעולה סמיוטית זאת מתקבלת דרך זיהוים ובידולם של מקטעים מתוך מעגל החיים של האדם, מתוך מעגל השנה ומתוך סך בל העיסוקים הכלליים והמיוחדים, הגשמיים והרוחניים כאחד, הקיימים בתודעה הקהילתית, וייחודם התרבותי דרך הבנייתם בצורת מערבי פעולה מוסדרים ומוסכמים.⁵⁸ משום בך הטקסים מתפקדים לרוב במכלולים סימבוליים בלפי הקיום האנושי והפעילות החברתית, ומקבלים משמעויות עצמאיות מוכללות בדומה למשמעויותיהם של הסמלים הלשוניים והחברתיים. תפקידם העיקרי של הטקסטים המלווים לעתים קרובות את ביצוע הטקסים הוא לתת ביטוי מפורש למערכת תובנות זאת או לפחות לרמוז אליה, אולם קורה לעתים שהטקסטים מתנתקים מן הטקס שאליו היו צמודים במקור, בעיקר משום השתנותם של מכלולי הפעולות והמשמעויות שהם מפנים אליהם במקור, או משום היעלמותו של הטקס המקורי.

מהותם הסמיוטית־הסימבולית – סמיוטיקה – תורת הסימנים –  של הטקסים היא המקנה להם את מעמדם הממוסד ואף הממסדי ואת קבלתם המלאה בעיני בני הקהילה. משום כך הם גם אינם חד־פעמיים, אלא מחזוריים או מתחדשים. כשהם נוגעים ליחסי האדם עם הטבע או עם כוחות עליונים למעול, הם חוזרים על עצמם באופן מחזורי במסגרת שדה פעולה מוגדר לאורך מעגל השנה, כמו טקסי החגים העונתיים השונים, או הטקסים הליטורגיים של התפילות היהודית הנערכים בפרקי זמן מוגדרים של היום, כל יום בשבוע. הם מתחדשים כשהם נוגעים למעגל החיים של האדם, כמו טקסי הלידה והמילה, טקסי קבלת עול המעוות, טקסי החתונה, ולהבדיל טקסי המוות המלווים את החיים היהודיים; בך הוא הדבר בטקסי הזיכרון לסוגיהם. הטקסים מתחדשים גם כשהם מתנהלים במסגרת פעילות נפסקת ומתחדשת בחיים הכלכליים או החברתיים, כמו טקסי העיד בחברות קמאיות או הטקסים החונכים מחדש מוסד מודרני כלשהו לאחר הפסקה ממוסדת של פעילותו הרגילה.

כל זה אמור בעריכתם וביצועם של הטקסים במסגרת הפעלה החברתית־התרבותית. אשר לאמונות, לדעות, לעקרונות, לכללים, לתסריטים ולפרדיגמות המאפשרים את קיומם והמפעילים אותם בכל חברה וחברה, הם שייכים כולם לתקנה התרבותית של הקהילה; הם אינם מפורשים לרוב במלואם, ובמיוחד לא בחברה המסורתית. אולם הם חלק מהותי מן הידע הבלתי פורמלי של בלל המבוגרים (או בלל אלה הנחשבים מבוגרים) בקהילה. לעתים הם גם חלק מן הידע הפורמלי של סוכנים תרבותיים וראשי סוכנויות תרבותיות בקהילה, במו זקני הקהילה או הגברים והנשים שמונו כאחראים לטקסים מסוימים או כאלה שתפקיד זה עובר אליהם בירושה במשפחתם הרחבה. ידע זה כולל במיוחד את הכללים והתרחישים הגנריים הקובעים את חלקיו ומרכיביו השונים של הטקס, את אופן שרשורם ואת אופן ניהולם, ובכלל זה הסדרת מעורבותם והפעלתם של המשתתפים בכל חלק וחלק וקביעת העיתוי והמקום המתאימים למרכיבים השונים של הטקס.