ארכיון יומי: 26 בינואר 2015


מארץ מבוא השמש – הירשברג… דיוקנה של עיר.

 

                            דיוקנה של עיר.מארץ מבוא השמש

בזהירות רבה שאלתי לפעולות תרבותיות, לימוד תורה, תנועה לאומית, ציונית. התשובות לא היו מעודדות, טמנם משהו נעשה בשטח הזה, קיים ארגון " נוער ציוני " שירש את מקומו של ה " בונים ". חלק מילדי בית הספר מאורגנים בצופים היהודים צרפתיים, אבל אין לארגון זה כל אופי לאומי. בביתו של ראש בית הדין יש ספריה תורנית, שכינסה מי שהיה נשיא ועד הקהילה. לא יכולתי לראותה, כי הרב אפרים אנקוואה, ראש בית הדין יצא כבר לחופשת פסח.

לא היה מה לספר הרבה על חיי העדה. וראש הקהילה מר כ. שביקרתיו בחנותו, חנות אריגים ברחוב הערבי, לא היה לו מה להוסיף על הדברים ששמעתי. אמנם, אם דבריהם של אנשי אוג'דה עניים הם במקום אחד, במה שמתרחש בהווה, עשירים הם במקום אחר, בסיפורים על עברם של היהודים באזור.

הציר העיקרי שעליו סובבות המעשיות הוא תוקפו ועושרו של יהודי, בעל " דאר בן משעל ", כלומר בית או טירה של בני משעל, שחי לפני שלוש מאות שנה. הוא שלט על אחיו היהודים, אבל גם המוסלמים היו נשמעים לו וממלאים אחר פקודותיו. באותם ימים הגיע מדרום הארץ לפאס אל-ראשיד, אחד השריפים ממשפחת עלי, חתנו של הנביא מוחמד, וביקש לתפוס את כס המלוכה. לשם כך דרוש היו לו כסף. והכסף היה בטירתו של היהודי. בערמתו, ובעזרת אנשי סודו, הצליח ראשיד להגיע למצודתו של בן משעל ולהשתלט עליה.

בן משעל עונה למוות, ולפני מותו הודה, היכן טמונים אוצרותיו. בכספו של היהודי רכש לו אל-ראשיד תומכים רבים ותפסו את השלטון במרוקו. הוא היה הסולטאן הראשון של שושלת הפילאלים, השלטת עד היום בארץ. 

מולאי איסמעיל אחיו של אל-ראשיד, שמלך אחריו, השלים את מעשהו של קודמו וגירש את כל היהודים שישבו עדיין בדאר בן משעל, לסביבות דבדו, וכן נושלו היהודים מחבל ארץ, שבו היה השלטון בידם. שמעתי נוסחאות רבות על מעשה זה, לפי אחת מהן, השגורה בפי הערבים בפאס, רדה בן משעל בפרך במוסלמים, שהיו נאלצים להביא מדי שנה בשנה נערה בתולה לבית הנשים של היהודי.

הדבר חרה מאוד למולא אל-ראשיד, שהתחפש בבגדי אישה והובל אל ביתו של העריץ. בני לוויתו הסתתרו בארבעים ארגזים, שכפי המנהג היו בהם המתנות והתכשיטים בשביל בן משעל. משנכנס אל-ראשיד אל הטירה יצאו חבריו מהארגזים וערכו טבח בין שוכני הטירה.

אין ספק כי כמקור לסיפורים אלה שימש מעש אמיתי, שאיר בסביבות אוג'דה. מקרים של שוד ורצח יהודים עשירים קרו לא פעם בדברי ימיהם של יהודים בכל מקום.

יוסף ע. הזמינני לבקר בבית חתנו ולהכיר את משפחת אשתו. ידעתי כבר, כי חותנו ש., צורף זהב ובעל חנות תכשיטים הוא יורד, שניסה להיאחז בארץ ישראל ולמצוא מקור פרנסה. אמנם משפחת אמו, אשתו, הבנות הנשואות והפנויות ואחדים מבניו הצעירים נשארו עדיין באוג'דה, אבל הוא מכר את חנותו, ומשלא הצליח להיקלט חזר לאוג'דה, ונאלץ להתחיל מחדש ולשכור חנות ובית מגורים. גם שני בנים, שהתנדבו ל " מח"ל ", השתתפו במלחמת העצמאות ולאחר מכן עלו על הקרקע והיו בין מייסדי מושב עובדים וראשי הדברים בו, חזרו כעבור זמן לאוג'דה.

דירת חותנו בבית בעל קומה אחת באחד הרבעים החדשים. מיד הייתה לי הזדמנות להכיר ארבעה דורות של הנשים והטף במשפחת ש. את הסבתא הזקנה, את האם ובנותיה, ואת הנכדים והנכדות. במשך היום כל בני המשפחה מתאספים כאן, הנשים מבשלות יחד בשביל כולם והבנות הנשואות והפנויות עוזרות זו לזו בטיפול הילדים. מובן שגם אשתו של יוסף, עם התינוק הבכור בן חודש אחד הייתה כאן. אין הבית מרווח, כדי לאכסן את כל הזוגות הצעירים, אבל בדירותיהם משמשים הם רק כדי ללון.

המקובלים במרוקו – משה חלמיש – ממזרח וממערב כרך ב'

המקובלים במרוקו – משה חלמיש – ממזרח וממערב כרך ב'

חסד לאברהםתפילה בכותל

ספיר ויהלום גזרתו. מהררי קדש יסודתו. דברים אשר ראשם בשמים. כזהר הרקיע מאירת עינים. סודות נשגבים ונפלאים. סתרי תורה בפז מסולאים. הצעות והקדמות לספר הזהר. זכים וברורים כעצם השמים לטוהר. חכמה תבונה ודעת. ממעין הקבלה נובעת. מספרי הרמ"ק וגורי האר"י מקור הדברים. כולם יחד תמימים וישרים.
כל אלה יחד מפלאות תמים דעים. הרב הגדול קדוש עליון המקובל האלהי חסידא ופרישא מוהר"ר

רבי אברהם אזולאי

הקדמת לספר חסד לאברהם

הצעת המחבר בסיעתא דשמיא:

אבן שתיה:

להיות יחס התכלית עם הקודם לו כיחס הצורה אל החומר, וכמו שהצורה המושכלת תמציא ותכין הדברים הנאותים (לך כי כל כח מציאות של הפועל) [לקבלתה ומציאותה בפועל] יוציא הצורה ההיא אל הפועל, כי לא כל צורה שתזדמן תחול על איזה חומר שיזדמן, כן ציור התכלית בלב הפועל יזמין ויכין כל המעשים המתייחסים להגעתו, כי לא איזה תכלית שיזדמן יגיע על ידי איזה פועל שיזדמן:

והנה הקודם מבואר בעצמו כי לא יחול צורת המדבר על חומר הביצה ולא צורת האפרוח על הטיפה הזרעית, כי לא כל צורה תחול על איזה חומר שיזדמן, כי כל צורה יש לה ייחוס עם החומר שלה, והיינו מאמרם ז"ל כל מעשה בראשית בקומתן נבראו לדעתן נבראו וכו', יראה כי צורת הסוס אי אפשר שתחול על התמזגות היסודות בחומר האדם, ולא צורת המדבר תחול על התמזגות היסודות בחומר הסוס.

 אלא כל צורה וצורה אי אפשר לחול כי אם בחומר הנאות לה, ולזה צורת הסוס ברצונו ובדעתו קבל אותו החומר ולא יותר זך ולא יותר עב, ואם היה יותר זך או יותר עב לא היה חל עליו צורת הסוס כי אם צורה אחרת יותר מעולה או יותר פחותה:

אמנם הנמשך [מזה] גם כן מבואר בעצמו כי לכל תכלית יש מעשים המתייחסים להגעתו, כי למחסה מזרם וממטר צריך להכין עצים ואבנים ולבנות בתים, ולהסיר הרעבון צריך לזריעה ולדישה וטחינה ואפייה וכיוצא בו:

והנה נודע כי תכלית ההצלחה האנושית נתלית בעיון בתורה ובעשיית מצותיה, והנה העיון בתורה והדרשה לקדמונינו ז"ל היה בדברים המקובלים באיכות המצות איש מפי איש עד הלכה למשה מסיני, ועל ידי י"ג מדות שהתורה נדרשת בהם שאי אפשר לשום למוד שלא יהיה באחד מהם, ומזה המין היה דרושי הקדמונים ז"ל כנזכר במסכת עדיות בו ביום וכו', כי הדרוש שדרש ר' אלעזר ביום שנתמנה ראש ישיבה היה בדינים המקובלים ולא זולת:

אמנם העיון בתורה ודרושי הזמן הזה לאחרונים ז"ל אשר יצא טבעם בעולם הוא לבאר עניני התורה לפי הקדמות החכמות העיונים בלתי עבריות:

הנה סיבת התחדשות מין העיון הזה הוא מסבת הגלות המר והנמהר והארוך בהיותינו יושבים [באשר היינו יושבים] בין אומות אדום העדינה, בכל עיר ומדינה חכמיה כהניה שריה בכל חכמה ותושיה דורשי רשומות לשתף (דעתם) [דתם] עם הפילוסופים, במקהלות (ברבבות) [ברחובות] תצאן, הקריאות בקריות תקראן לעם לשמוע מפיהן. ובני ישראל באו בתוך הבאים ושמעו אמרם כי נעמו ונתאוו להם להרים דגל כמותם להיות (חכמיהם) [חכמים, ו]שואלים ודורשים בבית מדרשיהם ונותנים טעם לשבח על התורה ועל הנביאים ככל חכמי הגוים לאמותם, כי מפרשי ספרי תורתינו הקדמונים לא באו בזה הסיגנון אשר הכל יכספוהו, (חכמי הגוים לאומתם) כי שמו מגמתם לפרש דקדוקי המלות ופשטי הסיפורים והמצות, ולא פנו למלאות חסרונינו ולנשוא פני תורתינו לעיני בני עמינו לתת להם פאר והדור בפנינו, ענייני סיפוריה מצותיה וחוקותיה:

ועל זה האופן עבר העיון בספר התורה וחלקיו בכל חכמי מלכות קשטילי"א ובכל מקומות אשר נפוצו שם אחר גירושם, והוא להתחזק ולחקור ולדרוש למעוז שכלם בטעמי הכתובים והוציאו ממיץ לבם במנעמי הסיפורים נהר נחלי דבש וחמאה, והבינו בדרושים התוריים דעת פליאה בהסכמת שני (העניינים) [העיונים] התורה עם הפילוסופיא:

ממזרח וממערב-כרך ג'-להשקפת עולמו ומשנתו של רבי וידאל הצרפתי השני פאס 1545 – 1619 – חיים בנטוב

1 – להשקפת עולמו ומשנתו של רבי וידאל הצרפתי השני פאס  1545 – 1619 – חיים בנטובLe Maroc

הרי שני פירושים בפסוק שניהם לפשוטו של מקרא מבוססים על המשנה ועל המדרש בפרשת נשא. דוגמה אחרת לפרשנות המדרש, המצביעה על שיטתו הפשטנית בפירוש המדרשים, מצויה בפסוק: ״ותשב מצד הקוצרים״. הוא מביא את המדרש ברות רבה ה, ו:

ותשב מצד הקוצרים ודאי. לא דבר נכונה הר״ש אלקבץ במה שפי׳ על זה. אבל תוכן הדבר כאשר התחיל הוא עצמו. לפי שלמעלה דרשו מיני דרשות על הכתוב, שלא כפשטו, אמר עתה דרשה אחרת כפשטו של כתוב. וזהו ודאי — כמשמעו. כי הדבר שיפורש כמשמעו הוא ודאי פירושו. אבל כשיוציאו אותו מחוץ לפשטו יסבול הרבה פירושים, והדבר ספק. לזה תארו הדבר שהוא כפשטו. במלת ודאי.

גם בב״ר יש אחר דוגמ׳ זה: גם בת״כ פ׳ שמיני, אמרו ואותו תשבורו יבול ישברנו ודאי ופו׳

תשומת־ לב מקדיש הוא גם לענייני לשון ודקדוק. על הפסוק ברות ״וישבו שם כעשר שנים״, אומר:

״:המדקדקים אומרים כי הכף תורה על ב׳ דברים או לדמיון… או… לשיעור… מבואר בפרקי אליה… והגד. חז״ל לא יסברו כן אלא הכל חוזר אל דמיון, שהוא שמוש והכף לבד״(רות, דף לה ע״א).

לדעתו, חז״ל במדרשיהם פעלו לפי כללי דקדוק שונים. ובמפורש אומר זאת באסתר על הפסוק: ״אשר הגלה מירושלים״, ודברי רבא עליו במגילה יג ע״א ״שגלה מעצמו״, הוא מביא דיון דקדוקי ארוך ובסופו אומד:

ואשר אאמין אני כי דרך ז״ל בדקדוק דרך אחרת נתבאר שם בפי בראשית כי יודע ה׳ דרך צדיקים — הודיע דרך צדיקים. וכן והאדם ידע — לימד דרך ארץ לכל; וכן… דרשו כי עתה ידעתי — הודעתי לכל…; וכן סוברים כי פי׳ הגלה — הוא מעצמו כן דרשו במלה דומה לה ממש: הוקם המשכן — שמעצמו הוקם; וכן בריש מדרש חזית — כל כלי ברזל ילא נשמע בבית בהבנותו — שמעצמו נבנה (אסתר, דף פה ע״א).

כיוון ששלט היטב בשפה הערבית נעזר הוא בפירושיו בשפה זו. לפסוק: ״בנות צעדה עלי שור״, אומר: ״בלשון הערבי יבוא לשון רבים כן: תקול אלפלס־ פה״ (״צוף דבש״, פרשת ויחי, דף ה ע״א) [הפועל בלשון יחיד, והנושא רבים]. לפסוק בתהילים, ב: ״נשקו ,בר פן יאנף ותאבדו דרך״, הוא כותב: ״בראות האדם יחשך עולם בעדו, יצרו צעדי אונו ולא ימצא מנוח לרגלו, ובשום צד יקרא זה אבידת דרך כאשד יאמר משל הדיוט חארת אדינייא בינא״ (תרגום: נבוך העולם בגו) (״אוצר נחמד״, דף מג ע״ב).

הגותו

כיוון שספריו הם ביאורים למקרא, אין לצפות מהם לתיאור שיטתי של מחשבתו הפילוסופית־דתית. אך דרך פירושיו הוא שוזר רעיונות, הגיגים וביטויים, המשק­פים את מסכת רעיונותיו. אולי אין מקוריות במחשבתו, ורוב דבריו מצויים במשנות קודמיו, אך חידושו הוא בבחירתו. הדברים שהוא בוחר מכל אחד ואחד, מעמידים אותנו ׳בהצטברותם על השקפת־עולמו ׳במלואה. הדגר חשוב לנו גם מפן איחר, כי מן הסתם, מחשבותיו של ר׳ וידאל אינם ,מלמדים עליו בלבד, אלא מרמזים הם על עולמם של חכמי המגורשים בדור השני במארוקו בכלל, הם מגלים לנו עם ,אילו בעיות רוחניות נאלצו להתמודד חכמים אלד. ומה תשובה נתנו עליהן. חשוב לנו לדעת גם מה היתד. האווירה התרבותית היהודית בפאס של של המאות ה-16-17. להלן נביא כמה מחשבות־ רעיונות מרכזיים שבספריו.

האמונה והמעשה

אף־על־פי שהוא משתמש הרבה בדברי הוגי־הדעות הראציונאליסטים כרמב״ם ורלב״ג, ומביא את דברי הפילוסופים, אין הוא ראציונאליסט, אלא במרכז השקפת־עולמו עומדת האמונה. האמונה שעניינה מסירת דעות אמיתיות על־ידי התגלות התורה עדיפה בעיניו מהדעות המושגות באמצעות חקירה ועיון. על הפסוק בתהילים עח, ״ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל אשר צוד. את אבותינו להודיעם לבניהם״, אומר הוא: ״כי האבות לא ינחילו לבניהם רק דעות אמיתיות. וישימו באלקים כסלם — לשון מחשבה שהאמינו בו אמונות אמיתיות, :בזה מצותיו עצות״ רוצה לומר, שהאמונה שבדרך זו היא מביאה את האדם לקיום המצוות.

את רעיון הזיקה והקשר שבין אמונה למעשה מפתח הוא בהקדמתו למגילת אסתר:

ידוע תדע כי כאשר המעשה הטוב צריך אל האמונה ככה האמונה תצטרך אל המעשה… טוב ההשתדלות בעשיית המצוות, עד ממהר לענות על היות האמונה אצלו מצויירת… וזה אמרם בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר וצדיק באמונתו יחיה שהעיקר שהכל תלוי בו הוא האמונה כי בציירם כי יש משגיח על ענייניהם… מורו אחור ממעשיהם הרעים ונהרו אל המעשים הטובים.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
ינואר 2015
א ב ג ד ה ו ש
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

רשימת הנושאים באתר