ארכיון יומי: 5 בפברואר 2015


קריאה בתורה אצל י.מרוקו

 

מפטיר והפטרה פרשת יתרו בנוסח יהודי מרוקו

ראשון פרשת יתרו נוסח מרוקו

איתמר מלכא

Le premier homme volant était berbère

http://zamane.ma/fr/le-premier-homme-volant-etait-berbere-2/

Abbas-Qasim-Ibn-Farnas

Abbas Qasim Ibn Farnas (810-887), habitant de Cordoue, est considéré comme le précurseur de l’aéronautique. Ce « savant fou » ne tombe pas du ciel : il a été l’un des premiers scientifiques à s’intéresser à la chimie et à la codifier. Ayant reçu une importante formation scientifique, cet Icare d’origine amazigh est l’auteur d’inventions fameuses : on lui attribue la fabrication du cristal, de l’horloge à eau (clepsydre) et d’une sphère armillaire pour visualiser le mouvement des astres. Mais il devient célèbre surtout pour sa tentative de vol à main ailée… Ibn Hayyan, chroniqueur de l’époque y fait allusion dans son livre Muqtabas.

Il raconte que notre casse cou se serait littéralement jeté du haut d’une colline du nom de Russofa, près de Cordoue, en l’an 875. Agé de 65 ans, équipé d’une gaine garnie de plumes de rapace, Ibn Farnas aurait plané, dit-on, une dizaine de minutes. L’exploit a marqué la foule et les jambes du malheureux héros, qui se sont brisées à l’atterrissage. Ibn Farnas comprendra par la suite son défaut de conception : il manquait une queue à « l’appareil ». Hélas, Il mourut avant de rectifier le tir. Le courage n’étant que rarement récompensé, Ibn Farnas fut persécuté toute sa vie par les conservateurs, qui jugeaient que ses travaux relevaient de l’apostasie.

תורת אמך ◆ לאור חכמי מרוקו ◆ פרשת יתרו ◆

תורת אמך
◆ לאור חכמי מרוקו ◆ פרשת יתרו ◆
אתר אור חדש ליהדות מרוקו וצפון אפריקה

המלקט: הרב אברהם אסולין

1 וכתב הרמב"ם בשו"ת פאר הדור כתב לבטל מנהג קדמון זה שלא לעמוד בעת קריאת
עשרת הדברות וכל זאת מפני תרעומת הקראים. וכתב על כך החיד"א בספרו טוב עין
)סימן יא(, דשאני הכא שקורין בס"ת כל התורה מידי שבת בשבתו, וגם ביום זה הם
קוראים עשרת הדברות איזה חלק בס"ת, בכי האי לית לן בה שמוכח שהכל אמת,
אלא שהם עומדים בהם להיות שהם יסוד התורה ונכתבו בלוחות, ורוצים לעשות איזה
זכר לקום אמירתן ובזה ליכא שום קפידא, והוחזקו במנהג זה כמה שנים כידוע,
ונראה שמאחר שנהגו העם כן לקום בעשרת הדברות, נראה שחייבים הכל לעמוד, ואין
לשום אחד להשאר יושב, דגם אם אין מן הדין לקום, עתה שנהגו כל הקהל בזה, נעשה
חיוב על הכל ואם ח"ו בעני ההמון נראה כמזלזל וכו'. ראה בספר נוהג בחכמה )עמוד קמג
אות ט(, להגר"י בן נאים. כתב הרב יצחק חזן בשו"ת יחוה דעת )ח"א סימן יג(, ואם נהגו
ועתה אם שמוע תשמעו בקלי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגלה מכל העמים כי לי
כל הארץ )יט, ה(.
אבותינו ואבות אבותינו לעמוד לא הלכו בזה נגד דעת מרן, והרי ראינו לכמה פוסקים
רבים וגדולים שישבו המנהג ויש כמה שקילסוהו, אין לנו לבטל המנהג מפני חשש
תרעומת המינים וכו' ועוד כתב הרב ולולא דמסתפינא הוה אמינא כי זה שכל
האחרונים לא העלו על שפתם את תשובת הרמב"ם זו, מטיל ספק בנכונותה.
וכתב הרב שלום משאש זצ"ל בשו"ת שמש ומגן )ח"א סימן נז(, גם אם מצווים המינים
בינינו הם שונים מאילו שהיו בזמנו של הרמב"ם שבזמנם חילקו בין עשרת הדברות
לשאר התורה, אך אלו של זמננו אינם מאמינים בה' ובתורתו וכופרים בעיקר, וכ"ש
שהם כופרים בערת הדברות עצמם, אשר על כן גם אם נעמוד או נשב, הרי אצלם אין
הדבר מעלה או מוריד מאומה, ומסיים הרב, מקום שנהגו לעמוד אין לבטל מנהגם,
שאדרבה בזה מורידים כבוד התורה, אלא מצוה עליהם להחזיק במנהגם הטוב שאין
בו כ"א כבוד והדור ותפארת לתורתנו הקדושה, וכל המכבד את התורה גופו מכובד על
הבריות.
וכך כתב רבי רפאל ברוך טולידאנו בספרו קיצור ש"ע )הלכות חג שבועות ה"ט(, ויש לעמוד
בעת קריאת עשרת הדברות מעין דגמת קבלתם בסיני, וצריך להיות באימה וביראה
דגמת מעמד הר סיני שהיו באימה וביראה, וכך אנו נוהגים )ובסימן קלב אות יב(, כתב אין
לשום יחיד לשאר יושב בשעת קריאת עשרת הדברות, כיון שנהגו לעמוד. ושמעתי מהרב
אברהם מוגרבי ששנה אחת בחג השבועות התפלל עם חמיו הרב אברהם אבוחצירא
זצ"ל, ועם סדנא בבא סאלי ובעת עשרות הדברות עמדו כל הציבור ללא עוררין. וכן
נוהגים יהודי אלג'יר כמובא בספר מטה יהודה )סימן א אות ו(. ובספר נפש חיה )עמ' מערכת
עין סעיף טו( כתב שכן מנהג יהודי תוניס, לוב. פסק בשו"ת דברות אליהו אברז'ל )ח"ז סימן
יח(, כתב שגדולי תימן שנהגו גם הם במנהג זה של עמידה בעשרת הדברות, בשו"ת ויצבור
יוסף להגר"י צוברי זצ"ל )ח"ב פרק ששה עשר סימן יד(, וכן הגר"ש עדני זצ"ל בספרו נחלת יוסף
)ח"ב מנהגים סימן ב(, וז"ל ונהגו פה כשקורא עשרת הדברות כל הציבור עומדים ושכן המנהג
בצנעא מימי קדם, בשעת קריאת עשרת הדברות בספר תורה כל הקהל כאחד עומדים
על רגליהם ועומדים כך בחרדת קודש באימה וביראה עד שגומר דיבור עשירי ואז
חוזרים ויושבים. ובשו"ת ישכיל עבדי )ח"ב סימן א(, נשאל בנדון זה מהגאון הרב שבתאי
בוחבוט הרב הראשי לבירות הואיל ויש מערערים על מנהגם, ובסוף תשובתו כתב ותצא
דינא בנ"ד דאין להם לזוז ממנהגם והנח להם לישראל קדושים במנהגם הקדוש
שכוונתם רצויה לשמים ואף למי שרוצה לנהוג מחדש אין בידנו כל למונעם לא ע"פ
הפשט, והסוד עכ"ל. ובספר כתר שם טוב )ח"א עמוד שטו(. כתב נהגו לעמוד בעשרת הדברות
בקהילות הספרדים בלונדון ואמשטרדם.
כתב הרה"צ רבי יצחק אברג'ל ממרביצי התורה בעיר התורה מרכאש בספרו כפר
ליצחק שיצא לאור בקרוב. ועתה אם שמוע תשמעו בקולי על ידי פטירת הצדיק ב"מ תחזרו
בתשובה ושמרתם את בריתי שהיא התורה אז והייתם לי סגולה פירוש נוטל צדיק אחד ומכפר
על הדור הפך מכל העמים. אומות העולם ידין בגוים מלא גויות או יאמר והייתם לי סגולה
פירוש נקבל אתכם בתשובה מכל העמים פירוש הפך מכל העמים שאין אני מקבל אותם
בתשובה ושמא תאמר ולמה תקבל אותנו בתשובה והלא מלך שמחל על כבודו אין כבודו
מחול לזה אמר כי לי כל הארץ פירוש כולי עלמא דילי ואני יכול למחול לא כן מלך בשר
ודם שאינו יכול למחול.
אם את הדבר הז"ה נוטריקון הדלקה. שבעת ימי נדתה. הפרשת חלה. פירוש אל האשה אמר
אם את הדבר הזה תעשה פירוש תשמור שלשה מצות שלך ויכלת עמוד לעולם הבא עם
הצדיקים ושמא תאמר והא לא למדה תורה ונחסרו ממנה מצות עשה שהזמן גרמא לזה אמר
וצוך אלוקים פירוש המניעה של התורה והמצות הללו לא באה מצדך אלא עשית מה שצוך
אלהים ולמדתם אותם את בניכים ולא בנותיכים ועוד היתה בך יראת שמים ויכלת עמוד כנגד
יצר הרע וטעם למה מסתלקת ראשונה ויכלת עמוד העמדה וקיום בעולם הבא על דרך וצאו
צדיקים לקבל שכרן ועוד וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום פירוש לכפר על הדור או
נפש רוח נשמה שלה יזכה למקומו שממנו חוצב יבא בשלום ג’ כתות אחת אומרת שלום וכו'.
אם את הדבר הזה תעשה וצוך אלהים ויכלת עמד וגם כל העם הזה על מקמו יבא בשלום
)יט, כג(.
אם את הדבר שהיא התורה הזה פירוש תלמוד תורה ועוד תעשה המצות אחר שוצוך אלהים
פירוש גדול המצוה ועושה או יאמר תטול שכר מן הדין עכשיו וזהו אלהים שהוא הדין ויכלת
עמוד לעולם הבא ולא תירא מן המשטינים והמקטריגים ועוד ויכלת עמוד עם יצרך ונצחת
אותו בזה העולם ועוד טעם אחר וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום פירוש לכפר על
הדור. ויחד יתרו הוא הצדיק שמח המצות ועור שמח
שעל סילוקו כל הטובה אשר עשה לישראל נעשה זווג למעלה ויורד שפע טוב לישראל ועוד
אשר הצילו מיד מצרים שהוא יצר הרע על דרך ושם ינוחו יגעי כח.
ויאמר משה אל העם אל תיראו כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים ובעבור תהיה יראתו
על פניכם לבלתי תחטאו )כ, יז(.
פירוש מדבר בנפש רוח נשמה של הצדיק אל תיראו ותאמרו שכר העולם הבא הוא דבר
שאין לו קצבה והרמב"ם פסק דבר שאין לו קצבה לא משתעבד כי לבעבור נסות אתכם בא
האלהים פירוש יש להם הרמת נס והרמת ראש בא מייעד לכם שכר האלהים בעצמו לגבי
דידיה הוי דבר שיש לו קצבה ושמא תאמר ולמה באה נשמה לזה העולם לזה אמר "בעבור
תהיה יראתו על פניכם" תהנו מזיו השכינה פנים בפנים לבלתי תחטאו פירוש לא יחסר לכם
כי מאן דאכיל דלאו דיליה בהיל לאסתכולי באפיה או יאמר על כללות ישראל ויאמר מיכאל
שר הגדול אל העם אל תיראו מעכשיו "כי לבעבור נסות אתכם" תהיה לכם הרמת "בא
האלהים" פירוש פגעה מידת הדין בר מינן בצדיק "ובעבור תהיה יראתו על פניכם" פירוש
תחזרו בתשובה ועוד "לבלתי תחטאו" שלא תחסרו שום דבר כי נעשה זווג למעלה ויורד
השפע.
ניתן להצטרף לרשימת התפוצה , ונשלח במיל מידי שבוע,
כתבות על רבני מרוקו,
מנהגי מרוקו וצפון אפריקה
ופרשת שבוע מתורת רבותינו
להצטרפות

מנהגנו בעת קריאת עשרת הדברות בקהילות ספרד וצפון אפריקה לעמוד כנתינתם מהר סיני מעומד.

מנהגנו בעת קריאת עשרת הדברות  בקהילות ספרד וצפון אפריקה לעמוד כנתינתם מהר סיני מעומד. משה רבנו

וכתב הרמב"ם בשו"ת פאר הדור כתב לבטל מנהג קדמון זה שלא לעמוד בעת קריאת עשרת הדברות וכל זאת מפני תרעומת הקראים. וכתב על כך החיד"א בספרו טוב עין (סימן יא), דשאני הכא שקורין בס"ת כל התורה מידי שבת בשבתו, וגם ביום זה הם קוראים עשרת הדברות איזה חלק בס"ת, בכי האי לית לן בה שמוכח שהכל אמת, אלא שהם עומדים בהם להיות שהם יסוד התורה ונכתבו בלוחות, ורוצים לעשות איזה זכר לקום אמירתן ובזה ליכא שום קפידא, והוחזקו במנהג זה כמה שנים כידוע, ונראה שמאחר שנהגו העם כן לקום בערת הדברות, נראה שחייבים הכל לעמוד, ואין לשום אחד להשאר יושב, דגם אם אין מן הדין לקום, עתה שנהגו כל הקהל בזה, נעשה חיוב על הכל ואם ח"ו בעני ההמון נראה כמזלזל וכו'. ראה בספר נוהג בחכמה (עמוד קמג אות ט), להגר"י בן נאים. כתב הרב יצחק חזן
בשו"ת יחוה דעת (ח"א סימן יג), ואם נהגו אבותינו ואבות אבותינו לעמוד לא הלכו בזה נגד דעת מרן, והרי ראינו לכמה פוסקים רבים וגדולים שישבו המנהג ויש כמה שקילסוהו, אין לנו לבטל המנהג מפני חשש תרעומת המינים וכו' ועוד כתב הרב ולולא דמסתפינא הוה אמינא כי זה שכל האחרונים לא העלו על שפתם את תשובת הרמב"ם זו, מטיל ספק בנכונותה.
וכתב הרב שלום משאש זצ"ל בשו"ת שמש ומגן (ח"א סימן נז), גם אם מצווים המינים בינינו הם שונים מאילו שהיו בזמנו של הרמב"ם שבזמנם חילקו בין עשרת הדברות לשאר התורה, אך אלו של זמננו אינם מאמינים בה' ובתורתו וכופרים בעיקר, וכ"ש שהם כופרים בערת הדברות עצמם, אשר על כן גם אם נעמוד או נשב, הרי אצלם אין הדבר מעלה או מוריד מאומה, ומסיים הרב, מקום שנהגו לעמוד אין לבטל מנהגם, שאדרבה בזה מורידים כבוד התורה, אלא מצוה עליהם להחזיק במנהגם הטוב שאין בו כ"א כבוד והדור ותפארת לתורתנו הקדושה, וכל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות.
וכך כתב רבי רפאל ברוך טולידאנו בספרו קיצור ש"ע (הלכות חג שבועות ה"ט), ויש לעמוד בעת קריאת עשרת הדברות מעין דגמת קבלתם בסיני, וצריך להיות באימה וביראה דגמת מעמד הר סיני שהיו באימה וביראה, וכך אנו נוהגים (ובסימן קלב אות יב), כתב אין לשום יחיד לשאר יושב בשעת קריאת עשרת הדברות, כיון שנהגו לעמוד. ושמעתי מהרב אברהם מוגרבי ששנה אחת בחג השבועות התפלל עם חמיו הרב אברהם אבוחצירא זצ"ל, ועם סדנא בבא סאלי ובעת עשרות הדברות עמדו כל הציבור ללא עוררין. וכן נוהגים יהודי אלג'יר כמובא בספר מטה יהודה (סימן א אות ו). וכן בספר עלי הדס (פ"ו אות לג), מנהג יהודי תוניס. פסק בשו"ת דברות אליהו אברז'ל (ח"ז סימן יח), כתב שגדולי תימן שנהגו גם הם במנהג זה של עמידה בעשרת הדברות, בשו"ת ויצבור יוסף להגר"י צוברי זצ"ל (ח"ב פרק ששה עשר סימן יד), וכן הגר"ש עדני זצ"ל בספרו נחלת יוסף (ח"ב מנהגים סימן ב), וז"ל ונהגו פה כשקורא עשרת הדברות כל הציבור עומדים ושכן המנהג בצנעא מימי קדם, בשעת קריאת עשרת הדברות בספר תורה כל הקהל כאחד עומדים על רגליהם ועומדים כך בחרדת קודש באימה וביראה עד שגומר דיבור עשירי ואז חוזרים ויושבים. ובשו"ת ישכיל עבדי (ח"ב סימן א), נשאל בנדון זה מהגאון הרב שבתאי בוחבוט הרב הראשי לבירות הואיל ויש מערערים על מנהגם, ובסוף תשובתו כתב ותצא דינא בנ"ד דאין להם לזוז ממנהגם והנח להם לישראל קדושים במנהגם הקדוש שכוונתם רצויה לשמים ואף למי שרוצה לנהוג מחדש אין בידנו כל למונעם לא ע"פ הפשט, והסוד עכ"ל. ובספר כתר שם טוב (ח"א עמוד שטו). כתב נהגו לעמוד בעשרת הדברות בקהילות הספרדים בלונדון ואמשטרדם.

הרב אברהם אסולין

תולדות היהודים באפ' הצפ.ח.ז.ה

תולדות היהודים באפריקה הצפונית

אמנם, אין להגזים ולדבר על השמדה גמורה. נתגלתה שורה של כתובות עם שמות יהודיים, ובהן כפי הנראה מאוחרות למרד בר־כוכבא. מעניינת ביותר הכ­תובת העברית, שנמצאה באתר 10 ק״מ דרומית לקיריני ?תולדות. הירשברג

נתן בר

 שלומו תנוח

 נפשו ברשת

החיים

ישנו באותיות דמיון לאלה של תקופת בר־כוכבא, אולם יותר מכן קובעת׳ לדע­תנו׳ הלשון העברית המשנית. לפנינו אותה תופעה של תשובה ללשון העברית, המפתיעה אותנו במצרים באותה תקופה ממש. נעלמים כאן לחלוטין אף השרידים האחרונים של הספרות ההליניסטית היהודית, ומופיעים פאפירוסים וכתובות בעב­רית. בעיר אנטיניאופוליס, שנוסדה על־ידי הקיסר אדריאנוס, נחשפה כתובת־ קבורה ׳לעזר, נוח נפשו בצרור החיים׳.

יהדות קירינאיקה לא נעלמה, אלא שעד עתה התגדרד. בפעולותיה במערכה המדינית וסופרי דברי־הימים והגיאוגראפים היווניים״רומיים ראו צורך להזכירה מדי פעם. עתה חדלו היהודים להיות גורם מדיני בארץ. בחלקם עברו לשטחים קרובים ורחוקים, שיד היוונים לא היתה נטויה עליהם בכל כובדה! אחרים התפזרו לכל רוח.

על יהדות לוב יורד מסך השתיקה לכמה מאות שנים: בדומה לזה שלאחר גזירות יוסטיניאן באפריקה או שמד המייחדים במגרב. רשימת העדויות על ההתיישבות היהודית בקירינאיקה בתקופה היוונית והרומית, שסידר אותה אפלבאום, מראה זאת בעליל. רק בראשית המאה החמישית אנו נתקלים שוב ברשומות על יהודים בספרות הלא־יהודית בת הזמן. להלן נעמוד על מכתבו של סיניסיוס איש קיריני, שהפליג ממצרים בספינה יהודית לארצו, ומתעורר הרושם, כי בעל הספינה אף הוא היה מתושבי קירינאיקה. פרוקופיוס מקיסרי, שנתלווה לבליסאר במסעו לאפ­ריקה (בשנת 533), מספר על קהילה יהודית שהיתה קיימת בבודיון מימי־קדם ועל בית־הכנסת שלה, שנבנה בימי שלמה המלך. גם סיפור זה יידון להלן בקשר למ­אורעות הזמן.

מערבה לקירינאיקה

עדויות מקומיות על התיישבות יהודית לפגי מחצית המאה השנייה לסה״נ באזור המערבי של אפריקה הצפונית לא הגיעו לידינו. כפי שראינו כמעט שאין מז­כירים המקורות החל מפרק־זמן זה את היהודים בקיריני, וכשם ששתיקתם זו אינה הוכחה להפסקת היישוב היהודי בקיריני, כן אין לקבוע בוודאות, כי לפני המאה השנייה לסה׳׳נ לא נמצאו יהודים בחלק המערבי של אפריקה. בתנאים אלה של מצב חומרי קשה ואווירה מורעלת התחילו היהודים שנותרו בחיים בלוב וקיריני — ומספרם לא היה קטן — לנטוש את הארץ ולהגר לאזורים אחרים. רבים פנו אז מערבה, לאותם שטחים עצומים של אפריקה, שעמדו עתה בסימן עלייה כלכלית ותרבותית. קרתיגני, שהרומיים ערוּה עד היסוד לפני מא­תיים וחמישים שנה, נבנתה מחדש, פרחה ושגשגה, והיתה לעיר השנייה בגודלה בחלק המערבי של הקיסרות הרומית. במשך תקופה לא ארוכה הוכפלה ושולשה אוכלוסיית הארץ, עלו יבולי הקרקע וגדל יצוא התבואה לרומי מ־200,000 מוד ל־40,000,000 מוד, פי־שניים ממכסתה של מצרים.

לפי כל הסימנים התחילה מתעצמת האוכלוסיה היהודית בחלקו המערבי של האיזור, כלומר מקרתיגני מערבה, רק לאחר הכשלונות של המרידות שלאחר חורבן הבית, ורבים בתוכה היו פליטי קירינאיקה ומצרים. מכל־מקום יש להניח, שרק החל מתקופת הקיסרים שבאו לאחר אדריאנוס עולה פזורה זו לדרך־המלך של התפתחותה. וכן ניתן לשער כי מלכתחילה עסקו המהגרים החדשים באותן מלאכות, שהוחזקו בידיהם בקיריני ובמצרים, ובעיקר בעבודת־האדמה. אותם אנ­שי סקיני ברומי, שעסקו ביבוא תבואה, שמוצאם כנראה מהמקום Scina, Locus iudaeorum Augusti, בקרבת אויאה (טריפולי האפריקאנית), אשר בו היו עובדי אדמה יהודים באחוזות הקיסר, לא על עצמם באו ללמד, אלא על הרבה מקומות בדומה להם».

מצב העניינים הכלכליים־חברתיים בכל הנוגע לקרקעות חקלאיות ולאחוזות הקיסר היה אז מסובך ביותר, וחדירתם של היהודים לתחום זה, וכן לשאר תחומי החיים, עוררה בוודאי תגובות איבה מצד האוכלוסיה היציבה בארץ וקודם־כול מצד תושבי הערים: הפונים, כלומר צאצאי הפיניקים, והיוונים. עם התחזקות האוכלוסיה היהודית באפריקה והגברת פעילותה מוצאת לה גם התעמולה ההליניסטית העוינת כר חדש לפעולתה.

Tehila le David.R.D.Hassine

תהלה לדוד 001Andre E.Elbaz et Ephraim Hazan

Comme tous les maitres qu'il a cotoyes, David Ben Hassine veut bientot ecrire, lui aussi. Dans son introduction au Sefer Migdal David, il explique qu'a l'exemple d'auteurs encore plus jeunes que lui, il a commence a rediger son ouvrage des l'age de 17  ans. Passionne par ses etudes, "plus delectables que le miel" (f. 35a), il transcrit le soir, en hebreu, son interpretation originale des textes sacres, ainsi que ses reflexions sur ce qu'on lui a enseigne pendant la journee, tres probablement en arabe, la langue vernaculaire des juifs de Meknes: "Tout ceci, je l'ai appris aujourd'hui, … 4 Sivan de l'annee 5504  de la Creation 15 mai 1744  ici dans la ville de Meknes – Que Dieu la protege!", note-t-il. Un autre jour, il ne peut cacher son enthousiasme juvenile

״שהצדיקים עניים בעה׳ז [בעולם הזה] ומדוקים ביסורין. צדיק ורע לו, רשע וטוב [לו]… .41 אשריו לאדם שיסורין באים עליו… אין לך אדם צדיק בלא יסורין, שכל צדיק מוכרח שיהיו לו

.(b־ibid., fs. 30a) יסורין״

״אמר הצעיר דוד ן׳ [בן] אדוני אבי המשכיל ונבון כה׳ר [כבוד הרב רבי] אהרן ן׳ חסין יצ׳ו .42 [ישמרהו צורו ויחיהו], בראותי בחזותי אנשים צעירים ממני לימים אשר חיברו ספרים רבים מחודשים … חברתי זה הם׳ [הספר] הנחמד בימי חורפי, ואני בן טו׳ב שנה.״

Une telle precocite n'est pas inhabituelle chez les rabbins marocains. Moshe Edder'i      (1775-1842), le correcteur des epreuves deתהלה לדוד  preche dans une synagogue de Meknes des l'age de 14  ans, et a Londres a l'age de 16  ans (cf. ספר יד משה [Amsterdam, 1708], pp. 23a et 25b). Plusieurs autres contemporains de David Ben Hassine manifestent une maturite exceptionnelle pendant leur adolescence. Ainsi, 'Immanouel Serero II, de Fez, redige son commentaire sur la Haggada de Pessah a 14 ans (Yossef Ben Naim,מלכי רבנן,  Mimoun Berdugo, de Meknes, ecrit son commentaire du traite talmudique Kiddoushin a 17 ans (ibid., p. 81b). En 1811, 'Amram Elbaz, de Sefrou, compose un piyyout celebre sur la fete de Pourim a l'age de 12 ans, et son ouvrageבנין נערים  (Jerusalem, 1980) a l'age de 18 ans

"J'ai ecrit tout ce qui precede le jour meme [ou je l'ai appris], afin de ne pas Toublier"! Mais, des le debut, en1744  le jeune David Ben Hassine insiste longuement sur l'originalite de son oeuvre, et sur sa volonte d'innover. II assure ses lecteurs qu'il ne se borne pas a reproduire les cours reguliers de ses maitres, ni meme a presenter dans son livre de simples comptes rendus de ses lectures. II affirme avec force qu'il s'est applique a offrir des exegeses et des commentaires personnels. Si ces derniers rappellent parfois des exegeses connues, il s'en rejouit, car cela signifie que sa pensee a tout simplement rejoint celle des grands maitres qui l'ont precede! David Ben Hassine reprend ici a son compte une tres belle tradition rabbinique: comme tous les sages d'Israel, il se croit litteralement investi de la mission sacree de transmettre la parcelle de l'enseignement divin qui lui a ete revele au Sinai'.

Un heureux concours de circonstances nous a permis de decouvrir le manuscrit du Sefer Migdal David chez un descendant direct du poete. II s'agit d'un manuscrit autographe de David Ben Hassine, inconnu de la plupart des lettres marocains et des chercheurs modernes. Ainsi, Ya'aqov Moshe Toledano, s'il fait allusion a l'existence de droushim (homelies) de David Ben Hassine, parce qu'ils sont mentionnes par diverses autorites rabbiniques, ignore totalement l'existence de cet ouvrage. De son cote, Yossef Ben Naim cite ce manuscrit dans son dictionnaire biographique et bibliographique, mais il l'intitule incorrectement Migdol David, et donne une description erronee du contenu, ce qui signifie qu'il ne le connait que par ou'i-dire, et, en tous cas, qu'il ne l'a jamais vu lui-meme

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 134 מנויים נוספים

פברואר 2015
א ב ג ד ה ו ש
« ינו   מרץ »
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728

רשימת הנושאים באתר