צדיקי מרוקו ונפלאותיהם – י. בן עמי
רבי דוד בן ברוך…..
היה גוי אחד בפאריס בעל מפעל גדול. היו לו בן ובת. הבת היתה נשואה והבן היה משוגע. אז נפטר האב, נשאר חתנו, אשתו והבן המשוגע. הכל בידי חתנו. אז בא אחד מהפועלים וראה את בעלת המפעל בוכה. אמר לה: מה יש לך? ענתה: אחי מסכן משוגע וכמה כסף יש לו! לא יכולה, קורע לנו כל מה שיש בבית, מרביץ לנו! אז העובד אמר לה: שמעי, אני מרוקאי, אני מהעיר של הצדיק ר׳ דוד בן-ברוך. אם את רוצה להאמין לי, לכי לשם עם אחיך. והוא יחזור בריא לצרפת. היא דיברה עם בעלה וזה קרא ליהודי. זה מסכן, שמונה עשרה שנה לא ביקר בעיר מולדתו במרוקו. אמר לו: בוא, כך סיפרת לאשתי? ענה: כן. שאל אותו: אתה יכול לנסוע כי אנו לא יודעים מקום קבורתו של הצדיק; הציע לו לקחת אותו ולתת לו את משכורתו החודשית והם ישאו בכל ההוצאות. לקחו אותו. כאשר רצו לעלות על המטוס, נעלם המשוגע. לא מצאו אותו. נשארו עוד עשר דקות להמראת המטוס. אז היהודי המסכן קרא: בעזרת ה׳ ובעזרת ר׳ דוד בן־ברוך, איפה שהחולה הזה נמצא, הבא אותו אלינו. פתאום האיש הזה הופיע מתחת למטוס. לקחו אותו והגיעו לקזבלנקה. משם נסעו לתארודאנת ומתארודאנת לר׳ דוד בן-ברוך. קשרו אותו בחבלים ליד הצדיק. הפקיד, מר כנפו בעצמו, וכן היהודי מפאריס קשרו את החולה ליד הקבורה והתחילו לצעוק: ר׳ דוד בן-ברוך! ר׳ דוד בן-ברוך! אז אותו חולה אמר להם: למה קשרתם אותי? ענו כי הוא משוגע ואז הוא ענה כי הוא לא משוגע. אמר בעצמו: ר׳ דוד בן-ברוך! לבדו התחיל לקרוא. קרעו לו את החבלים. אמר להם: מדוע קשרתם אותי? ענו: בגלל המחלה. ענה שהוא עכשיו נורמלי כמותם. מה עשה אותו אדם? הם לא יודעים לעשות סעודה. אמר להם: רבותי, אני בא מצרפת. לא יודע מה לעשות, לפי הנוהג שלכם. סיפרו לו שצריך לשחוט כבש. אמר להם: כבש זה לא מספיק. שאל אותם: כמה עניים יש במקום? ענו שיש כפר הרחוק בקילומטר וחצי ממקום הקבורה. הלכו וקראו לכל העניים של אותו כפר. הזמין אותם לבוא בשעה פלונית. שאל אותם כמה בערך עניים. ענו לו שבערך יש חמישים משפחות של עניים. אמר להם: בסדר. עשה חשבון חמישה ק״ג בשר על אחד, חמישה סולת וחמישה סוכר. כל זה כפול מספר העניים. עשו את החשבון והוא נתן את הכסף והם עשו את הכל. חזרו לפאריס ואותו יהודי פועל שהביא אותם קיבל חודשיים חופשה. אמר להם ששמונה עשרה שנים לא ראה את עיר מולדתו. הבטיחו להחזיר אותו למקום עבודתו.
ר׳ דוד בן-ברוך (תארודאנת)
נקרא לרוב באבא דודו או ר׳ דוד בן-ברוך הקטן. הוא נינו של ר׳ דוד בן-ברוך הקבור באזרו נבאהאמו, בנו של ר׳ ברוך הכהן הקבור בתארודאנת ובן דודו של ר׳ פנחס הכהן.
אספר לך על ר׳ דוד בן-ברוך. אבי חיים אוחיון היה השליח שלו. היה מלווהאותו בכל נסיעותיו לכפרים וחוזר איתו לעיר תארודאנת. פעם אחת, יום לפני חג הפסח, הגיעו לעיר תארודאנת. אבי ז״ל אמר להם: שמע, עלי לצאת לדרך בלילה. החכם ענה לו: איך אתה יכול! אין בלילה שיירות שילוו אותך בדרכך. אבי התעקש. החכם הסכים בסוף. אמר לו: הסתכל שם בחלון ההוא, ראה מה יהודי מאמיזמיס השאיר שם. אבא ניגש לחלון ומצא שם זוג נעליים ועשרה ריאל חאסאני. החכם נתן לו את הכסף הזה ואמר לאבי: אתה יודע שישנו מוסלמי מהעיירה שלך שהגיע מהשוק של יום שלישי והוא עם שיירה שלו. הוא ילווה אותך. תצטרף אליו. הוא קנה שבעה עגלים. אל תפחד, כי היה פוחד מאוד לצאת לדרכים. הלך למקום ההוא ומצא את המוסלמי עם העגלים שלו. המוסלמי אמר לאבא: החכם שלח אותך? ענה אבי שלא. אבי ביקש ממנו שיתכונן לצאת לדרך. המוסלמי פחד. ענה: למה לנו לסכן את עצמנו ולצאת לדרך בלילה? השודדים יכולים לגנוב לנו את הרכוש. אבי ענה לו: בוא נצא ואני ערב למה שיקרה. לאחר כמה קילומטרים פגשו אותם שודדים מזוינים אבל משותקים כולם. לא יכלו להפעיל את נשקם. התפעל המוסלמי ואמר לאבא: אני יודע עכשיו שהחזן הוא שאמר לך לבוא אלי, לצאת בלילה לדרך. המשיכו ללכת ולמחרת הגיעו.
ר׳ דוד בן-ימין(בני מלאל)
ההילולה שלו נערכת בל״ג בעומר. נערץ גם על-ידי המוסלמים שכינוהו סידי כרוויעה.
בצעירותי הייתי חולה אנוש. הייתי אז כבן עשרים ושש. לא הייתי יכול לאכול, מצבי נחשב לנואש. הייתי מקיא כל הזמן. אמא שלי באה וידעה. אז החליטה לקחת אותי לקדוש ר׳ דוד בן-ימין על מנת שאישן שם. ואז בלילה, בא הצדיק אל אמי בחלום ואמר לה: רפואתך נמצאת אצל אבא של חתנך, שמה הרפואה שלו. היא הלכה אצלו ואמרה לו: כך וכך אמר לי הצדיק. הוא היה יודע לכתוב, אבל מאז שמת בנו, נדר לא לעסוק יותר ברפואה עממית ואז הוא אמר לה: קחי חציל, ביצה ומלח ומאזניים קטנים. היא הביאה לו: הוא שקל את המלח ואת הביצה וציווה עליה לשים את זה מתחת לכר שלי עד למחרת, ואחר-כך לשקול מה יותר כבד. הוא אמר לה, אבל אני עכשיו לא זוכר אם דבר אחד כבד מהשני… אני אחיה ואם השני יהיה יותר כבד אז אין תקווה. ואז למחרת קמתי והתחלתי לאכול בתיאבון כזה ממש בלעתי כל דבר, עד שאנשים חשבו שאני אוכל מתוך סכנה למות. הבראתי בצורה פנטסטית ומאז אף פעם לא היו לי בעיות כל שהן.
פעם, לפני שילדתי את בני השני ריימונד, היה לי איחור של כשבועיים בווסת, ואז חלמתי שהלכתי לקדוש ר׳ דוד בן-ימין. במקום המציבה שכב אדם מת ומעליו היה סדין. כשאתה נתקל במת ואתה רוצה לדעת את העתיד, אתה צריך להחדיר את הציפורן של האגודל שלך בתוך הבשר שמתחת לאגודל שלו, ואז הוא מוכרח לעשות את זה. כך החלטתי לעשות ואז הוא אמר לי: אל תגעי בי. שאלתי אותו: האם אתה הצדיק? הוא ענה: כן. אמרתי לו: אם ככה, אמור נא לי אם אני בהריון או לא.
הוא ענה: כן, את בהריון, ואת תלדי בן ותקראי לו יהודה. כולם ידעו שאני לא אהבתי שמות פרטיים יהודיים, וכולם צחקו ממני אך אני אמרתי להם: חכו ותראו, אני אלד בן. ואכן ילדתי בן וקראתי לו יהודה-ריימונד.