הערצת הקדו.-יהודי מרוקו-י.בן עמי
שיר על ר׳ מאיר בעל הנס
אנא נשכר ונרפד עלאם. ונזיד פשכראני ונדדם
לכלאם. פוזה לחכם ר׳ מאיר עליה סלאם
סללמו עליה יא נאם לעאלאם. רבי מאיר (פזמון)
אני אשבח וארים דגל, אוסיף להלל ולחרוז דברים למען
החכם ר׳ מאיר עליו השלום. דרשו בשלומו הו תושבי
העולם רבי מאיר
ברשותכם נקול כלמא. עלאס בעל הנס תשמא. מיילו
אודניכוס למואלין לחוכמא. יא לגאלס פשמא. זכותו
תכון מעא לעאלאם. רבי מאיר
ברשותכ אגיד מלה, למה בעל הנס נקרא, הטו אוזניכם
לבעלי החוכמה, הוא יושב בשמים, זכותו תעמוד לדרי העולם רבי מאיר
רדו באלכּום להאד לקצייא. לוקת די תשאבת כתהא די
ברוריה. חב רבי מאיר יפכהא בנייא. חב יבדקהא ואס
הייא נקייה, וטהורה קדאם מול לעולם. רבי מאיר
שימו לב למעשה הזה, בעת שנשבתה אחותה של ברוריה, רצה
ר׳ מאיר לשחרר אותה באמת, רצה לבדוק אם היא נקייה וטהורה
לפני בורא עולם
רבי מאיר
התחכם באס יגויהא. לדבר עבירה תבעהא. באש יזרבהא.
קאלתלו פנדה דייאלהא. אסידי מא ענדי מעאך כלאם. רבי מאיר
התחכם כדי לפתותה, לדבר עבירה שידלה,
כדי לנסותה, ענתה לו שהיא בנידתה, אדוני אין לי מה לדבר אתך רבי מאיר
מערוף טריק נסא יאם שבעה. תעדהום מלוקת לוקת ומשאעה
לשעה, עטאהא רבי עקל ושפאעה. באס ואזבת האד לחכם. רבי מאיר
ידוע שדרך הנשים, ימים שבעה, תספור אותם מזמן לזמן
ומשעה לשעה, אלוהים נתן לה שכל ורצון כדי להשיב בטעם לחכם רבי מאיר
אמת בפמו קאל והודה. צדיקת הייא וטהורה וחסידה, קאל
יפכהא בזמיע לפדדא. יכרזהא מדין לחראם. רבי מאיר
אמת מפיו יצאה והודה כי צדיקה היא וטהורה וחסידה,
החליט שיצילה בכל סכום כסף, יוציאה מן החטא רבי מאיר
מאל כתיר עבא פידו. לבואב דנסא באס ירגבו וישוחדו.
עטאה למאל באם יתלקהא מענדו. יכררזהא מן דלאם. רבי מאיר
כסף רב לקח איתו לשוער הנשים, כדי לבקשו ולשחדו
נתן לו כסף כדי שישחררה, יוציאה מהחושך רבי מאיר
סאף לבואב וקאל אנא כאייף מן אסידי אצולטאן. לאמא
יקטע ראצו בסאייף. הז עיניה בעל הנס ודמוע מן עינו
חאייף. צללא קדאם מול לעולם. רבי מאיר
ראה השוער ואמר אני מפחד מאדוני המלך שמא יערוף את ראשו, הרים עיניו בעל הנס ודמעות זורמות מעיניו התפלל לאדון עולם רבי מאיר
לסוף קאללו זרבני. רפד חזרא ודרב ביהא סי כלאב וזראו
וחאבו יאכלוני. אלהא דמאיר עניני הרבו בעד סמעו האד לכלאם. רבי מאיר
לוזאב קאללו אפהמני. האגדא תקול ישמי והאגדא תדכרני.
אלהא דמאיר עניני ראה עיטתך ישמעהא מול לעולם. רבי מאיר
מן די סאף לבואב כלאם משתאמנין. לכלאב מא נבחו, מא
הזו פיה לעינין. לאמאנא רדהא פלחין מסאת מעא
רבי מאיר עליה סאלאם. רבי מאיר
משראה השומר שדבריו אמת, הכלבים לא נבחו ולא הרימו עיניהם, אליו החזיר את המשכון כאשר הלכה עם
רבי מאיר עליו השלום רבי מאיר
טאל לייאם וטאל זמאן. נפדח לכלאם. ונשמע פידאר צלטאן.
זאבו לבואב מן דאך לוטאן. קאלו עאודלינא כלאם. רבי מאיר
לבסוף אמר לו נסני, קח אבן וזרוק על הכלב רצו ורצו לאכול אותו, אלהא דמאיר ענני ברחו
בשמעם מלים אלה רבי מאיר
עאוד לכואב כיף סאר. קאל האד יתעלק. ויקצם בלמיצאר.
בעד תעללק דבר שים תדכאר. אלהא דמאיד עניני יא מול לעולם, רבי מאיר
אמר לו הסבר לי בטוי זה, כך תאמר את שמי וכך תזכרני, אלהא דמאיר ענני, אדון עולם ישמע
את צעקתך רבי מאיר
רדו לצולטאן לוזאב, קאלולו אזי תסוף האד לעזאב, בעד
תעללק דכר לחיזאב. שרטאן טארו וסיף נכצאר. האדא
הווא תחקיק לכלאם. רבי מאיר
מסרו לשולטן, אמרו לו בוא ותראה את הפלא, בשעת התלייה
הזכיר משפט, החבלים עפו והחרב נשברה, זוהי האמת רבי מאיר
צלטאן טלע פיה לגדב ויתנהאד. קאל סחאר רצמו צורתו פי
באב לבלאד, בעד תחכמוה כונו שדאר. דאז רבי מאיר וראיהום נעדאם. רבי מאיר
עלה כעסו של המלך ונאנח, אמר למשרתים, ציירו תמונתו על שער העיר וכאשר תתפסו אותו תהיו גבורים, עבר ר׳ מאיר ועצתם הופרה רבי מאיר
אליהו פשביהת מרא תשבאה. חכם פרבי מאיר וקאללו
ידזע מעאה. מא יסופו נאס די חדאה. בעיניהום יסופו ומא ירדו לכלאם. רבי מאיר
אליהו בדמות אשה הופיע, החזיק בר׳ מאיר ואמר לו, חזור אתי,
אנשים לא יבחינו מה שלידו, עיניהן תראנה ולא יוכלו לדבר רבי מאיר
תמא מן סיאדנא קאלו קולא, רבי מאיר דאייז וסאף טעאם
דנבילה מד צבעו ודאק לאכור בלחילא. באס מא יערפוה
אומות העולם. רבי מאיר
כמה מרבותינו אמרו מאמר, ר׳ מאיר עבר וראה אוכל של נבלה,
הושיט אצבע זו וטעם באחרת בזריזות, כדי שלא יכירוהו אנשים רבי מאיר
פהאדיך שאעה מסא בזרבא. לבלאד בבל קרית ליאמה
ולכתאבא תחת דללו נדלל דאבה אנא וישראל די פלעאלם
מערוף ישמו פלמדון. סתם משנה הוא רבי מאיר האדון.
ברוריה בנת ר׳ חנניה בן תרדיון כולהום עליהום סאלאם.
בזכות התנא רבי מאיר יתנקם מן עדייאנא דאייר סאייר.
ויקרב ביאת הגואל. ואלינו פניו יאיר. זכות המאיר לעולם.
ע״ה אברהם אמסללם הי״ו
באותה שעה הלך בבהילו לבבל, קרית החכמים והסופרים, תחת צילו נחסה עכשיו, אני וכל עם ישראל, שמו ידוע במדינות, סתם משנה היא ר׳ מאיר האדון, ברוריה בת ר׳ חנניה בן תרדיון, על כולם השלום, בזכות התנא ר׳ מאיר יתנקם באויבנו שמסביב, ויקרב ביאת הגואל, ואלינו פניו יאיר, זכות המאיר לעולם — ע׳׳ה אברהם אמסללם הי״ו
Histoire des juifs de Safi-B. Kredya
PAGES DE L'HISTOIRE DES JUIFS DE SAFI
L'histoire des juifs de Safi (Maroc) est aussi ancienne que la ville elle-même. Malheureusement, peu d'écrits lui ont été consacrés. Brahim Krhdya, historien amoureux passionné pour sa ville, tente de relancer la recherche dans ce domaine. Il ne cesse de piocher dans les rares manuscrits disponibles et incite les chercheurs à suivre son exemple.
Ainsi, il s'est intéressé à toutes les composantes de la population de Safi à travers les âges, en essayant de mettre en valeur les personnalités qui ont joué un rôle prépondérant dans cette ville, en respectant la vérité historique, sans préjugé ni parti-pris.
Entre autres travaux, il a retracé le rôle joué dans l'histoire du Maroc par les sept saints juifs, les Oulad Ben Zmirro, à la fin du XVe et au début du XVIe siècle, lesquels ont fait prospérer l'économie régionale sous l'occupation portugaise et se sont imposés comme les médiateurs entre l'occupant et les chérifs saâdiens à Marrakech, d'une part, et les tribus environnantes, d'autre part.
Le sultan Mohammed IV fit ainsi honneur a son hote « en raison de la consideration » dont il jouissait dans son pays et ailleurs et parce que « son seul souci etait de faire le bien ». Et bien que le dahir elogieux n'ait ete qu'une recommandation de rappel, ne depassant nullement ce qui se faisait au Maroc, a travers les differentes dynasties et les siecles, « pour garantir la securite des juifs et conforme juridiquement, en tous points avec la loi de la Dhimma [le protectorat des non-musulmans] ». Et malgre que ce dahir « ne faisait que confirmer une realite existante sans intervention etrangere et sans pression exterieure », certains gouvernements europeens l'avaient salue comme un privilege et « une initiative courageuse » de la part du Sultan et un grand succes de Montefiore, qui pouvait essuyer les larmes de l'injustice et des mauvais traitements des juifs du Maroc
En regardant de pres le tumulte souleve a propos de ces racontars et pour mettre en evidence leur falsification visant a creer le trouble
1 .־ Les notabilites juives du Maroc recopierent le dit dahir,« en prirent de nombreuses copies qu'ils distribuerent a tous les juifs du Maroc lesquels les afficherent, a leur tour, sur les murs de leurs synagogues et de leurs magasins
2 ־ Montefiore envoya des copies du dahir du Sultan traduites aux grands journaux anglais pour en publier le texte et pour propager le bienfait par lui accompli. A son retour en Europe, il prit contact avec les rois d'Espagne, de France et d'Angleterre et les mit au courant de « son ceuvre magistrate », les priant d'intervenir pour le controle de !'application des clauses du dahir
3 – Le ministre plenipotentiaire anglais au Maroc, Drummond-Hay, adressa egalement a son gouvernement des copies du dahir, ainsi qu'aux pays qu'il y representait, dont l'Autriche, le Danemark et la Hollande
- – Les membres du Conseil General anglais accueillirent le dahir du sultan et l'etudierent. Ils exprimerent ensuite leur satisfaction et leur consideration pour son contenu et ils le remercierent pour « sa clemence et sa sollicitude pour les juifs de son pays
Les approbations ne se limiterent pas aux eloges pour le dahir et a une grande estime pour son auteur, le sultan Mohammed IV, mais les organisations juives europeennes – et celles des juifs marocains qui les suivirent – et les pays colonisateurs etrangers, y trouverent le moyen pour ebranler les bases des relations de tolérance, de coexistence et de cohabitation qui caractérisaient la vie commune des musulmans et des juifs marocains depuis les nombreux siècles passés. Ils prétendirent que le dahir donnait l'égalité des droits entre les non- musulmans protégés (« Ahl Eddhimma ») et la majorité des musulmans au Maroc, et de ce fait, « changeait la situation juridique des juifs marocains » et les dispensait des obligations de la loi de protectorat « Eddhimma ». Plus grave encore, certains juifs, aveuglés, s'imaginèrent « au-dessus du pouvoir du Sidtan et de ses gouverneurs
ברית מס 32- יהודי מרוקו בקנדה..ג'אק אוחיון זיכרונות מה"בלד"י אי-שם בהרי האטלס
עדות
ג'אק אוחיון
זיכרונות מה"בלד"י אי-שם בהרי האטלס
מסעי הארוך הראשון, בחודש אוקטובר 1959 כדי לדייק, הביא אותי אל מקום שכוח-אל, תהלה אשר בהרי האטלס, במחוז סוס. לא היה ולו רמז אחד כי עמדתי לחיות, בהיותי בן 17 בקושי, באווירה מוזרה וקדומה, אם כי מרתקת ומעשירה באותה מידה, בגין מאפייניה החברתיים והתרבותיים.
המסלול תהלה-תפראוט-תיזניט עתיד היה להפוך לנתיב ההימלטות שלי, אשר דרכו הצלחתי להשתחרר מעול הבדידות. בזכותו גם נחשף בפניי יופייה של הארץ. התרגלתי לנופה הציורי. מתזניט, חציתי תחילה איזור גדוש בחוות ובמשקים לגידול בהמות, עד ואדי עסקה. מאחוריהם התנשאו ההרים עתירי הגוונים, החל בוורוד, עבור בסגול וכלה בחום שחום. האוכלוסייה הייתה מורכבת מתשלחים (ברברים), החיים בכפרים אשר בתיהם בנויים מאדמת פיזה, ברברית, הווה אומר מאדמת חימר. הנשים נראו יותר בשדות ולאו דווקא בבתיהן. הן חרשו ועסוק במלאכות של גידולי השדה.
מעבר קרדוס, המתנשא לגובה של 1,100 מטר, חשף לעיניי חזיונות קסומים ומדהימים, והמבט יכול היה להגיע עד לעמק עמלם ואף עד תפראוט, על מטעי התמרים, השקדים ועצי הארגאן שבה. לימים, ובמשך כל הטיולים שלי, למדתי להעריך את טעמו של הקורנית ושל התרזה אשר בשבילי ההרים, בהם פסעתי בהתפעמות. מוגדור וחומותיה, הים וחופו לא היו עוד אלא זיכרונות רחוקים, אשר טבעו במצולות שהפרידו אותי באופן גיאוגרפי מעיר מולדתי.
מספר חודשים לאחר מכן, עמדתי מול הצורך להתמודד עם אתגר נוסף. אכן, אך בקושי הספקתי להתרגל לתפקידיי הרבים, נתבקשתי וגויסתי, להפתעתי הרבה, למשימה לא פחות מקודשת: הציונות והעלייה. בלב לבו של החורף התדפקו על דלתי בחצות הליל, ללא כל הודעה מוקדמת. מצאתי את עצמי עומד מול שני גברים אלמוניים, אשר הזדהו כשליחים ציוניים. הצטרפתי לתוכנית הפינוי המחתרתי שלהם של קהילות המחוז בדרכים סודיות אשר הובילו למקום העלייה לאנייה, אי-שם על החוף.
באותה תקופה, רעש האדמה אשר הרס כליל את עיר החוף אגדיר, בסוף חודש פברואר 1960, זעזע את כל הקהילות היהודיות שבמרוקו. בני משפחתי וגם אני נאלצנו להתמודד עם מותם הטראגי של קרובינו ובני עמי. היינו שרויים בעצב ובחרדה, בעוד אנו תרים אחר ניצולים בין ההריסות. הזיכרון שאני שומר מאותו מסע שהביא אותי לאגדיר למחרת האסון, כשאני מלווה בעמית מוסלמי, מטריד אותי עד עצם היום הזה, ולאחריו, המסע הממושך והמייגע על מנת לשוב לעיר מולדתי, בעודי מזועזע ושרוי באבל.
השיבה לעבודתי נעשתה דרך מרקש, ולאחר מכן בחציית ההרים הגבוהים של האוקיימדן והטיזי-נ-טסט בואכה תפראוט. חזרתי לעבודה, חרף החוויות הקשות שחוויתי במהלך כל אותם ימי מסע, בהיותי מודע לאחריות הרובצת עליי ולטיבה של שליחותי. עם השליחים הציוניים לא יצרתי מיד קשר, אלא רק לאחר העברתי לאינזגאן. שם נפגשתי שוב עם המורה לעברית שלי, יהודה מויאל(אשר הפך בינתיים לידידי), עמו עמלתי לפתיחתו מחדש של מרכז כי״ח, על מנת להבטיח את רציפות השיעורים בעקבות היעלמותו של ביה״ס באגדיר. באותה עת, העלייה לישראל נהייתה מותרת וחופשית.
תקופה המחתרת תמה. לא אוכל לסיים בלי להזכיר חוויה נוספת, מעניינת ומרגשת. במאי צרפתי בחר בכפר שלנו כדי לביים בו את הסרט התנכ״י "רות המואבייה", וגם הפעם פנו אליי. הנה כי כן, מצאתי את עצמי מעורב בפרויקט שראוי היה לנהלו היטב בתנאים של אז. למרות התנגדותם הראשונית של בני המקום ליטול בו חלק, הצלחנו, הרב ואנוכי, לשכנע אותם אודות היתרונות החומריים והחינוכיים הטמונים במפעל מעין זה. בזה האופן, השתתפו כנציבים בסרט הגברים וכמוהם הנשים, בעוד הוטל עליי לככב בתפקידים הראשיים על פי סוג הבגד שהולבשתי, כרות או כבועז באמצע שדות מרהיבים בגוון זהוב של חיטה ושל שעורה. הוכתרתי בתואר של עוזר במאי ותסריטן באותו סרט, אשר הופק עבור הטלוויזיה הצרפתית.
באותם ימים, גל אדיר של התלהבות שטף את כפרנו הקטן. המבצע הקולנועי יצר בקרב אחיי היהודים מעין פריקת עול. ידוע ידעתי כי אוכל ביום מן הימים לפגוש מחדש את תמונותיה של הרפתקת נעורים ולראות שוב את הפנים הרבות של הילידים, אותם הכרתי במהלך שהותי, אשר השרו בי רגעים בלתי נשכחים של אושר. אין לי ספק כי עלה בידי, באמצעות שיעוריי ופעולותיי, להקנות להם תחושה של גאווה ושל ביטחון עצמי, הכול בזכות אווירה של סולידריות, של חמלה ושל ידידות כנה.
עזבתי את תחלה בעודי מלא מרירות ובלב כבד, כשאני מבטיח לעצמי לשוב אליו לפני התרוקנותו בשל גל העלייה המסיבי שעמד להתרחש. למרבה הצער, לא הספקתי כיוון שהעזיבות הראשונות החלו במהרה.
מאז, אני משתייך למשפחה יהודית רחבה מעל ומעבר לאופק. אני שומר בהקפדה את הזיכרונות בלבי. הרי הכול אימצו אותי באהבה אין קץ. זכיתי להשתתף בשמחותיהם ובצערם של תושבי תהלה. המסורת והמורשת שלהם הטביעו בי חותם לעולמי עד.