מנהגי החתונה בארפוד-ד"ר מאיר נזרי – התקופה שבין האירוסין לנישואין.

מנהגי החתונה בקהילת ארפוד.

מאת ד"ר מאיר נזרי….

מתוך הספר מקדם ומים כרך ח

ד"ר מאיר נזרי מחברם של ספרים רבים אחרים כגון שירת הרמ"א, קהילות תאפילאלת, מביא בפנינו מנהגי החתונה בארפוד בצורה קולחת ומאירת עיניים….

3 – התקופה שבין האירוסין לנישואין.

התקופה שבין האירוסין לנישואין יש שנמשכה כמה שנים ויש שנמשכה כמה חודשים, ועל פי רוב נמשכה כשנה בממוצע. זהו פסק זמן של המתנה וצפייה לחופה. בתקופה זו משתדלים לחזק את הקשר בין שתי המשפחות המחותנות על ידי משלוח מתנות זו לזו בימי חג ומועד, כגון משלוח כעכים גדולים ומקושטים בפורים, עופות מבושלים בכרב יום הכיפורים, אגוזים בפסח ופרות בחג השבועות. לפעמים אף נערכו הזמנות הדדיות לסעודות בחגים. בכל התקופה הזו אין החתן והכלה מתראים..   

4 – חודש בכלולות.

כחצי שנה לאחר האירוסין באה משלחת קטנה מטעם החתן לבית הכלה כדי לקבוע מועד לחופה. במפגש זה ניתן האות לפתיחת אירועי הכלולות , שיימשכו כחודש ימים ובמרכזם ארבע שבתות של שמחה, שבת לבראזאת – שבת שושבינות – או שבת להריסה – שבת גריסין ושבת לתביר – שבת הגדול, שבת החתן. בין שבת לשבת מתקיימים אירועים נלווים. להלן תיאור שבתות הכלולות ושאר אירועים וחגיגות שביניהן.

שבת ראשונה – שבת אלפאל.

( הפועל הערבי פאאל מובנו " עשה משהו לסימן טוב בעתיד ", שם העצם פאל, הינו סימן טוב )

שבת ראשונה קרויה שבת " אלפאל " – שבת סימן טוב או שבת הבשורה -. עניינה עשיית סימן טוב או ביטוי לבשורה, שמעשה החופה יצליח. בשבת זו אחר הצהריים, כשעתיים לפנח מנחה, באות חברות הכלה ובנות משפחת החתן לבית הכלה, הן שמחות, רוקדות ומתופפות על השולחן בליווי יללות שמחה ושירה עממית

האד אלפאל בדינא / ויתמלו בח'יר עלינא

בסימן טוב זה התחלנו / וישלימו האל בחסד עלינו

האילאלי יה לאלי ביה / וחמדתו מן זאר עלייא

האילאלי יה לאלי ביה / ומשבחת אני מי שהוסיף לו ( הבורא ).

השירה נמשכת כמה שעות עד לסעודה שלישית. בתום השירה מתכבדות האורחות במיני תרגימה וקליו ובמשקה תה חם במיוחד לשבת, שהוטמן בתנור השכונתי.

טקס " טרו אזרע " – טעם לזריקת זרעינים לפני הכלה וחטים לפני החתן כסימן ךפריה ורביה -.

ביום חמישי לאחר השבת הבשורה ולפני שבת " לע'טא " נערך טקס  " טרוח אזרע " – הנחת זרעי חיטה. הכלה מתרחצת ומתלבשת ועונדת לצווארה תכשיט בצורת נחש, כסגולה לשמירה וכיוצא בזה, שהיה עובר בהשאלה, בדרך כלל, מכלה לכלה. בין הערביים לפני מנחה באה המיילדת, היו שתי מיילדות קבועות בקהילה, או אישה קרובה וטוחנת חופן זרעוני חיטה טחינה קלה בירחיים שבע פעמים.

זה, כנראה, מעשה סמלי לקיום הזיווג ולברכה של עשייה פרי זרע לעתיד בתקווה של " יראה זרעל יאריך ימים ". שבע טחינות גם הן, כנראה מספר סמלי לסימן טוב המכוון אולי כנגד שבע ברכות של החופה , שבעת ימי משתה, שבע פעמים, " כי טוב " שנאמרו בשבעת הפסוקים שבבראשית. ואולי אף כנגד שבע מלאכות שעושה אישה לבעלה, טוחנת, אופה, מבשלת, מכבסת, מיניקה את בנה, מצעת את המיטה ועושה בצמר.

בתום הטחינה זורים חלק מן החיטים על הדשא בנוכחות המיילדת לעתיד כסימן של פרייה ורבייה, ואחר כך שמים את שאר גריסי החיטה עם שקדים בתוך כברת ומסובבים על רגלי החתן והכלה כמה פעמים. לבסוף מניחים את החיטים והשקדים בתוך התיבה, אוטמים ומצפינים עד ליל הכלולות, שבו פותחים תיבה זו. ייתכן שיש בכך עשיית סימן טוב לבשורה זריזה של לידה בבחינת  " ןיוצא פרח ויציץ ויגמל שקדים ". בהמשך מתופפות הנשים , שמחות, אוכלות, מיני תרגימה וכן תמרים, שקדים וקליות ושותות תה. במעמד זה נוכח החתן לראשונה.