הרב-א.אסולין-הלכות חכמי מרוקו
ליל שלישי ד' ניסן המעוטר תשע"ה
לכל ידידי חברי התפוצה "תפארת מיכאל" די בכל אתר ואתר
אתה ה' תשמרם.
שלום וברכה
שבוע הבא אפית מצות שעל ידי קהילתו כמסורת השנים בס"ד,
נאפה ביום ראשון ט' ניסן.
ברחוב אבן
מתכוננים לפסח,
השנה נקיים את הפסח כהלכתו.
על פי מורשת רבני מרוקו וצפון אפריקה .
24 שאלות אקטאליות על פסח
כנסו עכשיו
[/u]orhadash.net/index.php/forum/19.html 8
שיעורים וידאו הכנס לפסח
map/category/ass.html-orhadash.net/index.php/site
חוברת תורת אמך לחג הפסח, ספירת העומר וחג שבועות
לקריאה וכן להורדה
orhadash.net/phocadownload/pesah.pdf
גילון תורת אמך
חגיגי בדרך קצרה לחג הפסח לקריאה והורדה למנהגי מרוקו וצפון אפריקה
.pdforhadash.net/phocadownload/pesach%201
בברכת התורה – הרב אברהם בלא"מ דוד אסולין
מו"ץ בעיר אלעד ומחבר תורת אמך ועוד
תפוח ההריון – יששכר בן עמי ז"ל
תפוח ההריון
סיפורי עם מפי יהודי מרוקו
יישכר בן עמי ז"ל
לעילוי נשמתו של איש רב פעלים…….
ספר זה מוקדש לזכרו של רבי יוסף לוגאסי 1908-1998
מייסד הוצאת יוסף לוגאסי
ומי שיהדות מרוקו חבה לו הרבה
אליהו הנביא ושלושת היהודים
אליהו הנביא ושלושת היהודים
קיים האל שמו ישתבח ובכל מקום כבודו נוכח, עד שהיו שלושה יהודים: האחד עשיר, השני למדן והשלישי פשוט וצנוע.
ברבות הימים, ירד העשיר מנכסיו ומשפחתו הגיעה עד לפת לחם. משלא יכול היה לראות בצער משפחתו, הלך לנוד בדרכים ולחפש את מזלו במקום אחר. הלך ימים רבים בדרכים לא דרכים וניזון ממים, ומעט שעורה שלקח עימו. כך הלך עד שבלו נעליו. גם הלמדן ומשפחתו הגיעו לרעב ופרנסה לא הייתה מצוייה בידו, כי כל עיסוקו היה במכירת ספרים. החליט גם הוא להתהלך בדרכים ומצבו היה כמו זה של העשיר.
היהודי הפשוט גם הוא נדד בדרכים, מחפש מיפלט מפני אשתו שהייתה מרשעת, קיללה וגידפה אותו ומיררה את חייו. רצה הגורל ונפגשו שלושתם על אם הדרך כשהם יחפים ורעבים. ישבו וכל אחד סיפר בתורו את צרותיו. משסיימו לספר את צרותיהם, הופיע לפניהם איש זקן עטור זקן ארוך וצחור, בירכם לשלום ואמר: ״שמעתי את צרותיכם ובאתי לעזור לכם". הוציא הזקן מכיסו מטבע זהב, נתנו לעשיר ואמר: ״שמור מכל משמר מטבע זה בכיסך ויצליחו עסקיך כמקודם, ואף יותר. לעולם לא תדע מחסור. אך תנאי אני מתנה איתך והוא: להקפיד לתת צדקה לעניים, ולעולם לא תשלח אדם הזקוק לעזרה בידיים ריקות״. הודה העשיר לזקן והלך לדרכו. לאחר מכן, הוציא הזקן ספר קדוש, נתנו ללמדן ואמר לו: ״שים ספר זה בארון הספרים הריק שלך, והוא יתמלא בספרים אותם תוכל למכור. לעולם לא תחסר דבר. אך תנאי אתנה עימך והוא: הקפד ללמוד תורה יום־יום״. הודה הלמדן לזקן והלך גם הוא לדרכו. ליהודי הפשוט, נתן הזקן טבעת יהלום יפה ואמר לו: ״ענוד טבעת זו על אצבעה של אשתך, ואז במקום לקלל ולהציק לך, היא תברך ותכבד אותך. כל זאת בתנאי אחד והוא: על כל ברכה החזר לה כפליים, ועל כל מחמאה החמא לה פעמיים״. נפרד האיש הפשוט והצנוע מהזקן, שהיה לא אחר מאשר אליהו הנביא הזכור לטוב, והלך אף הוא לדרכו. חלפו להם הימים והעשיר הצליח בעסקיו. הוא חזר להיות אמיד כמקודם. הלמדן התפרנס ממכירת ספרים ואף הרחיב את עסקיו. האיש הפשוט חי חיי אושר, שלום ושלווה עם אשתו. ברבות הימים, ככל שהעשיר הרחיב את עסקיו וצבר ממון רב, שכח את הבטחתו לזקן. עניים שפקדו את ביתו גורשו בבושת פנים ובידיים ריקות.
האיש הלמדן, ככל שכרסו שבעה, למד פחות ופחות עד שפסק ללמוד כלל, ואת הבטחתו לזקן לא מילא.
האיש הפשוט והצנוע שמר על הבטחתו. הוא גמל לאשתו תחת כל ברכה ברכתיים, ותחת כל מחמאה החמיא לה כפליים וכך חיו חיים מאושרים.
יום אחד, החליט אליהו הנביא לבקר אצל שלושת היהודים, על־מנת לבדוק אם הם עומדים בהתחייבותם. ראשית, התדפק על דלתו של העשיר, אך המשרתים והשומרים הילקוהו, בטענה שאין לאדונם זמן בשביל פשוטי העם והעניים. בסופו של דבר, נכנס אליהו הנביא לעשיר ואמר: ״האם נתתי לך את המטבע כדי שתבנה לך ארמון עם חיל משמר, עבדים ושפחות? מאחר שאתה לא עמדת בהבטחתך ולא ניצלת את אשר הקחש־ברוך־הוא נתן לך, החזר לי את המטבע". כאשר יצא אליהו הנביא מבית העשיר, הפכו העשיר ובני משפחתו לאביונים וכל העושר נעלם כלא היה מעולם. מבית העשיר הלך אליהו הנביא לבית הלמדן, שגם הוא לא עמד בהבטחתו ולקח ממנו את הספר הקדוש. לבסוף, הלך אליהו הנביא לביתו של היהודי הפשוט. שם שמע במו אוזניו איך הוא עומד בתנאי, וחיי משפחתו מאושרים למרות שלא היו עשירים ולמדנים. האשה שקודם גידפה, נוהגת הייתה עתה בכבוד ובהערכה בבעלה ובכל אורח שהתדפק על דלתה. לאחר שאליהו הנביא ראה במו עיניו את השינוי, נתן את המטבע והספר הקדוש לאיש הפשוט, ואמר ליהודי הפשוט ולאשתו: ״אם תמשיכו כך, לעולם לא יחסר לכם דבר, אך אם תלכו בדרכם של העשיר והלמדן, לא תרוו נחת״. לאחר מילים אלו נעלם אליהו הנביא.
מאז חיו האיש הפשוט ובני משפחתו באושר, בעושר ובלימוד התורה הקדושה.
העשיר והלמדן שירדו מנכסיהם שוב יצאו לנדוד, אך אליהו הנביא הפעם לא בא לעזרתם.
מכאן זרם סיפורנו בנהרות אדירים ואנו נותרנו בין אצילים.
Le mariage trad. chez les juifs marocains
LE MARIAGE TRADITIONNEL CHEZ LES JUIFS MAROCAINS – ISSACHAR BEN-AMI
לעילוי הנשמות הטהורות אסתר וגלאוסיה וייזר ז״ל
A Ntifa, mercredi, au coucher du soleil, la mariee est conduite a la source, ou elle est lavee, coiffee et habillee d'un tsamir neuf. On lui met du henne sur sa tete. On jette dans la source le peigne et une petite cuvette de 'ker. Le marie, monte sur une mule et accompagne de ses amis, retourne chez lui. Au seuil de la maison, cinq tamzwarat le battent avec une branche trempee dans du henne, en disant: '"ban, 'ban, 'la seh islan" (voile, voile, sur le cheik des islan). On envoie la mule pour chercher la mariee. Son petit frere ou un autre petit enfant monte avec elle. Tous les enfants de la ville, portant des bougies et des lanternes, la suivent. Au seuil de la maison, sa belle-mere l'acueille avec un oeuf, qu'elle brise au mur en y appliquant sa main, du lait et de l'eau, qu'elle goute. Son pere ou un proche parent la souleve et la depose sur la table. Apres la benediction, les maries entrent dans leur alcove, separes du public seulement par un rideau. Le mari decouvre le visage de sa femme et lui donne de l'argent. Apres l'acte sexuel, il lui remet encore une somme d'argent et du sucre.
A Amizmiz, mercredi soir, les islan emportent le marie au wad ou ruisseau et le lavent. "
A Amizmiz, les islan coiffent aussi le marie. Partout dans l'Atlas, quand les islan emmenent le jeune homme au ruisseau pour le laver, ils elevent une petite tente oil ils le coiffent. et souvent aussi, ils lui rasent les poils des aisselles ainsi que ceux du pubis, pratique qui est interdite par la religion juive. Je dois a la bien- veillance du Dr. W., Marseille, qui a observe cette coutume chez les Juifs turcs, de faire des recherches sur ce point. A ma grande surprise, le resultat de 1'enquete a montree que cette pratique est assez repanduc chez les Juifs du Sous et de l'Atlas, bien qu'elle est loin d'etre generale.
Ils vont ensuite chercher la jeune fille et 1’emnenent au mikve. Cinq tamzwarat s'occupent d'elle. Elles jettent dans le bassin, en offrande aux genies, des petites cuvettes contenant du 'kar, un miroir et un peigne. Chacune lui fait l'azellum, pendant qu'on chante:
"Une telle a fait l'azellum,
Quel bonheur pour elle! "
La mariee est habillee d'un drap soutenu par des hlalat ou chaines et des foulards. Quand elle sort du mikve, sa mere, qui l'attendait dehors, sert a l'assistance de la mahia et des fruits secs. Les islan la soulevent et la portent en chantant jusqu'au lieu ou sera celebree la ceremonie nuptiale. A l'heure de la ceremonie, le couple est couvert d'un sisit ou chale. La mariee sort seulement la main pour recevoir la piece que son mari lui tend apres la benediction. Elle joindra plus tard cette piece a un bijou appele tiskirit. Les islan apportent le manger du couple dans leur chambre et mangent avec eux. Ce sont eux aussi qui se chargent de l'education sexuelle du marie, alors qu'une tamzwara conseillera la jeune fille.
A Imintanout, mercredi soir, la mariee est emmenee au mikve. Pendant que les femmes la peignent, elle s'observe dans un miroir et le jette ensuite, pour ne jamais divorcer. En sortant du bain, une vieille femme, generalement l'accoucheuse du village, marche a ses cotes, tout en soutenant sur sa tete un bouquet de menthe ou de fleurs. Durant toute la ceremonie nuptiale, celebree chez la mariee, ainsi qu'au long de la route qui la conduira chez le marie, la vieille femme continuera a tenir le bouquet au dessus de la tete de la jeune fille. C'est seulement en arrivant chez le marie que les islan prendront le bouquet et feront une grama a la vieille. Au seuil de la maison, la mariee trempe sa main dans du lait, afin qu'elle ne manque de rien dans le menage
A Ait-Hkim, les maries sont conduits au wad mercredi. Au retour, chargee sur le dos d'une tamzwara, la fiancee est menee chez le marie. A 1'entree, elle est acueillie par sa belle-mere avec du lait et du henne. Elle asperge le seuil avec le henne et trempe son pied dans le lait. Apres que le rabbin benit le vin, la mariee laisse tomber le verre. S'il se brise, les gens crient: '"ba albas, mbark mos'ud" (il a pris le mal, heureuse destinee). Au moment de la benediction, le marie ecrase le pied de la jeune fille
- Dans I'Anti-Atlas. A Tamezera, mercredi est le "jour du jeune". La fiancee est accompagnee au ruisseau par des tamzwarat, et' le fiance, coiffe d'une sasiya rouge et chevauchant une mule, par les islan. Au retour, a 1'entree de la maison, une tamzwara montre a la jeune fille un bol plein de lait, qu'elle doit seulement regarder. La ceremonie des sept benedictions a lieu ici non dans la maison, mais dans la cour, a ciel ouvert, comme chez les Juifs d'Europe Centrale et Orientale. Le rabbin brise le verre entre les maries, afin, dit-on, d'annuler toute magie faite contre eux et de les rendre moins timides. Une tamzwara fait manger aux maries dans leur chambre de la cervelle et du poulet farci: elle met cinq bouchees dans la bouche de la jeune fille, ainsi que dans celle du marie, et reste pres d'eux jusqu'a qu'ils tefminent leur repas. C'est la meme tamzwara qui les assiste jusqu'a 1'accomplissement de Facte sexuel
- Coutume identique cgez les tribus berberes des Igliwa
Vallee du Dades. A Skoura, mercredi matin, on celebre Yabraz. La ou cette ceremonie se deroule doit avoir lieu le mariage. Apres le bain rituel au ruisseau, la mariee est habillee et coiffee. Une tamzwara met sur sa tete un qdndll, du sel et une nbala, et ainsi elle est conduite chez le marie. Au seuil de la maison, les invites lui lancent des amandes, des noix et des dattes et l'aspergent de lait
Valle du Draa : A Mhamid, le vizir, portant le marie sur ses epaules, se rend accompagné du rabbin et d'autres invités au ruisseau, où il lave le jeune homme. La fiancée est ensuite emmenée par les tamzwaràt. Quand elle est prête, son père ou quelqu'un de sa famille la soulève et la transporte chez le marié. Si ce dernier habite en dehors du village un grand convoi se forme. Les femmes chantent et les hommes tirent des coups de fusil; on boit et on mange en route. Tous les habitants des villages qu'on traverse, Juifs et Musulmans, sortent à leur rencontre. Quand la jeune fille arrive chez le marié, la maison doit être complètement vide. Elle entre seule, avec une grenade en main, qu'elle projette contre le mur. La mariée ne goûtera à rien chez le marié jusqu'au lendemain matin. Avant de quitter sa maison, elle aura déjà pris un repas
חכמי המערב בירושלים-ש.דיין-בנותיו של הרב צוף דב״ש
בנותיו של הרב צוף דב״ש
ה) בתו רבקה, נישאה לר׳ מסעוד די אבילא(בן סעדה ומשה די אבילה). [נין ונכד להגאון המפורסם, נר המערב, רבי אליעזר די אבילה זצוק״ל, ראה הערה 8].
הם ילדו שני בנים ושתי בנות. כולם עסקו בצרכי ציבור באמונה ודאגו לצרכי עניים, יתומים ואלמנות. ושמם הטוב הלך לפניהם בהיותם בעלי חסד ומחזיקי מוסדות התורה. בנם מאיר, נולד בשנת תרל׳׳ח (1878) בירושלים. נשא לאשה את אסתר לבית מרקדיס מיוון. אח״כ נסע למצרים והתאכסן בבית דודו הגר״א בן שמעון, אשר דאג לו למשרה כמחנך בבי״ס וחזן בביכנ״ס. לאחר שהות של ארבעים שנה, אחרי פטירת אשתו, חזר לארץ עם בניו, ונפטר בתל אביב, כ״ב תשרי תשי״ח (17.10.57) נקבר בבית העלמין קרית שאול, צאצאיו: סוזי, ז׳אן, פורטונה, ואשר מסעוד.
הבן השני יצחק, נולד בר״ח כסליו תרמ׳יט(5.11.1888) היה ידוע לאיש חיל ורב פעלים. שימש בהרבה תפקידים חשובים בחינוך ובכלכלה. במשך שנים רבות היה גזבר בעדה המערבית בירושלים וניהל בכישרון רב את רכושה. הוא התפרסם לשייט ולתהלה, ובני ירושלים הוקירוהו וכיבדוהו בשל יחסו האדיב והלבבי עם כל הבאים במשא עמו. צאצאיו: אשר מסעוד, אוריאל חי, אהרון. בתם רחל עטיה (אשת דוד) היתה אשה ידועה בפעילותיה הרבות. היא היתה הרוח החיה באגודות שונות בתל אביב־יפו. כל ימיה הקדישה בעשיית צדקות וחסד, ולא אחת משכנה את תכשיטיה בכדי לעזור ולסייע לנצרכים. היא כיתתה את רגליה יום יום במוסדות העזרה הסוציאלית, כדי לשמש לפה לאומללים. טיפלה במסירות וללא ליאות בסידור יתומים וזקנים במוסדות. ובסידור קורת גג למחוסרי דיור. ועוד כהנה רבות ונצורות עשתה כל ימיה למען הציבור בכללותו. וכל מעשיה לשם שמים שלא על מנת לקבל פרס, צאצאיה: עליזה, רבקה עמיאל, דניאל.
הערות
העיר רבאט שבמארוקו, עיר המלוכה ובירת הארץ. נוסדה במאה הי״ב על ידי האלמוהאדיס מול העיר סאלי. לרבאט עצמה הגיעו היהודים הגולים מספרד בשנת 1492 והפכה להיות לאחד הנמלים החשובים להורדת הגולים ליבשה. רוב הקהילה היהודית בעיר זו, היתה מורכבת בעיקרה מסוחרים אמידים בעלי רמה תרבותית ונוסח חיים מעודן. ליהודי רבאט היו קשרים הדוקים רוחניים תרבותיים ומשפחתיים עם היהודים שבקהילות האמבורג אמשטרדאס ולונדון, דבר אופייני גם לקהילות היהודיות שבנמליה האחרים, כגון: טיטואן, סאפי, אגאדיר ומוגאדור. היהודים ברבאט שמרו על אורח חיים דתי כביתר ערי מרוקו. ואף היתה תקופה שרבאט וסאלי הסמוכה לה ערכו כעין תחרות סמויה למי משפט הבכורה במלומדים וחכמים. קהילת רבאט העמידה מתוכה במשך התקופות השונות, גדולי תורה ויראה, אשר רישומם ניכר בפסיקה ההילכתית, בשירה, בפירושי התלמוד והקבלה. מתוכם אפשר להזכיר את הגאון המפורסם רבי אליעזר די אבילה שכונה ע״י גדולי מארוקו רבי אליעזר הגדול ובשם האמוראי רב אד״א (אביו רבי שמואל זצ״ל נשא לאשה את בת רבי משה בן עטר מסאלי(אחותו של אור החיים הקדוש), ולמד לפני אבי חותנו רבי חיים בן עטר הזקן. הוא חיבר ספר ״אזן שמואל״, ״מעיל שמואל״, ״כתר תורה״). רבי אליעזר הנז׳ נתבש׳׳מ בהיותו בן מ״ז שנים בשב״ק ג׳ אדר א׳ שנת תקכ״א. חיבר ״מגן גיבורים״ ב׳ חלקים על מסכתות הש״ס (ליוורנו תקמ״א־מה) ״מלחמת מצוה״, ״חסד ואמת״, שו״ת ״באר מים חיים״ (שם תקס״ו) ״מעין גנים״ על טוש״ע(שם). שו״ת רב אד״א וביאורי תנ״ך ועוד. ובדורות האחרונים יש לציין את הגאון הגדול רבי יוסף אלמאליח ב״ר עיוש זצ״ל, בעל המחבר שו״ת ״תוקפו של יוסף״. רבי יקותיאל בירדוגו, רבי רפאל עטייה, ועוד רבנים ידועים ומפורסמים, שמקצתם נזכרו בגוף הספר.
בשנת 1912 כבשה צרפת את מארוקו, ובחרה ברבאט למשכן מרכז השלטון הצרפתי, ובה היו מרוכזים המוסדות הרשמיים העליונים של יהדות מארוקו, בה הוקם בית הדין הגבוה, והמזכירות המרכזית של מועצת הקהילות היהודיות.
כמידי שנה גם השנה נאפה מצות חבורת ק"ק
ליל שלישי ד' ניסן תשע"ה
לכל ידידי ורעי החיים והשלום
הנידון: כמידי שנה גם השנה נאפה מצות חבורת ק"ק
"תפארת מיכאל" והשנה בס"ד מסורת של השנה רביעית.
הכל כמסורת בית אבותינו הן במצות העבות, והן בג' נקבים
הראשונה כנגד אברהם, השני יצחק, והשלישי יעקב, וכך מניחים
כסדר על שולחן לילי הסדר, כידוע הנהגות המיוחדות בק"ק כמו
שאין מדברים בפלאפונים והשנה נחזיר עטרה ליושנה בזמן
האפיה נשים מסכה על הפה, שלא יצא ניתוזות של רוק על
הבצק.
האפיה תתקיים ברחוב אבן גבירול באולם בית המדרש תפלה
למשה )שם אפינו בשנתיים הראשונות(.
ביום ראשון ט' ניסן, בשעה 19:45 .
על הבאים לגזוז את הציפורנים מראש.
הכל בפיקוחי האישי, מומלץ לחברים שהיו לרענן את הלכות כמו
כן אשמח לשלוח לכל דורש את השיעור או החוברת תורת אמך
– אפית מצות כמו כן השיעור על אפית מצות נמצא באתרנו אור
חדש או בכל עמדה ברחבי הארץ או בטלפון של "קול הלשון.
כל אחד המעונין צריך להירשם מראש, ולהודיע על
השתתפותו. המחיר לקילו 50 ₪
ונזכה במהרה לאכול מן הזבחים והפסחים.
בברכת התורה – הרב אברהם אסולין מו"ץ בעיר אלעד ומחבר תורת אמך ועוד