מורשת יהדות מרוקו

הקהלה והשדרי"ם – רבי דוד עובדיה זצוק"ל

קהלת צפרו

רבי יעקב קאפילוטו

ב"ה

י"ד למ"ט מונים שנת ראה בטוב ירושלים

יאודה לקדשו נזר אלדיו על ראשו. כל העם עונים אחריו מקודש מה מתוק מדבש. רבה דעמיה ומדבתא דאומתיה הייה מעלת הרב המובהק, ונוגה לו ברק כמוה״ר נר״ו יאיר עד כי יבא שלה כיר״א.

לקול האות הראשון דורש טוב ודובר ש'. שלמא מלך מלכא שבחי שלמי׳ וצילא נם היא יאריך ימים על ממלכתו. מושבע ועומד בכל מידי דמיטב. והלל והשמחה במעונו. נס״ו כיר״א. ובא האות בקצר אמץ אקצור ואומרים לו קצור כי בעת ובעונה הזאת. אני רוכב ומנהיג למתא מכנס יע״א. ה׳ יגיעני לחטו״ל בסכת עשויה. כי הן בעון יסור יסרני יה. וכמעט הייתי מוטל על ערש בכאב השניים. הפלא ופלא. מליל אסרו חג עד היום. ושלי״ת יומא בי האידנא הרחיב ה: והיתה הרוחה. ולמאי דביני ביני כפי הנראה. כמה וכמה יחידי סגולה ממח״ק. נדדו הלכו איש איש ממלאכתו וכל אחד לדרכו פנה. זאת שנית אשר ראתה עני בדב״ק כתוב לאמר כי אין הזמן מוכשר אצלם מסבת חלוקת הגיזויא. מכל אילין דהוו הדרי בי ובן אדם ויתנחם. יה״ר שיהיה לטובה. ואיך שיהיה על שבעתה באתי. ע״ע קופת ויברך דוד הן יריע ליהוי לך מלכא שיען נמצינו שנינו יחד פה עוב״י פאס יע״א. אני עני ומע' השד״ר מעיה״ק צפת ת״ו וזה יכול וזה יכול. גזים ועביד לעלות וליראות בחזו דאתאי. ולזכות בקופה הנד היינו טעמא שנתפשרנו בת״ב שהקופה הנד תהיה נחלקת לשתיים חלק כחלק. החצי לעה״ק ירוש׳ ת״ו, והחצי האחר לעה״ק צפת ת״ו. בין אם נלך שנינו יחד בין אם יקדים אחד ממנו יהיה מי שיהיה. אי לזאת אחלה פ״ק בע״ה בהגיע ה ש דייר הנד. למח״ק לעשות נדבתו לא יתן בידו. כ״א מחצית הקופה. אם מעט ואם הרבה. והיה הנשאר חלק עה״ק ירוש׳ ת״ו יהא מונח בידו. ואיני אלא כמזכיר חזי דעליו דמר קא סמיכנא. לעשות משפט כתוב, ועם האדון הסייר ושכמ״ה. הנה לשי לב״ב מניה דמיר ידידנו הרב הכולל ר׳ עמרם נר״ו, וב״ב לידידנו מע' הרב הכולל ר׳ עמור בוטבול נר״ו, הנני נוטה אליהם כנה״ר ש׳ ושלומיה דמר יסנא לעילא מן כל ברכתא עד תאות נפשו הרמת״ה, וכחפץ נא״ה דורש שו״ט והוא נאם הצעיר

יעקב קאפילוטו

רשימה מחד״ת ששמעו מהשד׳ר הג״ל

שמעתי משדר׳ כמהר׳ יעקב קאפילוטו מ״ש במדרש שאלו לנחש מהיכן אתה מטיל את הארס, אמר להם מבין השניים. והכוונה הוא בהקדם מ״ש חז״ל אין הערוד – הפרא, חמור בר המצוי באסיה המרכזית –  ממית כי אם החטא. וידוע מ״ש חז״ל ג״כ הוא נחש הוא ש׳טן הוא יצה״ר. והכונה הוא כשתסיר שין מן נחש נשאר ח׳ וכשתסיר ש׳ן מן שטן נשאר טי. הוא חטא.

ושמעתי ג״כ משדר׳ הנז׳ מש׳ חז״ל שלשה קליפות הם משחית אף וחימר. וכנגדם אנו אומרים והוא רחום וכוי ואמרו בעלי האמת שראש הקליפות מכניעים אותם האנשים הצדיקים וסוף הקליפות מכניעים אותם הנשים הצדקניות. ומצינו כשיצאו ישראל ממצרים הכניעו ראשי הקליפות משה ואהרן וחור. וסוף הקליפות הכניעה אותם מרים הנביאה. והכונה שר״ת משיחית א׳ף חי׳מה הם משה אהרן חור וזה שאמר הכתוב ומשה ואהרן וחור עלו ראש הגבעה. וסוף תיבות משחית אף חימר. הם בתוף, וזה רמז הכתוב ותקח מרים את התוף בידה רמז שהכניעה סוף הקליפות. אם כן נשאר משי׳ח ורמזו ז״ל כשיהיו נכנעים ראשי הקליפות וסוף הקליפות יבוא משיח ע״ה שיגלה במהרה בימינו.

ושמעתי גם כן משמו חידוש ע״פ ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי. והוא בהקדים מ״ש ז״ל מהיכן זכו ישראל לברכת כהנים חד אמר מאברהם אבינו, וחד אמר ממתן תורה. מ״ד מאברהם כתיב כה תברכו, וכתיב באברהם כה יהיה זרעך, ומ״ד ממתן תורה כתיב הכא כה תברכו, וכתיב התם כה תאמר אל בית ישראל. ומחלוקתם תלויה בדבר אחר. והוא מ״ד מאברהם. ס״ל ישראל יצאו מכלל בני נח מימי אברהם, ומ״ד ממתן תורה סבירא ליה לא יצאו עד זמן מתן תורה. וקיימא לן נכרי שהכה את ישראל חייב מיתה אם כן זהו כוונת הפסוק ויפן כה וכה אם כמאן דאמר מימי אברהם, ואם כמאן דאמר מימי מתן תורה. הכוונה משה רבינו נפל לו ספק אם הלכה כמ״ד מימי אברהם ואם כמ״ד ממתן תורה, ופשט אותה ממה שהשלים הפסוק וירא כי אין איש. הכוונה שחכמים דרשו בפסוק כה תאמר אל בית אלו הנשים אם הלכה, ההלכה כמ״ד מאברהם יצאו לפיכך ויך את המצרי.

קא

פ׳ הנז׳. שני תרפ״ט לפ״ק.

ידידי החכם היקר, נותן טעם כעיקר, כהה״ר יעקב איפרגאן ישצ״ו.

מאד צר לי עליך, כי סימא היתד. באהליך, סבתא בביתא, לשרת ולצוותא, אמך היקרה, אשה יראת ה׳ טהורה, ועתה ציר מות עליה דאה, ויקח את לאה.

 האל ירחם נשמתה,

 וישים כבוד מנוחתה,

 ועולם שכלו טוב אותה ינחל,

עם שרה ורבקה ולאה ורחל,

 ועליכם תשא תפלה,

 לפני נורא עלילה,

 להצילכם מכל תלאה,

וישמע אלהים אל לאה.

 בעל הנחמות ינחמכם, ויגן עליכם, ולא תוסיפו עוד לדאבה, גם עד זקנה ושיבה, אמן, אנכי מנחמכם.

אחיכם היו״ם ס״ט

קב

פ׳ שמות.

ידידי החה״ש כמה״ר שלום הלוי ישצ״ו. שלום. שלום. קח נא ידידי עתה דברי ימי ביהכ״ג האחרונה, היא במבוי אלעטארי״ן, לשמאל הנכנס למבוי, היא כמין גם, פתחה במזרחה, ההיכל במערבה, החיבה באמצע, פני הש״צ לצפון, יש במזרחה עלית קיר קטנה, יש בה כוסות וספסלים וכר כחברותיה, היא נקראת ע״ש ר׳ אברהם בירדוגו ז״ל, ואיני יודע מי הוא, אם בנו של הרה״ג כמוהר״ר רפאל זיע״א, או הראשון אבי זזמשפחה, אביו של הרה״ק המשבי״ר זיע״א, כמ״ש בהקדמת ספרו ראש משבי״ר, ע״ש, או אחר, ושוב נקראת ע״ש החה״ש כמה״ד ימין ן׳ זאזון ז״ל, כאשר שמעתי מפי הזקנים, ועתה יש קורים אותה ע״ש הגביר הנכבד, כהה״ר יעקב אוחנא ז״ל, ויש הרבה קורין אותה ע״ש החכם כמוהר״ר יוסף אלקובי ישצ״ו (הוא תלמידו של אבא מארי זיע״א) כי הוא ש״צ ומרביץ בה תורה, היא עתה של בני כהרי״ע אוחנא הגז׳. שמשו בה ש״צ הרבה ממשפחות שונות כאשר שמעתי, והם: ר׳ ימין ן׳ זאזון ז״ל, ר׳ מסעוד בנו ז״ל, ר׳ שמואל בנו ישצ״ו, ר׳ יעקב אדהאן ז״ל, ר׳ חיים בנו ישצ״ו, ר׳ מרדכי אחיו הי״ו, ר׳ מרדכי אדהאן ישצ״ו בכמהרי״ו ז״ל, ר׳ דוד אבן צור ז״ל בכמוהר״ר רפאל זלה״ה, ר׳ דוד אלקובי זלה״ה, ר׳ יוסף בנו הנז׳, ר׳ יהושע בנו ישצ״ו, כן סדרם לי זקן אחד. כחמשים נפש מתפללים בה, אומרים כי שמשה גם ישיבה לת״ת בזמן הקודם, ועתה היא מקום תורה לכמוהרי״ו אלקובי הנ״ל ישצ״ו, ולתלמידיו ביום ובלילה, ובשבתות דורש שם ברבים מדרש רבה ע״ס הפרשיות, ובכל חדש אלול עד עיוה״כ, הוא קם ומקים אחדים בכל לילה באשמורת, לומר שם סליחות ותחנונים, זהו מה שהשיגה ידי להודיע לכבודו על תשעה עשר בתי כנסיות שבעיר, ואם צריך עוד לאיזה הודעות, יודיעני, ואמלא רצונו בעה׳יו, כאשר תשיג ידי, ושלום.

אני היו״ם ס״ט

קג

פ׳ פא. ש׳ תרפ״ט לפ״ק.

ידידי החה״ש, כהה״ר יעיס מלכא ישצ״ו. שלום, שלום.

קבלתי מכתבך, וגדל צערך על מצבך, כי גמרת להרב מה שהיה צריך לו להעתיק, ואין לך עוד מה לעבוד, ומוכרח לנסוע לעיר רבא״ט אצל דודך, לראות במה להתפרנס, וכוי, וכו', ידידי אל תתיאש מן הרחמים, הרבה פתחים למקום, וממקום אחר ישלח שלומך. ראיתי את שמחתך על מכתבי הקודם, ודבריך כי נעמו, חודה רבה ידידי. עוד ראיתי את גליון החדושים שהעתקת לי, ואמרת. כי הם האחרונים, לא תוכל עוד להעתיק, כי נגמר העסק ונלקח הספר ממך, אין דבר ידידי, התורה ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים, בכל עתות הפנאי תוכל לכתוב לי, כי סופר מהיר אתה בפ״י, וה׳ יהיה בעזרך, וימלא לטוב משאלותיך, אמן. ומה שנר׳ לע״ד על אותם החדושים, לא אוכל להודיעך עתה, כי לא התבוננתי בהם היטב מקוצר הפנאי, ובמכתב אחר אודיעך בעה״ו, ושלום.

אני היו״ם ס״ט

אוצר המכתבים חלק ב'

תשעח

ניסן. לעוב״י פאס יע״א.

אחי נועם, רב שלם ומוכלל וכו׳ וכו', כקש״ת כמוהר״ר אי״ש צדיק הצרפתי, יחיה חיים ארוכים, מלאים כל טוב סלה, אמן. שלום רב, וישע יקרב, לכבודו, ולכל הסובבים הודו, העי״א.

מכתבו היקר לי מכל, הגיעני שלשם, בו בקש כבודו להודיעו אם אמת הדבר אשר שמע, כי מדי שנה בשנה בא מצרפת לפה, אורז כשר לפסח ע״פ תעודת הרבנים, ואם כן הוא, אשלח לכבודו ליטרא או שתים. דע אחי, כי שמועה זו, בשקר יסודה, ולא נעלם מכת״ר שכל מין אורז, הוא היתר גמור, ולית דחש לדברי ר׳ יוחנן בן נורי בהא, שאמר, אורז מין דגן הוא, וחייבין על חמוצו כרת, כמ״ש בפסחים דף ל״ה ע״א, ובדף קי״ד ע״ב, מאי ב׳ תבשילין, א״ר הונא סילקא וארוזא, רבא הוה מהדר אסילקא וארוזא, וכר וכו׳, ע״ש. וכן איפסקא הלכתא, כמ״ש בריש סי׳ תנ״ג, ע״ש. וטעם האשכנזים הנמנעים ממנו, מפני שעושי׳ ממנו מעשה קדרה, ואתו לאחלופי למיעבד מעשה קדרה מה׳ מיני דגן, ולכן גזרו הא אטו הא, ועוד מפני שלפעמים נמצאים בו גרעיני דגן, לכן חששו שמא לא ידקדקו לבררם ממנו, וכן הוא טעמם בקטניות, כמ״ש בשו״ג שם בסי׳ תנ״ג, ע״ש. ובערי המערב לא חששו לכל זה, שהרי הם אוכלים כל מין קטנית דשייך ביהו ג״כ הני טעמי, ואך נמנעים מהאורז, שאומרים שמסירים קליפתו ברחיים שטוחנים בהם חטים, ומתערב עם האורז קמח הנשאר ברחיים, וטעם זה היה להם מחסרון ידיעה, כי אכן נודע הדבר ידיעה נאמנה, שיש מכונות מיוחדות להסרת קליפת האורז, וגם פד. היו נמנעים ממנו מטעמא אחרינא, שמא בא בספינה עם שקים של קמח, ונתערב בו מאבק הקמח הנכנס מנקבי הארג, והבקיאים שוחקים על טעם זה, כי אין שום ספינה שמערבת סחורה עם סחורה, רק כל מין לבדו דר במקום מיוחד, ומה גם, שעתה, אין בא מערי אירופא שום מין קמח, כי כל עיר יש בה מכונות הטוחנים ומספקים קמח לכל בני העיר די והוחר, ומעתה בטלי ליהו כל הטעמים, והרוצה להחמיר, יחמיר לעצמו, ושמעתי שבערי תונ״ס, וקוצמטינ״א, ובערי אלג׳יר וסביבותיה אוכלים אותו בפסח, ואך פה תלמסאן אין מצויה אכילתו אף בשאר ימות השנה, ואף דייסא אין עושין ממנו בשבת כמו שעושים בני המערב, רק פה עושים הטמנה מאפונין, או משעועית, שקורין בערבי לוביי״א, זהו מה שיש להודיע לכבודו עתה בזה, מקוצר הפנאי, בי בפרק ערבי פסחים אגן עומדים, ושלום.

אני היו״ם ס״ט