ארזי הלבנון-אנציקלופדיה לחכמי הספרדים
מבוא מאנציקלופדית " ארזי הלבנון "
נקבצו ונערכו בסיעתא דשמיא לפי שמות בסדר א-ב על ידי
שמעון ואנונו
ז. ספרד
ספרד היא ארץ ומדינה השוכנת בחצי האי האיברי, בדרום מערב אירופה. ממזרחה – הים התיכון, וממערבה – האוקיאנוס האטלנטי.
מיוחדת היא יהדות ספרד לתולדותיה באופיה ובעוצמתה. ראשית, יהדות ספרד הורישה לעם היהודי יצירה תורנית רחבת היקף בתחומים רבים (פרשנות התורה והתלמוד, הלכה, קבלה, שירה ופיוט, דקדוק, מוסר, פילוסופיה ועוד), המשמשת יסוד לכל התפתחות הספרות התורנית בשאר תפוצות ישראל. שנית, בספרד התקיימה אוטונומיה יהודית רחבה ומיוחדת, עד כדי קיומם של בתי דין שיכלו לא רק לשפוט כי אם גם להעניש.
לעובדה זו סיבות רבות: חברתיות, מדיניות, דתיות ותרבותיות, אולם אנו נציין רק שכך רצתה ההשגחה העליונה, שספרד תהיה כור ההיתוך ליסודות הדת והספרות התורנית לעם ישראל.
יהדות ספרד הגיעה לשיאה במאות הי״א והי״ב. במאה הי״ג עלה והתחזק בה המעמד הרבני ואילו הפילוסופי נעשה שנוי במחלוקת. באותה מאה התגלה ספר הזוהר, ותחומי הקבלה החלו להתפשט. במאה הי״ד חלה ירידה במעמדם של היהודים בספרד, עם התגברות רדיפות הדת הנוצרית (במאה זו מפורסמים הם הוויכוחים בין הרבנים לנוצרים). במאה הט״ו, ובעצם משנת קנ״א (1391) ועד לשנת רנ״ב (1492), רדפו את יהדות ספרד גזירות ועלילות, עד לגירוש הגדול של כל היהודים – הוא ׳גירוש ספרד׳. מובן שבמאת השנים האחרונות הצטמצמה היצירה הרוחנית ביחס למאות הקודמות. האינקויזיציה הפילה חללים רבים והביאה למעמדי קידוש ה׳ ברבים – מחד, ומאידך למציאות חדשה – חיי האנוסים, שהקפידו במצוות מסוימות תוך מסירות נפש.
יהודי ספרד שגורשו התפצלו בגלותם לפורטוגל, לצפון אפריקה, ומשם לארצות שתחת שלטון האימפריה העותומאנית.
ישובם של היהודים בספרד החל עוד בטרם נחרב הבית השני, תחת השלטון הרומאי. במשך מאות שנים לאחר מכן, נגזרו על היהודים היושבים בספרד גזירות והגבלות דתיות וכלכליות.
פרטים מעטים ידועים לנו על תולדות יהודי ספרד בעת הכיבוש המוסלמי במאה השביעית, על כל פנים מאז היתה ספרד נשלטת בידי שתי הדתות: החלק הדרומי בידי המוסלמים, והחלק הצפוני בידי הנוצרים. האישיות היהודית המרכזית במאה העשירית הוא רבי חסדאי אבן שפרוט, שכיהן בתפקידים כלכליים ומדיניים בחצרות השלטון בקורדובה. רבי חסדאי פעל כראש לעדה היהודית וכגורם מאיץ להתפתחות היצירה הרוחנית.
במאה הי״א כיהנו יהודים רבים בתפקידים חשובים, הן בחצרות השלטון המוסלמי והן במרכזי השלטון הנוצרי. בסרגוסה היתה קהילה יהודית גדולה ובה חכמים רבים וחשובים, נציין את: רבי משה אבן ג׳יקטיליה, יהודה אבן חיוג,יונה אבן-ג׳נאח, רבינו בחיי אבן פקודה, רבי שלמה אבן גבירול ועוד.
מנהיגם של היהודים במאה הי״א היה רבי שמואל הנגיד. לאחריו פעלו החכמים: רבי משה אבן-עזרא, הרבנים ברוך ויצחק אלבליה, ורבי יצחק אלפאסי (הרי״ף), שהגיע לספרד מצפון אפריקה.
פלישת שבטי המוראביטון המוסלמים לספרד, גרמה לחורבנה של יהדות ספרד הדרומית, תחת שלטון המוסלמים.
במאה זו נולדו בטודלה המשורר והוגה הדעות רבי יהודה הלוי, ופרשן המקרא רבי אברהם אבן עזרא. משם יצא גם התייר הגדול רבי בנימין מטודלה.
פלישת המווחדון, באמצע המאה הי״ב, גרמה לחורבן גדול ליהדות ספרד, ורבים ברחו מספרד לצפון אפריקה. משפחת מיימון, האבא ובניו (הרמב״ם), הגיעו לפאס שבמרוקו, יחד עם משפחות רבות. במאה הי״ג התפתח למאד לימוד ההלכה, והתפשט לימוד הקבלה עם גילויו של ספר הזוהר. במאה זו פעלו בספרד: הרמב״ן, הרשב״א, רבי נסים בן ראובן גרונדי (הר״ן), רבי יום-טוב בן אברהם אשבילי(הריטב״א) ועוד.
במאה הי״ד, עם ירידתה של יהדות ספרד, פעלו בספרד החכמים: רבי יצחק בר ששת (הריב״ש), רבי חסדאי קרשקש, רבי שמעון בן צמח דוראן (הרשב״ץ) ועוד. במאה זו גם הגיע לספרד רבי אשר בן יחיאל (הרא״ש), שהביא איתו את מסורת הלימוד האשכנזי.
בשנת קנ״א (1391) החלו פרעות ביהודים, ורבים ברחו או השתמדו. במאה הט״ו לחמה הנצרות ביהודים בחורמה. ובסוף המאה, בשנת רנ״ב (1492), נכבשה גראנאדה שבדרום ספרד על ידי הנוצרים, והחל הגירוש הגדול – ׳גירוש ספרד׳.
בדור זה פעלו רבי יצחק עראמה (מח״ס ׳עקידת יצחק׳), ופרשן המקרא רבי יצחק אברבנאל, רבי יצחק אבוהב, רבי יצחק די לאון, רבי יצחק קנפנטון ועוד. מאז לא היתה ספרד מקום להתפתחות רוחנית יצירתית, על אף שחיו בה יהודים מעטים.
כאמור, פעלו בספרד גדולי הראשונים שיצרו בכל תחומי התורה. לא בכדי נקרא דורם של ראשונים אלו ׳תור הזהב׳. ירושתם אותה הורישו לדורות הבאים, נמצאת עד היום במרכז ארון הספרים היהודי, ותורתם ודברי מוסרם מהדהדים בכל עת בבתי המדרש ברחבי העולם היהודי.
עצמת השפעתם של גדולי חכמי ספרד על היצירה הרוחנית בכל ארצות אגן הים התיכון – בהם התקיימו מרכזי התורה הגדולים במשך מאות שנים – הביאה, אף בלא יודעין, לכנות את כל חכמי התורה מאז כחכמים ספרדים, להבדילם מן החכמים שחיו במערב ובמזרח אירופה. עד כדי כך הטביעו חכמי ספרד את אופיים, דרכי לימודם והנהגתם על חכמי התורה במשך מאות שנים ועד היום!
הספרות התורנית והיצירה הרוחנית של יהודי ספרד במשך כחמש מאות שנים, כוללת, כאמור, את כל חלקי התורה. בפרשנות התורה מפורסמים: הרמב״ן, אבן עזרא, רד״ק, רבנו בחיי בן אשר ורבי יצחק אברבנאל. בפרשנות ספרות חז״ל: רבי יוסף מיגאש, הרמב״ן, הרשב״א, הריטב״א, רבי נסים גירונדי (הר״ן) ועוד. בתחום ההלכה: הרי״ף, הר״י מיגאש, הרמב״ם, הרמב״ן, רבינו יונה מגירונדי, הרשב״א, ריב״ש, רבי יוסף ב״ר חביבא, רבי שמעון ב״ר צמח דוראן (התשב״ץ). בפילוסופיה: רבנו בחיי, ריה״ל, רמב״ם, רבי חסדאי קרשקש, רבי יוסף אלבו, רבי יצחק אברבנאל ועוד. בפיוט ובשירה: ריה״ל, רבי שלמה אבן גבירול, רבי משה ורבי אברהם אבן עזרא, ועוד.
וכך נוכל להמשיך למנות ולהעלות על הכתב עשרות רבות של שמות וספרי יסוד בכל תחומי פרד״ס .
פרק שביעי. גולי ספרד במרוקו. 1492 – 1538
פרק שביעי.
גולי ספרד במרוקו. 1492 – 1538
המעבר החדש להיהדות במרוקו על ידי המגורשים מספרת שנת 1492, תלאות המגורשים שבאו דרך החוף ראזילא, סאלי, לעראייש, המחלה בפאס, שריה גדולה, דבר ורעב……
בעיר הזאת שהייתה נחשבת אז למלכות פורטוגל הותר ליהודים מטעם המלך עמנואל לשבת בה על פי דבר המלך אשר הוציא ביום ה-4 במאי שנת 1509. בין אלה שנושבו בה מכבר ובין אלה שבאו לשבת בה מחדש ואם בכל זאת ימצא המלך לחפצו לגרשם מן העיר הזאת אז עליו להודיע להם שנתיים ימים לפני הגירוש ולתת להם לצאת עם כל קניינם ורכושם.
גם הקנאי יוחנן השלישי אחרי גרשו כלה את שארית יהודי פורטוגל הוציא את העיר אספי מן הכלל ואחרי שנים רבות, בשנת 1533 נתן רשות ליהודי אספי לצאת ממנה ולשבת בארזילא.
בכלל ניכר הדבר כי המצב של יהודי מרוקו ופאס בפרט בחצי הראשון של המאה השש עשרה לספירה היה – כמו שכתבנו – לא רע, וזאת עובדה אחת שתוכל לאשר השערתנו זאת תסופר אצל כותבי הזכרונות אחדים בשנת ר"ף – 1520, שרר רעב נורא בפאס ומתו כל הבהמות ובני אדם הרבה מתו ומבני ישראל לא מת עוד אחד.
כי עושרם ואוצרות הרב אשר היה אתם עמדו להם בעת צרה ההיא, גם בשנת רצ"ה – כמו שיספר רבי חיים גאגין הנ"ל – הייתה שנת בצורת במרוקו, הויה העולם בצער גדול, ובכל זאת לא נמנעו היהודים המגורשים מלשלוח חטים לחוץ לארץ מבלי להרגיש ביוקר השורר בארץ שמפני זה חרה אפם של בני עם הארץ ויחשבו עצות להרוג ולאבד את היהודים ואת המלך שהיה מגן עליהם לולא שעד מהרה נפתחו שערי רקיע וירדו גשמים מרובים.
אמנם לפי דברי בעלי זכרונות אחרים קרו עוד אז בחצי המאה הראשונה של המאה הי"ז, רדיפות גדולות ליהודי מרוקו, סופר דברי הימים החכם מ. קאיזרלינג יספר על פי מקורות אחדים כי איזה שנים אחר גירוש ספרד היה היה שמד גדול, העם הצורר התנפל בזעפו על היהודים ויבז את רכושם וגם עשה בהם נרג ואבדון רב. בפאס חי אז בעת ההיא יהודי אחד ושמו אהרן, אשר היה חכם גדול משכיל ונבון דבר שידע לרכוש לו את לב המלך וימצא חן בעיניו מאד והיה לו יד בכל עסקי המלכות.
שנאת העם וביחוד כהני המושלמנים גברה למלכם עוד יותר מאשר לאיש הזה על כי הטה לו כל כך חסד וגם נשמע אליו ויתקוממו עליו ויהרגו את המלך וגם את אהובו זה ביום אחד ובו ביום נכנסו לרחוב היהודים ויהרגום וישימו אותם לבז ולמשסה את בתיהם החריבו וכל רכושם שללו למו.
הד ההרג הזה נשמע ויתפשט כמרוצת הברק גם ביתר ערי המחוז, ובמקרה יהודי פאס קרה גם ליתר היהודים אשר בכל הערים הקרובות, ועל ידי השמד הזה רבים היו אשר המירו את דתם מיראתם אך בסתר לבבם נשארו נאמנים לדת ישראל, והדבר הזה לא נכחד גם מעיני המלך החדש שמלך שמלך על מקום הנרצח.
ולכן הוא נתן צו לכל היהודים המומרים האלה כי הרשות בידם לשוב לדת אבותיהם בתנאי כי עליהם להכנע אל החקים המיוחדים האלה : לבל יוכלו לנעול מנעלי עור כאצילי הארץ כי אם נעלים העשוים מנעורת פשתן וקנבוס, לבל יוכל איש לרכוב על סוס ולשאת כלי נשק, צריך גם ללבוש בגד עליון שחור, ובשום אופן לא יתנו על בשרם בגד בצבע ירוק.
ועם כל ההגבלות האלה אשר צוה המלך ההוא להבדיל בם את המומרים, הרוב מהם חזרו לדת אבותיהם ויסבלו בדומיה. עוד אחרי זמן רב בשנת 1532 ( רצ"ב ) קבל הצרפתי אנדרי די ספוליט, שבא לפאס, רשיון מהמושל מולאי איברהים, לריב את היהודים ולהתוכח אתם בפומבי, אכן הם הראו אז אומץ לב ובשתי פעמים אשר התוכח אתם לא הצליח ולא יכול להעבירם על דתם.
שירי ההילולה והזייארה
6. קסידה
האד אל כאס פוק תיבה
האד אל כאס פוק תיבה
ותיבה עליהא אל היבה
ר׳ עמרם מול אל היבא
פזמון: זכותו תכון מעאנא חנא וישראל כוואנה הודו לה׳ כי טוב
האד אזבאל זבאל אל גלאוי
האד אזבאל זבאל אל גלאוי
פיה וואחד טביב כא אידאווי
אסמו ר׳ שלום אזאווי.
תרגום:
כוס זו על התיבה (פעמיים) ולתיבה יש הדר ר׳ עמרם בעל ההדר
פזמון: זכותו תעמוד לנו לנו ולישראל אחינו הודו לה׳ כי טוב
הרים אלה הרי הגלאוי(פעמיים) בו שוכן רופא המרפא ושמו ר׳ שלום זאווי.
הערת המחבר : שיר זה נמסר לנו על־ידי הגב׳ חסיבה. כדאי לציין ששירים אלה למכירת כוסות אינם בעלי מלים קבועות על אף שיש גרעין של מוטיבים הקשורים לכל קדוש וקדוש.
7. קסידה
כוואנא ללאה איהדיכום
על לפלוס מא איעזביכום
ר׳ דוד ומשה איכאלף ליקום
שארבת לכאס ואנא מאשי(פעמיים)
בזכות ר׳ דוד ומשה
פזמון: זכותו תכון מעאנא חנא וישראל כוואנא הודו לה׳ כי טוב
מן מירון וואנא עלא רזלייא (פעמיים)
זורת רשב׳׳י אול עאדא מקדייא
פזמון: זכותו…
האד לכאס בל מאחייא ביצ'א (פעמיים)
זכות ר׳ אליהו מול דאר אל בידא
פזמון: זכותו…
תרגום:
אחי ה׳ ינחכם אל תתעצבו על הכסף ר׳ דוד ומשה יחזיר לכם שתיתי כוס ואני הולך (פעמיים) בזכות ר׳ דוד ומשה
פזמון: זכותו תעמוד לנו
לנו ולישראל אחינו, הודו לה׳ כי טוב
ממירון הולכת אני(פעמיים) עליתי לרגל לרשב׳׳י לפי המנהג
פזמון: זכותו…
כוסנו מלאה מחייא לבנה (פעמיים) לזכותו של ר׳ אליהו בעל קזבלנקה
פזמון: זכותו..
Dr Dan Manor Rabbi Yaakov Abehssera, l'homme et sa pensee
Ses ecrits
Malgre son activite sociale et ses nombreux voyages pour visiter differentes villes, R.Y.A a reussi a ecrire douze ouvrages. Dix d'entre eux traitent de sujets Kabbalistiques, ce sont:
Mahssof Halavan, Pitouhe Hotam, Guinze Hamelekh, Dorech Tov, Elef Bina, Maaguale Tsedek, Chaare Aroukha, Chaare Tchouva, Bigde Hasrad, Chabbat Kodech Et les deux ecrits qui traitent de la Halakha Yorou Michpatekha leyaacov (responsa) et Levona Zaka, un commentaire de plusieurs livres du Talmud. Tous ces ecrits sont entre nos mains sauf le livre Chabbat Kodech qui a disparu selon le temoignage de son fils Rabbi Aharon
Son enseignement kabbalistique
Le R.Y.A montre un profond interet pour la Kabala du Ha'ari bien qu'il n'admette pas toutes ses idees theosophiques, entre autres le principe du Tsimtsoum (diminution des proportions) qu'il ne cite pas. Car d'apres une des formules kabbalistiques du Ha'ari, les limites de la matiere ont pousse le Ein-Sof – l'infini-, a diminuer ses proportions afin qu'elles puissent etre decouvertes. Bien entendu cette formule est contraire a la croyance en la toute puissance de Dieu. De plus, on peut aussi en deduire la preexistence de la matiere, supposition problematique en soi du point de vue theologique. C'est pourquoi il commence par presenter la science de la Divinite comme une emanation divine voulue et decidee par Dieu. Ein-Sof־l'infini- a emis deux rayons de lumiere : l'un en forme de cercle et l'autre une ligne droite. Ces cercles en matiere materialises servent de recipient au Yocher-Rectitude- qui est spirituel. Car l'esprit n'est pas capable de tenir de lui-meme, sans recipient pour le contenir ; de meme que la Nechama-l'ame -ne peut s'accomplir sans resider dans un corps
Cependant, il faut signaler tout de suite que dans le mot Homer-matiere- cite ici et autre part, il ne s'agit pas de la matiere similaire a celui de notre monde, mais d'un element tout a fait transcendant un peu plus complet que la lumiere de l'Ein-Sof- l'infini. L'auteur compare le rapport entre les cercles et la ligne droite, au rapport entre l'ame et l'esprit: l'ame elle-meme est un element spirituel mais son degre de spiritualite est inferieur a celui de l'esprit
C'est des cercles et de la ligne droite qu'a ete reflete l'Adam Hakadmon (Adam), la premiere revelation du Yech (l'existence). Malgre l'appellation «Adam » il s'agit d'une tangibilite transcendante inaccessible a la comprehension humaine. C'est une sorte de Golem ou selon le langage des Kabbalistes un Yech simple, et dans le monde metaphysique, bien entendu, le simple est superieur au compose. Ce Yech defini comme Adam Hakadmon represente dans sa materialisation dix Sefirot, qui ne sont pas encore revelees comme dans leur composition finale.
Le degre suivant est la reflexion du monde des Akoudim – les trois lumieres – qui decoulent des orifices de la tete d'Adam Hakadmon: oreille, nez, bouche. Ces lumieres de natures distinctes, selon l'orifice dont elles s'epandent, se sont frotte l'une a l'autre. Et de ce frottement a ete cree un recipient qui recueille en lui les dix Sefirot. Ce monde aussi, comme le precedent, se trouve dans l'espace de la transcendance divine, et les Sefirot qui y sont ne sont pas discernables. Et de toutes fagons, il ne s'agit pas la de divinite revelee et agissante avec laquelle l'homme peut etre en contact spirituel, c'est pourquoi le processus de la revelation de l'etre doit se poursuivre
Dans le processus de la revelation divine active et dynamique, il est advenu un accident grave, nomme dans la Kabala du Ha'ari comme la Cassure des vases. II s'agit du monde des Nekoudim dans lequel ont ete crees les vases destines a recueillir les dix Sefirot; chaque Sefira possedant son propre vase, mais les vases se sont brises quand les lumieres y ont penetre
קטעים מפסק הדין השני- אוצר גנזים – מאת יעקב משה טולידאנו
קטעים מפסק הדין השני
נשאלתי על שטר אחד שעשו דון יעקב ן' עמרם ור׳ יוסף פוליקאר־ ודון משה אלברהניץ ודון יוסף די לוריאה, לפרוע חיוג האוקיות של כםף גולגולתא שאנו חייבים לאדונינו המלך יר״ה והאמינו לזקן בכל מה שיאמר (זקן הוא השיך) שיש לו לגבות מהם ושלא יהיו הם נאמנים ר״ל אלו הארבעה הנזכרים לומר כבר פרענו מה שהיה לנו לפרוע והשלמנו מה שהיה, לנו להשלים וזה השטר חייבו עצמם אלו הארבעה בשבועה ובקנין. העדים החתומים רבי משה באלאנסי ור׳ שמואל בן ראש ור׳ משה אלחלואה, ור׳ כלף.
טופס השטר שחתמו הזקנים ונכבדי הארץ וז״ל: הסכמנו אנו ב״ד פאס עם הזקנים הנשיאים הרמים שלנו ועם ראשי הקהל הקדוש והטהור יצ״ו קהל פאם כל החתומים למטה שכל זמן שיקיימו כל האנשים הכתובים למעלה כל מה שקבלו עליהם בענין מס אדוננו המלך יעזרהו האל, לפרוע. אותו מידי חדש בחדשו ברצון הזקנים יצ״ו מהיום ועד עשר שנים רצופים כמו שכתוב למעלה, אנחנו נקיים הסכמתנו שהסכמנו עמהם שלא יהיה עליהם שום יהודי מגרושי קשטיליא ומכל ארץ אדום לא זקן ולא נשים ולא שום צד מינוי כלל בשום צד אלא שינהגו ביניהם כמו שנוהגים היום,. ועל כל זה אנו מקבלים עלינו ועל בנינו בשבועה חמורה בשי׳״ ובתקיעות כף לדעת המקום ב׳׳ה ולדעת חצמי קהלות קשטילייא ולדעת חכמי פאס לשמור ולעשות ולקיים כל מה שהסכמנו וכתבנו כל הזמן הנזכר כפי הנזכר. ולראיה ולזכות לקהלות המגורשים מקשטילייא כתבנו וחתמנו פה. ומה שכתבנו שהכל יהיה לדעת חכמי קשטילייא ולדעת חכמי פאס הם המה החכמים החתומים למעלה. והיה זה ביום שני עשרה ימים לחדש ניסך שנת נז״ר הקדש לפרט היצירה בפאס. והכל שריר וקיים. החתומים הזקנים יצ״ו ונכבדי הקהל פאס והחכם ר׳ כלף ע״כ.
ועתה יש להשיב על זה השטר שתשש כחו. וקודם שאשיב יש לשאול מי הרשה לאלו החכמים החתומים שהם הנזכרים. העדים על השטר שחייבו עצמם אלו הארבעה נכבדים הכתובים למעלה לעשות שטר חיוב על הקהל בלא הרשאת הקהל כי היה להם לשאול מהקהל שטר הרשאה על זאת ההסכמה, אפילו שהיה טוב על הקהל כל שכן " שזאת ההסכמה היא חובת הקהל להסיר מנהיג ולשים שלישים בלא הרשאת הקהל גדולים וקטנים על פי ההכרזה שירשו אותם על כך. ועוד׳ הם עדי השטר ואין עד נעשה דיין. ועוד״ שנאמר להם לתקוני ־ שדרתיך ולא לעוותי למנות שלישים שיכים שהיו עכשיו לעשות כל אחד הטוב בעיניו, ועוד הם נוגעים בדבר כי ברור הוא לעיצי הכל שהם התחילו -לסתור זאת ההסכמה שכתוב בה שום צד מינוי כלל והם בקשו לעצמם מינוי – שיהיו חכמי הקהלות ולא שום חכם אחר על כרחם של הקהלות ובאלמות :הנהיגו זה קצת ימים עד שהדבר נתבטל שקמו כל הקהלות כנגדם על כרחם ;:והתירו כל מה שקשרו והחרימו׳ שיהיו הם לבדם חרם הפך החרמות הראשונות והכשילו לרבים בחרם באונס ובאלמות.
ועוד מי הרשה לאלו הארבעה נכבדים לחייב הקהלות להסיר מהם שיך אחר כדי שיקבלו הם מינוי ושררה מכל אחד מן המינויים. ועוד שאלו החכמים העדים אין עדותם עדות לפי דין תורה לפי שיש להם הנאה בעדות זו. האחד השררה שלקחו לעצמם. והשנית לפי שקצת מהם מקבלים מתנות בכל יום שהיו נותנים להם אלו ההולכים בעסק זה כדי להחזיק להם השררה שלקחו לעצמם הם וזה ידוע ומבואר לכל הוא. וג״כ החכמים הללו אינם יכולים להיות דיינים בדין זה מטעם שכתבתי שהם נוגעים בדבר מצד ההנאה והשררה וזה מבואר לכל. ועוד בשטר נתנו האמנה לנגיד עפ״י דבורו כשני עדים -בכל מה שיאמר שלא השלימו עמו כפי רצונו וסרו מעצמם כל האמנה ותלו אותה בנגיד יצ״ו וכל תנאי שבממון תנאו קיים ואם יאמר הנגיד -שלא השלימו לפי רצונו על פיו אנו חיין ולא נשאר להם שום חוזק בזת :השטר. זעוד שאחר כל זה הלכו לחצר המלך אדוננו יר"ה ועברו על רצון הזקן ואחד מבני השבועה שעבר השני פטור וזה מבואר. ועוד שהקיום וההסכמה שהסכימו הזקנים לא היה על דעת רבים מפורשים בשם כדין ווכהלכה שצריך לפרש אותם בשם. וא״ת שהוא לדעת אלו החכמים הרי השטר זה בטל מכמה פנים. האחד שלא פירשו שמותם. והב׳ שלקחו השררה לעצמם ונוגעים וג״כ עדים מחמת ההנאה ומחמת השנאה. וזה מבואר. ועוד ״שבשטר אומר כרצון הזקנים ואיה חתימת ידיהם של זקנים שהם השלימו רצונם … ועוד שכתוב בשטר אלא שינהגו ביניהם כמו שנוהגים היום. .זזה הם בטלו אותו תחלה שלא נהגו כמו שהיו נהגים קודם לכן אלא שהיו נוהגים שררה על הציבור על כרחם ומטילים אימה עליהם שלא לש״ש.