ארזי הלבנון-אנציקלופדיה לחכמי הספרדים

 

סלוניקיארזי הלבנון - אנציקלופדיה - כרך 4

העיר סלוניקי, השוכנת לחוף מפרץ סלוניקה שבמקדוניה, הינה עיר יוונית קדומה. הרומאים שלטו בה, הביזנטים, ובעיקר האימפריה העותומאנית (1911-1430). לעניינינו חשובים תולדותיה של העיר סלוניקי בתקופה העותומאנית, בה היתה לעיר ואם בישראל.

עם גירוש ספרד בשנת רנ״ב (1492), הגיעו המוני מגורשים לסלוניקי, שהיתה בעת ההיא עיר ייצור ומסחר. יהודי סלוניקי פיתחו את העיר והפכו אותה לצומת מסחרי חשוב ביותר בממלכה העותומאנית. במקביל היתה סלוניקי מרכז של תורה, ואליה נקבצו ובאו גדולי תורה שנהנו מתמיכתם של עשירי העיר. את העיר סלוניקי פקדו אסונות ופגעי טבע: שריפות, מגיפות, רעידות אדמה ועוד. החל מן המאה הי״ח, בזמן בו הממלכה העותומאנית היתה מצויה במלחמות ממזרח וממערב, החל גם מצבה של סלוניקי להדרדר והגיע לשפל.

לסלוניקי הגיעו יהודים מהונגריה, מבוואריה שבאשכנז, מספרד ופורטוגל, מאיטליה, ממרוקו, ממצרים, מארץ ישראל, ועוד. היהודים המהגרים קיימו קהילות נפרדות בסלוניקי – ״כל איש ואיש מדבר בלשון עמו… ואין יוצא ואין בא מקהל לקהל, וכל קהל וקהל מפרנסים עניי לשונם… וכל קהל וקהל כעיר בפני עצמה״ (שו״ת מהריב״ל).

בסלוניקי פעלו ישיבות רבות וחשובות. מראשי הישיבות המפורסמים הם: רבי יעקב בן חביב ממגורשי ספרד, ומחבר ספר ׳עין יעקב׳ על אגדות התלמוד; רבי דוד מסר ליאון שהגיע מאיטליה, ורבי יוסף טאיטאצק (עמד בראש ישיבתו כארבעים שנה). לסלוניקי נהרו תלמידים מקהילות רבות שברחבי התפוצה היהודית, ובוגרי ישיבותיה נודעו בכל העולם היהודי כגדולי תורה. נציין אחדים מהם: רבי שמואל די מדינה (מהרשד״ם); רבי שלמה אלקבץ ורבי יצחק אדרבי ועוד.

בסלוניקי פעלו דרשנים רבים שהשפיעו תורה ויראת שמים. פרי דרשותיהם יצא לאור בספרים רבים. מבין הדרשנים המפורסמים נודע רבי משה אלמושנינו, רבי משה אלבילדה, ורבי יצחק אדרבי. בסלוניקי היו מספר ספריות פרטיות חשובות (בעיקר של משפחת בנבנישתי), ששימשו את הרבנים ותלמידי החכמים גדולי העיר.

נזכיר עוד מחכמי העיר: רבי שלמה הכהן(מהרש״ך, מח״ס שו״ת מהרש״]־); רבי אברהם בן משה די בוטון (תלמיד המהרשד״ם ומח״ס ילחם משנה׳); רבי אהרן ששון; רבי חיים שבתי(המהרח״ש) – כיהן כרבה של סלוניקי כארבעים שנה; רבי שמואל חיון; רבי שבתי יונה ועוד.

י. סוריה

בתחילת הכיבוש הערבי את סוריה, בראשית המאה השביעית, הוטב מצבם של יהודי סוריה לעומת המאות הקודמות. אולם עם עליית העבאסים לשלטון, במאה השמינית, שוב סבלו יהודי סוריה מהתנכלויות וגזירות (מסים, אות קלון ודרישה להתאסלם).

במאה העשירית עלו רבים מיהודי בבל לסוריה, בה שמרו על ייחודם בקהילות נפרדות. הקהילות החשובות בסוריה היו אז: דמשק, חלב, צור, טריפולי, בעל-בק ועוד. יהודי סוריה עסקו בעיקר במלאכה, אך פעלו גם במסחר ובבנקאות.

הנהגת יהודי סוריה היתה על ידי ראשי הישיבה שבארץ ישראל. אולם במאה ה-11, בעקבות הכיבוש הסלג׳וקי, עברה הישיבה מארץ ישראל לצור, ולאחר מכן לדמשק. ראשי הישיבה כונו בשם ׳גאונים׳. נתונים על סוריה בעת ההיא מוסרים לנו הנוסעים: בנימין מטודלה ורבי יהודה אלחריזי. בתקופה הממלוכית גזרו גזירות על כל שאינם מוסלמים, עובדה שגרמה להתאסלמות (בעיקר בקרב השכבה המשכילה), ולהתפוררות הקהילות. הנותרים התרכזו מעתה בעיקר בדמשק ובחלב. בראש יהודי סוריה עמדו ׳ראשי הגולה׳, וסגן הנגיד בקהיר [על תפקיד ה׳נגיד׳ ראה עוד בסקירה על יהודי מצרים], שהוכר על ידי השלטון בסוריה.

במחלוקת הגדולה בין המקובלים בעכו לבין רבי דוד הנגיד(נכד הרמב״ם) – בסוף המאה השלוש עשרה – עמד רבי ישי, ׳ראש הגולה׳ בדמשק, בצד הסיעה המיימונית, והחרים את מתנגדי הרמב״ם. גזירות, מלחמות וגירושים תכפו על סוריה ויהודיה, עד שבסוף המאה ה- 15 חיו בה לא יותר מ- 500 משפחות.

עם גירוש ספרד בשנת רנ״ב(1492), הגיעו מגורשים רבים לסוריה והקימו בה קהילות משלהם. בימי השלטון העותומאני, החלה כלכלתה של סוריה לפרוח, והעיר חלב היתה למרכז המסחר בין פרס לאירופה. בתהליך כלכלי זה היה ליהודי חלב חלק נכבד וחשוב [בראש קהילה זו עמדו לימים רבנים ממשפחת לניאדח.

רבני סוריה עמדו בקשר קבוע ורצוף עם חכמי ורבני ארץ ישראל, שהיו בעת ההיא – המאה ה-16 – מרכז התורה ליהודי העולם. הרבנים: רבי חיים ויטל ורבי משה אלשיך, חיו בסוריה שנים רבות לפני עלייתם לארץ ישראל. רבי מרדכי גלנטי ובנו רבי משה היו מרבניה הנודעים של קהילת דמשק. המשורר הגדול רבי ישראל נג׳ארה, חי אף הוא בסוריה.

במאה ה-18, שימשו בתפקיד שרי האוצר של נציב דמשק, רבי שאול פרחי ובנו רבי חיים. בסוף המאה ה-19, היגרו רבים מיהודי דמשק לביירות שבלבנון ואף לאמריקה. בתקופה זו ולאחריה פחתה הזיקה ליהדות בקרב תושביה היהודים של דמשק, בעוד שבחלב היו יהודיה חרדים לדבר ה׳. עובדה זו באה לידי ביטוי בריבוי החכמים שפעלו בעיר זו, עובדה המשתקפת היטב בערכים רבים של חכמים המופיעים באנציקלופדיה שלפניכם.

מחכמי ורבני סוריה המפורסמים: רבי שמואל לניאדו, שחי ופעל במחציתה השניה של המאה הט״ז, מפורסם פירושו לנ״ך בשם ׳כלי חמדה׳; רבי יעקב אבולעפיה – נכדו של רבי יעקב בירב; תלמידו של רבי יעקב, הוא רבי יאשיה פינטו – שכיהן כרבה של דמשק; רבי חיים הכהן – דרשן ומקובל; רבי רפאל שלמה לניאדו – נודע בספרו שו״ת ׳בית דינו של שלמה׳; רבי יצחק עטייה; רבי אברהם ענתבי; רבי אברהם דיין; רבי מרדכי עבאדי ועוד.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
יוני 2015
א ב ג ד ה ו ש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930  
רשימת הנושאים באתר