קהילה קרועה, ירון צור. יהודי מרוקו והלאומיות 1943 – 1954

קהלה קרועה

קהילה קרועה, ירון צור.

יהודי מרוקו והלאומיות 1943 – 1954

הישגיהם המיוחדים של היהודים והסתייגותם מסביבת הרוב המוסלמית עוררו מדרך הטבע קנאה ורצון להעניש את בני החסות, הד׳ימים, על החריגה מן הסדר החברתי המקודש ועתיק היומין. בנקודה זו היה קשר פוטנציאלי בין ילידים מוסלמים לבין קולוניאליסטים אירופים נוקשים. הקולוניאליסטים ביקשו להגן על זכויות־היתר המונופוליסטיות שלהם, ומתן זכויות ליהודים ילידים שיקרבו אותם למעמד האירופים היה בעיניהם חריגה בוטה מן הסדר הרצוי. בתקופת וישי בוטלו זכויות כאלו. במיוחד בלט הדבר באלג׳יריה, שם הוגדרו היהודים מאז 1870 כצרפתים מתוקף צו מיוחד, שנקרא על־שם שר המשפטים היהודי שפעל לחקיקתו, ״צו כרמייה״. שלטונות וישי ביטלו את צו כרמייה ובמקביל הוציאו בשנים 1941-1940 תקנות אנטי־יהודיות ברחבי צפון אפריקה. גם אחרי ״מבצע לפיד״ חשבו הגנרלים ואנשי השלטון הצרפתים שהחלו לשתף פעולה עם בעלות־הברית, כי החזרת יהודי אלג׳יריה למעמדם של שאר הילידים היא הישג שאסור לוותר עליו. גישה זו עשויה היתה לזכות בתמיכה מצד

מוסלמים שלא הבינו מנהג זה של העדפת הד׳ימים על פניהם, כך על כל פנים סברו הגנרלים הצרפתים דרלאן, דירו ואחרים. הם היו ערים לירידת קרנה של צרפת בעיני המוסלמים עקב חולשתה בתקופת המלחמה, וחיפשו דרכים לתיקון מעמדה בקרב הרוב המקומי.

הערכתם של השליטים הקולוניאלים לא היתה מופרכת. מ״א מספר כי בשלב מסוים נכנסו שוטרים צרפתים לבית־הכנסת רבי אליהו. הם באו לחפש נשק שהיה כביכול בידי היהודים, ובהזדמנות זו היכו את הנוכחים ובעטו בהם. עם עוזבם אמר מוח׳זיני מקומי ליהודים: ״אתם חושבים שאמריקה, שעתה הגיעה, היא האל הטוב שלכם? אל תשכחו שהצרפתים והמתקנים הם השולטים כאן […] הנה התוצאה, יריתם באקדחים כדי להרוג את הערבים ואת סוכני המשטרה.״ בעיני המוח׳זיני קיבלו עתה היהודים את העונש הראוי להם. הצרפתים והערבים היו בעיניו במחנה אחד, של השליטים, והיהודים חטאו בחטא של חתרנות והתקוממות נגד שלטונם. מוסלמים רבים הזדעזעו מן המחשבה שיהודים השתמשו בנשק ומצאו בכך עילה להענשתם. ״אתם תראו מה זאת אומרת לירות באקדח. אנחנו נהרוג את כולכם,״ איים אחד החיילים בצעקות על היהודים יושבי בית־הכנסת.

ואולם, גם עמדות אחרות של מוסלמים מבצבצות מתיאורו של מ״א. הוא מצטט מן הזיכרון דו־שיח בין החייל הנזכר לבין אחד התושבים המקומיים, ערבי קשיש שעמר בכניסה לבניין ועד הקהילה. הקשיש פנה אל החייל ושאל:

״מדוע אתם מעליבים את היהודים האלה ומתעללים בהם? האם אינכם יודעים שהם אנשים כמונו? שאלה אחינו, בני ישמעאל, יצחק ויעקב? אם הם ביצעו פשע, יש להביאם לפני הרשויות״ […] הערבי הקשיש פנה אל השוטר המקומי אשר נראה לו מתון יותר ואמר: ״אתה האחראי לפני אללה, כי הוא [החייל] אינו יודע מה שהוא מדבר.״ השוטר שהתרשם מהדברים אמר לחייל: ״אין לך כל זכות לומר כי תהרוג את כל היהודים; אתה כאן בתפקיד.״ זקן החיילים התערב: ״אין לכם זכות להעליב את היהודים ולהתעלל בהם: המח׳זן הוא שיפסוק. לנו מותר רק לשמור עליהם.״ השוטר המקומי, הפעם מרוכך לגמרי, המשיך: ״בארצי שמרתי תמיד על יחסים טובים עם היהודים. הם התנהגו יפה, אבל כאן הם מעוררים הרבה רוגז.״

שיחה משוחזרת זו חושפת לפנינו את מורשת הנוהג המקומי ואת המשקעים הדתיים שהשפיעו על יחס המוסלמים כלפי היהודים. נזכרת בה תפישת המקור המשותף, ההופך ערבים ויהודים למעין אחים, בני משפחה אחת, בניגוד לתפישה הגזענית שאפיינה את עמדתם של האנטישמים האירופים. נזכרת בה גם מסורת החסות המקודשת על ידי ההלכה המוסלמית. הכל הסכימו כי נותן החסות, הסולטאן, הוא היחיד המוסמך לשפוט את היהודים. משימה זו היא עניין למח׳זן, מנגנון הממשל שלו, הכולל מושלים מסוגים שונים, פאשות, ח׳ליפות ועוד, שחלקם הוכשרו גם לתפקידי שופטים, וכן דיינים על־פי ההלכה השרעית, פקידים, שוטרים וחיילים. על החיילים הוטל רק לשמור על היהודים, וודאי שלא היתה להם יד חופשית להורגם, כפי שעלול היה לחשוב מוסלמי בור ומתלהם או כדברי ההסתה שהופצו מעל גלי האתר בשידורי התעמולה של הנאצים. אין תימה שהיהודים הצפופים במשרדי הקהילה התעודדו לשמע מפנה זה במהלך השיחה בין המוסלמים. מ״א מעיד על עצמו שפנה אז אליהם ואמר: ״כל מה שאנו רוצים הוא רק לעבוד בשלום ובשלווה. הערבים והיהודים תמיד הסתדרו יפה. במרוקו הם כמו אחים. הנה שאלו את השכן [אחד הערבים הנוכחים] המכיר אותנו זה זמן רב. האם אנחנו אנשים המשתמשים באקדחים?״ שאלת השימוש של היהודים באקדחים היתה שאלה עדינה, שכן המסורת המוסלמית גרסה שאסור לד׳ימים ליטול לידיהם נשק.

מכל מקום, גם לאחר המפנה בשיחה נשמעו דברי המוח׳זיני שקודם לכן האשים את היהודים בהרמת ראש ובחתרנות. מדבריו עלה שאין היהודים של קזבלנקה דומים ליהודים שהכיר במקומו, היינו באחד המחוזות הפנימיים של מרוקו. במחוזו לא עוררו היהודים רוגז, אך לא כן בקזבלנקה. התמורות שעברו על מרוקו תחת הצרפתים השפיעו על יחסו של המוסלמי הפשוט כלפי היהודי, ותמורות אלו באו לידי ביטוי בולט במיוחד בקזבלנקה, הכרך החדש והמודרני של הארץ.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
יולי 2015
א ב ג ד ה ו ש
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031  
רשימת הנושאים באתר