ד. ספרות ההלכה-ארזי הלבנון-אנציקלופדיה לחכמי הספרדים
ד. ספרות ההלכה
לאחר קבלת התורה במעמד הר סיני, בו ניתנה לעם ישראל התורה שבכתב יחד עם התורה שבעל פה, עברו שנים רבות מאוד עד שהתקבלה ההחלטה ההלכתית להנציח בכתב גם את התורה שבעל פה. היה זה רבי יהודה הנשיא, שמתוך ראייתו למרחוק הבין שהגיע העת להביא את התורה שבעל פה על הכתב, בדיוק כמו התורה שבכתב. ואף שהיה איסור להעלות על הכתב את התורה שבעל פה, פסק רבי יהודה הנשיא שעת לעשות לה׳ – כדי שלא תשתכח תורה מישראל – ועל כן ׳הפרו תורתך׳!
מאז, לא עברו שנים רבות, והתורה שבעל פה שנכתבה על ידי רבי יהודה הנשיא, היא המשנה על ששת סדריה, התפתחה בעל פה ובכתב, ונכתבו לה שני התלמודים: התלמוד הירושלמי בארץ ישראל והבבלי בבבל.
לאחר שנחתם התלמוד, במאה השישית לסה״נ, החלה תקופת הגאונים. תקופה שארכה כחמש מאות שנים כשמרכזה המשיך להיות בבבל, אולם השפעתה היתה עד למרחוק.
ממרוקו, תוניס, אל׳גיר, מצרים, ארץ ישראל ועוד, פנו אל הגאונים לברר נוסחאות ופירושים על מלים וקטעי סוגיות מן התלמוד. שאלות ובירורים בכרונולוגיה של חכמי התלמוד והחכמים שלאחר חתימתו. שאלות ותשובות הלכתיות בכל תחומי ההלכה ועוד.
בנוסף לרבבות תשובות שנשלחו לכל קצוות תבל, נכתבו מספר ספרי הלכה יסודיים בתקופת הגאונים, נציין אחדים מהם: ספר ׳השאילתות׳ לרב אחא משבחא. ספר זה שימש כמקור חשוב ובעל סמכות לספרי הלכות רבים שנתחברו לאחריו. הראב״ד (בעל ׳ספר הקבלה׳) כותב: ״… רבי אחא משבחא, וחכם גדול היה, וחיבר שאלתות מכל מצוות האמורות בתורה, והספר מצוי בידינו עד היום הזה, וכל הבאים אחריו בדקוהו ופשפשו בו ושמענו שעד היום לא נמצא בו שום טעות מעולם״. לאחריו ספר ׳הלכות פסוקות׳ לרב יהודאי גאון – מגדולי וחשובי הגאונים. ספר זה מקיף את כל חלקי ההלכה הנוהגים בזמן הזה.
כעבור שני דורות נתחבר הספר ׳הלכות גדולות׳. ספר זה הוא ספר ההלכות הגדול ביותר שנתחבר בתקופת הגאונים. לדעת רוב חכמי ההלכה, ספר זה נתחבר על ידי רבי שמעון קַיָרָא, מבצרה שבבבל. לאחר פירסום ספרי הלכה אלו, החלו בתקופת הגאונים לכתוב מונוגרפיות הלכתיות (=כתיבה הלכתית סביב נושא אחד באופן מושלם). מכל המונוגרפיות שחיבר רב סעדיה גאון נותר רק ׳ספר הירושות׳. רבי שמואל בן חפני גאון, חיבר אף הוא מספר רב של מונוגרפיות בתחומים שונים בענייני: קניינים, משכון, שותפות, שכנים ועוד. וכן רב האי גאון בספריו: ספר שבועות וספר המיקח והממכר.
ספרות הגאונים, שימשה בסיס איתן ורחב לכל ספרות ההלכה שהתפתחה לאחריה. הרי״ף, הרמב״ם, ורבים אחרים בתקופת הראשונים השתמשו בתשובות הגאונים כדי לגבש את דעתם בהלכה. הכרעתם ההלכתית של הגאונים היוותה את הבסיס והכיוון להכרעתם של הראשונים בדורות הבאים.
לא ניתן להעריך ולשער כיצד היתה מתפתחת ההלכה ללא ספרות הגאונים. ספרות הגאונים על אלפי תשובותיה וספרי הלכה בתחומים שונים, הינם הנדבך הראשון בתולדות ההלכה שלאחר התלמוד. עם סיומה של תקופת הגאונים, שמרכזה כאמור היה בעיקר בבבל, עבר מרכז התורה למרכזים נוספים – בארץ ישראל, בצפון אפריקה ובספרד.
תקופת הגאונים הורישה את המשך התפתחות התושב״ע לתקופת הראשונים. תקופה זו שאף היא ארכה כחמש מאות שנים, הנחילה לעם ישראל את המאורות הגדולים ביותר, המשמשים גם כיום כמקור החשוב ביותר בתחום ההלכה. הרי״ף, הרמב״ם והרא״ש – מגדולי חכמי הלכה בתקופת הראשונים – שימשו כידוע כבסיס לעריכת ההלכה ב׳שלחן ערוך על ידי רבי יוסף קארו, שעל פיו פוסק כל בית ישראל. הרמב״ן, הרשב״א הריב״ש והרשב״ץ – השיבו אלפי תשובות בהלכה ששוקעו בספרות ההלכתית בתקופת האחרונים. ב׳משנה תורה׳ לרמב״ם – פאר יצירת ההלכה מאז נחתם התלמוד – כל ההלכה המצויה בתלמוד חולקה לנושאים, לפרקים ולהלכות. הלכות ברכות – לדוגמה – קובצו על ידי הרמב״ם מכל קצוות התלמודים וספרות מדרש ההלכה. ספר זה, כבר בתקופת הראשונים, עוד בחיי הרמב״ם, ובעיקר בדורות הבאים, שימש כאחד הכלים החשובים ביותר בהתפתחות הלכה. הכרעותיו ההלכתיות – בין אם התקבלו ובין אם לא התקבלו – היוו ומהווים עד היום מוקד לדיונים הלכתיים: בעד ונגד, כאסמכתא וכקושיא לשיטה. כסיכום וכמקור ראשוני לבירור סוגיה.
סביב ספר ׳משנה תורה׳ נתחברה ספרות רחבה של פרשנות ובירורים הלכתיים על ידי חכמי ׳ארזי הלבנון׳: ׳מגדל עוז׳ לרבי שם טוב אבן גאון(תלמיד הרשב״א ומחשובי חכמי ההלכה והקבלה בספרד); ׳מגיד משנה׳ לרבי וידאל די טולושא – מגדולי חכמי ספרד; ׳כסף משנה׳ לרבי יוסף קארו; ׳יקר תפארת׳ לרבי דוד אבן זמרה (הרדב״ז); ׳לחם משנה׳ לרבי אברהם די בוטון(מחכמי סלוניקי); ׳משנה למלך׳ לרבי יהודה רוזאניס(רבה של קושטא) ועוד.
לאחר תקופת ׳משנה תורה׳ לרמב״ם, המשיכה היצירה ההלכתית לנבוע. נציין מן הבולטים שבהם: ספרי הלכה של הרמב״ן: הלכות נדרים, בכורות, חלה (נכתבו כדרך כתיבתו של הרי״ף). הלכות נדה (מונוגרפיה קצרה), תורת האדם (בסופו ׳שער הגמול׳) ועוד. ׳ספר התרומות׳ לרבי שמואל הסרדי(על שם מוצאי מסרדיניה) – תלמיד חבר לרמב״ן. ספר זה הוא מן הספרים החשובים שבדיני ממונות (על ספר זה נכתב פירוש ׳גידולי תרומה׳ לרבי עזריה פיגו במאה הי״ז). הרשב״א בספריו: ׳תורת הבית׳ הקצר והארוך. באופן כללי עם הספרות ההלכתית הזו מסתיימת תקופת הראשונים.
תקופת האחרונים מתחילה עם יצירתו של רבי יוסף קארו, ובעיקר בספריו ׳בית יוסף׳ על הטור וקיצורו ב׳שלחן ערוך. ספר ׳בית יוסף׳ הוא מן הספרים החשובים ביותר בהלכה. בהקדמתו כותב הר״י קארו: ״… והסכמתי לחבר ספר כולל כל הדינים הנוהגים, בביאור שרשיהם ומוצאיהם מהגמרא, עם כל חילוקי סברות הפוסקים, איש לא נעדר״. על חשיבות ה׳שלחן ערוך, מיותר להתייחס. ספר זה הפך להיות מאז לספר ההלכה שכל בית ישראל נשען עליו.
נציין מעט מספרות ההלכה שלאחר התפשטות ה׳שלחן ערוך: ׳פרי חדש׳ לרבי חזקיה די סילוא(חי בירושלים); ׳פרי תואר׳ לרבי חיים בן עטר; ׳כנסת הגדולה׳ לרבי חיים בנבנשת – הספר הגדול והמקיף ביותר על הטור והשלחן ערוך; ׳לקט הקמח׳ לרבי משה ב״ר יעקב חאגיז(מחכמי ירושלים); ׳יד אהרן׳ לרבי אהרן אלפאנדארי; ׳ברכי יוסף׳ לרבי חיים יוסף דוד אזולאי; ׳בן איש חי׳ לרבי יוסף חיים מבגדאד; ׳כף החיים׳ לרבי יעקב חיים סופר ועוד.