בימי צמיחת הנצרות-הירשברג

תולדות. הירשברג

בימי צמיחת הנצרות

בימי הקיסרים שעלו על כס רומי לאחר אדריאנום נשתפר מצבם של היהודים בכלל ושל אוכלוסי אפריקה בפרט. הענקת זכויות אזרחיות ליהודים ומעמד נסבל לדתם משלבים אותם במסגרת האימפריה הרומית, ואין הם נבדלים לכאורה משאר האוכלוסים אלא בדתם. נוסף ליהודים, שמספרם היה ניכר, נתרבו אז ׳יראי השמים׳, שהיו נוחים לקבל השפעות יהודיות ונוצריות.

בסוף המאה השנייה לסה״נ ובראשית המאה השלישית משלו ברומי הקיסרים ספטימיוס סוורוס ובנו מארקוס אבליוס אנטונינוס  (קאראקאלה), והם נודעו ביחסם הטוב כלפי היהודים. ספטימיוס עצמו נולד בלפטיס מאגנה  (היא לבדה) שבטריפוליטאניה, ומוצאו האפריקאני ניכר היה בדיבורו כל ימיו. בנו מארקוס אברליוס אנטונינוס נתחנך יחד עם יהודים באפריקה. עליו מסופר, כי פעם אחת, בהיותו ילד בן שבע, שמע שאחד מחבריו למשחקים הוכה קשה בשל היותו יהודי. אנטונינוס (אז היה שמו עדיין יוליוס באסיאנוס, על שם סבו מצד האם) נמנע זמן רב להסתכל בפני אביו של חברו או בפני אביו הוא׳ כי הרגיש שהם אחראים לסבלו של הילד היהודי. יש סוברים כי אנטונינוס זה הוא ידידו של רבי, הנזכר תכופות באגדה. שני הקיסרים הירשו ליהודים לקבל משרות־כבוד, והירונימויס בפירושו לדניאל (יא, לה) אומר, כי היהודים פותרים ׳וללבן עד עת קץ׳ בספטימיוס ואנטינינוס. בחורבות בית־הכנסת בקציון, צפונית לצפת, נמצאה כתובת יוונית, ׳לטובת שלומם של האדונים שלנו השליטים הקיסרים לוקיוס ספטימיוס סוורוס ומארקוס אברליוס אנטונינוס (הוא קאראקאלה) ולוקיוס ספטימיוס גיטה בניו, בעבור שנדרו היהודים׳. מ. אבי־יונה מציין, כי זו היא הכתובת היחידה שהקדישו יהודי ארץ־ישראל לקיסרי רומי.

אמנם, לפי מקור אחד אסר סוורוס על עשיית נפשות ליהדות. אולם פקודה כזאת אינה נזכרת בשום מקום אחר. ואפילו נכון הדבר, קרוב להניח, כי איסור הגיור בא אגב איסור ההתנצרות ונתכוון בעיקר למנוע את זו. הרי טרטוליאן, בן דורם של שני הקיסרים מבית סוורוס, מתאונן על כך, שהרבה נוצרים מסתתרים תחת מסווה היהדות, מפני שהיא דת מותרת **יי, והמאמינים בה אינם צפויים לרדיפות שטבלו הנוצרים באותם הימים. עובדה היא, כי במקרים רבים שימשה התייחדותם של בני אומות העולם שלב מוקדם לכניסתם בחיק הנצרות, ובתקופה מאוחרת יותר פרוזדור לאיסלאם אף־על־פי־כן ראו סופרי הכנסיה הלאטינית, שמקורה בתחומן של מדינות העולם היווני־רומי באפריקה הצפונית, בהתפשטות היהדות בין עובדי־האלילים סכנה בלתי־אמצעית לנצרות׳ ונלחמו בה בנאומיהם ובוויכוחיהם.

מלחמתם של אבות־הכנסיה ביהדות במאה השלישית ובמחצית המאה הרביעית לא הוכתרה בהצלחה באפריקה! כאן רבו המתייהדים למחצה, לשליש ולרביע. או­לם משנעשתה הנצרות הדת השלטת באימפריה הרומית ונתבסס מעמדה של הכנסיה הרשמית, הוזעקו הקיסרים והמנגנון הממשלתי לעזרתם של נציגי הכנסיה באפריקה. נתפרסמה שורה של פקודות מכוונות נגד יהודים, מתייהדים וכופרים הן כיתות נוצריות שלא קיבלו את עיקרי הדת הרשמית. בייחוד היפנו את זעמם נגד ׳עובדי שמים׳, כת מתייהדים, שעל טיבה לא הגיעו לידינו ידיעות ברורות ומהימנות.

קונסטאנטין הגדול לא העז לפגוע במעמדם החוקי של היהודים, על אף יחסו השלילי אליהם. אולם כאשר כבש ואלנטיאנוס  השני בשנת 355 את אפריקה הו­ציא פקודה נגד היהודים, שבה ביטל את החוק המעניק תוקף לעדותם לפני ער­כאותיהם, שממנו נהנו עד כה. עם זאת עדיין מוכרים היהודים כאזרחי רומי באחד החוקים (משנת 397) שב׳קודכס תיאודוסיאנוס׳, הנקרא על שמו של תיאודוסיוס הגדול (379—395), שהכריז בשנת 392 על הנצרות כעל דת המדינה. זמן לא רב לאחר מכן הוציא הקיסר הונוריוס (408—409) חוקים המכוונים נגד היהו­דים והדונאטיסטים, כת נוצרית שהתפשטה במהירות במאה הרביעית באפריקה והיתה בה סכנה חמורה לכמורה הרשמית. בימים ההם קרב לקיצו שלטון רומי המערבית על אפריקה, ואחד הנציבים בארץ אף העז להפסיק את משלוח התבואות לפרנסתו של ההמון במטרופולין, דבר שהיה לחוק מאות שנים.

לדבריו של הירונימוס (מת 420) מתוחה היתה באותו פרק־זמן שרשרת רצופה של יישובים יהודיים ממאוריטאניה במערב עד למזרח, דרך אפריקה, מצרים, ארץ־ישראל ועד הודו.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 132 מנויים נוספים

יולי 2015
א ב ג ד ה ו ש
« יונ   אוג »
 1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031  
רשימת הנושאים באתר