הגר הלל – הרפורמיזם היהודי-הלאומי במבחן : העיתון ל'אווניר אילוסטרה

 

לוניון מרוקאן - 1572.2 – מלחמת העיתונים ל"אוניון מרוקיין " מול ל " אווניר אילוסטרה

בשנת 932ו נפל דבר בחוג קוראי העיתונות היהודית ברחוב הקזבלנקאי. עיתון חדש בשם לוניון מרוקאן (L'Union Marocaine – האיחזד המרוקני), הופיע על דוכני העיתונים בניסיון לערער את מעמדו שלל׳אווניר, לאחר שזה נהנה ממונופול בעולם העיתונות היהודי בקזבלנקה במשך חמש שנים בקירוב.

לכאורה, הוא לא הוסיף כל חדש לחוג העיתונות היהודית.

ליאניון הגדיר עצמו כעיתון מקומי, ובדומה לעיתון ליאווניר הצהיר גם הוא על כוונתו לשפר את איכות החיים של הציבור היהודי המקומי. שניהם עסקו במעמדו הכלכלי, המשפטי והתרבותי, ושניהם שאפו למצוא את האיזון שיאפשר לשלב את בני קהלם במרוקי הקולוניאלית, בלי לפגוע במסורת היהודית. ובכל זאת, על אף הדמיון, היה כל עיתון בעל דיוקן ייחודי משלו. מאחורי הכותרות הסתתרו קבוצות תמיכה הנבדלות זו מזו באידיאולוגיות שונות ובאינטרסים מנוגדים.

אומנם, שני העיתונים יצאו במאבק גלוי למען שיפור מצב היהודים במרוקו בכלל ובמלאח של קזבלנקה בפרט. אך ליאניון השתדל לפעול בתיאום עם מנהיגי הקהל תוך השמעת דברי הערכה להישגיהם, בשעה ש׳ל׳אווניד פעל תוך עקיפת המנהיגות הקיימת והוקעת מעשיה.

אל עובדה זאת אפשר להתייחס כאל סמן למיקומו של כל עיתון בהיררכיה הקהילתית: ליאווניר – שהרבה לבקר את ההנהגה הקיימת היה שייך, כנראה, לאגפים אופוזיציוניים בעוד שליאניון – למי שהיו מקורבים לממסד הקהילה ולממסד כי״ח.

בדיקת זהותם של עורכי העיתון מאששת את הדברים: יונתן טורש – פעיל ציוני שהיגר ממזרח אירופה לקזבלנקה ונשאר מרוחק ממוקדי ההשפעה במועצת הקהילה. ולעומתו, אלי נטף – לשעבר מורה בכי״ח שכיהן בתפקיד מזכיר מועצת קהילת קזבלנקה בזמן הוצאת העיתון. הפער האידיאולוגי בין הצדדים נבע מבסיסי התמיכה השונים: כל עיתון נשען על עילית אחרת בפזורה היהודית.

ליאוניון נתמך בידי קבוצת יהודים בצרפת, חלקם אורתודוכסים, אחרים מקורבים לכי׳׳ח, רובם ייצגו את הפלג הצרפתי של העילית הרפורמיסטית־המערבית, שהעמיד את יהדות המטרופולין כמודל לחיקוי. לעומת זאת, ל'אווניר, ייצג בעיקר את העילית הציונית ואת בני בריתה הנוטים לרפורמיזם לאומי, שהעמידו את החברה הנבנית באו־ץ־ישראל כמופת וכהשראה.

כל עיתון גייס גרעין תומכים מקומיים מקרב המגזר המתמערב ומקרב המגזר האירופי במרוקו. ליאניון נשען על קבוצה שהיתה מקורבת למועצת הקהילה, \ל'אווניר – על קומץ פעילים ציוניים, שעשו יד אחת עם קבוצה מבוגרי כי׳׳ח המקומיים, שדרכם אל ההנהגה נחסמה.

שני העיתונים גם יחד נאבקו על היהודי המתלבט – הקול הצף במגזר המתמערב. הערכה זו, לפיה קהל היעד של שני העיתונים כמעט זהה, מזדקרת לעין מכמה סימנים חיצוניים בשני העיתונים: השפה, המחיר, הפרסומות והמודעות.

  • השפה – צרפתית, מהולה בביטויים עבריים ויהודיים ערביים;
  • המחיר – 40 פרנק דמי מנוי עבור ׳ל׳אווניר שהתפרסם פעם בשבוע, 25 פרנק דמי מנוי עבור ליאוניון שהתפרסם פעם בשבועיים עד חודש;
  • הפרסומות – מוצרי צריכה של חברה עירונית מודרנית.

הסימנים החיצוניים הללו מגלים כי לקהל היעד של שני העיתונים היה דיוקן דומה מאוד. נשאלת השאלה, כיצד הם חדרו ללב קוראיהם?

ובכן, שני העיתונים ידעו שהמפתח טמון בעיקר בגיוס העיתונאים הנכונים. עבור הקורא, בן התקופה, מי שייצגו את העיתון היו במידה מרובה כותבי מאמרי המערכת, דהיינו, מייסדי העיתון ועורכיו, וכן בעלי הטורים הקבועים.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 124 מנויים נוספים

אוגוסט 2015
א ב ג ד ה ו ש
« יול   ספט »
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031  
רשימת הנושאים באתר