דן אלבו – ארבעה סיפורים בשבח החסיד אברהם בן שטרית

דן אלבו – ארבעה סיפורים בשבח החסיד אברהם בן שטרית

רבים בקהילת וואזן, הקדישו עצמם לפעילות של גמילות חסדים. נינו של כהר״ר יעקב שטרית, מרבניה הדגולים של קהילת וואזן בתחילת המאה הי״ט, נמנה על אלה. אברהם בן שטרית שנקרא בפי כל ברהם ולד סימי, [אברהם בן סימי, בגלל צדיקותה של אמו], בנוסף ליתר עיסוקיו, שימש בהתנדבות בתפקיד מחלק הלחם ביום ששי, מחלק הסיוע הכספי של הקהילה שנמסר בחשאי מידי שבוע לנצרכים ומחלק החמין ביום שבת בתקופות ההילולה. קדמו לו בתפקיד החסיד דוד סייג, והחסיד יצחק דהן, שמלאו את התפקיד שנים רבות בתחילת המאה העשרים. אברהם בן שטרית נהג מידי שישי בימי הקיץ החמים ובימי החורף הגשומים, לעבור בין בתי היהודים ולאסוף חלות חמות שאך זה הגיעו מהמאפיה הציבורית – לפראן, ולהעבירם לידי הנצרכים. החסיד אברהם בן שטרית סובב בשכונות העיר, עבר בין בתי היהודים, קבל שתי חלות ממשפחה זו וחלה ממשפחה זו, ומשנתמלא הסל, צעד לעבר הפונדקים חילק את החלות לנצרכים, וחוזר חלילה. משום שוואזן מלאת ירידות ועליות, בכל סבב איסוף וחלוקה נדרש ממנו מאמץ רב. כך, כל יום שישי, מידי חודש בחודשו, שנה אחר שנה, לא החסיר ולו פעם אחת את מפעלו למען עניי הקהילה. בהתקרב ימי ההילולה, בל״ג בעומר ובט׳׳ו באב, נהגו להגיע אביונים מכל רחבי מרוקו לוואזן, שבועיים לפני ההילולה. עולי רגל אלה, שוכנו בבתי הכנסת. על פי סדרי הקהילה, בימות החול נהגו לאכול בחדר האוכל של ״אם הבנים״ שבמטבחו בושלו מספר מנות כמניין האורחים, במימון קופת הקהילה. בימי שבת נהוג היה שכל אחת מהמשפחות האמידות והבינוניות מכינה שני סירי חמין, סיר בשבילה וסיר עבור עולי הרגל העניים מהערים האחרות, שדרו בבתי הכנסת. אברהם בן שטרית היה סובב בין שכונות העיר, לוקח סיר חמין אחד ומעלה אותו לבתי הכנסת, כך סיר ועוד סיר עשרות פעמים, עד שכל האביונים שבאו להילולה אכלו ארוחה שבת לשובעה, ומשסיימו האביונים לאכול, השיב, סיר סיר לבעליו ורק אחר כך פנה לסעוד סעודת שבתו עם בני ביתו.

אברהם בן שטרית נודע לא רק בחסידותו אלא גם בצניעותו. אברהם היה מן השותקים ולא מן המדברים. דוברי אמת בקהילה סיפרו, שהצדיקות שלו נודעה לישמעאלים ופעם אחת ביקש רשע אחד, מושל חדש שמונה על ידי הסולטאן, לבזוז את הקהילה, ועכבו בעדו השורפה של וואזן, שהכירו את היהודים מדורי דורות, ואמרו לו, יש צדיק אחד בקרב היהודים שבזכותו העיר מתקיימת, ואם יינזק, תינזק העיר כולה משמיים. אמר להם המושל הרשע, אבזוז את היהודים ובו לא אפגע. ענו לו העולמה, אנשי הדת שלהם, אם תפגע ביהודים ייפסקו צדקותיו, והשמים ייפלו עלינו, כי הצדקות שהוא עושה עם היהודים בני דתו מחזיקות את הברכה מעל העיר כמו חופה מעל ראשו של מלך. משראה כך, חזר בו הצורר מרצונו, שכן, חשש שאם לא ירד גשם במועדו, יתאחר היורה או יידל המלקוש יאשימו אותו אנשי העיר, בפני המלך שבגינו נפרעו בהם משמים. השם נפשנו בחיים, יחיינו – שבזכות החסיד הזה ניצל ישראל מידי אותו רשע.

שמעתי ממרדכי בן וואעיש ז׳׳ל, שבאחת ההילולות בתחילת שנות החמישים, ימים מספר לפני ל״ג בעומר הגיע לוואזן רב ממראכש. ברדתו בתחנת האוטובוסים במרכז העיר ה – סה. טה. אם. – פגש בו החסיד אברהם שטרית והחליפו מלים זה עם זה. אמר לו הרב, כי הוזמן' להתארח אצל אחד מגבירי הקהילה ונקב בשמו. אברהם בן שטרית הציע ללוותו לבית מארחו, כשהגיעו לבית הגביר מצאו אותו נעול. שכניו סיפרו, שאותו הגביר נדרש בדחיפות לנסוע לקניטרה וישוב עם משפחתו בערב. אמר לו החסיד אברהם שטרית, יש בפנינו שתי אפשרויות, שאלווה אותך לבית נשיא הקהילה אליהו אלחדד שידאג לאירוח שלך בביתו או בבית אחד מחברי המעמד, או שתבוא לביתי. ענה לו הרב, ״הגם שהדבר יהיה עליך לטורח, לבי אומר לי להיעתר להזמנתך, דווקא״. לקח אותו החסיד ברהם וולד סימי לביתו, ערך לו סעודה והציע לו מיטה. לאחר מנחה וערבית ניגש הרב לנוח מתלאות הדרך. בעודו נח, בא שליח מטעם הגביר וביקש אלפי סליחות בשמו של אותו גביר על שנעדר מהבית, בגלל שנדרש לנסוע מפאת פיקוח נפש לקניטרה, לאחר דברי ההתנצלות ודברי הנימוסין ביקשו השליח להתלוות אליו לבית הגביר. ענה לו הרב, "איני יכול לפגוע בכבוד מארחי, שכבר הכניס אותי בצל קורתו, השקה אותי, הזין אותי ממזונותיו, ולונה רעייתו שתחיה האירה לי פנים, איך אוכל להפנות לו עורף ?״ בדרכו לתחנת האוטובוס בתום ההילולה, סיפר אותו רב לבית משפחת נחמיאש ממראכש לרבה הראשי של קהילת וואזן השד׳ר מארץ ישראל, אליהו בן מלכא מרקדו: ״אפילו שמלכתחילה לא באתי להתארח בביתו, כשראיתי את היהודי הזה, ידעתי ללא פקפוק, שהוא יתלוש את מצוות הכנסת אורחים. משמיים נרמזתי שיבוא איש אחד לקבל את פניי. נתגלגלו הנסיבות והאיש שראיתי בחלומי בא, ולא יכולתי לקחת את המצווה ממנו כנגד רצונו של בורא עולם. נשמעתי ללבי, ולא נכזבתי. רק כשהתארחתי בביתו שמעתי מאנשי העיר את שבחיו וזכויותיו של החסיד הזה, ועל כל המצוות שערם בעולם הזה. אשרהו ואשרינו, וצדקה תהיה לנו ויעתיר בעדנו במצוותיו לפני הא-ל.״