טללי אורות בתורת רבנו "אור החיים" הק' לחג הסוכות.

טללי אורות בתורת רבנו "אור החיים" הק' לחג הסוכות.Asilah

מאת הרב משה אסולין שמיר.

"ושמחת בחגך… והיית אך שמח" (דברים ט"ז, טו).

"ולקחתם לכם ביום הראשון… ושמחתם לפני ה' אלוקיכם…" (ויקרא כ"ג מ).

חג הסוכות – חג השמחה.

השמחה בחג הסוכות – למה ומדוע?

"אור זרוע לצדיק – ולישרי לב שמחה" (תהלים צז יא).

 לאחר יישור הלב בראש השנה וכיפור – זוכים לשמחה אמתית בחג הסוכות.

 

                        א. הקשר הפנימי והקבלי בין חגי תשרי:

ראש השנה ~ כיפור ~ סוכות ~ שמחת תורה.

האורות העליונים של  הימים הנוראים המכוסים ראש השנה וכיפור –

מתגלים בחג הסוכות, ופורצים ביום שמחת תורה,

בבחינת הכתוב: "תקעו בחודש שופר בכסה – ליום חגינו" (תהלים פ"א ד).

 

רבנו "אור החיים" הק' כותב: "וסוד הסוכה והחג הם פלאי פלאים, אבל אומר לכם מעט כדי שתדעו שהסוכה אינה  מה שאתה רואה בעיניך שהם קנים והדס, אלא תיבת "ס-וכ-ה" היא ממש שם ה' ואדנות". היא רומזת לשילוב בין הוי-ה {26} לאדנות {65}. באמצע המלה כ"ו. בהתחלה ובסוף ס"ה, דבר הרומז לשילוב הוי-ה ואדנות אותו אנו מכוונים בברכות, בבחינת הכתוב: (חבקוק ב, כ. תהלים י"א, ד): "וה' {הוי-ה = 26} ב-היכל {סה = 65} קדשו…".

שבעת ימי החג, כנגד 7 האושפיזין, וכנגד 7 החגים: סוכות, פסח, שבועות, שמיני עצרת, ראש השנה וכיפור. (מאור החיים" ע"פ תלמידו רבי משה פרנקו). לאושפיזין עילאין, רבנו "אור החיים" הק' מצא סימוכין בתורה: "בסוכות תשבו שבעת ימים – כל האזרח בישראל ישבו בסוכות" (ויקרא כ"ג מב). רבנו שואל מדוע בתחילת הפסוק נאמר "תשבו" בלשון נוכח, ואילו בהמשך נאמר "ישבו" בלשון נסתר. תשובתו  ע"פ (הזוהר ח"ג קג) היא: הקב"ה שולח תחילה את שבעת הצדיקים היושבים לצדו לסוכות בני ישראל, ולכן נאמר "תשבו", ורק אח"כ נאמר "ישבו" לגבי עם ישראל (אוה"ח הק' ויקרא כד, ב).

 

חג הסוכות המכונה גם חג האסיף, מאסף לתוכו את שני מחזורי המועדים: הן את מחזור הרגלים – חג הפסח וחג השבועות [חסד], והן את מחזור הימים הנוראים – ראש השנה ויום הכיפורים [הדין], ויוצר בניהם הרמוניה, דוגמת יעקב אבינו עמוד התפארת המאזן בין אברהם אבינו עמוד החסד [רחמים], ליצחק אבינו עמוד הגבורה {הדין}, ויוצר מעין מנורה בת חמשה קנים ובסיס. מצד ימין, ניצבים פסח ושבועות, מצד שמאל, מזדקפים להם ראש השנה ויום הכיפורים. בקנה האמצעי עומד חג הסוכות, ואילו בבסיס המנורה, יושב לו איתן "שמחת תורה" המחזיק, מחזק וחותם  את שאר החגים. בחג הסוכות ובשמחת תורה, מצטלבים ראש השנה ויום הכיפורים שהם בבחינת דין, והמועדים: פסח ושבועות שהם בבחינת חסד על פי תורת האר"י הקדוש. המקור לכך הוא בכתוב: "תקעו בחודש שופר בכסה – ליום חגינו" (תהלים פ"א ד). האורות הנעלים והמכוסים "בכסה" שהם ראש השנה ויום הכיפורים, מתגלים בחג הסוכות – בבחינת "ליום חגינו", המאיר כמו אור יום = "ליום חגינו".

חג הסוכות משופע בשמחה, ועל כך יעידו שלושת הפסוקים הקשורים לסוכות. הראשון: "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר, כפת תמרים, וענף עץ עבת וערבי נחל –  ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעת ימים" (ויקרא כג, מ). השני: "חג הסכות תעשה לך שבעת ימים… ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך" (דברים טז יד). השלישי: "שבעת ימים תחג לה' אלוקיך… – והיית אך שמח" (דברים טז, טו). רבנו ה"בן איש חי" לומד מכך שיש לקיים כל מצווה מתוך שמחה. אחרת, זה פוגם בשלמות המצווה. מי ייתן ונזכה לשמוח כדברי שירו של רבי נחמן מברסלב: "אסור להתייאש, לא להתייאש. אם הגיע זמן קשה – רק לשמוח יש, רק לשמוח יש". 

ב. הקשר בין השופר לסכך.

 בראש השנה תקענו 100 קולות בשופר. מתוכם 60 תקיעות, 20 שברים, 20 תרועה, דבר הרמוז במלה "סכך":  ס = 60 . כ = 20.  ך = 20. = 100. דבר המשקף את הקשר בין ראש השנה לחג הסוכות הבעל"ט.

גם בין כיפור לסוכות מתגלה הקשר בכך שבזכות "ענני הקטורת" שהקטיר הכהן הגדול ביום הכיפורים בקודש הקודשים, זכו בני ישראל במדבר ל"ענני כבוד" שליוו אותם במשך 40 שנה, ואנחנו זכינו בחג הסוכות לזכר ענני כבוד, כדברי רבי אליעזר בן הורקנוס לכתוב "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל…אני ה' אלוקיכם" = ענני כבוד היו. האדמו"ר מצאנז הרב יהודה יקותיאל הלברשטם זצ"ל מסביר שמטרת ענני כבוד הייתה "מתוך תקוה שדבר זה יעורר אותם להכיר בה' בבחינת – אני ה' אלוקיכם".

אי לכך גם אנחנו, לאחר שביום הכיפורים התפשטנו מעולם החומר ודבקנו רק בעולם הרוח, אומר לנו הקב"ה: "צא מדירת קבע, ועבור לדירת עראי". כלומר, התחל להפנים שהעולם הזה הוא עראי, והחל לחשוב על דירת קבע בעולם הבא. הדרך להגיע לכך היא על ידי שמחה בעבודת ה'. זאת אומרת, קיום מצוות מתוך התלהבות בבחינת " עבדו את ה' בשמחה", שמחה של מצוה, ולא שמחה של הוללות. ובפרט הסתפקות במועט, בבחינת סוכה השווה לכל נפש ולכל כיס. ידועים דברי חכמים, שלקדושת הסוכה, יש כוח לטהר את האדם שלא יודח מתחת כנפי השכינה.

בחג השבועות, נזכרה השמחה פעם אחת, ואילו בחג הפסח, לא מוזכרת בכלל המלה שמחה.  ההסבר לכך הוא שבחג הפסח הקב"ה הוציא אותנו ממצרים, אבל עדיין לא קבלנו את התורה. בחג השבועות אמנם קבלנו את התורה, אבל עדיין לא קיימנו אותה. מחג השבועות ועד סוכות חלפו להם מעל לארבעה חודשים בהם זכינו לקיים את התורה, לכן מצוה לשמוח. לאחר שבעת "ימי המשתה" בחג הסוכות לקיום התורה, סוף סוף מגיעים ליום "שמיני עצרת", שכידוע יום השמיני הוא מעל הטבע, לכן ביום "שמחת תורה", אנחנו שמחים ורוקדים עם ספרי תורה בבתי כנסת וברחובה של עיר, וזו בעצם פסגת עבודת ה', בבחינת "עבדו את ה' בשמחה…".

הגאון מוילנא אומר על הכתוב מתוך תפילת החגים: "אתה בחרתנו, אהבת אותנו, ורצית בנו"

"אתה בחרתנו" = בחג הפסח. "אהבת אותנו" = בחג השבועות. "ורצית בנו" = בחג הסוכות.

"ורצית" – מלשון ריצוי ופיוס, היות ואחרי חטא העגל נלקחו מעם ישראל ענני כבוד, והוחזרו להם רק ב-טו בתשרי לאחר הורדת הלוחות השניות ע"י משה רבנו ביום הכיפורים, וציווי בני ישראל לתרום מחצית השקל להקמת המשכן כמסופר בפרשת "כי תשא", ולאחר שאמר הקב"ה למשה: "סלחתי כדבריך".

רבנו "אור החיים" הק' כותב על כך: "ועל ידי מעשה העגל, שהוא כנגד כל התורה כולה, יסובבו הפרדת השכינה בשרשי בחינת כל נשמות ישראל, {"ונרגן מפריד – אלוף" (משלי טז, כח) }. לזה ציווה ה' שיתנו מחצית השקל, שהוא סימן למה שהפרידו הם במעשיהם, לשוב לייחדם יחד. ואמר "זה יתנו": פירוש, יחזור לתת –  סוד מחצית השקל שהפריד. ולזה יכוון כל נותן, ורחמנא לבא בעי – לכוון אל המכוון, לייחד הנפרד והנחלק" כדברי קודשו (ש. כי תשא ל, יג). ולכן העשיר לא ירבה, והדל לא ימעיט, כדי שקיום המצווה תיעשה כרצון ה'.

ג. הנקודה הפנימית בחג הסוכות – השמחה בעבודת ה'.

 

הנקודה הפנימית  המסתתרת מאחורי הפרגוד היא, שבראש השנה נכנסים לדין, וביום הכיפורים נחתמים כדברי רבי מאיר בגמרא, והנה כאשר בני ישראל יוצאים בחג הסוכות כשהם מנענעים ולולביהם בידיהם, ורוקדים מתוך שמחה . סימן שנמחלו עוונותיהם. ידועים דברי חז"ל בנידון: "מי שלא ראה  שמחת בית השואבה, לא ראה שמחה מימיו", כאשר טקס שאיבת המים לניסוך על גבי המזבח ממעיין השילוח, נעשה בתהלוכה חגיגית רבת משתתפים, וגדולי חכמים כמו רבן שמעון בן גמליאל שהיה נוטל שמונה אבוקות של אש ורוקד איתן, ואין אחת נוגעת בחברתה. ישנם עוד סיפורים על גדולי ישראל שפיזזו ורקדו דוגמת דוד המלך שרקד ופיזז בהתלהבות עצומה כאשר העלה את ארון הברית לירושלים. יונה הנביא שאב את נבואתו בשמחת בית השואבה בזכות שמחתו הרבה בשמחת בית השואבה בבית המקדש. הגמרא בסוכה  אומרת שמקורו של הביטוי "בית השואבה" – משם שאבו רוח הקודש, הלוואי עלינו.

גם בימינו, נוהגים בחצרות חסידים ואנשי מעשה לרקוד ולשמוח בליווי תזמורת מידי ערב בימי חול המועד. וזאת על פי "ציווי" מגבוה- ראה את שלושת הפסוקים בנושא מצות השמחה בחג הסוכות שהוזכרו לעיל.מכל האמור לעיל, ניתן להסיק שהקדוש ברוך הוא יתעלה שמו, רואה בנו בניו האהובים בבחינת "בנים אתם לה' אלוקיכם" כדעת רבי מאיר, ודן אותנו לחסד ורחמים לשנה טובה וברוכה ברוחניות ובגשמיות [גשם], ובפרט כאשר אנחנו יוצאים מדירת קבע לדירת עראי מתוך שמחה, ואומרים לו: ריבונו של עולם, קלטנו את המסר: חיינו בעולם הזה הם עראיים, ואילו עיקר השכר הוא בחיי הנצח, לכן נשתדל לעבוד אותך בשמחה. כדברי "בעל צרור המור" בנידון.

ד. "בנים אתם לה' אלוקיכם" (דברים י"ד א).

ארבעת המינים הם ארבעת הבנים המהווים את עם ישראל.

ידועים דברי  רבי מאיר שנקבעו להלכה על פי הרשב"א שלעולם אנחנו נקראים בנים גם כשאנחנו לא כל כך בסדר, בניגוד לדעת  רבי יהודה שחילק בין תקופת היותנו "בנים" כאשר עושים רצונו של מקום, לבין התקופה הנגדית בה אנחנו נקראים "עבדים" ככתוב "כי לי בני ישראל עבדים..". לדעת הגאון רבי יעקב ניניו איש טבריה עירו של רבי מאיר בספרו "זרע מיעקב", רבי מאיר בעל הנס זכה לאהדה כזו גדולה ורבבות מבני ישראל פוקדים את ציונו הקדוש מידי יום ביומו, וישיבה גדולה בה זכיתי ללמד ולהרביץ תורה שוכנת כבוד לידו, בזכות הפרגון הרב וה"עין הטובה" כלפי עם ישראל בה הצטיין רבי מאיר, ומן הראוי שגם אנו נלך בדרכו ונראה בכל אחד מבני ישראל כבן או אח, וגם אם הוא קצת אובד.  אי לכך ציוו אותנו חכמים לאגוד את  ארבעת המינים ולהציבם מול הלב, ורק אז לנענעם אל מול ששת הרוחות, היות והם מסמלים את ארבע הקבוצות בעם ישראל [דוגמת ארבעה בנים שבהגדה]. לאתרוג, יש ריח וטעם והוא מסמל את איש התורה והמעשה. ללולב, יש טעם [בתמר], והוא מסמל את היהודי שיש בו "טעם התורה", אבל אין לו פנאי לעסוק במצוות. ההדס, מסמל את היהודי השומר תורה ומצוות, אבל אין לו פנאי לעסוק בתורה. הערבה, מסמלת את היהודי שנבצר ממנו ללמוד וגם לקיים מצוות. את כולם אוגדים ביחד ורק אז יהיה מותר לברך בשם ובמלכות. כנ"ל מידי בוקר בתחילת התפילה, אנחנו אומרים: "והריני מקבל עלי מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך, והריני אוהב כל אחד מבני ישראל כנפשי". זה יכול להיות שכן, רב, פוליטיקאי, וכו'.

  • אושפיזין של מעלה ואושפיזין של מטה.

הזוהר הקדוש בפרשת אמור מספר על רבי המנונא סבא שהיה מקובל עצום ונהג להזמין לסוכתו אורחים=אושפיזין עניים לסוכתו ולשמוח איתם. כמו כן נהג להתפלל בכניסתו לסוכה " עולו[שבו]  אושפיזין קדישין, עולו אושפיזין עילאין מן העולם הבא". לשאלת אחד העניים, אם יש לך אורחים חשובים מעולם האמת. מדוע אתה צריך אותנו בסוכתך?. תשובת רבי המנונא סבא: אם לא הייתם בסוכתי, האושפיזין קדישין: אברהם, יצחק, יעקב, יוסף, משה, אהרון ודוד, לא היו מגיעים לסוכתי מהעולם העליון. מוסר השכל: יש לדאוג לנצרכים

      ו. "שמאלו תחת לראשי, וימינו תחבקני".

את הפסוק הנ"ל משיר השירים, מבאר האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מליאדי בהקשר לימים הנוראים שהם בבחינת "שמאל", כלומר עבודת ה' מתוך יראה ופחד, ואילו חג הסוכות, בבחינת ימין, "וימינו תחבקני", המיוחד בחיבוק הוא שהמחבק לא מאפשר לאהובו לעזוב אותו. שנית, הוא אוהב גם את צדו "האחור" של  חברו. כך הקב"ה מחבק אותנו בחג הסוכות ומוכן למחול לנו בתנאי שנקבל על עצמנו לעובדו בשמחה.

"זמן שמחתנו" – "זמן" = זימון שמחה לכל השנה.

רבנו אברהם אבן עזרא אומר על הפסוק: "ויאמר להם, לכו אכלו משמנים… ואל תעצבו – כי חדוות ה' היא מעוזכם": "השמחה תעוז אתכם אם תקיימוה, כי כן כתוב: "ושמחת בחגך – והיית אך שמח" (נחמיה ח, י). מצודת דוד מוסיף: "שמחת יום טוב שהיא שמחה של מצוה – תיתן לכם עוז ותעצומות".

רבנו "אור החיים" הק' אומר: הקב"ה מחבק אותנו בחג הסוכות. הוא מסתמך על דברי הגמרא (סוכה ו ע"ב): לסוכה צריך להיות לפחות שתי דפנות וטפח אחד כמין האות ף, הרומזת לחיבוק.

סיכום תרשים זרימת החגים:

ראש השנה: האדם ממליך עליו את הקב"ה ע"י: מלכויות, זיכרונות, שופרות.

יום כיפורים: הנשמה מתפרצת, היחידה שבנפש.

סוכות: ביטוי לאמונה בה', בבחינת "צילא דמהמנותא" כדברי הזוהר.

שמחת תורה: הקשר העמוק שלנו לתורה.

סוכה = סה {65} + וכ {26}=91 =  אמן = שילוב אדנות +הוי-ה. (מאור החיים" לרבי משה פרנקו).

לע"נ אמו"ר רבי יוסף בר עליה ע"ה. הרב אברהם בר אסתר ע"ה. המלוב"ן הרה"צ רבי מסעוד אסולין ע"ה. רבי יוסף בן חיים ע"ה.

א"מ זוהרה בת חניני ע"ה. חניני בת מרים. עליה בת מרים. בתיה בת קנדוב. קנדוב שרה בת שושנה ע"ה. רבי ישעיה עמיאל ע"ה.

חג שמח – משה אסולין שמיר/

Shamir240298@gmail.com   0523240298      

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 120 מנויים נוספים

ספטמבר 2015
א ב ג ד ה ו ש
« אוג   אוק »
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930  
רשימת הנושאים באתר