יחסי המוסלמים והיהודים במגרב

עובדה אחת היא בחזקת וודאי, אין למצוא בהיסטוריה או במחשבה של המוסלמים המוגרבים שום סימן לאנטישמיות שניתן להשוותה, ולו במעט, לצורות המעוותות שלבשה שנאת היהודים באירופה מימי הביניים ועד לעת החדשה. הרגש האנטי יהודי של המוסלמים הועלה לדרגת כבוד של דוגמא על ידי משקיפים אירופים שלא הטיבו להכיר את המציאות המזרחית לעומקה, והוא נוצל במרץ על ידי התעמולה האנטי יהודית, שלא הייתה מוסלמית דווקא, אלא נבעה בעיקר מחוגים של אירופים, שהיו מעוניינים ביותר בהפצת סיסמה זו.

בסיכומו של דבר שפרה מנת חלקם של היהודים על אדמת האסלאם יותר מאשר ברוב ארצות אירופה, מקום ששימשו באמת מטרה לשנאה שאינה יודעת שובע. אין ספק שאנטישמיות כזו לא נודעה במגרב בצורותיה הקיצוניות.

הבוז שהביעו זה לזה המאמינים בדתות שונות, בין בדבר שפתיים, בין בפועל ממש, מעולם לא השכיח כליל מן הלב את הקשרים העמוקים יותר שנרקמו מתוך אינטימיות של חיים משותפים ומוצא משותף. השליט המוסלמי הגדול ביותר לא היסס להודות כי אח הוא לרוכל היהודי הדל, ובכך ביטא את האמת העמוקה של היהדות המוגרבית ושל האסלאם המוגרבי, שהורכבו שינהם על הגזע הברברי העתיק.

אין טעם לנסות ולצייר תמונה אידילית של היחסים בין הערבים ליהודים בארץ שהייתה מופקרת לאנרכיה של מלחמות מבית. אך להוציא את הבוז המסורתי, שבמהותו פולחני היה, אם נעז לומר כך, יותר משהיה רגשי ויצרי, ואם ניתן דעתנו על המאבקים המרים שניטשו בין שבטים אויבים שהעם כולו היה קורבנם תדיר, נוכל לקבוע כי בחשבון סופי לא היה גורל היהודים ביש יותר מזה של המעמדות הנמוכות בחברה המוסלמית, שגם הם נוצלו קשה על ידי השליטים הפיאודלים.

נביא בזה שתי דוגמאות רבות משמעות הלקוחות מן ההיסטוריה של אלג'יר, ברוַח זמן של מאתיים שנה. ב 23 באוקטובר 1541 וב 8 ביולי 1775 ניסו הספרדים להשתלט על אלג'יר, בראשונה בפיקודו של המלך קארלוס החמישי, ובשנייה בפיקודו של הרוזן אורילי.

הם נדחפו ונוצחו על ידי המוסלמים. בשני המקרים עמדו היהודים כאיש אחד לצד האחרונים. הם חגגו את ניצחונם כישועה, חיברו מזמורי הודיה לזכר המאורעות האלה, הנהיגו יום תענית ויום שמחה לזכר מלחמותיהם וניצחונם של המוסלמים על הספרדים. עד ימינו אלה חוגגים היו היהודים באלג'יר את זכר המאורעות האלה מדי שנה בשנה ב " פורים קטן " בד' בחשוון ובי""א בתמוז. גם ליהודי מרוקו היה " פורים קטן " לציון ניצחונם של המוסלמים על הספרדים בקרב שלושת המלכים.

אם לפעמים יכלה מידת העריצות להוסיף על חומרת התקנות שנכללו ב " מגילת עומר " עד כדי שהופר העיקרון שביסודן, יחס כבוד לחייהם ולנכסיהם של ד'מים, הרי באותה מידה גם יכולה הייתה להקהות את עוקצן. על הרוב נחשב היהודי לא זר ואויב אלא בן חסות מבוזה, הממלא בכל זאת תפקידים חיוניים בקריה המוסלמית. וודאי שעסק במלאכה זעירה, אף בעיקר מילא תפקיד מכריע בחיי המסחר.

בחברה המוסלמית היה היהודי איש הביניים הדרוש והמצוי בכל מקום. הוא שקישר בין העיר לכפרים, שאליהם בא לרגל מסחרו. הוא שהשביר לערים ולכפרים ואפילו לנאות המדבר הנידחות ביותר. בזכויותיו לו למגרב מאז ומתמיד קשרי מסחר ומגע סדיר עם אירופה. מחיקו נושרים היו מוצרים שאי אפשר בלעדיהם וחידושים מצודדי לב, לבני העם נצטייר גם כקוסם ועושה נפלאות.

יוסי בֶנֶש, משקיף ממולח על ההווי היהודי במרוקו, ציין זאת בדעה בדוחה. חייב היה היהודי לרכוש, לפעמים על חשבון כבודו העצמי, את אמונם של יושבי הארץ, שעל הרוב לא יכלו לוותר על שירותו, ופחיתות כבוד כשלעצמה לא נחשבה הרבה, שהרי מעבר לפירוד הדתי היו הבריות יודעים וחשים כי אחים הם.

עד כדי כך שהעלבונות שבמעמדו של בן החסות, הסטירה השנתית שנתלוותה להעלאת מס הג'יזיה לקאיד, הגידופים הרגילים, המהלומות שספג אדם בדרכו, הדחיפות והחרפה מתקבלים היו כחלק ממציאות שכמעט אינך סובל ממנה. צריך היה אדם לעבוד במסירות נפש, לנסות להתגבר על המצב הביש, ולהשתדל להתקיים בכל זאת. היו שהגיעו בדרך זו לעשירות, אחרים זכו לחסדי מושלים, ועתים קרובות היו סולטאנים, פחוות וקאדים דואגים במיוחד להגנתם של היהודים שהשכילו להיות להם ליועצים, אך מעולם לא זכה אף אחד מהם ליטול חלק כלשהו בשלטון.

במאה האחת-עשרה הגדיר מווארדי בקפידה את תנאי קבלתם של ד'מים למשרות ממלכתיות. רק וזיר הממונה על ההוצאה לפועל יכול היה להתמנות אצל שליט מוסלמי מבין היהודים או הנוצרים. וזיר זה לא הייתה לו כל סמכות שיפוטית, ולא היה רשאי למַנות שום פקיד, כשם שלא היה יכול לצוות על הכוחות המזוינים או לנהל במישרים את האוצר. לכן לא היה זה חשוב כלל אם בן חורין הוא או עבד, מוסלמי או ד'מי, אם יודע הוא את המשפט הדתי ואם אינו יודע, אם יש או אין לו בקיאות מיוחדת בענייני מלחמה ומסים.

חרף מידה זו של ליברליות שבחוק המוסלמי הרי, ככל שידיעתנו מגעת, רק במקרים נדירים בהיסטוריה של המגרב מילא ד'מי תפקידים נכבדים בשלטון. במאה השלוש-עשרה, למל, כשעלה אבן יעקוב יוסף לכס המלוכה ב 1286, הביא עמו את איש משק ביתו היהודי, ח'ליפה בן-וגאזה, שאותו הפקיד על האמון ואולי אפילו מינהו שר החצר – חג'יב -. למעשה שימש ראש הוזירים. האצילים המוסלמים נרעשו כל כך עד שב 1302 ראה הסולטאן הכרח לעצמו להמית את ידידו בן-וגאזה עם כל בני ביתו.

פרשה זו חזרה כעבור ארבע מאות שנה במקרה של מרדכי דייקי, שר הכספים של סיידי מוחמד ב-1792. כל עלתה גם לווזיר הגדול של הסולטאן האחרון מבני מרין, עבד אל-חג, 1465, היהודי הארון בן בוטוס.

מגילת אסתר בנוסח מרוקאי פרק א'

הרב דוד מרציאהו די ביהו

מכתב מרגש אשר נושא עמו כמוהר'ר אברהם מרסייאנו הי"ו שליל כול ירושלים הקדושה אל עדת המערבים במערבה הפנימי אשר במגרב, דהיינו מרוקו.

המכתב מתובל בשפות שונות שהיו שגורות בפי יהודי מרוקו, הערבית היהודית הידועה, שפת העבריץ וגם מילה אחת בערבית ספרותית כמובן באותיו עבריות. דבר זה מעיד על השכלות וידיעתו של הכותב או הכותבים, יען כי אין אנו יודעים מי כתב ומתי נכתבה האגרת הזו.

האגרת, כמו כל בקשת עזרה מהזולת, היא בגדר תחנונים, ומעידה כאלפי עדים על מצבם של יהודי עדת המערבים בירושלים שכידוע היה בכי רע . אין הכותב בוחל בשום אמצעי לעורר את לבם של התורמיפ הפוטנציאלים, תיאור מצבם המדוייק של היהודים, אלמנות ויתומים, אפילו הלעג בעיני הגויים, הטוענים שיהודים נזנחו בידי אחיהם ואין הם מושיטים להם עזרה, ומקצין הכותב בתיאור מחסניהם המלאים בחיטה וכול טוב של הגויים לעומת רעבונם שלהיהודים, אשר כל היום מקבצים נדבות ותרים אחר קיום מינימלי

התרגום הכמעט חופשי הוא שלי- אלי פילו- אשמח לקבל הערות או הארות בנושא התרגום

ידידי ה' וידידנו!

מן ג'יר מה נפ׳ייקו קלביך׳ לעזיז עלא למחבה ד׳ ארץ לקדושה, כיף׳ אלי משהוד …… קדאמנה, באין כול וואחד­…….. אברהם, יצחק ויעקב, דימא למחבא פיי קלבו די לארץ׳ די זדודנא, הייא לארץ׳ למקדשא, לארץ די הייא עזיזה פ׳עינין זמיע לעולם כולהא, ובפרט פעניין לקאוים די ישראל, ואש כון הייא האדה די מה יטלע סי עלא באלו ויתפ׳כר מן לקדושים די כאנו פ׳ארץ הקדושה, ויירמאווי רואחהום וכבו דמהום פ׳חאל למא עליהא, עלא האדה זינא אחנה באש נרג'בו אנאס די הומא שאב׳יין באש יחנו וירחמו עלא כ׳וואנהום די שאכנין פ׳זבל ציון,

מאחר ונעורר את לבך היקר אודות אהבת ארץ הקדושה, כפי שאנו מעידים על כך….שכול אחד….אברהם יצחק ויעקב, תמיד אהבת ארצם של אבותינו בלבו היא הארץ הקדושה, הארץ שהיא יקרה  בעיני כול העולם כולו ובפרט בעיני צאצאי ישראל, ואיך ייתכן שלא יעלה על דעתו ויזכור מי היו הקדושים בארץ הקדושה, וישליכו את נשמתם ויזילו את דמם בכל מה שקשור אליה. מסיבה זו אנו מבקשים מהאנשים אשר איכפת להם, שירחוננו וירחמו על אחיהם הדרים בהר ציון.

די בעונות מחמלין בלמעאיירה דזוע ומן קלת סי, ופ׳חאל די וואער בזאף האד לחזאה לזמיע די הוויא יהודי באש ירא בעינו לכסרא די כ׳וואנו פ׳י ירושלם לקדושה, עליהא זינא באש נפ׳ייקו קלוב כ׳וואננא ה' עליהם יחיו, אחנא די כ׳אתמין לתאחת די וואקפ׳ין ומוכלין כבאר עלא זמאעת ספרדים הי״ו פ׳י ירושלם לקדושה.

אשר בעוונות נושאים בקללת הרעב ומה שפחות, וכיוון שהדבר קשה מנשוא לכל אחד אשר הוא יהודי שיראה בעיניו הצרה של אחינו בירושלים הקדושה, ועל כך באנו נעורר לבותיהם של אחינו ה'עליהם יחיו , אנו החתומים מטה הנשואים באחריות גדולה על עדת הספרדים הי"ו בירושלים הקדושה

 ענדנא צער כביר באש נטופ׳ו סי חאזה די תנפ׳אע באש נכ׳פ׳פ׳ו לעניות מן כ׳וואננא די לחסאב דייאלהום כתיר, די ראהום יטלבו מנניא נעאווינוהים, ומה פ׳ידנא באש נג״יתוהום, עמל פ׳י באליך׳ יא סיניור, בםחאל נהוויא וואער עלינא בס נראיו דמוע כ׳וואננא למקטועין אולאד שם יתברך, די הומא אולאד נאש לכברא, וליום בעונות מעתאזין, חתא די הוויא כלבו קאשי יחב פ׳האד סמאע מן לעייאט דיל לעניים,

יש לנו צער וקושי גדול שנתור אחר דבר שיועיל על מנת להקל לעניות אחינו אשר להם חשבון ארוך, והנה הם מבקשים מאתנו שנעזור ואין בידינו להשיב להם, חשוב על כך הו סניור – אדוני – כמה הוא קשה לנו שנראה דמעות אחינו ברואי שם יתברך, אשר הם ילדי אנשים גדולים, וכיום בעונות מרודים, אפילו זה שלבו קשה לא יישאר אדיש לקריאות העניים הללו.

ופייהום זקנים ורי מהדודין זהד, להזאלאת וליתאמה 'מתרוכין ועדייאנין וחפ׳ייאנין, בלא מעאוונא, ובלא מזון, ובסחאל ענדנא האד לחאזה וואערא פ׳חאל למות, מן די כא נראווי לגוים…. לים די שאכנין מעאנא פ׳יירושלם, דימה מטרחין, בלמעאוונא די כ׳וואנהום די הומא.פ׳לאמונה דייאלהום,פ׳חאל די ר ראוונה  חתאחד מנהום, מסא כא ימשי ידור פלכאלא באס יטלב צדקה,

וביניהם זקנים מיעוטי כוח, אלמנות ויתומים עזובים, נטושים ויחפים, בלא עזרה ובלא מזון, והדבר הזה קשה לנו כמו מוות, כשאר אנו רואים את הגויים אלה שדרים אתנו בירושליםתמיד נעזרים המה באחיהם אשר שייכים לאמונתם, ולא ראינו אחד מהם שהולך לקבץ נדבות בניכר.

לאיין הומא למכ׳אזין דייאלהום מעמרין בזרע ובכול מאן הייא חאזה, עאטיינהום לביות פאש ישכנו, ואחנא אולאד ישראל בעונות בסחאל די כא ימשיווי ידורו פילבאלד דטלבו למעאוונא באש יעישו, קדאש האד לחאזה ביזוי ענדנא מן לגוים די קא יקולו, נדרו האד נאש די אולאד ישראל־די מה כא יחנוסי עלא לעניים דייאלהום,

כיוון שהמחסנים שלהם מלאים בחיטה ובכל המצרכים, נתנו להם בתים שיגורו בהם, ואנו בני ישראל בעונות כמה שמסתובבים המה בעיר לקבץ ולבקש עזרה לקיומם, כמה הדבר הוא ביזוי אצלנו כאשר אומרים לנו, ראו נא בני ישראל אשר אינם חסים על העניים שלהם.

האדו מה ינחסאבו סי מעא נאש, ואחנא כבאר זמאעא אש נקדרו נוואזביהום, ליין מנאיין יזינא ומין יעאווננא באש נגייתו האד לקאווים לכתיר עלא האדא מה נחבוסי נוזועו קלבין׳ בהאד סי, מה חבנאס נטווילו עליך׳ כתר מן האד סי, ונרגבוך׳ באש תחזם כוואסריך, ותעמל כול זהדיך באש תוכף מעא שליח לכולל נהוא דייאלנא מעלת הרב השלם המזר״ק – המזרע הקודש – הטהור המתחסד עם קונו שייף עייל שייף נפיק כמוהר"ר אברהם מרסייאנו יצ״ו,

ואלה מה שנשתך עם האנשים, ואנו מנהגי העדה לא נוכל להענות להם, כיוון מהיכן נביא ומי יושיט לנו עזרה, שנוכל להשמיע תלונות רבות על מנת שלא נקשה על לבבות בהדבר הזה. לא נאירל יותר מזה, ונבקשך שתאזור אומץ, ותעשה כל שביכולתך על מנת שתעמוד לצידו של שליח הכולל שהוא משלנו, מעלת הרב השלם המזר"ק – המזרע הקודש – הטהור המתחסד עם קונו שייף על שייף נפיק כמוהר"ר אברהם מרסיאנו יצ"ו

ד אחנא אוכלנאה באש יטוף למעאוונא מן ג׳מיע כ׳וואננא די פ׳מערב הפנימי ה׳ עליהם יהיו, ובפרט תוקף מעאה חתא ירסם ויעמיל קופת תמחוי ותמיכת יתומים ואלמנות כיף די בייננא למנפיעא דייאלהום פלברא לכבירא די עטינא פ׳יד הרב השריר הי״ו הנז׳, ענדנא הבטחה באיין שליח כולל דיילנא ילאקי נאש די ישמעו כלאמנא וירפדוה עלא כפ׳וף ידיהם, לאיין הוויא מרסול מן לארץ לקדושה, ותעמל מעאה כ׳יר בזאף פ׳וזה לעניים די פ׳ארץ הקדושה ופ׳וזה ירושלם לקדושה, ובהאד זכות די תעמל שם יתברך די שאכן פ׳י ירושלם יטוויל עמריך׳ ועמר אולאדיך׳, ופ׳אש מה תעמיל ינזליך׳ פייה לברכה, ויזכיך׳ באש תזי לירושלם פ^–לפ׳רחא,אמן.

אנו מינינו אותו שיחפש עזרה מעדת אחינו אשר במערב הפנימי ה' עליהם יהיו, ובפרט שתעמוד אתו איתן עד שירשום ויסדיר קופת תמחוי ותמיכת יתומים ואלמנות כשאר תיארנו את מצבם במכתב הארוך אשר הפקדנו בידי הרב השריר הי"ו הנז', יש בידינו הבטחה ששליח הכולל שלנו יפגוש אנשים אשר יטו אוזן לדברינו וישיאו אותו על כפיים, כיוון שהוא שליח מהארץ הקדושה, ועשו עמו טובה גדולה בשל העניים בארץ הקדושה ובשם ירושלים הקדושה, ובזכות הזו אשר תעשו , ה' יתברך השוכן בירושלים יאריך ימיך וימי ילדיך, וכל אשר תעשה תראה בו ברכה, ותזכה לבוא – לעלות לירושלים בשמחה, אמן