שיר לשבת — סי׳ אהרון אסודרי, (לחן אדיר לא ינום)
בראש השנה של אחת השנים, כשהייתי בן 10, וכולם גומרים בבית הסבא כל חמשה ספרי תהלים, ואני נכנס לבית הסבתא והיא פונה אלי ״יצחק, טרם גמרת את התהלים שלך״, ואני תמה ושואל אותה, למה? אני בקושי התחלתי את ספר החומש. וכך, בתוך שיחתי על ברכי הסבתא ע״ה מסעודה עמאר בת הצדיק והחכם הרה״ג והדיין הצעיר ר׳ שלום עמאר זלה״ה. וכך, באחד הימים, והיא מספרת לפי תומה על אודות האבא הצעיר שלהם שהשאיר את כולם יתומים קטנים ואחות הגדולה היא הסבתא ע״ה ואחותה הצעירה היא רחל אשת מורינו הצדיק והחסיד הרה׳׳ג ר׳ רפאל ברוך טולדאנו זצוק״ל, והאחים הם: ר׳ מרדכי זצ״ל אחד מפוסקי עירנו, ואחיו השני שמואל, ואליהו וברוך — כולם נ״ע. ושאלתי אותה איך נהיה אביה דיין בעודו צעיר לימים, כי כשהיה בן 27 שנה כבר נתמנה לדיין? וכך המשיכה וסיפרה, שהסבא שלה היה בין הדיינים הדגולים בעיר מקנם ושמו ר׳ שמואל זלה״ה, רצה שבנו הצעיר בעודו בחייו יתמנה לדיין. היה זה כשאביו התפטר מן הדיינות בעוד שהיה עתיר נכסים ולא רצה ליהנות מקופת הקהל, אבל לא היו חסרים מתנגדים, כשראו גדולי החכמים שבעיר מקנם יתמנה אברך בן 27 לדיין. וראש הקהילה שקרו לו יעקב אוחנא ז״ל היה הראשון ממתנגדיו בעוד שאחרים הלכו אתו. קמה אז מחלוקת בין רבני אתרא ובין מעריציו של האברך הדגול, עד שהמחלוקת התפשטה בעיר באין פתרון, עד שהגיעו לאוזני המלך סכסוך כה חמור שבעיר מקנס על נושא דתי מובהק, ושייכת רק לאנשי המקום, אז המלך בקש מרבני פאס שיבדקו את המצב ויראו אם האברך מתאים למשרה הק׳. בפקודת המלך נסעו רבני פאס לעיר מקנס, ובדקו שהרב הצעיר בעל עוצמה ואישיות יוצאת דופן, לבסוף השלימו כשהצעיר בידו על העליונה. ושאלתי איך השלימו ואמרה לי שבתו של ראש הקהילה ושמה זמילה אוחנא ע״ה בקשה ידו של אחד הבנים של ר׳ שלום ושמו שמואל ע״ה ועשו חיל.
ואני הצעיר ליוויתי את אמא ע״ה, נכדת הצדיק הנז', עד עיר רבאט להספדו של הדוד שמואל עמאר ע״ה בערך בחורף של שנת 1942. ואביו הרה״ג הדיין הצעיר נפטר בשנת 1900 ושמו קץ לסכסוך הנ״ל.
מר זקני הרה״ג ר׳ אהרן סודרי זצ״ל חיבר למעלה משלושים שירים, רוב השירים נדפסו בספר ״ישמח ישראל״, ויתר השירים מודפסים כאן לראשונה.
שיר לשבת — סי׳ אהרון אסודרי, (לחן אדיר לא ינום)
אמרו שירה כל קהלי, יום זה צור אלי, נח וציוה לי,
יה צור גואלי, יום הוא קדוש לי, לשמור את השבת.
הודו לאל ברוב שמחה, שירו שבחה, מחו אנחה,
אכלו ארוחה, קראו מנוחה, בו אל חי שבת.
ראשון לכל מועדים הוא, אל קידשהו, ויברכהו,
ויגדלהו, נורא ברוך הוא, בו נטש שבת.
נצרו מדבר לשונכם, דברי צרביכם, וכל מסחרבם,
עדות הוא לכם, לצור יוצרבם, מדבור שבת.
אשרי דרכיו שמרו, חיל אזרו, לשמו נהרו
אור רב האירו, מאד נזהרו, בנר של שבת.
סומך ה׳ עוזר הוא, למענגהו, יעטרהו, טוב ינהילהו,
בעולמהו, שכולו שבת.
דרשו רבותינו מקרא, גם עובד זרה, כאנוש המרה,
יאמר צור נורא, תהיה כפרה, לשומר שבת.
רוצה ה׳ פעלו, העד העיד לו, תבל ועל לו,
כל יצור כולו, בשש פעלו, ושביעי שבת.
יחד נברך כולנו, שם אלוהינו, שבחר בנו,
וקדשנו, נשיר נודנו, מזמור בשבת.