ארכיון יומי: 5 באפריל 2016


חדר רבי דוד ומשה בצפת(שיכון כנען)

חדר רבי דוד ומשה בצפת(שיכון כנען)רבי דוד ומשה

אברהם בן חיים נולד בשנת תר״צ (1930) בכפר אימינתנות שבמרוקו, בשנת תשט״ו (1955) עלה מר אברהם בן חיים ומשפחתו ממרוקו אל העיר צפת תובב״א. רבי אברהם אב לעשרה ילדים, החל את דרכו המקצועית כפועל בקרן קיימת לישראל.

בשנת תשל״ג (1973) התגלה למר אברהם בן חיים בחלומו איש לבוש לבן ופניו כפני מלאך. אותו האיש אחז בידו והוביל אותו להרים הגבוהים. בין הסלעים העצומים שעל מדרונות ההרים ראה לא רחוק משם רחבה לבנה. כשהגיעו לרחבה, ישב אותו האיש על הארץ ואמר לו: "ראה, עשרה אנשים בלבד חוגגים ומציינים את יום ההילולה שלי, ושואל אני אותך: למה עזבוני ונטשוני יוצאי מרוקו? היכן כל הרבבות-אוהדיי ונאמניי?" ענה לו מר אברהם בן חיים: ״וכי אתה רוצה שיבואו חזרה מישראל למרוקו כדי לקיים את ההילולה?" האיש אחז בידו, סובב אותה ושאל: "מהו המקום הזה?״ ענה לו מר אברהם בן חיים: ״זהו ביתי". המשיך הצדיק ואמר: "במקום הזה רוצה אני שתציינו את יום ההילולה שלי מידי שנה בשנה״. שאל אותו מר אברהם בן חיים: ״מה רוצה אדוני?" והוא ענה לו: "אני האיש שנגליתי לאוהביי במרוקו – אני רבי דוד ומשה! אני הוא האיש המבקש ומתפלל לפני הקב״ה יום יום לשמור על חיילי צבא ההגנה לישראל, ועל גבולות הארץ. אם כך, מדוע עזבוני יוצאי מרוקו? עתה הנה אנוכי בארץ הקודש ומבוקשי הוא שיחדשו את ציון ההילולה שלי". כך הייתה ההתגלות הראשונה של אברהם בן חיים.

כעבור יומיים חזר הצדיק והתגלה אל אברהם בן חיים בחלום בשעה שהיה שוכב על מיטתו נים ולא נים. העירו הצדיק ואמר לו: ״בני, טעית בספרך לאנשים שראית אותי בחלום. היה עליך לומר להם כי ראית אותי עין בעין, אך אין דבר – אני מוחל לך על כך! ועתה שמע את דברי: עזבתי את מרוקו ובאתי לכאן מפני שהמקום הזה קדוש, ובחרתי בך להיות משרתי בקודש. עתה זאת עשה:

א. קבע לך מקום, אשר ידליקו נרות לזכרי, והיה כל הבא להתפלל ולבקש על נפשו, ידליק נר אחד!

ב.   ליד מקום הנרות הנח קופה, וכל אחד ינדב תרומה לפי רצונו ויכולתו!

ג.   כל הקרב למקום הנרות ייגש ביראה, באהבה ובלבב שלם!

ד.   כל אדם הנכנס למקום זה חייב להיות נקי בגופו ובמעשיו!

ה.   אין לסחור ולמכור את נרות ההדלקה או כוסות הנשמה אלא כל הרוצה ידליק נר ובלבד שהוא נקי כאמור!

ו.   המקום יהיה פתוח לקהל יום ולילה!

ז.   בסעודת ההילולה שלי לא יהיה הבדל בין קטן לגדול ובין עני לעשיר, אלא כולם יהיו שווים!

ח.   ההילולה שלי תתקיים בליל ראש חודש חשוון. במידה וראש חודש חשוון יחול ביום שישי, תתקיים ההילולה ביום חמישי שלפניו!

ס. הזהר את אשתך ובני ביתך לבל ירשו לאיש או אישה שאינם נקיים להיכנס למקום זה!

י. בתרומות שיצטברו בקופה תשתמש להרחיב את המקום כדי שיכיל את רבבות האנשים, שיבואו לכאן לחגוג ולהתפלל.

לאחר שלושה ימים, שוב נגלה הצדיק אל מר אברהם בן חיים בחלום הלילה, והפעם היה מלווה על ידי שני אנשים. פנה אליו הצדיק ושאל: "המכיר אתה את אלה?״ השיב לו מר אברהם בן חיים: "אחד מהם ראיתיו איתך בחלום, ואת השני אני מכיר מחלום אחר״. המשיך הצדיק לשאול: ״הידעת מי הם?" ענה לו מר אברהם בן חיים: ״הראשון הוא אליהו הנביא זכור לטוב והשני הוא רבי יעקב אביחצירא זצ״ל״. הצדיק הנהן בראשו לאות הסכמה וסיים את דבריו בכך, שעליו להקפיד להכניס למקום אך ורק אנשים נקיים בגופם ובנפשם.

כיום, בפנים החדר בולט לוח שיש, המציין כי ״המקום הזה קדוש לכבוד הרב הגדול המלוב״ן כמוהר״ר דוד ומשה זיע״א". מתחת ללוח נמצאת קופת תרומות ומשני צדדיה, על משטח הצמוד לקיר, פזורים חפצי קודש שנתרמו על־ ידי מבקרים.

רבי דוד ומשה

    סיפור זה מפורסם בדף הנמצא בציון בצפת, בסוף הדף נכתב: "כבקשת הצדיק נקיים בעזרת ה' את ההילולא בליל ראש חודש חשוון השנה ובכל שנה ושנה בביתי הליל. כה יעזור לנו ה' על דבר כבוד שמו הגדול. בואו בהמוניכם ותהיה הברכה עמנו ועמכם". כמו כן הסיפור מדויק, ומספר אברהם בן חיים שברגע שסטה ממנו סבל מסחרחורת קשה שלא אפשרה לו להמשיך לכתוב.

שושביני הקדושים-יורם בילו

שושביני הקדושים

בניתוח הסיפורים האלה אנסה להראות כי עצם האפשרות לתת ביטוי לחוויות של מצוקה באמצעות הניב התרבותי של הצדיק כסמל אישי יכולה להיות בעלת משמעות תרפויטית. יש הרואים בסמלים תרבותיים דוגמת הצדיקים מנגנוני הגנה מוכנים מראש, מעין ׳תסמינים קיבוציים׳, שמעצם מיקומם במיתוסים ובפולחנים מקנים מבע לקונפליקטים שכיחים בחברה (1965 Devereux 1980; Spiro ויש הרואים בהם ביטוי ל׳עבודת התרבות׳, המסוגלת לעדן את ביטוייה ההתנהגותיים של חוויית מצוקה ואף לעצבה בדפוס חדש, הנושא משמעות חברתית מקובלת (1996 Obeyesekere 1990; Schieffeiin). הראשונים יבחנו היטב את השימושים ההתנהגותיים במשאבים התרבותיים ויחפשו משקעים של פסיכופתולוגיה ביסודם, ואילו האחרים יראו ביכולת לרתום את חוויות המצוקה למערך ההבנות התרבותיות ביטוי משחרר וטרנספורמטיבי. הפער בין שתי הגישות יהדהד בחלק מסיפוריהחיים שאציג בהמשך, כשתעלה השאלה כיצד יש להעריך את השינויים שעברו היזמים בעקבות התגלות הצדיק: האם כתופעה רגרסיבית, ביטוי של הפרעה נפשית המוסווה במעטה תרבותי, או כתהליך פרוגרסיבי, מהפך סמלי המוליך ממצוקה לתחושת סיפוק ומימוש עצמי?

פסיכולוגים ואנתרופולוגים קוגניטיבים יעדיפו מן הסתם את המושג ׳סכמה תרבותית׳(1997 D'Andrade 1995; Strauss & Quinn) על המושג ׳סמל אישי׳, הנגזר משפה פסיכודינמית, אך המרחק בין שני המושגים אינו רב. הסכמה התרבותית של הצדיק היא מבנה מנטלי, המהווה ייצוג מופשט של המשמעויות התרבותיות המיוחסות לצדיקים בהקשרים שונים של המציאות החברתית: באגדות, באירועים של ריפוי נסי, בפולחנים יום יומיים ובהילולות ועליות לרגל. במקרה של שושביני הקדושים, מדובר בסכמה תרבותית חזקה, שנלמדה היטב, הופנמה מגיל צעיר והפכה להיות חלק מהמערכת ההנעתית והרגשית. ׳עוצמת׳ הסכמה מתבטאת בכך שהיא מייצרת הבנות תרבותיות נמשכות ורחבות יישום, שיש להן תוצאות התנהגותיות נכבדות. בסקירת סיפוריהם של אברהם, יעיש, עלו ואסתר ניווכח כי קשה למצוא ייצוג מנטלי המכוון את חייהם בהווה והמקנה להם משמעות רבה יותר מן הסכמה התרבותית של הצדיק.

על רקע ההפרדה החדה בין גוף לנפש, הנוהגת בתפיסת האדם המודרני במערב, קיימת סכנה כי השפה הקוגניטיבית, המתייחסת למבנים מנטליים ולייצוגים מופנמים, תהפוך את הסכמה התרבותית (או הסמל האישי) של הצדיק למושג חסר גוף הממוקם בתודעה בלבד. מבלי להידרש לספרות הענפה באנתרופולוגיה ובענפים אחרים של מדעי החברה, המנסה להחליף את הדיכוטומיה החדה בין גוף לנפש בהמשגות הוליסטיות, חשוב להדגיש כי לסכמה התרבותית של הצדיק יש ממד פיזי מובהק. המאמינים המושבעים חווים את הצדיקים שלהם בגופם: שערם סומר ובשרם נעשה חידודים חידודים כאשר הם חולמים אותם (אכן ׳אותם׳ ולא ׳עליהם׳) או נזכרים בחלומם. הם חשים את הצדיקים בקרבתם, אך קליטתם אינה מוגבלת רק לחושים הרחוקים של ראייה ושמיעה, אלא כוללת גם סוגים מגוונים של מגע גופני, מאחיזה נמרצת ועד ללטיפה רכה, מנשיקה ועד ליריקה. הצדיק אף יכול להתמקם בגופם של המאמינים ולדבר מפיהם. כסוג של ׳זיכרון גופני׳, הוא אצור בקרבם, טבוע במכלול ההרגלים, התנועות ונטיות הפעולה המעצבים את התנהגותם: בתנוחות הכניעות האוטומטיות של גופם, כאשר הם נכנסים לחדרו, מבקשים את עזרתו ומדליקים נרות לכבודו, ובהתרגשות הפיזית האופפת את כל ישותם כאשר הם חשים בנוכחותו ובהתערבותו למענם. לא פחות מייצוג על חוויות מגולמות בגוף (embodiment) ראו 1994 ,1993 Csordas. פייר בורדייה עסק בדרכים שבהן תכונות, טעמים והרגלי תגובה (habitus) מוטבעים בגוף (1977 (Bourdieu קוגניטיבי של אמונות תרבותיות, הצדיק הוא חלק משפת הגוף של המאמינים, ׳מילה שהפכה לבשר׳ (1996 Johnson 1987; Strathem).

למקומו המרכזי של הצדיק בחייהם של המאמינים, בתודעתם ובגופם, יוקדשו ארבעת הפרקים הבאים, המהווים את גוף הספר והנפרשים כנגד ארבעת סוכני הקדושים ואתריהם. כל אחד מהפרקים נפתח בסיפור החיים של הסוכן או הסוכנת, מרחיב בהיבט מסוים אחד של מפעלם, ומסיים במעמדם של האתרים כיום, בחלוף עשרים שנים מאז הקמתם. ההיבטים שנבחרו להרחבה בחלק השני של כל אחד מהפרקים, נועדו להציב את יוזמותיהם של הגיבורים בהקשר חברתי או תרבותי רחב יותר. במקרה של אברהם אדון בתגובת בני המשפחה להופעת הצדיק בבית, ואילו במקרה של יעיש — בתגובת בני הקהילה למקום הקדוש שהוא גילה, כפי שהשתקפה בחלומותיהם על האתר. בפרק העוסק בעלו אעמוד על המוגה הסיפורית העממית שבאמצעותה היא ארגנה את חוויותיה והקנתה להן משמעות, ובפרק העוסק באסתר אסקור את אמצעי האבחון והריפוי שבאמצעותם היא מטפלת בבני אדם בהשראת הצדיק, ואעמוד על ייחודם הנשי.

אהבת הקדמונים – רבי רפאל אהרן בן שמעון

רבי רפאל אהרן בן שמעון

עוד בזמן שהותו בפעם הראשונה בעיר פאס, החל רבי רפאל אהרן להתחקות לחקור ולדרוש אחר עתיקותיה של עיר זו. הוא ביקר בבתי הכנסת הרבים והתעניין בתקנותיהם ומנהגיהם, והתפעל מיופים ומהדרם:

״במשך ימי נדודי ושבתי בנוה מהולל הנד, בקרתי את בתי כנסיותיה, וחן והדר להם, סדר קדושה וטהרה חופפת עליהם…״

כמו כן העמיק רבי רפאל אהרן ללמוד את נתיבות חיי העבר, דברי ימיה ורבניה הגדולים והעצומים שחיו בתקופות שונות בעיר זו. הוא התעניין במיוחד אחר כתיבותיהם וחיבוריהם של הרבנים הקדמונים, אשר דורות רבים חידושיהם היו חבויים במצולות ים השכחה. בצמאון ובחרדת קודש השתדל בימי שהותו שם למשות ולהעלות פנינים בחכתו כדי להביאם לחוף מבטחים, על מנת להצילם ולפדותם מעולם הנשיה. כך מתאר רבי רפאל אהרן את הדברים:

״…הן בהיותי שמה בראשונה והתחלתי לחקור אחרי עתיקותיה, אמרתי אל לבי עיר הלזו אשר היתה מקום מפלט, מחסה ומסתור ביום צרה מתגרת נוגש לאבותינו ורבותינו הקדמונים מגורשי קאשטיליא זיע״א… הלא בלי תפונה ימצאון בקרבה שרידי חכמתם אשר השאירו אחריהם ברכה… ואלה איפה הם ? ויגעתי ומצאתי ארגזים מלאים כתבי יד מלאים חכמה ודעת חוקי האלהים ותורותיו, והמה טרף לשיני עש וסס… אנחה איומה התפרצה מקירות לבי, עיני זלגו דמעות דם מתוגת רוח ועגמת נפש, ועם לבבי אשיחה במנוד ראשי, לו עין הרבנים גאוני עולם מחברי הספרי קודש הללו תחזה כי כל יגיעם ועמלם ופרי לימודם מתוך דוחק וצרה… כי עתה אחז בשרו פלצות ועצמותיו ירעדו… לו כזאת יראו כי עתה היתה אנחתם חדשה עמהם, גם בשכבם בקבר ובשינתם על יציע עפר…״

בכל רמ״ח אבריו נרתם רבי רפאל אהרן, להציל את שארית הפליטה מספריהם ומחיבוריהם של רבני המערב. בעין רוחו הוא ראה את העמל הרב שהשקיעו המחברים בחיבוריהם אשר היה מתוך… ״אנחה ושבר רוח, מתוך רדיפה על צואר חנם, מתוך פיזור הגוף והנפש יחד, אשר לא יסופר שמץ מנהם באזני בן הדור האחרון הזה אשר הסכין עם החופש והדרור מגיחו מרחם…״

קינאתו לכבוד רבותינו, הסעירה את רוחו של רבי רפאל אהרן. הוא לא יכול היה לסבול כי ״חכמתם ותורתם אשר כתבוה על הגליון בדם נפש תאכלנו התולעת״ וכי יהיו דבריהם וחידושיהם אשר עמלו בהם ״לברות לרמש זוחל״.

הוא ראה בעיני רוחו כי יד ההשגחה העליונה היתה עליו ובחרה בו להיות שליחם ודוברם של רבותינו, כדי להציל את ספריהם מכליון מוחלט. לפיכך, לשם הגשמת שליחותו ומאויו, החל רבי רפאל אהרן להקהיל קהילות ברבים כדי להתריע ולעורר את העם על העזובה בשטח זה. אף הציע לייסד חברה אשר בשם ״דובבי שפתי ישנים״ תכונה, שתקבל על עצמה את העול הכספי הכרוך בהדפסת הספרים והפצתם. וכה הוא כותב:

״ובהחליטי כי רק חסרון מעורר הוא הגורם, אזרתי חיל ודברתי על לבם ליסד חברה אשר תהיה מטרתה להפיץ אור תורתם של רבותינו אלה החתולה בערפל עד היום, בלב נלהב גליתי אזניהם, את הטוב אשר יגמלו עם המתים ועם החיים, כשופר הרימותי קולי בדברים חוצבי להבות, וקורעי לבבות״.

דבריו של רבי רפאל אהרן, לא מצאו להם אוזן קשבת.

״ולדאבון לבבי כל אמרי פי היו אז כנוטע נטע על צחיח סלע, לבות השומעים היה קר כצנת שלג, באפס יד שתו עצתי לאל, ובשאלות רבות, ודחיות שונות סבוני והשיבוני עדי שמתי יד לפה…״

לא אחד כרבי רפאל אהרן, יאמר נואש למטרה קדושה זו שהציב לפניו. הוא אמר ומי יפר? וכי ניתן לפוטרו בלא כלום?! אתמהה!! אכן, באחד הימים נקלע רבי רפאל אהרן לבית הכנסת הגדולה דק״ק ״התושבים״ בעיר פאס. הם נקראו בשם זה כי מתפלליה היו מצאצאיהם של תושבי העיר הקדמונים, בטרם באו מגורשי קאסטילייא שבספרד להתיישב בה. בביהכ״נ זו החזיקו במנהגי אבותם בסדר התפילות ותחנוניהם, שהיו שונים ממנהגי המגורשים.

כך מתאר לפנינו רבי רפאל אהרן את עצם המעשה ואת התשועה שיצאה מביקורו זה. וזלה״ק:

״שעשוע נפש היה לי בהתפללי עמהם בבית הכנסת הנז׳ ימים מספר שבת וחול. ושינויים לא מעט יש להם מסידורינו. ובפרט ליל מוצאי שבת קודש.

וסיפרו לי חכמי הקהל הנז' הי״ו כי השינוי המופלג הוא בימים נוראים וסוכות. וכאשר שאלתי לתומי להראות לי ס׳ אחד מסדר תפלתם להתענג בו למראית עין, ענוני כי אין אתם זולת ס׳ אחד כתב יד אשר הוא באחוזת נחלה אצל החכם הש״ץ יצ״ו ובו יוציא את הרבים ידי חובתם, והובא אלי. ועיני לא שבעה מראות ס׳ תפלה כזה אשר החן שפוך עליו במדה גדושה. וגוף הסידור שיבה גדולה זרוקה בו מעת נכתב. שיריהם ופיוטיהם הם כולם לרוח רבותינו משוררי ספרד זיע״א, במשקל וחרוז וצחות השפה, אשר מימיהם אנחנו שותים בתפלותינו. וכאשר שאלתי את פיהם ומה יעשו דלת העם אם אין ספר בידם גם בימים האדירים ? איכה ישפכו צקון לחשם לפני אל בתפלות שאינן רגילות על פה ? ענוני כי יטו אזן לקול הש״ץ. ולא כחדו כי לפעמים רבות לקול זמרת ניגוניו נמו שנתם וישאר רק הש׳׳ץ קורא בגרון. ואחז בשרי פלצות. ואפן אל ראשי הקהלה, אשר יש בהם יחידי סגולה בעלי מדות טובות ונעלות ומעוטרים ביראת ה׳ טהורה, ה׳ ישמרם, ואדבר אתם לאמר מדוע לא תסירו החרפה הזאת מעליכם. מדוע לא תשלחו להדפיס ספריכם לאחת ערי הדפוס במדינות אחרות. ומה תעשו אם גם החמדה גנוזה אשר בידכם יבלה מרוב ימים. הלא יאבד כלח על מנהג אבותיכם. וחסרון לא יוכל להמנות הוא? והשיבוני בצדק. כי מלאכת הדפוס אין חזונו נפרץ מגבול קצה המערב ועד קצהו. ולשאר מדינות אין להם מכיר אשר יקבל עליו העבודה הזאת ! ואז בלב שלם הקדשתי גופי לעבודתם בע׳׳ה. ותכף מסרתי את הספר למעתיקים אשר העתיקוהו לי. עם כי איננה כמשפט ההעתקה הנדרשת למסירת הדפוס.׳׳.

לשמחתו של רבי רפאל אהרן לא היה קץ על כי חפץ ה׳ הצליח בידו לרתום למשימתו איש נבון וחכם רודף צדקות וחסד כה״ר שלמה הכהן ב״ר שמואל, אשר הזיל כסף מכיסו להדפסת הספר ״אהבת הקדמונים״ וכך מתאר את שמחתו זו:

״לשמחת לבי לא היה קץ, כי חפצי בידי הצליח, ונתגלגל זכות על ידי לזכות הרבים. ועם לבבי אשיחה כי לולי באתי הנה רק להוציא הספר הנז׳ לאורה די לי. כל ימי ההעתקה הייתי שמח ועלז, ובעינים צופיות חיכיתי מתי אשוב לציון ואעלנו על מזבח הדפוס שמה, ואשימה עיני עליו כאשר את לבבי״.

הישנם יותר מבמילים אלה, כדי לבטא בשפתיים את דבקותו ואהבתו לספרי רבותינו?! אכן, רק אחד ומיוחד כרבי רפאל אהרן, אשר רשפי אש אהבת רבותינו יקדה והתלקחה בחדרי לבבו, הלהיבה את רוחו לשלהבת בוערת בכל אבריו ונימי נפשו רוחו ונשמתו, יש יכולת בידו לשרטט מלים אלו בלי כחל ובלי סרק. רבי רפאל אהרן התמסר במסירות נפש עילאית ובאהבה רבה בלי מצרים, לכל נושא הקשור בהצלת ספרי רבותינו הראשונים כמלאכים. בדבקות ובהתמדה היה מעורר נדיבי לב להרים תרומתם להדפסה. עושה ומעשה בכל כוחו ואונו, וכעדותו של הגאב״ד רבי רפאל אבן צור זצ״ל.

״…וכי זו בלבד עשה, ציץ נזר הקדש, לי הנפש והבשר, אדון יקר חן ערכו ואושר, הוא הרב כמוה״ר רפאל אהרן בן שמעון הי״ו, לכו חזו חסדו ואמתו, חסד של אמת עם החיים וישיני עפר, נוסף על משרתו, מעיר לעזור בכל כחו רץ למצוה אחרי מאהבי צרור הבושם, אנשי שם חזרנים במצות ויופי מעשים…״

הנטל הכבד שלקח על עצמו רבי רפאל אהרן היה על שכמו כנושא נוצה. הוא עצמו טיפל, הגיה, ערך והדפיס את הספרים. ביקוד אהבתו השגיח בעינא פקיחא על מלאכת עבודת הדפוס, עדי הוצאתם לאור בהידור רב, והפצתם בישראל לשמחת לבבו ולב כל ההוגים והרודים דבש מפום אריותא, גאוני צדיקי ומצוקי ארץ המערב.

פיוט על מולאי איגגי הוקלט מפי רבי שמעון דרעי, שהוא גם המחבר.

פיוט על מולאי איגגי

הוקלט מפי רבי שמעון דרעי, שהוא גם המחבר.Asilah

נודע שמו בשערים

סיני ועוקר הרים

אליו לימדו נסתרים

 בקי בחדרי תורה

ואגיד מקצת שבחיו

מה שסיפרו ראשונים עליו גם

אני […]

מלאתי דבריהם […] ויצלח

מעיר כי עשב פרח על יד המלך המשיח

 וזכותו תבוא במהרה

 תחזיר ליושנה עטרה

 ויקבצנו אל ארץ טהורה

בזכות הרב בן גבירה

 ר׳ דוד אלשקר שמו נקרא

צדקתו וקדושתו

 גלעד מצבת קבורתו

ישפיע לי ניצנוץ מנשמתו

אפילו חלק מעשרה

קרבן טלאים וגדיים

הנקרא בעדי עדיים

יערב לפניך כעורות גדיים

 עת הגיע זמן הפטירה

 הלך הרב על רגליו בגילה

עד מקום הקבורה

 אמר להם תהיו בטהרה

בא מתלואת אל איגגי

אמר לשמש דום

 עד שיבואו בני החברא

 ירד אדוני לקברו

 לעשות רצון בוראו

החזיר ימינו על שמאלו

ופשט רגליו כרגל ישרה

נשמתו שלח בטהרה

לפני אל נאזר בגבורה

 בלא פשע ועברה

כאשר הפקידה אצלו טהורה

 זקני שקנה התורה

עת שטבל טבילה ישרה

ירד ושכב במערה טהורה

אמר להם החזירו תינארה54 [— ] פירוש המילה –סלע, אבן

אופנים ושרפים קנה התורה [— ]

עופפים ויבשת אותו בשורה [— ]

אליך אדוננו

עד עלותך אצל מלכנו [— ]

 בגן עדנו

 עם כל מלאכי מעלה

כסא כבוד חוצבה

אליו תשוב וערבה

נשמתך באהבה ובראשך כתר ועטרה

 זכות אבות אבותם

 תעמוד לנו ולראשותם

ובזכות משה בן עמרם

יבוא משיח במהרה.

 אם כי לי נראית האפשרות הראשונה קרובה יותר. משפחת אלשקר קיימת גם במרוקו, יתכן והם צאצאים של ענף נוסף, או שמא הם משתייכים לענפים הקודמים. מפורסמים ביותר הם הרבנים: הצדיק מולאי איגגי, הנקרא על שם מקום קבורתו, כפר איגגי באזור גלאווא מרחק כ־100 ק״מ מדמנאת. מלומד בנסים ובאים להשתטח על קברו ממרחקים יהודים ומוסלמים.

שבט יהודה-רבי שלמה אבן וירגה-השבעה־עשר

השבעה־עשרשבט יהודה 001

במלכות צרפת קמו שני אנשים אוהבי הרע ואמרו למלך, איך ראו איש יהודי שתפש איש נוצרי והביאו בחזקה בביתו, וזה ודאי כדי להרגו, כי ערב חגם  הוא. והמלך מלך משפט היה ואוהב האמת, וראה בשכלו שקרות התביעה ועלילה שמעלילים על היהודים, וגער בכל אותם אנשים וצוה שישליכום מלפניו, ואמר שכל מי שיבא לפניו בעלילה כזו יתיז ראשו בחרב. והאנשים ההם נתמלאו חימה, לפי שנשארו לעדים שקרים לפני המלך ולעושי רשע. והלכו וקבצו המון העם ונשבעו להם שיהודי תפש את הגוי והביאו בכח  לביתו ועיניהם ראו והנוצרי ההוא לא יצא עוד מבית היהודי, ואמרו עוד אל העם כי הלכו לפני המלך וראו שחמל המלך על המורדים והפושעים ושו­נאים בדת ישו ולא חמל על הנוצרים מאמיני אמונתו. אז אמרו העם: הבה נתחכמה להם! ובקשו ב׳ נוצרים שאמרו שהלכו אל היהודי ליקח ממנו ברבית ושמצאו היהודי יוצא מן החדר וסכין מלא דם בידו. אמר המלך ליהודי: מה ענין הסכין? והשיב: כי שחטתי עופות למועדי. אמרו השרים למלך: אין שחיטת עופות תוך החדר, וכיון שיש אמתלאה יכו היהודי ביסורין ויגיד האמת. אז צוה המלך להכות בייסורין ליהודי, והוא הודה שהרגו, וכי חמשים איש גדולי היהודים יעצוהו והיו עמו. צוה המלך ויתפשו כל אותם יהודים. והיהודים כשמעם התאבלו ובכו וצעקו, כי ראו אבדן האומה, ונתקבצו והלכו אל המלך ואמרו: אדוננו המלך! מחקי המלכים אשר קדמוך הלא הוא שכל מי שיודה באיזה דבר על ידי יסורין והכאות שאם יהיה נאמן על עצמו לא יהא נאמן על אחרים, ואם האיש ההוא הרג הנוצרי אנחנו לא ידענו ולא עלה בלבנו רעה כזאת, כי לא שוטים אנחנו ולא טפשים לשום עצמנו ובנינו בסכנה כזו, וה׳ לא צוה, שאם לא כן, כל מי שיגנוב ויגזול יאמר  כי כל שרי העיר היו עמו. שאל המלך לשרים על ענין זה אם נמצא בדברי הימים, ויאמרו: הן, כי נמצא בפירוש כמו שהיהודים אומרים. והמלך נפל בלבו חשד ואמר להם: למה לא אמרתם לי מזה עד שהיהודי נתעורר? לכן הביאו לי ספר דברי הימים ואדעה. הביאו הספר ונמצא ככל דברי היהודים. ואז צוה המלך שיתירו כל היהודים מן המאסר, לבד האיש אשר ברשותו נמצא ההרוג.

בעת ההיא היה בחצר המלך שר אחד משרי ישמעאל אשר בא עם שליחות ואמר לו המלך: אתה האיש הנכבד, אם נמצא במלכיות שלכם כדברים האלה. אמר הישמעאל: מעולם לא שמענו ולא ראינו, ויש להחזיק טובה למלכינו אשר לא יושפלו בעניני נערות ובדברים שאין להם שורש לא בשכל ולא בדת, כי איך היהודי ימלאנו לבו להרוג נוצרי והוא נכנע תחת ממשלתו  ומלכותו? וכל שכן בענין מאוס כזה שיעשו קרבן מדם האדם אשר לא שמענו בכל משפחות האדמה, אע״פ שנטפלו בדברים מאוסים יוצאים מן השכל, ובכיוצא בזה לא עלה בלבם, לרחקו רחוק לאין תכלית משכל אדם, אתם נטפלים בארצכם ושומעים בחצרותיכם, חצרי מלכים, דברים שאסור להאמינם.

והמלך כעס על זה ואמר לו: הנה בעל הדבר הודה, אני, כפי המשפט, מה יש לי לעשות? וכי יועיל שהוא רחוק מן השכל אם הוא הודה בדברים?

השיב הישמעאל: הודאה על ידי יסורין במלכותנו יועיל לאמתלאה ובהצטרף טענות אחרות, אבל לא יועיל לתת עליו דין ומשפט. ואחד מן הנוצרים אשר שם אמר לישמעאל: השר הנכבד! אם לא נמצא  זה במלכותכם הוא מפני שאין ליהודים על הישמעאלים שאלה או תואנה, אבל יש להם עם הנוצרי מטעם ישו, ויקחו איש נוצרי וישימו שמו ישו ויאכלו את דמו להנקם ממנו.

אמר השר: עתה נתאמת לי יותר שהכל כזב איך חטא להם איש אחד וינקמו מאחר? וכל שכן כי ישו היה ראוי שינקם מהם לא הם ממנו, והם הרגוהו ונתנו לו יסורין קשים! זה אני אומר כפי דעתכם, כי כפי אמונתנו לא הרגו היהודים את ישו, כי עלה לשמים חי, אבל לדעתכם אני אומר אשר ראיתי בבית תפלתכם מצוייר בכותל כל מיני מיתות אשר נתנו לו, ושם ראיתיו שהיו סובבין עליו גלגל כדרך עושי מלאכת הבגדים או קושרי ספ­רים על הספר, ואחר נקמה זו מה נשאר עוד לנקום? והיה לו לישו לתבוע  מאביו יקח נקמתו מן היהודים! שבח ליוצר שהבדילנו מכזבים ושם חלקנו במאמיני אמת!

השיבו הנוצרים: אמרת שהיה לו לישו לתבוע נקמה מהיהודים — כן עשה! והמציאות יוכיח, כי למה ישבו בגלות דחופים סחופים ממושכים ומורטים? כי אם לנקום דם ישו!

השיב הישמעאל: ואם האב לוקח נקמה זו על בנו — היקומו היהודים לחזור שנית להנקם כדי שיהיה להם פרעון שני? כל אלה דברי טפלות! ועוד, כיון שהאל עושה ביהודים שפטים— אתם מה לכם לבקש משפט אחר ? ובכל זה אני לא באתי להציל היהודים, כי אינם בני בריתי וגם לא ממלכותי, ולא אהבתי אותם, כי ידעתי מה שעשו לכמה נביאים, אבל באתי לומר האמת אחר שהמלך שאל ממני דעתי.

והמלך כשמעו דברי הישמעאל כעס מאד, לפי שראה שהיה מחרף כל הנוצרים, אבל בבחינה שדבריו דברי שכל שתק ושמר הדברים.

ביום השלישי כאשר ראו העם כל העלבון שעשה הישמעאל לנוצרים, כי נשארו לרשעים או לפתאים מאמינים כל דבר, אז קמו והביאו שני עדים שקרים, וזה עדותם: אנו נכנסנו בבית יהודי זה, כי היה לנו עמו חשבון, וראינו שם קבוץ כל היהודים שאמר היהודי שבעצתם עשה, וכאשר נכנסנו שתקו כלם. אז אמרנו: הלא דבר הוא! ויצאנו משם ונחבינו אחורי הדלת, ושמענו ליהודי אומר להם: ואם יתגלה שאני הרגתי הנוצרי — אתם תשבו מנגד? והם השיבו: יש לנו עושר רב להצילך, לא תירא ולא תפחד! והמלך כאשר שמע עדות זה שמח מאד, מפני דברי הישמעאל, ואמר לו: מה תאמר עתה, הישמעאל הנכבד, אשר באת לחרפני בביתי?

השיב מישמעאל: אני לא חרפתי כי אם למעלילים, ואחר עדות זה הענין הוא רחוק משכלי יותר ממה שהיה מקדם, וכי דבר מסוכן כזה היו היהודים מדברים במקום שישמעו הנוצרים דבריהם? ואני שמעתי שהיהודים פקחים הם ויראים מאד, ואיך אפשר שעמדו בעצה בכיוצא בזה במקום שישמע הדבר, או שיאמרו אותו בקול רם עד שנשמעו הדברים כל כך בבירור!

וכאשר השלים הישמעאל את דבריו קמו כל העם ואמרו: וכי ישמעאל זה מלכנו הוא? אתה מלכנו ואתה שופטנו! לכן עשה לנו דין, פן תצא כאש חמת העמים ואין מכבה.

והמלך מכעס אשר כעם על דברי הישמעאל נטה לבו לדברי העדים וגזר גזרה משונה, והוא שיתפשו ראשונה כל אותם יהודים שהיו בעצה, וישימו כל אחד ואחד בחבית אחד, ויסתמו כל החביות ויתקעו מסמרות מבחוץ וחודן בפנים, ויגלגלו החביות ברחוב העיר. אז קם שר אחד לפני המלך, ומלאך ה׳ צבאות הוא, ואמר: אדוננו המלך! חק המלכים הקדומים אשר בצרפת, שכל משפט נעשה מחמשים איש ולמעלה יד המלך תהיה בו בראשונה ואחריו כל העם, לכן קום אתה, אדוננו, ויעבור מלכנו לפנינו ותתחיל לגלגל חבית אחד ואנחנו אחריך. ויאמר המלך: אני לא באתי לבטל ולשבר חקי המלוכה כי אם לקיימם, אני אלך ואתחיל המשפט כאשר אמרתם. וילך  המלך והרים רגלו לגלגל חבית אחת, ונכווצו גידי שוקיו, ונפל לארץ ונת­עלף. ואחר העלוף אמר שיוציאו היהודים מן החביות, כי האל ראה העול, והוא אלהי המשפט. וכאשר ראו העמים הנס המפורסם לעיניהם, לא הרים איש את ידו ואת רגלו. והמלך הוליכוהו בעגלה לביתו, ובקש מן היהודים  שיתפללו עליו, וכן עשו. ואחר ימים נתרפא המלך, והיהודים ישבו בכבוד באותו מלכות.

אחר ימים באו הנוצרים ואמרו: אדוננו המלך! הנס ההוא אשר נעשה לא היה, אלא בעד כל אותם יהודים שהיו נקיים כנראה ושלא ידעו מן הענין דבר, אבל האיש שנמצא בידו ההרוג ראוי הוא לעונש. אז חקר המלך ודרש, ונמצאו נוצרים שהעידו איך ראו שפלוני משליך הפגר בבית היהודי, וצוה המלך שיקצצו ידיו ורגליו, וכן נעשה. ואז הארץ יראה ושקטה.

יש נסחאות בענין זה, אבל מה שראיתי בספר דברי הימים לחכמי צרפת כך הוא.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 134 מנויים נוספים

אפריל 2016
א ב ג ד ה ו ש
« מרץ   מאי »
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

רשימת הנושאים באתר