ארכיון יומי: 9 במאי 2016


מלכי רבנן -לרבי יוסף בן נאיים זצ"ל

מלכי רבנן

 כהה״ר אהרן הלוי ז"ל

אחד מחכמי סאלי וראיתיו חותם עם מוהר״ר חייט טולידאנו ומוהר״ר יעקב ביבאס ז"ל באגרת נחומים בפטירת הרה״ג מוהר״ר יעב״ץ ז״ל לבנו מוהר״ר רפאל עובד ז"ל בשנת תקי״ג :

מו"ה אהרן הכהן

 ב״ר נחמיה זצ״ל א׳ מחכמי פאס והוא חתום עם חכמי פאם בהסכמה זמנה ש׳ הרפ״ז בענין נפי׳ הריאה כמ״ש בקונטרס עץ חיים למהר״ח גאגין:

 כהה״ר אהרן הכהן זצ"ל

 מחכמי פאס ומצאתי בס׳ דברי חכמים כ״י דרושים למוהר״ר דניאל בן צולטאן ז"ל וז"ל דרוש שדרשתי על החה״ש כהה״ר אהרן הכהן בז׳ ימי אבלו יום א׳ עשרה באדר שנת תפלטנ״י פ״ק, ומצאתי טופס פס״ד מש׳ תקע״ה פ״ק וחתומים כהה״ר אהרן בכהה״ר אליהו הכהן סקלי וכ״ר שלמה סירירו אולי הוא כהה״ר אהרן הז'.

מו"ה אהרן בן חליוואה זצ"ל

ב"ר משה ז"לל א׳ מחכמי מקנאס והוא הדפיס ס׳ פה לאדם שירים ופיוטים ובקשוה וקינות שחיבר אביו מהר״מ הנז' בשנה תרי״ג, החכם הנז׳ היה חריף ושנון והיה איש אלהים קדוש והרביץ תורה לימד תלמידים הרבה והיה מתענה כל יום חמישי ולומד תהלים במיתון רב ובכונה גדולה והיה שוהה בה מן הבקר עד עה המנחה, וכל זה סיפר אלי א׳ מתלמידיו:

מו"ה אהרן הסבעוני ב"ר ישועה ז"ל

אחד מחכמי סאלי חי במאה הה׳ והוא עזר הרבה לדכא את התנועה של כת שבתאי צבי במארוקו, הוא חיבר ספר דרשות, וחיבר הגהות בסי היכל הקדש והוא תלמיד מוהר״ר יצחק אתורקי זצ״ל וראה מ״ש הגאון חיד״א זצ״ל בשה״ג ח״ב ס׳ היכל הקדש, הרב הנז' חי במאה החמישית ונתבש״מ בש׳ תס״ז פ״ק, וראיתי שטר סידור טענות של יורשי מהר״א הנז׳ וכן כתוב שם יורשי מורינו ורבינו החה׳׳ש החסיד ועניו כמוהר״ר אהרן אסבעוני זלה״ה, הרב הנז׳ הניח ב׳ בנים ה״ה החכם כהה״ר ישוע' וכהה״ר יהוד׳ ז״ל:

מרה אהרן פרץ זצ"ל

אחד מחכמי פאס הקדמונים והוא הלך עם הרה״ג מוהריר שמעון לביא ז״ל והרה״ג מוהר״ר מסעוד אלפאסי זצ״ל להתיישב בא״י תוב״ב ובלכתו דרך תונס בא עד עיר ג׳רבא יע״א וימצא את אנשיה בלתי יודעים את התורה ואת דרכיה לא הכירו ויגמר אומר להתגורר בה ללמדם את התורה ויחבר שם ספריו ומהם נשאר פליטת קדש ס׳ בגדי אהרן :

 מו"ה אהרן אביחצי׳רא ז״ל בנו של הרב המפורסם מוהר״ר יעקב אביחצירא זצ״ל היה מו"ץ בתאפילאלה ונתבש״מ במחוז גלאווא בכפר תלאוות, והוא אביו של כהה׳׳ר ישראל הי״ו:

מו"ה אהרן הצרפתי ז״ל

א׳ מחכמי פאס חי במאה הרביעיה, ונודע אלי, שראיתי בפס״ד אחד למוהר״ר שמואל אבן דנאן זצ״ל שכתב תשובה ארוכה למוהר״ר שמואל קורייאט זצ״ל ובתוך דבריו כ׳ לו בזה״ל והחה״ש רב במדינתכם יע״א הר׳ יהודה צרפתי ז"ל לא ידעתי מה היה נוהג כפי דעתי בני משפחהו הטבחים הידועים לנו בכאן החכם הר׳ אברהם ז״ל והר׳ אהרן צרפתי ז"ל לא התנהגו בכאן אותו המנהג שכתבנו כי גם הם קבלו ממנו ומאבותיהם ופנים לכאן ולכאן והמחמיר תבא עליו ברכות טוב והמיקל כפי העת והזמן לא הפסיד וכו', וזמן הפסק הנז' ש׳ שמוא״ל היא ש׳ שע״ז וכתב עליו ז״ל מוכח שהר״א הנז׳ היה בודק ידוע למובהק :

 

כהה״ר אהרן הכהן המכונה סקלי

זצ״ל מחכמי דבדו והוא זקנו של כהה״ר יוסף בר יצחק הנז׳ להלן הוא חי בחצי הראשון

מהמאה החמישית בהשערה:

כהה״ר אהרן הכהן המכונה סקלי

בכהה׳׳ר משה

הנז׳ באות מ׳ מן המערב חי במאה הו׳:

 כהה״ר אהרן ה״ן עלון זצ״ל

מחכמי המערב חי במאה הו׳ בהשערה :

 מו"ה אהרן הכהן ז״ל המכו׳ אלחדאד מכפרים שבמחוז מראקם וראיתי אגרות קיבוץ ביד אחד מזרעו וחתומים בה רבני מוגאדור ותארוהו בזה״ל אותו צדיק הרב המובהק המקובל האלהי חסידא קדישא ופרישא כמוהר״ר וכו׳:

מו"ה אהרן ה״ן סמחון זצ״ל

 אחד מחכמי מקנאם וביחס הכתובה תארודתו בזה״ל בלא״ץ חסידא קדישא ופרישא אבן הראשה, גברא רבה, סוה״ר, שמו נודע בשערים זקן ויושב בישיבה, החה״ש והכולל ענותן כהלל, אור גולל, בישראל להולל, גדול שמו, טעמו ונימוקו עמו כמוהר״ר אהרן זצ״ל, הרב הנז׳ חי במאה הששית, ויש ביד זרעו כרך גדול שחיבר ביאורים על תנ״ך וכמה מסרוות וקרא את שמו אם למקרא אם למסורת, ופירש כמה מאמרים, ומקצת דינים, וסגולות ורפואות, וביאורים על תהלים ופרקי אבות וביאור איזה מאמרים ממדרש רבא, וקונט׳ קרא שמו בגדי ישע ביאורים על התורה ודרושים למעלת השלום והאחדות וביאורי׳ על שו״ע או״ח ואיזה חידושים על איזה מסכתות ודרושים לשה״ג וכלה וכו׳ וקונט׳ קרא שמו פרחי אהרן על רש״י עה״ת, ם איזה בקשות ופיוטים וקינות, והכל עדיין בכ״י ביד זרעו

 מו"ה אורי הלוי במוהר״ר דור זצ״ל

 ראיתי ב׳ עלין ממנו בכ״י ישן נושן בחכמת הדיו והגויל וסדר הכתיבה בחכמה נפלאות ומליצה צחה למאד, ונראה שזה העלין נשמטו מאיזה חיבור שלו, ושם מזכיר איזזת פעמים משם מרנא ורבנא הזקן החסיד המופלא כמוהר״ר שלמה אבוהב זצוק״ל, לא ידעתי אם גם מהר״ש הנז׳ מן המערב או הוא מהר״ש אבוהב שזכר הגאון חיד״א זצ״ל בשם הגדולים מחבר שו״ת דבר שמואל וס׳ הזכרונות שהוא מויניצייא

מו"ה אליהו בן חיים זצ״ל

 הזכירו הגאון חיד״א זצ״ל בשה״ג ושם כ׳ שרוב חיבוריו נאבדו ואני ראיתי כתב יד דרושי׳ כרך גדול ע״ס הפרשיות וזה מה שמצאתי כתוב בסופו, והשלמותי העתקרת הספר הנכבד זה שהם ליקוטים מהרב כמה״ר אליהו בן חיים ז״ל יום א׳ בשבת עשרה ימים לחדש תמוז משנת אני הצעיר זעירא דמן חבריא חירגא דיומא לא שמיה אלעזר בהלול ואפריין נמטיידת להאהוב הנערב, כמים קדים ביום שרב, הוא הנק׳ ראש חכמים ורב. כתר ראשי וידיד נפשי החד,״ש והכולל כהה״ר יחייא ארווימי נ״י אשר השלים חסדו ואמותו עמי בנותנו לי כחפצי ורצוני השם יגמלהו חסדו הטוב וקיים בעולם שכולו טוב ובעולם שכולו ארוך כמש״ה למען ייטב לך :

האשכנזים בחצי האי הבלקאני במאות הט״ו והט״ז (באספקלריה של ספרי השו״ת של התקופה)

האשכנזים בחצי האי הבלקאני במאות הט״ו והט״ז (באספקלריה של ספרי השו״ת של התקופה)ממזרח וממערב- כרך ראשון

מאת שלמה שפיצר

עדיין לא נעשה מחקר מקיף על נושא זה, לכן אינני מתיימר במאמר זה אלא להעלות זעיר פה וזעיר שם פנינים אשר נחבאו בין מאות דפי ספרות התשובות של התקופה. מתוכם נשאב רובו הגדול של החומר כדי לעורר את תשומת הלב על העבודה הרבה שיש לעשותה בשטח זה. אף ברצוני להגביל את התקופה מראשית הכבוש העות׳מאני ועד סוף המאה הט״ז, כלומר אותה המאה שבה באו מגורשי ספרד לידי מגע הדוק עם הקהילות האשכנזיות, נוסף על היחסים שהיו כבר לאלה האחרונים עם התושבים הוותיקים — הרומניוטים. כן ראיתי צורך לצמצם, בשלב זה, את התחום הטריטוריאלי, אך ורק לגבי הבלקאנים, ולא להתייחס להתיישבות האשכנזים בחלקי האימפריה האחרים, כמו למשל בארץ־ישראל. שכן, מצד אחד, נכתבו כבר כמה עבודות על היישוב היהודי בארץ באותה התקופה, כולל האשכנזים, ומאידך, כידוע, הגיעו רובם של האשכנזים לארץ־ישראל עוד לפני 1517, שנת כיבושה על־ידי התורכים. כיבוש זה רק עודד והגביר במידה מסויימת את זרם העלייה, בדומה לעליית הספרדים. מציאותה של ההתיישבות האשכנזית באיזור זה קשורה בשתי סיבות:

א.    הבריחה מהארצות הנוצריות בכלל ומגרמניה בפרט במאות הי״ד—הט״ו עקב הגזירות והרדיפות שבאו על היהודים בתקופה שלאחר מסעי הצלב;

ב.     כיוון הכיבוש העות׳מאני היה לעבר מרכז אירופה וכתוצאה מכך באו בתחומה של האימפריה העות׳מאנית חלקים גדולים מיהודי אירופה שישבו באותם חבלים, ויש להניח שמצבם המדיני השתפר לעומת מצבם ה״כמעט עבדותי Semi Camerae) )בארצות הנוצריות.

ראשית התיישבותם של האשכנזים באימפריה הביזנטית לוטה בערפל. אף ספק אם היו קהילות אשכנזיות נפרדות באיזור בצד קהילות הרומניוטים. ברם, אין ספק שהאשכנזים השפיעו רבות בכל התחומים על תושבי המדינה, ונכונים דברי ר׳ יוסף בן לב המעיד, ״שקהילות רומניא הקדומים בעיר קושטנדינא מיוסדים על פי אשכנז וצרפת ולא על פי חכמי טוליטולא וספרד״. יש להניח שגם הקרבה הגיאוגרפית השפיעה על כך שהרומניוטים, לפני בוא הספרדים, נעשו קרובים יותר לאחיהם האשכנזים. הדבר מתבטא בתחומים שוגים:

  • כמה וכמה מנהגי תפילה, דינים והלכות שבהם נוהגים הרומניוטים כמנהג אשכנז
  • ב. הקשרים הכלכליים שקשרו יהודי איזור זה עם אחיהם בני איטליה עוד בתקופה הביזנטית, קשרים שלא נפסקו גם אחרי הכיבוש העות׳מאני. היחסים נתהדקו במיוחד כאשר הוויניציאנים השתלטו על חלק נכבד מחופי הים האדריאטי ועל איים רבים בים האגיאי
  • ג. פרט לכך, ידועים כמה אישים בני התקופה שעזבו את מולדתם ופנו לעבר איטליה ואשכנז, כדי ללמוד תורה ודעת. נראה שלימוד התורה לא עמד על רמה נאותה בארץ מגוריהם ולכן לקחו את מקל הנדודים בידם, בחינת והוי גולה למקום תורה. אחד האישים הידועים לנו, שערך מסע נרחב כזה, הוא ר׳ דוסא ב״ר משה היווני מהעיר וידין. הוא שהה באיטליה ובאוסטריה בסוף המאה הי״ד. באוסטריה למד בישיבתו של ר׳ אהרון ב״ר חיים בווינה (נראה שהוא בעל המנהגים הידוע מאותה תקופה, ר׳ אברהם קלויזנר), וכן בישיבתו של ר׳ שלום ב׳׳ר יצחק בנאוישטט (על־יד וינה). באיטליה שהה במחוז לומבארדיה, בבולוניה, בוויניציאה ועוד. הוא בין הבודדים הידועים לנו כפרשנים בקרב יהודי ביזאנץ, ואף הוא עדיין לא זכה לכך שפירושיו ייגאלו מתוך כתבי־היד. גם ר׳ אליהו מזרחי, מזכיר דרך אגב חכם רומניוטי אחד שכתב פירוש על הסמ״ג: ״מצאתי קצת הגהות על הסמ״ג, ממהר״ם הל וי אביו של מורי מוהד״ר אליאו הלוי זלה״ה, שכל ימיו נתגדל בישיבות האשכנזים״, ורא״ם, קושטא שייך, מא). גם ר׳ משה קפשאלי שהה במשך תקופה מסויימת בישיבות אשכנז, ועל כך מעיד חברו ללימודים הרב יהודה מינץ שהכירו שם.

יהודי מרוקו בישראל ובעולם-רוברט אסרף

יהדות מרוקו-רוברט אסרף

הקהילה היהודית של סאפי, שנותרה שמרנית ביותר, למרות פתיחותה לעולם החיצון בעקבות עיסוקי המסחר, הייתה עדה לכך שאחד מחבריה, מאיר בר ששת, ייסד את אגודת ״אהבת ציון״, בעלת אידיאולוגיה דתית בעיקרה, כפי שמוכיח המכתב שכתב בר ששת להרצל, בעברית נמלצת:

"יברכך אלוהים מציון וראה בטוב ירושלים! אף כי עירנו עדיין רחוקה מכל פרוייקט חברתי גראנדיוזי, ומכל רעיון מלהיב, ואף כי המצב הרוחני של תושביה שפל ביותר, הרעיון הציוני פועם בכל כוח בלבותיהם של רבים מאיתנו, הודות לקריאה בעיתונים "המליץ" ו״היהודי", ולא הניח לנו, עד אשר החלטנו להקים לנו אגודה אשר אותה קראנו בשם"אהבת ציון". לבנו אכן מתרחב עם הנחת אבן הפינה הזאת, אולם אנו רחוקים מן המטרה, ולעיוורים דמינו המגששים ליד חומה גבוהה, יען כי אין לנו שום רעיון ברור, ושום ידיעה מדויקה לגבי מהות הציונות. אין בידינו כל ספר שיוכל לסבר את אוזננו באשר לרעיונותיה. מילאנו את חובתנו ונרשמנו לשקל הקדוש, אולם קשה לנו להאמין שהציונות נבראה רק כדי להכריז על השקל, וכי התשלום השנתי של דמי החבר של השקל מספיקים, הם לבדם, כדי להתגנדר בכותרת האצילית של "ציוני", וכדי לכבוש לנו מקום בקרב הציונים ונושאי דגל האומה האציליים. לעניות דעתנו, הרעיון הציוני צריך לכלול גם תוכנית אצילית ומרוממת נפש עבור חיי עמנו. לכן אנו מעזים ומבקשים שתשכיל את מזכירנו, ותיידע אותנו בכל אשר עלינו לדעת לגבי הציונות, וכן שתשלח לנו את ספרך, "מדינת היהודים" בגירסתו העברית, וכן כל תעודות בעברית שיש בהן כדי להסביר לנו את דבר הציונות.״

הגם שהתנועה הייתה מוגבלת בתחילה לערי החוף, הרי בשנים הבאות כבשה את פנים הארץ, ותוך כך איבדה את אופיה המדיני. עצם הזכרת ציון הספיקה כדי לגייס לתנועה חברים, ואפילו מבין אלו שלא היה להם מושג ברור לגמרי לגבי האידיאולוגיה הציונית. דבר זה ניתן להסיק מן המכתב המרגש שכתב חבר ב״חיבת ציון״ במקנס, הרב הראשי למרוקו לעתיד, יהושע ברדוגו, למנהיגי הארגון הציוני, מכתב שבו ביקש הבהרות לגבי מטרות התנועה:

"לאחראים ולמנהיגים של המרכז הציוני בקלן!

ברכת שלום לכל אחינו אוהבי ציון!

אדונים יקרים, המזהירים כזוהר האיזמרגד!

מכתבכם המלא רגשות חיבה ואהבה, הגיע אלינו, ושמחנו בו מאוד.

אחים מקסימים, היו בטוחים שאנו מגוייסים על מנת להפיץ את הרעיון הציוני בקרב בני דתנו במאגרב.

אהה! כמה נעים הצליל של המילה הזאת בפינו! הלוואי שכל עם ישראל יידע לב אחד ודעה אחת, לאהוב ולהאדיר את האידיאל הנעלה הזה! וזה אשר שם מבטחו באלוהי הנצח, וטורח למען אדמתנו הקדושה, למען ציון, אהבתנו הרוחנית הגדולה ביותר, לא יתאכזב, אם ירצה השם!

וכעת, אחים, נבקשכם לשלוח לנו ספרים העוסקים בציונות, משום ששמענו שישנם כאלה, אבל עדיין לא ראינו כמותם."

הנהגת הפרוטקטוראטים, הצרפתי והמזרחי, ב-1912, ופרוץ מלחמת העולם הראשונה קטעו באיבה את הפעילות של הקבוצות הציוניות המרוקניות הראשונות, פעילות שהרשויות השריפיות כלל לא היו מודעות לה. ההיבט הדתי במהותו של הציונות הזאת, הסיר ממנה כל מיתאר חתרני ומהפכני שיכול היה להיות לה במרכז אירופה ובמזרחה, ותרם בכך לעמימותה, עד כדי כך שאחד מן האחראים של ה״אליאנס איזראאליט אוניברסלי׳ [ארגון ״כל ישראל חברים״], מנהל בית הספר שלהם בטאנג׳יר, י״ד צמח,יכול היה לכתוב:

"אני יכול לומר כעת, שאין ציונות במרוקו, מפני שאין כאן אינטלקטואלים. מובן מאליו שכל הדתיים ציונים על פי המסורת, אולם אין להם שום מושג לגבי התנועה הפוליטית הקיימת, ואיש אינו מסוגל להורות להם זאת… לכן, הציונות המרוקנית כיום היא חסרת ערך. היא לא תוכל להפוך לאקטיבית אלא אם יימצא תועמלן פעיל, שיהיה מסוגל ליצור קשר עם הציונות האירופית."

היהדות המרוקנית כלל לא שמעה על ״הצהרת בלפור״ מנובמבר 1917, שבה הממשלה הבריטית הבטיחה להקים, בתום מעשי האיבה, בית לאומי יהודי בפלסטינה. רק יהודי טאנג׳יר התעניינו בדבר, וזאת עד כדי כך שנשיא הקהילה המקומית שלח לעמיתו בקזבלאנקה, את המכתב הבא:

"אני שולח לך כמה עותקים מן ההצהרה שהגנרל אלנבי נשא באוזני תושבי ירושלים. שלחו לי אותם מלונדון, כדי לחלק אותם לבני עמנו. העותקים הללו כתובים באותיות עבריות. אנא חלק אותם לבני עמנו בעירך.״

למשלוח העותקים צירף חוברת, ״בריטניה הגדולה והיהודים״, בה הודגשה התמיכה של אנגליה בעניין היהודי, למן קרומוול ועד לורד באלפור.

יחיא זאגורי, שעבד באותה עת בקונסוליה הצרפתית – זוכה עיטור ״לגיון הכבוד״ משנת 1913, על התנהגותו בעת פלישת הצרפתים ב-1907, אדם המסור כל-כולו לאינטרסים של הפרוטקטוראט, נשיא קהילת קזבלאנקה והמפקח העתידי על המוסדות היהודיים – לא רצה להסתבך בנושא כה עדין, מבלי לבדוק תחילה, מה דעתה של ה״רזידאנס ז׳נראל״ [״הנציגות הכללית״] הצרפתית? וזו לא איחרה לבוא: הפצה של חומר תעמולה מעין זה תביא לתוצאות בלתי-נעימות בעליל.

מעבר לרעיון של החזרת הריבונות היהודית לקדמותה, דבר שעורר בליוטיי התנגדות עזה לציונות בכללותה, ולהתפתחותה במרוקו בפרט, ייצג הדבר את הבעייתיות אשר תנועה שכזאת עלולה להוות לגבי התוכנית הערבית הכוללת של צרפת. הוא כתב זאת לשר החוץ, אשר דגל מצדו בכך שלא להשאיר לבריטים את המונופול לגבי תמיכה בציונות:

"הקייזר, בן-בריתו של הסולטן הטורקי, נתפש כמגן האיסלם. הילידים במרוקו רואים אותנו צפים בערב הסעודית, שם האנגלים דוחקים אותנו הצדה, והצליינים למכה הוכו בתדהמה עקב כך. אבל הסתירות מופיעות בעיקר בפלסטינה, משום שהיוזמה האומללה של אמריקה ובריטניה הגדולה, גרמה לנו להיגרר אחריהם בכל הנוגע לפרשת הציונות, אשר מטרידה מאוד את המוסלמים כאן, ואשר גרמה ליהודים שלנו להרים ראש שלא לצייר, עד כדי כך שאני נאלץ לשמור מהם מרחק הרבה יותר. כל זה חסר פשר עד מאוד. יש לי תחושה מתגברת, שהיתרון הפרו־מוסלמי היחיד שלנו כאן מתגלם בנוכחותי בלבד."

התנגדותו של ליוטיי לציונות הביאה ב־1919 לסירוב מצד ה״רזידאנס״ להרשות את חידוש הפעילות של הסניף הציוני במוגאדור, ״שערי ציון״, סירוב שחזר מספר פעמים. מאחר שהציונים המרוקנים לא יכלו לפעול במקום, פנו לנחום סוקולוב, ראש המשלחת הציונית לקונגרס ורסאי, וביקשו את התערבותו. דבר שהוא עשה ב-24 ביולי 1919, במכתב שכתב לפקיד גבוה בקה ד׳אורסיי, מישבנו של משרד החוץ הצרפתי:

"מזה זמן מה שאני מקבל ידיעות מקהילות יהודיות שונות במרוקו, אשר בהן מיידעים אותי, שאין מתירים להן להקים אגודות ציוניות כרצונן. למיטב הבנתי, סיבות פוליטיות רציניות מנעו מן הגנרל ליוטיי להעניק לקהילות הללו את ההרשאות שהן ביקשו."

טללי אורות-חג העצמאות…."זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו" (תהלים קיח, כד)..

 

טללי אורות-חג העצמאות 2

טללי אורות-חג העצמאות 1

 

 

 

 

 

 

 

 

 

טללי אורות-חג העצמאות 3

טללי אורות-חג העצמאות 4

אלחג׳אז ערב האסלאם

אלחג׳אז ערב האסלאםחצי אי ערב בימי קדם

א. הערים. שלוש היו עריה העיקריות של אלחג׳אז ערב האסלאם: מכה, אלמדינה (ית׳רב) ואלטאיף. שתי הראשונות עתידות היו למלא תפקיד נכבד בעיצוב תנועת האסלאם בראשית צעדיה.

סביבתה של מכה, אשר היתה החשובה שבערים אלו, לא התאימה לעיבוד חקלאי כלשהו. לפיכך היתה כלכלתה מבוססת על קשריה המסחריים ועל מעמדה כמרכז לעולי־רגל. העיר ישבה על דרך השיירות שהלכו בין הסהר הפורה והים האדום, ובמאה השישית היתה המרכז המסחרי החשוב ביותר בחצי־האי כולו. העובדה שהעיר היתה בבחינת מקום מקודש, שבו אסור להלחם, הגבירה את בטחון החיים והרכוש של הסוהרים הבאים אליה וסייעה לשגשוגה הכלכלי. היריד אשר נערך בקירבתה (בשוק עֻכַּאט ) ב״חודשים הקדושים״ האסורים במלחמה, ואשר בו נפגשו בני שבטים שונים, היה למאורע כלכלי, חברתי ותרבותי בחיי חצי־האי. שיירות הסוחרים של מכה יצאו למסעות ארוכים לסוריה — בצפון, ולתימן — בדרום. כדי להבטיח שהשיירות תגענה בשלום למחוז חפצן כרתו ראשי העיר שורה של הסכמים עם השבטים, אשר דרך־המסחר עברה בשטחיהם. כן השיגו זכויות מסחריות בפרס ובביזנץ. מערכת הסכמים מפותחת זו הביאה לכך, שבחצי־האי ערב היתה קיימת, ערב הופעת האסלאם, מעין פדרציה כלכלית. במכה עצמה התפתח מעמד של סוחרים עשירים ולידם פעלו חלפנים, שולחנים, מתווכים וכיוצא בהם. כשם שנתנו אנשי מכה את דעתם על הסדרת ענייני המסחר עם האזורים השונים בחצי־האי, כן דאגו לארגונה הפנימי של עירם. ערב הופעת האסלאם התייחסו תושבי מכה על שבט קֻרַישׁ. המסורת הערבית מספרת על איש בשם קֻצֵי, אשר הוציא במחצית השניה של המאה החמישית את השלטון מידי שבט חֻ׳זָאעַה וקיבץ את בני קריש במכה. הוא היקצה לכל בית־אב שטח מגורים משלו, וכונן את ״דאר אלנַדוֵה״ — מרכז לאירועים מדיניים וחברתיים. העיר נוהלה על־ידי ה ״ מלַאָ ״ (מליאה) — מועצת האישים המרכזיים של בתי־האב השונים. המקורות מזכירים משרות־מינהל שונות שהיו קיימות בעיר, כגון שמירת הכּעבּה (״חִגָ׳אבַּה״), אספקת מים (״סִקַאיָה״), וסיפוק צורכי העולים־לרגל… (״רִפָאדַה״) על־ידי מס שנגבה מבני קריש לתכלית זו. אולם יש לזכור שהפעילים בעיר לא נבחרו גם לא נתמנו לתפקידיהם כמו בפוליס היוונית. הם פעלו בזכות כוח אישיותם ובעיקר בזכות מוצאם המשפחתי, כי היסוד השבטי־משפחתי שלט גם בערי חצי־האי ערב.

מן הראוי ליתן עתה את הדעת על קשריה של מכה עם מעצמות התקופה. ראינו כבר, כי המאבק המדיני העיקרי באיזור המזרח הקרוב בתקופה הנדונה היה נטוש בין ביזנץ ופרס. עם זאת, אין להתעלם מן המדינות שקמו בערב הדרומית.

במכה היתה בתחילה מסורת של ידידות לביזנץ. ישנן ידיעות על כך, שהקיסר הביזנטי סייע לקצי להגיע למעמדו האיתן במכה. דומה שלידידות זו היה רקע כלכלי: סוחרי דרום־ערב הלכו והשתלטו על דרך המסחר בין תימן למכה; סוחריה של זו האחרונה נאלצו איפוא להפנות את מרבית עסקותיהם לשטח הנתון לרבונות ביזנץ. פריחת המסחר עם ביזנץ היתה תלויה ביחסים טובים עם הקיסר. אחרי כיבוש ערב הדרומית בידי החבשים (525) הורעו יחסיה של מכה עם איזור זה. במחצית המאה השישית לערך ערך אַבּרַהַ, שליטה החבשי הנוצרי של תימן, מסע־מלחמה בלתי מוצלח נגד מכה. מסע זה היה חלק ממערכה ביזנטית ־חבשית משותפת נגד פרס. לפי המסורת היתה כוונתו של אברה במסעו זה להשמיד את הכעבה, להביא את הערבים לידי כך שיעלו־לרגל למקדש החדש שהקים בערב הדרומית, ולהוריד את מכה מגדולתה הכלכלית (כאן בא לידי ביטוי הקשר האמיץ בין העניינים הדתיים והכלכליים בתקופה הנדונה). המסע נכשל, והמסורת המוסלמית מספרת כי הפילים שהיו בצבא אברה סירבו לעלות על העיר הקדושה ונסוגו. לפי מסורת זו חל המסע ב ״שנת הפיל״, בשנה בה נולד מוחמד, שהיא לפי המסורת שנת 570. רמז למסע זה נמצא בקוראן, בסורה 105 — ״סולת אלפיל״. אולם המקורות ההיסטוריים מציינים, שמסע אברה נגד מכה התנהל שנים רבות קודם לכן, וספק רב אם השתתפו במסע זה פילים.

בניגוד למכה היתה כלכלת שתי הערים האחרות, אלמדינה וטאיף, מבוססת על חקלאות. אלטאיף, הנהנית מאקלים נוח, שימשה נווה קיץ של עשירי מכה, ואילו העיר ית׳רב, אלמדינה, התפתחה בנווה מדבר המתאים במיוחד לגידול תמרים. ישבו בה שלושה שבטים יהודיים: נַדיר וקֻרַיטַ'ה, שעסקו בחקלאות, ובני קַינֻקָאע שהיו צורפים. שבטי נדיר וקרייט׳ה הפכו את העיר למרכז חקלאי משגשג ונהנו מהשפעה מכרעת על ענייניה. יש חוקרים הסבורים, כי השם הארמי ״אלמדינה״ מקורו בכך שבעיר היה בית־דין ומרכז לכל השבטים היהודיים בסביבה (ואדי אלקֻרָא). המסורת המוסלמית, לעומת זאת, מסבירה, כי שם זה, שפירושו ״העיר״, ניתן לית׳רב רק אחרי הגירת הנביא אליה ומובנו ״עירו של הנביא״.

מעמדם האיתן של שבטי היהודים באלמדינה התערער לאחר ששני שבטים דרום־ערביים, אַוס וחַ׳זרַג', היגרו אל העיר. סיבת הגירתם היתה, לפי המסורת, פריצת סכר מארב, הנזכר לעיל. תחילה היו שני השבטים הללו כפופים ליהודים, אך מאוחר יותר הצליחו לסלול לעצמם דרך למעמד בכורה בעיר. העיר לא היתה מאורגנת מבחינה מדינית כמכה, אשר ארגונה תואר לעיל; אוס וח׳זרג׳ הירבו להלחם ביניהם על השלטון בעיר. מלחמותיהם הגיעו לשיאן בקרב בֻעָאת׳ (615), שבו ניצח שבט אוס, בסיוע בני נדיר ובני קריט׳ה, את שבט יריביו אשר לצידו נלחמו בני קינקאע. שני השבטים אוס וח׳זרג׳ הוסיפו להיות עויינים זה לזה עד אשר השכין האסלאם שלום ביניהם.

Recent Posts


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 134 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר