אלחג׳אז ערב האסלאם
אלחג׳אז ערב האסלאם
א. הערים. שלוש היו עריה העיקריות של אלחג׳אז ערב האסלאם: מכה, אלמדינה (ית׳רב) ואלטאיף. שתי הראשונות עתידות היו למלא תפקיד נכבד בעיצוב תנועת האסלאם בראשית צעדיה.
סביבתה של מכה, אשר היתה החשובה שבערים אלו, לא התאימה לעיבוד חקלאי כלשהו. לפיכך היתה כלכלתה מבוססת על קשריה המסחריים ועל מעמדה כמרכז לעולי־רגל. העיר ישבה על דרך השיירות שהלכו בין הסהר הפורה והים האדום, ובמאה השישית היתה המרכז המסחרי החשוב ביותר בחצי־האי כולו. העובדה שהעיר היתה בבחינת מקום מקודש, שבו אסור להלחם, הגבירה את בטחון החיים והרכוש של הסוהרים הבאים אליה וסייעה לשגשוגה הכלכלי. היריד אשר נערך בקירבתה (בשוק עֻכַּאט ) ב״חודשים הקדושים״ האסורים במלחמה, ואשר בו נפגשו בני שבטים שונים, היה למאורע כלכלי, חברתי ותרבותי בחיי חצי־האי. שיירות הסוחרים של מכה יצאו למסעות ארוכים לסוריה — בצפון, ולתימן — בדרום. כדי להבטיח שהשיירות תגענה בשלום למחוז חפצן כרתו ראשי העיר שורה של הסכמים עם השבטים, אשר דרך־המסחר עברה בשטחיהם. כן השיגו זכויות מסחריות בפרס ובביזנץ. מערכת הסכמים מפותחת זו הביאה לכך, שבחצי־האי ערב היתה קיימת, ערב הופעת האסלאם, מעין פדרציה כלכלית. במכה עצמה התפתח מעמד של סוחרים עשירים ולידם פעלו חלפנים, שולחנים, מתווכים וכיוצא בהם. כשם שנתנו אנשי מכה את דעתם על הסדרת ענייני המסחר עם האזורים השונים בחצי־האי, כן דאגו לארגונה הפנימי של עירם. ערב הופעת האסלאם התייחסו תושבי מכה על שבט קֻרַישׁ. המסורת הערבית מספרת על איש בשם קֻצֵי, אשר הוציא במחצית השניה של המאה החמישית את השלטון מידי שבט חֻ׳זָאעַה וקיבץ את בני קריש במכה. הוא היקצה לכל בית־אב שטח מגורים משלו, וכונן את ״דאר אלנַדוֵה״ — מרכז לאירועים מדיניים וחברתיים. העיר נוהלה על־ידי ה ״ מלַאָ ״ (מליאה) — מועצת האישים המרכזיים של בתי־האב השונים. המקורות מזכירים משרות־מינהל שונות שהיו קיימות בעיר, כגון שמירת הכּעבּה (״חִגָ׳אבַּה״), אספקת מים (״סִקַאיָה״), וסיפוק צורכי העולים־לרגל… (״רִפָאדַה״) על־ידי מס שנגבה מבני קריש לתכלית זו. אולם יש לזכור שהפעילים בעיר לא נבחרו גם לא נתמנו לתפקידיהם כמו בפוליס היוונית. הם פעלו בזכות כוח אישיותם ובעיקר בזכות מוצאם המשפחתי, כי היסוד השבטי־משפחתי שלט גם בערי חצי־האי ערב.
מן הראוי ליתן עתה את הדעת על קשריה של מכה עם מעצמות התקופה. ראינו כבר, כי המאבק המדיני העיקרי באיזור המזרח הקרוב בתקופה הנדונה היה נטוש בין ביזנץ ופרס. עם זאת, אין להתעלם מן המדינות שקמו בערב הדרומית.
במכה היתה בתחילה מסורת של ידידות לביזנץ. ישנן ידיעות על כך, שהקיסר הביזנטי סייע לקצי להגיע למעמדו האיתן במכה. דומה שלידידות זו היה רקע כלכלי: סוחרי דרום־ערב הלכו והשתלטו על דרך המסחר בין תימן למכה; סוחריה של זו האחרונה נאלצו איפוא להפנות את מרבית עסקותיהם לשטח הנתון לרבונות ביזנץ. פריחת המסחר עם ביזנץ היתה תלויה ביחסים טובים עם הקיסר. אחרי כיבוש ערב הדרומית בידי החבשים (525) הורעו יחסיה של מכה עם איזור זה. במחצית המאה השישית לערך ערך אַבּרַהַ, שליטה החבשי הנוצרי של תימן, מסע־מלחמה בלתי מוצלח נגד מכה. מסע זה היה חלק ממערכה ביזנטית ־חבשית משותפת נגד פרס. לפי המסורת היתה כוונתו של אברה במסעו זה להשמיד את הכעבה, להביא את הערבים לידי כך שיעלו־לרגל למקדש החדש שהקים בערב הדרומית, ולהוריד את מכה מגדולתה הכלכלית (כאן בא לידי ביטוי הקשר האמיץ בין העניינים הדתיים והכלכליים בתקופה הנדונה). המסע נכשל, והמסורת המוסלמית מספרת כי הפילים שהיו בצבא אברה סירבו לעלות על העיר הקדושה ונסוגו. לפי מסורת זו חל המסע ב ״שנת הפיל״, בשנה בה נולד מוחמד, שהיא לפי המסורת שנת 570. רמז למסע זה נמצא בקוראן, בסורה 105 — ״סולת אלפיל״. אולם המקורות ההיסטוריים מציינים, שמסע אברה נגד מכה התנהל שנים רבות קודם לכן, וספק רב אם השתתפו במסע זה פילים.
בניגוד למכה היתה כלכלת שתי הערים האחרות, אלמדינה וטאיף, מבוססת על חקלאות. אלטאיף, הנהנית מאקלים נוח, שימשה נווה קיץ של עשירי מכה, ואילו העיר ית׳רב, אלמדינה, התפתחה בנווה מדבר המתאים במיוחד לגידול תמרים. ישבו בה שלושה שבטים יהודיים: נַדיר וקֻרַיטַ'ה, שעסקו בחקלאות, ובני קַינֻקָאע שהיו צורפים. שבטי נדיר וקרייט׳ה הפכו את העיר למרכז חקלאי משגשג ונהנו מהשפעה מכרעת על ענייניה. יש חוקרים הסבורים, כי השם הארמי ״אלמדינה״ מקורו בכך שבעיר היה בית־דין ומרכז לכל השבטים היהודיים בסביבה (ואדי אלקֻרָא). המסורת המוסלמית, לעומת זאת, מסבירה, כי שם זה, שפירושו ״העיר״, ניתן לית׳רב רק אחרי הגירת הנביא אליה ומובנו ״עירו של הנביא״.
מעמדם האיתן של שבטי היהודים באלמדינה התערער לאחר ששני שבטים דרום־ערביים, אַוס וחַ׳זרַג', היגרו אל העיר. סיבת הגירתם היתה, לפי המסורת, פריצת סכר מארב, הנזכר לעיל. תחילה היו שני השבטים הללו כפופים ליהודים, אך מאוחר יותר הצליחו לסלול לעצמם דרך למעמד בכורה בעיר. העיר לא היתה מאורגנת מבחינה מדינית כמכה, אשר ארגונה תואר לעיל; אוס וח׳זרג׳ הירבו להלחם ביניהם על השלטון בעיר. מלחמותיהם הגיעו לשיאן בקרב בֻעָאת׳ (615), שבו ניצח שבט אוס, בסיוע בני נדיר ובני קריט׳ה, את שבט יריביו אשר לצידו נלחמו בני קינקאע. שני השבטים אוס וח׳זרג׳ הוסיפו להיות עויינים זה לזה עד אשר השכין האסלאם שלום ביניהם.