האשכנזים בחצי האי הבלקאני במאות הט״ו והט״ז (באספקלריה של ספרי השו״ת של התקופה)

האשכנזים בחצי האי הבלקאני במאות הט״ו והט״ז (באספקלריה של ספרי השו״ת של התקופה)

מאת שלמה שפיצר

עדיין לא נעשה מחקר מקיף על נושא זה, לכן אינני מתיימר במאמר זה אלא להעלות זעיר פה וזעיר שם פנינים אשר נחבאו בין מאות דפי ספרות התשובות של התקופה. מתוכם נשאב רובו הגדול של החומר כדי לעורר את תשומת הלב על העבודה הרבה שיש לעשותה בשטח זה. אף ברצוני להגביל את התקופה מראשית הכבוש העות׳מאני ועד סוף המאה הט״ז, כלומר אותה המאה שבה באו מגורשי ספרד לידי מגע הדוק עם הקהילות האשכנזיות, נוסף על היחסים שהיו כבר לאלה האחרונים עם התושבים הוותיקים — הרומניוטים. כן ראיתי צורך לצמצם, בשלב זה, את התחום הטריטוריאלי, אך ורק לגבי הבלקאנים, ולא להתייחס להתיישבות האשכנזים בחלקי האימפריה האחרים, כמו למשל בארץ־ישראל. שכן, מצד אחד, נכתבו כבר כמה עבודות על היישוב היהודי בארץ באותה התקופה, כולל האשכנזים, ומאידך, כידוע, הגיעו רובם של האשכנזים לארץ־ישראל עוד לפני 1517, שנת כיבושה על־ידי התורכים. כיבוש זה רק עודד והגביר במידה מסויימת את זרם העלייה, בדומה לעליית הספרדים. מציאותה של ההתיישבות האשכנזית באיזור זה קשורה בשתי סיבות:

א.    הבריחה מהארצות הנוצריות בכלל ומגרמניה בפרט במאות הי״ד—הט״ו עקב הגזירות והרדיפות שבאו על היהודים בתקופה שלאחר מסעי הצלב;

ב.     כיוון הכיבוש העות׳מאני היה לעבר מרכז אירופה וכתוצאה מכך באו בתחומה של האימפריה העות׳מאנית חלקים גדולים מיהודי אירופה שישבו באותם חבלים, ויש להניח שמצבם המדיני השתפר לעומת מצבם ה״כמעט עבדותי Semi Camerae) )בארצות הנוצריות.

ראשית התיישבותם של האשכנזים באימפריה הביזנטית לוטה בערפל. אף ספק אם היו קהילות אשכנזיות נפרדות באיזור בצד קהילות הרומניוטים. ברם, אין ספק שהאשכנזים השפיעו רבות בכל התחומים על תושבי המדינה, ונכונים דברי ר׳ יוסף בן לב המעיד, ״שקהילות רומניא הקדומים בעיר קושטנדינא מיוסדים על פי אשכנז וצרפת ולא על פי חכמי טוליטולא וספרד״. יש להניח שגם הקרבה הגיאוגרפית השפיעה על כך שהרומניוטים, לפני בוא הספרדים, נעשו קרובים יותר לאחיהם האשכנזים. הדבר מתבטא בתחומים שוגים:

• כמה וכמה מנהגי תפילה, דינים והלכות שבהם נוהגים הרומניוטים כמנהג אשכנז
• ב. הקשרים הכלכליים שקשרו יהודי איזור זה עם אחיהם בני איטליה עוד בתקופה הביזנטית, קשרים שלא נפסקו גם אחרי הכיבוש העות׳מאני. היחסים נתהדקו במיוחד כאשר הוויניציאנים השתלטו על חלק נכבד מחופי הים האדריאטי ועל איים רבים בים האגיאי
• ג. פרט לכך, ידועים כמה אישים בני התקופה שעזבו את מולדתם ופנו לעבר איטליה ואשכנז, כדי ללמוד תורה ודעת. נראה שלימוד התורה לא עמד על רמה נאותה בארץ מגוריהם ולכן לקחו את מקל הנדודים בידם, בחינת והוי גולה למקום תורה. אחד האישים הידועים לנו, שערך מסע נרחב כזה, הוא ר׳ דוסא ב״ר משה היווני מהעיר וידין. הוא שהה באיטליה ובאוסטריה בסוף המאה הי״ד. באוסטריה למד בישיבתו של ר׳ אהרון ב״ר חיים בווינה (נראה שהוא בעל המנהגים הידוע מאותה תקופה, ר׳ אברהם קלויזנר), וכן בישיבתו של ר׳ שלום ב׳׳ר יצחק בנאוישטט (על־יד וינה). באיטליה שהה במחוז לומבארדיה, בבולוניה, בוויניציאה ועוד. הוא בין הבודדים הידועים לנו כפרשנים בקרב יהודי ביזאנץ, ואף הוא עדיין לא זכה לכך שפירושיו ייגאלו מתוך כתבי־היד. גם ר׳ אליהו מזרחי, מזכיר דרך אגב חכם רומניוטי אחד שכתב פירוש על הסמ״ג: ״מצאתי קצת הגהות על הסמ״ג, ממהר״ם הל וי אביו של מורי מוהד״ר אליאו הלוי זלה״ה, שכל ימיו נתגדל בישיבות האשכנזים״, ורא״ם, קושטא שייך, מא). גם ר׳ משה קפשאלי שהה במשך תקופה מסויימת בישיבות אשכנז, ועל כך מעיד חברו ללימודים הרב יהודה מינץ שהכירו שם.