ארכיון יומי: 12 במאי 2016


בס"ד מוסר בלערבי פרשת קדושים-בערבית יהודית תוניסאית

 בס"ד    מוסר בלערבי פרשת קדושיםתוניסיה-רבניה

פלפרשה מתאע הזמעה האדי פרשת קדושים. פיהם 13 מצוות עשה ו38 מצוות לא תעשה. מצוות עשה המאן 1] באש ואחד יכאף מן בו ואמו2] באש מול השאניה יכלי פאה. מענאהה בלאצה פשאניה מה יחצדאשי 3] באש יכלי הלקט. מענאהה ואחד וקתלי יחצד וטיחלי מן ידו שבולה או זוז. יכליהם ללעניים ומה יקימומשי 4] באש מול הזנאן יכללי אלעוללות. הומאן לענאקד הזגאר אלי מה ענדומשי עוד מלצקין פיה. ומוש לאצקין ואחדה פוק ואחדה 5] באש מול הזנאן יכללי אלפרט. והמאן אלכאעבאת לענב אלי יטיחו מן לענקוד 6] באש נחכמו בצדק 7] באש נרדו עלה בעצ'נה 8] באש נחבו בעצ'נה 9] באש השזרה הזדידה. אלעאם הראבע מתאעהה. אלגלה מתאעהה ירפע יאכלהה פי ירושלים כיף מעשר שני 10] באש נקצ'רו בית המקדש והר הבית מעאהו. ומעאהם הצלאואת אלי יסתמאו מקדש קטן 11] באש וקתלי נשופו ראזל כביר או תלמיד חכם. נוקפולו מלי ידכל לזוז מיתרו אלי אחנאן קאעדין. ודיין מלי נשופו 12] באש נצאוובו אלמיזאן ומאעון אלכיל מתאענה 13] באש אלבית דין יחכמו בלחריק לאלי ילזמו לחריק ומצוות לא תעשה המאן 1] באש מה נתלפושי ורא לעבודה זרה 2] באש מה נכדמושי עבודה זרה 3] באש מה נאכלושי מלי פצ'ל מן לקרבן באעד לוקת מתאעהו 4] באש מול השאניה מה יחצדשי לפאה 5] באש מול השאניה מה ילקטשי הלקט 6] באש מול הזנאן מה יקצשי אלעוללות 7] באש מול הזנאן מה ילקטשי אלפרט 8] באש מה נסרקושי 9] באש מה ינכרשי ואחד צאחבו פי פלוסו אלי יחבהם עליה 10] באש מה נחלפושי בלכדב עלא נכראן אלפלוס 11] באש מה נחלפושי בלכדב פי כל שיי 12] באש מה נצ'למושי צחאבנה באש נעטלו 13] באש מה נחווצושי 14]לכדאם אלי כדם ענדנה נהאר אלי כמל כדמתו נכלצו פי נהארו 15] באש מה נדעיוושי 16] באש מה נגלטושי צחאבנה 17] באש מה נעווזושי פלחכומה 18] באש מה נעאוונושי אלכביר עלה הזגיר פלחכומה 19] באש מה נקולושי לצאחבנה כלמאת אלי יתחשם מנהם. וחתה ואלו בלחק 20] באש מה נווכרושי באש נמנעו צחאבנה 21] באש מה נכרהו חד 22] באש מה נחשמושי צחאבנה 23] באש מה נסתנקמושי 24] באש מה נכביוושי לצחאבנה לחשיפה. מענאהה אידה כאן עמל מעאנה הדוני ננסאוהו 25] באש מה נעמלושי הרבעת בהמה כלאים 26] באש מה נזרעושי כלאים 27] באש מה נאכלושי מן השזרה הזדידה 3 שנין 28] באש מה נאכלושי אלמאכלה מתאע בן סורר ומורה. מאענאהה מה נכתרושי פי מאכלת אלחם ושראב 29] באש מה נעמלושי ניחוש. מתלן אתקלב הצבאט יקול אליום חנצ'ארב. או ידיה תחכני. כאן לימין חנקבץ'. וכאן ליצאר חנדפע. ואמתאלהום 30] לא לעונן. חאזתין הייא עונן. נקולו נהאר לפלאני מוש באהי באש נעמלו פיה איכה. או השהר לפלאני מוש באהי. כאן אלי קאלולנה עליהם לחז"ל. ולחאזה התאניה. הייא קליב אלעינין. אלי ואחד יכללי הנאס תשוף תקול עליה הווא קאעד יעמל פלעזאייב 31] באש מה נחזמושי אלפאות 32] באש מה נחזמושי הלאחיה בלמוס 33] באש מה נוושמושי 34] באש מה נעמלושי מעשה אוב. והווא תטליע הרואח 35] באש מה נעמלושי מעשה ידעוני. והווא תטליע הרואח עלא טריק עצ'מה מתאע טיר 36] באש מה נכלווצ'ושי פלמיזאן ואלכיל 37] באש מה נדעיוושי לבו ולאם 38] באש מה נעמלושי כיף אלגויים.

פי אוול לפרשה מתאע הזמעה האדי. לפסוק כתב קדושים תהיו. הרש"י ז"ל פסר. הוו פרושים מן העריות וכו'. הוני ואחד ינשד. וין מכתוב הוני עלא לעריות. לפשט הווא אלי לפסוק חייכתבלנה עלא אלי בעדו. האש מדכל לעריות הוני. תזאוובני השנווה סמיכות הפרשה. לכלאם מתאע הרש"י ז"ל מקבול. ולאכן

 אידה כאן יחב יכתבלנה כאן עלא לעריות. יכתבלנה לפסוק האדה פלפרשה מתאע הזמעה אלי פאתת.

מערוף הנשדה אלי נשדוהה לחז"ל פלגמרה עלא השונמית אלי קאלת לראזלהה עלא אלישע איש קדוש. מנין ערפתו אלי קדוש. הנשדה מתאע לגמרה נשדו עליהה לחז"ל האש מאענאהה כיפאש ערפתו. מביין עליה ראזל כאייף רבבי ועליה נור השכינה. וזאוובו אלי פזמירות מתאע השבת באעד ואילו פינו נקראוו. בפי ישרים תתרומם ובשפתי צדיקים תתברך ובלשון חסידים תתקדש ובקרב קדושים תתהלל. אלי לישרים וצדיקים ולחסידים מכתוב עליהם בפי בשפתי בלשון. מאענאהה יעמלו חאזה מן גאדי יביין עליהם האש יכונו. לאכן לקדושים קאל עליהם בקרב. תלקאהם מה יביינושי עלא רוחהם כאנשי פי קלבהם לדאכל. ובהאדה הנשדה מתאע לגמרה מנין ערפת אלי הווא קדוש פי מחלהה. מאדאם לקדושים בקרב. מנין ערפת. כאן קאלת ישר האו צדיק האו חסיד. וקתהה מה תזישי לקשיה. לאכן מאדאם קאלת בקרב כיפאש ערפת. לגמרה זאווב זוז זוואבאת. הזוואב לאוול אלי פרשתלו לפשתן פי פראשו ולא ראתה קרי. אלי קבל לקרי כאן מוזוד יאסר ובלאכץ פראש פשתן. והזוואב התאני אלי לא ראתה זבוב עובר לפניו. נזיו נחללו הזוואבאת מתאע לגמרה. לאוול אלי הווא פרוש מן לעריות. והאדה יזי מליח אלי פסרו הוא קדוש ואין נערו קדוש שדחפה בזיו יופיה. והאדה יזי עלא קד התפסיר מתאע הרש"י ז"ל. הזוואב התאני שלא ראתה זבוב. האדי תביין עלא חאזאת אוכרין מתאע קדושה. השנווה לחאזאת לוכרין. בקרב קדושים. אלי לעבד כאייף רבבי מן קלבו ומוש מן השפה ולחוץ. והאשנווה האדון. חאזאת אלי הומאן מסורים ללב. כיף מה כתב מן באעד לפסוק את שבתותי תיראו. הלכוף מה יזי כאן פי קלב לעבד ומה יערפו כאן רבבי. תנזם תשוף אנסאן מביין כאייף וירעש. ופי דאכלו מוש קאייל בחד. ותווה תתזאווב האש יקצד לפסוק הוני. קדושים תהיו. דברים המסורים ללב אלי מה יערפום כאן רבבי. כיף את שבתותי תיראו. והרש"י ז"ל חב יפסרלנה סמיכות הפרשה. אלי לפסוק יחב זאדה יקוללנה הוו פרושים מן העריות. אלי נתעלמוהה מן סמיכות הפרשה.

אכוואני לעזאז. אכתר חאזה מכטרה פי הלעבד אלי וקתלי ידוי זנס והתכמאם מתאעהו זנס אוכר. כאן מן סירת קפאפה האו מצלחה האו סבאלה אוכרה. לעבאד האדון יווליוו מכטרין יאסר. אחד בפה ואחד בלב. והאדון אלי כאן יכאף מנהום דוד המלך. אלי צלה לרבבי אחפצ'ני מן הנאס אלי יביינו רוחהם צחאבי והומאן עדייאני. אלי עדייאני נערפהם ונרץ' באלי מנהום. לאכן אלי יתביינו צחאבי כיפאש חנסתחפץ' מנהם. והאדה אלי קאלו עליה לחז"ל. לא תלך רכיל בעמך. אלי לעבד האדה מכטר יאסר. לעבד אלי ענדו מצלחה האו כאייף יסכת מה תמאשי עלאש יתכלם ויגלט לעבאד. והאדאך עלאש ילזם ואחד וקתלי ירץ' עלא לעבאד יערף כיפאש ירץ' עליהם. ילזם יכלליה לעבד אלי קאעד ירץ' עליה יחס אלי הווא בלחק יחב מצלחתו וקאעד ישוף פיה גאלט ויחבו באש יתצאווב. וכיפאש תזי לחאזה האדי. לחז"ל קאלו לחאזה אלי פי קלב לעבד תביין עליה וקתלי ידוי. צחיח מוש לעבאד לכל יפיקו ביהה. ולאכן לקלב יחסהה. לעבד אידה כאן הווא פי קלבו קאעד ירץ' עלא לעבאד באש יביין עלא רוחו אלי הווא צדיק האו באש יוורי לנאס אלי לוכר עבד מוש באהי. הוני קאעד יעמל עבירה מוש מצוה. אלי קאלו עליהה לחז"ל המתכבד בקלון חבירו. ותממה נאס תלקא תתכלם כלאם הייא ברוחהה מוש מקתנעה ביה. וקתהה חתתה חד מה חישמע כלאמהם. עלא כאטר הווא ברוחו חייגלט ויעמלו זאדה מאדאם מוש מקתנע ביה. ווקתהה יקולולו טול קורה מבין עיניך. ובהאדה לאנסאן ילזמו יוולי צאדק מעה רוחו וקתלי ירץ' עלא לעבאד האו וקתלי יתכלם. לעבד האדה נזמו נסמיוו קדוש.

מאדאם דברים המסורים ללב יסתחפץ' פיהם. ונזיבו הוני מעשה נתנאל ועודד כאנו נזום לכתה מתאעהם. אלי ענדום כוח זכרון קויי ויפאהמו מליח השיעור אלי יתעטאלום. ודימה יאכדו נוואמר מלאח. ולמורים מתאעהם דימה ישכרו פיהם. נתנאל ענדו צאחבו דרור אלי מה יכביוו עלא בעצ'הם חתתה שיי. נתנאל כאן דימה יקול לדרור האנה מוש מרתאח לעודד. יתביינלי אלי קלבו דוני. חתתה ואלו אלי יעאוון לעבאד האדאך באש יזבד לעבאד באש יחבו ולאכן הווא קלבו דוני. ואלי קלבו דוני לעיוב לכל פיה. דרור קאלו אנתין קאעד תנגר מנו אלי אנתון הזוז תתסמאו מונאפשין האשכון נזם לכתה לאוול. נתנאל קאלו נתמננה אלי כלאמך צחיח ולאכן קלבי יקולי אלי עודד עבד מוש באהי. לכלאם האדה תנאקש קדאש מן מררה בינאתהם. חתתה אלי תכרזו התלאתה עורכי דין. עודד אלי בו כאן עשיר פיסע מה עמל בירו כאץ ביה. נתנאל ודרור קאעדו יכדמו ענד מוחאמי אוכר. נהאר זא דרור לנתנאל קאלו אלי הווא לקא כדמה פי בירו אוכר בשהרייה דובל תלאת מראת עלא השהרייה. הוני קאלו בארא רבבי ינזחך. קאלו תערף ענד האשכון חנכדם ענד עודד. נתנאל קאלו כטאך. עלאש חייעטיך שהרייה כבירה. קאלו צאחבנה. קאלו האנה מוש מרתאח לעודד. דרור מה סמעשי כלאם נתנאל ומשה יכדם מעה עודד. נתנאל בינתיים עמל שוייה פלוס ותסממה וחל בירו ואחדו וולא לאבאש עליה ערס ונזאדולו זגאר. פלווקת האדאך תערף עלא נאס דתיים אלי קאנו יזיוו באש ישדלום לקאצ'אייה מתאעהם ובדה יתערף עלא הדין ורזע בתשובה הווא ולפמילייה מתאעו. אלי הווא בטבעו אידה כאן חאזה אקתנע ביהה יעמלהה. נהאר זאהו ואחד מן אמריקה באש יווכלו פי קאצ'ייה מתאעהו. כדה הדוסי ולקא אלי לעבד האדה חיילעבו ביה. קבל לקאצ'ייה וחצ'ר מוראפעה באהייה ומשה ללמחכמה. גאדי קאבל דרור. סלמו עלא בעצ'הם שנין מה תקאבלושי. ודרור וקתלי שאף נתנאל בכיפה קאלו השנווה האדי. קאלו מאו תערף טבעי. אידה כאן קתנעת בחאזה נתבעהה והאנה קתנעת בדין. ואידה כאן תחב איזה נקראוו האנה וייאך שוייה. קאלו האנה כאטיני. קאלו תווה נתקאבלו מררה אוכרה ונקנעך. קאלו השנווה לקאצ'ייה אלי ענדך. קאלו עליהה. קאלו נצחך אבעד עליהה. ראו האנה זיד למוחאמי מתאע השאריכה אלי צ'ץ' למווכל מתאעך. וראו הנאס האדון מה ענדומשי יא באבא ארחמני. אבעד עליהה כירלך. קאלו ואנתין כיפאש תתעאמל מעה נאס קטעייה כיף האדון. קאלו כדמה. קאלו האמי כדמה. תחווץ ותשרק ותעטיה לנאס אוכרין כדמה. קאלו האנה מה נתחמל חתתה משהולייה האנה נכדם ענד עודד. וקתהה נתנאל ברק פיה מליח ועייטלו. קאלו האדה מה ימנעכשי מן למשהולייה. והאוו זית לכלאמי אלי עודד מוש באהי ותווה נתפאהמו פלמחכמה. וקתלי וקפו פלמחכמה וזא וקתו באש יתכלם. באעד למוראפעה מתאעו תלפת ללחאכם וקאל. האנה מה נפהמשי כיפאש מוחאמין יעאוונו הנאס פשרקה. קאלו יאכי אנתין חאכם באש תחכם האשכון השארק. קאלו וקתלי יזיני תהדיד באש נבעד מן לקאצ'ייה האדי. מאענאהה הנאס למוקאבלין יערפו רוחהם אלי הומאן גאלטין וקטעייה. לחאכם תצדם אלי יערף נתנאל מוש כלאמו האדה. סכת. תלפת דרור וקאלו מה תחאוולשי תאתר עלא לחאכם בכלאמך האדה. קאלו דרור מאו אנתין אלי בעתוך באש תהדדני. פי באלך בנייה בעתוך באש תראפע פלקאצ'ייה האדי. ראו יערפוני אלי אנתין צאחבי. ובהאדה בעתוך. באעד הזלסה נתנאל מרווח ידרבו בבארוד יתזרח. זאהו דרור יזורו פספיטאר. קאלו חתתה אנתין טלעת כיפהום. אכרז עלייה. פי זרת לקאצ'ייה האדי  תשדד לעיצאבה האדי ומעאהם דרור ועודד. יהי רצון. אלי רבבי יעטינה לכיר ולהנה וצחה. ויבעתלנה משיח צדקינו. במהרה בימינו. אמן סלה.  

הפטרת אמור בנוסח יהודי מרוקו / Haftarah Haftorah Reading Emor

הפטרת אמור בנוסח יהודי מרוקו / Haftarah Haftorah Reading Emor

 

 

 

מספר סיפורים ומופתים מחדר רבי דוד ומשה צפת / שיכון כנען

מספר סיפורים ומופתים מחדר רבי דוד ומשה צפת / שיכון כנרבי דוד ומשהען

הבאת הצדיק ממרוקו לצפת

מספר מר אברהם בן חיים: ״באחת השבתות לפנות בוקר, אני רואה בחלומי, שהנני הולך בדרך עפר צרה עד שהגעתי לגבעה. והנה, מעל הגבעה אני רואה עיר קטנה ומסביבה חומה סגורה ללא שום כניסה. המשכתי ללכת בדרך עפר ובדרכי פוגש אני בשני חיילים. הללו שאלו אותי לאן פניי מועדות, והזהירוני שהמקום מסוכן מאוד ובדרך נמצאים שומרים רבים אשר ימנעו ממני את הכניסה מעבר לחומות. לאחר שהסברתי לחיילים שאני שליחו של רבי דוד ומשה זיע״א, נתנו בידי בקבוק שמן ואמרו לי: ״המשך הלאה בדרך זו ואנחנו מבקשים שתתפלל אל הצדיק שיבקש עלינו רחמים״. לפני עוזבי אותם אמרו לי: ״בדרך משני צדדיה מוצבים יהיו שלושה חיילים לאורך כל חמישה מטרים״. המשכתי בדרכי עד שפגשתי את שלושת החיילים הראשונים. ברגע שהבחינו בי, כיווני אליי את נשקם. מיד קראתי: ״רבי דוד ומשה!", ותכף ומיד הורידו את נשקם והתנצלו: ״סלח לנו, לא ידענו שאתה שליחו של הצדיק הקדוש״. הם נתנו לי בקבוק שמן וביקשו ממני את ברכת הצדיק. המשכתי הלאה בדרך העפר, לאורך החומה ־ ולאורו של הירח. בסוף הדרך, פגשתי באשה מבוגרת שאמרה לי: ״אם כבר הגעת עד הלום, בוא ובקש רחמים במקום בו עבר רבי דוד ומשה״. הלכתי לעבר הכיוון עליו הצביעה האישה, וראיתי המון עם עומדים בסמוך לפתחה של מערה. על יד המערה עמד שומר ומנע מהאנשים להיכנס פנימה. שמעתי אותו מזהיר את האנשים: "כל מי שייכנס פנימה דמו בראשו״. עברתי בין האנשים והגעתי אל פתח המערה, השומר הזהיר אותי, אך בכל זאת נכנסתי פנימה והתחלתי לרדת במורד המדרגות. בתוך המערה היה אור קלוש שהלך ונמוג ככל שהתקדמתי, עד שמצאתי עצמי הולך בחשיכה מוחלטת. לאחר זמן מה, התחלתי לחוש בנצנוצי אור מהבהבים. הגעתי למקור האור ושם ראיתי ניצב שומר. ברגע שהבחין בי פנה אליי ושאל: "מדוע באת?" הסברתי לו שאני שליחו של הצדיק ושאני מעוניין לראותו. ענה ואמר לי: ״לך קדימה ואז תפגוש שני שומרים על יד דלת ברזל״. כשהגעתי אל שני השומרים, הם הזהירוני שאם אגע בדלת הברזל – אשרף. למרות זאת – תוך כדי שהשומרים מתרחקים ממני ־ קרבתי ללא פחד אל הדלת, פתחתיה ונכנסתי פנימה. המראה שנגלה לפניי היה של אנשים זקנים יושבים ולומדים תורה. ביניהם הבחנתי בדמותו של הרב הקדוש רבי דוד ומשה שהיה מוכר לי מחלומות קודמים. מיד פנה אליי הרב ואמר: ״מדוע באת אליי?" אמרתי לו: ״אתה בא אליי אחת לשבועיים או אחת לחודש וזה אינו מספיק עבורי, ולכן החלטתי לבוא לקחתך אליי הביתה״. מיד אחזתי בידו של הרב ואמרתי לו: ״ברצוני להרים את כבודו על גבי עד לביתי״.

וכך, בעודי נושאו על גבי, הגעתי עד פתח המערה. השומר במקום פנה אל האנשים שהיו מחוץ למערה כשהוא מצביע עליי: ״רואים אתם? הוא לוקח את הרב אליו הביתה. אין לכם מה לעשות כאן עוד. מי שרוצה את הרב יואיל ללכת למקום החדש״. הגעתי אל ביתי והרב ראה בכניסה לחדרו נרות דולקים. פנה אליי ושאל: ״מדוע אתה מדליק נרות?". השבתי לו: ״כבודו יודע שהאנשים התרגלו להדליק נרות״. הצדיק נענע ראשו בהבנה.

לאחר שנכנסתי לחדר והורדתי אותו הזהיר אותי במספר אזהרות:

א.   להודיע לכל האנשים העושים הילולה לזכרו שיפסיקו לעשות זאת בנפרד ־ יבואו כולם לכאן ויעשו הילולה גדולה במשותף.

ב.   כל מי שיש לו קופה על שמו של הצדיק, ירוקן אותה אך ורק במקום שהוא נמצא.

ג.   על התורם לתרום תרומה באהבה ובטוהר לב. יש להיכנס אחד־אחד, ועל הנכנס להתרחץ תחילה. יש להדליק נר אחד בלבד.

ד.   הרב מעביר ברכתו לכל צבא ההגנה לישראל ולכל עם ישראל, ומודיע לכל בית ישראל שהוא נמצא עכשיו בצפת עיר הקודש, ובא לכאן כדי לבקש מהקדוש ברוך הוא לבטל גזרות רעות, ולעשות נסים ונפלאות.

ה.   הנודר נדר עליו לקיימו – ולא ידור כלל וכלל ולו גם במחשבה.

לאחר שמנה את האזהרות אמר לי הצדיק: ״כעת אני נמצא ויושב כאן באופן קבוע ולא אעזוב את ביתך שהוא ביתי אף לרגעי״.

הגדת אגדיר-העיר ושברה-אורנא בזיז

הגדת אגדיר

עוד ענף מעניין ומיוחד שהתפתח בלעדית באגדיר וסביבותיה היה תעשיית שמן הארגן ומוצריו המופקים מעץ הארגן הצומח באזור אגדיר, ליתר דיוק בדרך שבין סאפ׳ לאגדיר, ביער בן כשני מיליון עצים (Les Arganiers) המשתרע על פני שסח בן 850,000 הקטר (הקטר = 10 דונם).

העץ, הנטוע בנופים יבשים וצחיחים שערפלים תדירים אופפים אותם, בינוני בגובהו. עשרה מטרים למרבה. אורך חייו מגיע עד מאתיים שנה. גזע העץ מפותל לרוב ומייצר סוג עץ קשה במיוחד הנקרא "עץ ברזל". משתמשים בו בעיקר להסקה. הוא בעל ענפים קוצניים, הוא פורח בחודשים מאי־יוני, והוא מניב

עד שמונה קילו פרי. פריו קשה הקליפה דומה לפרי הזית, אם כי הוא גדול מעט ומעוגל יותר ממנו. אפשר לדמותו לשסק.

אמנם האדמה של הממשלה, אך הטיפול בעצים מופקד ביד׳ משפחות, חמולות, ומועבר בירושה. הבנים זוכים לשני עצים, והבנות – לאחד. לכל בעלים של חלקה יש עזים שחורות המטפסות על העץ, מעין ״מרעה תלוי". איסור מוחלס חל על העזים של האחד לטפס על העצים של שכנו, בייחוד בזמן פריחת העצים. העזים (גם גמלים מזדמנים) קוטפות את הפרי, אוכלות אותו ופולטות אותו. הצואה נאספת ביד׳ שכיריו של בעלי הבית. הללו חושפים את האגוז שבתוכו טמונים שניים-שלושה גלעינים מעין שקדים, ומהם יופק שמן מיוחד במינו בעל ניחוח וסגולות מרפא נדירים.

נחוצים עשרה קילו פרי בשל ועשר שעות עבודה ברחיים מיוחדות כדי להשיג ליטר אחד של שמן ארגן. השמן הקוסמטי מופק מן הכתית הראשון ללא צלייה, וצבעו בהיר. ניכרות בו תכונות קוסמטיות לשיפור מראה העור (מופק ממנו סבון פנים), לטיפול בגירו״ עור (אגזמה) ולעיבוי השיער. השמן למאכל מופק לאחר ייבוש וצלייה קלה. מרסקים את השקדים לעיסה שחומה. העיסה השמנונית בצבע שוקולד נקראת ״אַמְלוּ״. לאחר המתקתה בדבש ותוספת אגוזים מרוסקים היא ממרח טעים בארוחת הבוקר של הברברים. נהוג להגיש שמן ארגן ודבש לאות הכנסת אורחים.

אני משוכנעת כי חִכַּם של יוצאי אגדיר יתמלא ריר בזכרם את טעמם של סלט העגבניות בשמן ארגן או של פלפלים צלויים או של סרדינים צלויים משוחים בשמן ארגן. מלבד הטעם המיוחד של שמן הארגן, שבו טובלים המרוקנים פת לחם טרי ומתענגים על טעמו, ניכרות בו תכונות רפואיות: הוא ממריץ את מחזור הדם, מפחית את רמת הכולסטרול, מחזק את מערכת החיסון הטבעית של הגוף, ממריץ את התיאבון ומשפר את כוח הגברא.

אגדיר בשנות החמישים.

בהסתערות הכלכלית על אגדיר בשנות החמישים ניסתה אוכלוסייה מעורבת למצוא לעצמה מקום תחת השמש. הרוב היו ילידי המקום – יהודים ומוסלמים. המגזר האירופי בעיר מורכב ברובו הגדול מיוצאי צרפת, מקבוצת פליטים פוליטיים ספרדיים, מפורטוגזים, מיוצא, צבא של הלגיון הזר, מגרמנים, מהונגרים, מתמנים, מרוסים, מבלגים, מאיטלקים וגם מקומץ אנגלים. הכומר הצבאי, האב סורי, שנהיה בינתיים מונסנ״ר סורי, נשאר בעיר שנקשר אליה בעבותות רגשיים. מורח בשם בוסק (BOSC) ואשתו הקימו בית ספר אירופי וגייסו מורים מצרפת הששים לקראת המינוי באגדיר. הכנסייה אף היא הקימה בית ספר קתולי שלימים ״הפך לפנימייה.

הכול מצליחים. ב־1952 מנה ספר הטלפונים של אגדיר כ־1,000 בתי עסק וממחר של 10,000 אירופים וכ־30,000 מרוקנים. בתי מלון, מסעדות, חנויות ומיני בתי מסחר משגשגים. אגדיר היא כעת עיר ואם במרוקו, עם השמחות והצער שלה. הקסבה אינה אלא זיכרון רחוק של זמנים הרואיים. ישש (Yachech), הכפר הקטן מאחורי העיר, בו הוקם בית העלמין. והרי בית עלמין הוא אות לחיים האוחזים באדמה כמושב קבע.

על ההתפתחות העירונית מנצח אדריכל צעיר בשם מישל אקושאר Michel Ecochard הוא העניק לעיר החדשה, הבנויה בצורת פרסה ופניה לים, את צביונה המודרני ביותר.

פרקים בתולדות הערבים והאסלאם -חוה לצרוס-יפה

חצי אי ערב בימי קדם

כ. החכדה הבדווית. ארץ ערב היא מן הארצות הצחיחות והחמות ביותר בעולם. במרבית שטחיה (פרט לתימן, בה צמחו, כאמור, תרבויות חקלאיות עתיקות ועשירות) אין האקלים מאפשר עבודת אדמה כלשהי. ואכן, רובם המכריע של אוכלוסי חצי־האי היו בדווים נודדים וגם שמם מעיד על כך. – המלה בדווי גזורה מ " באדיה " שפירושה – מדבר –  עיקר מחייתם היה על גידול הגמל, בעל־חיים אופייני למדבר הערבי. הבדווי השתמש בגמל ובנאקה כבהמות רכיבה; מהם קיבל את החלב והבשר, מצרכי מזונו העיקריים; מעורם ושערם הכין את מלבושיו ואוהליו; הם שימשו לו לסחר־חליפין ופרס במשחקי מזל וקליעה. בשפה הערבית מצויות עד היום כאלף מלים הקשורות בגמל, אשר לרבות מהן גם מובנים חדשים שוגים. התנאים האקלימיים אילצו את הבדווי לתור באופן מתמיד אחרי מזון לעדרי הגמלים והצאן. לא פעם פרצו בין השבטים מלחמות ממושכות על עדרים, מקומות מרעה או מעיינות. מלחמות אלו ידועות בשם ״אַיָאם אלעַרַבּ״, דהיינו — ״ימי (הגבורה של) הערבים״, והן אופייניות לתולדות שבטי הערבים בתקופת ה״ג׳אהליה״.

שוכני האהלים הבדווים היו מאורגנים בשבטים שנחלקו למשפחות ולבתי­ אב. פעמים התארגנו שבטים אחדים בברית (״חִלף״). בני כל שבט היו קנאים לשבטם (קנאות זו קרויה ״עַצַבִּיה״) ושררה ביניהם סולידאריות למופת ונכונות לעזרה הדדית, שהנה חיונית בתנאי המדבר. בחברה זו, אשר היתה חסרה חוק במובן המודרני של המלה, ואשר בה היו הפשיטות (״גַזוּ״) והפשיטות שכנגד תופעה יומיומית, נהנה מבטחון־יחסי רק אדם אשר חי בקרב שבטו. השבט ראה כחובתו לגאול את דמו של כל אחד מבניו שנרצח, וראה את כל בני שבטו של הרוצח כאחראים לפשע. לעומת זאת, אם עשה אדם מעשים שלא היו לרצון בני השבט, היו אלה מגרשים אותו מתוכם ומסירים מעל עצמם כל אחריות למעשיו. המגורשים (״טַרִיד״, ״חַ'לִיע״) — דמם היה הפקר. הם היו מתקשים למצוא לעצמם מסגרת חברתית חדשה והיו נודדים ממקום למקום; לעתים התחברו לכנופיות והטילו חיתתם על הבריות.

בראש השבט הבדווי עמד ה״סיד״. התכונות אשר נדרשו לתפקיד זה היו ישוב־הדעת, נדיבות, כושר הבעה ויכולת ביצוע. בחירתו של ה״סיד״ היתה בידי נכבדי השבט. הוא היה מעין ראשון בין שווים הפועל מתוך התייעצות עם ראשי המשפחות השונות. אך הוא לא נהנה מסמכויות שלטוניות בלתי מוגבלות בקרב בני השבט, אשר מעצם טבעם לא היו נכונים להכיר בשלטון מרכזי. הדבר נכון הן לגבי הפרט בקרב שבטו והן לגבי השבט ככלל ביחסיו עם גורמי חוץ. השבטים החזקים שמרו על עצמאותם ולא הכירו במרות פוליטית כלשהי. פעמים הרבה מתפארים משוררי ה״ג׳אהליה״ בכך, ששבטיהם אינם סרים למשמעתם של ה״מלכים״, דהיינו — שליטי אלחירה וגסאן.

ליד ה״סַיִד״ עלינו להזכיר את ה ״ שַׁאעֵר ״ — המשורר. מעמדו המכובד בקרב השבט נעוץ בתפקיד החשוב שמילאה השירה בחייהם של שבטי הבדווים, ובכוח הברכה והקללה שייחסו הערבים למוצא פיו של המשורר (השווה את סיפור בלעם בספר במדבר כ״ב—כ״ד). המשורר היה האיש, אשר עודד את שבטו בקרב ואשר הנציח בחרוזיו את מעללי גבורתו; הוא אשר הגן עליו מפני פגיעה בכבודו ושם את אויביו ללעג ולקלס. המשורר ה״ג׳אהלי״ מילא בימיו תפקיד דומה לזה של איש העתונות בימינו. לשיריו, אשר נלמדו בעל־פה ועברו מפה לפה, היתה השפעה רבה על מה שניתן לכנותו היום בשם ״דעת קהל״. לא פעם ניסו שבטים שונים לשחד את משורר השבט העויין להם ולהניאו בכך מלפגוע בהם בחיצי לעגו השנונים (״כריתת הלשון״). השבט היה גאה במשורריו, והופעת משורר חדש בקרב השבט נתקבלה בחגיגות שמחה.

מקומה של האשה בחברה בדווית זאת היה שונה ממקומה בחברה הערבית המאוחרת. מצד אחד, היא היתה חופשיה למדי ומכובדת והמשוררים שרו שירי אהבה לכבודה. היו גם נשים משוררות, שעודדו את בני שבטן ביום קרב וקוננו על מתיהן בשירת־הספד עצובה. אולם מאידך לא היו לאשה זכויות רבות וגם בחברה הבדווית היא לא היתה עצמאית, לא נטלה חלק בירושה וכיוצא בזה. כמו כן נפוץ מנהג ריבוי הנשים ב״ג׳אהליה״, וכן המנהג האכזרי הנקרא ״וַאד״ — קבורת ילדות חיות לאחר הוולדן, כנראה מפאת מצוקה כלכלית קשה.

האידיאלים המוסריים. האידיאל המוסרי של ערביי ה״ג׳אהליה״ מובע במושג ״מֻרֻוַה" — גבריות, מושג המציין את מכלול התכונות של הבדווי המושלם. אלו הן אומץ לב בקרב, הבלגה בשעת צרה, נדיבות והכנסת אורחים, הגנה על החלש ונקמת דם. סיפורי המסורת הערבית מרוממים אגשים שהצטיינו בתכונות אלו. כך, למשל, היה ידוע בנדיבותו חַאתִם משבט טַי, אשר העניק לעוברי־אורח במתנה את גמלי אביו ואשר שחט לכבוד אורחיו את סוסו הידוע לתהילה.

הבדווי האידיאלי הוא גם נאמן ועומד בדבורו. שמירת פקדון נחשבת לחובה מקודשת. אחד האנשים הידועים בנאמנותו בתקופת ה״ג׳אהליה״ הוא אלסַמַוּאֵל בן עָאדיָא, שהנו, לפי המסורת, ממוצא יהודי. הוא סירב למסור לצבא שצר על מבצרו כלי־נשק אשר נמסרו לו כפקדון, למרות שהצרים איימו להרוג את בנו ואף ביצעו את זממם. חובה מקודשת אחרת היא להעניק חסות ( ״ גִ'וַאר " ) לזד המבקש אותה (״דַחִ'יל״). לא אחת מפאר המשורר את שבטו בתארו את הבטחון ממנו נהנים בני־החסות החיים בקרבו. איש ה״ג׳אהליה״ ראה בנאמנות לאידיאלים המוסריים הללו את הדרך היחידה לשמור על כבודו (״עִרד״), המהווה את הערך העליון בהשקפת עולמו, כדברי אלסמואל בן עאדיא: ״אם לא יוכתם כבוד האיש בשפלות, כל לבוש שילבש יהא הדור״.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 132 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר