ארכיון יומי: 19 במאי 2016


מאכלי חלב.-תרגום ההפטרה.שפיכת מים.שבועות במרוקו – הלכות ומנהגים

תרגום ההפטרה.

הרב אסולים הי"ו

הרב אסולים הי"ו

מנהגנו באולדמנצור לקרוא את ההפטרה ביום הראשון ואחרון של חג השבועות עם תרגום אונקלוס ועוד ביאורים (מפי רבי שלמה פחימה).

מאכלי חלב.

אחר תפילת שחרית נהגו לערוך קידוש וכל אחד מתכבד בכוס שמנת, מעשה הנשים לקיים הפסוק דבש וחלב תחת לשונך, ועוד טעם שבני ישראל קבלו את התורה. ומעתה כדי לאכול בשר לשחוט צרכים, וכן כליהם היו אסורים לכן אכלו מוצרי חלב. וראיתי בשו"ת מים חיים לגר"י משאש זצ"ל (ח"א אור"ח סימן ריד), דכתב מנהג העולם שנוהגים קרובי החתן לקדם פני הכלה בכוסות חלב, ונראה הטעם, שבזה רומזים ברכה לכלה שתהיה פרה ורבה ומניקה את בניה, וישראל היו במתן תורה היו דוגמת החתן, והתורה היא הכלה, על כן אנו מקדמין פני התורה ביום נתינתה במאכלי חלב, לרמוז לעצמנו ברכה שנהיה פרים ורבים בתורה, ויונקים חלבה וטובה, כמ"ש דדיה ירווך בכל עת וכו'. ועוד כי חלב בגמטריא ארבעים זכר לארבעים יום של נתינת התורה. נהגו לאכול מצה עם חלב, בק"ק במראכש, בוגמז ועוד מקומות. ובספר נוהג בחכמה )עמוד רב אות א(, כתב טעם, כמאמר רז"ל המצה רומזת ליצר הטוב, והתורה נמשלה לדבש שנאמר דבש וחלב תחת לשונך, ואמרו רז"ל בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין וכ"כ בספר שמו יוסף (אות קמג עמוד טז), להגר"י בן ואליד הטעם הנ"ל. ועוד טעם באכילת מצה, שמעתי מהרב מאיר אסולין, לפי שפסח עד עצרת, יום אחד וביניהם הינם ימי חול המועד.

קריאת האזהרות.

אחר הצהריים קראו הציבור ביום הראשון את האזהרות לרבי יצחק בן ראובן את מצוות עשה, ומצוות לא תעשה לר' שלמה אבן גבירול. וביום השני (בחו"ל), מצוות לא תעשה לרבי יצחק בן ראובן ומצוות עשה של רשב"ג (מפי רבי מאיר אסולין). ובארץ ישראל יש קוראים אחר שחרית אזהרות רשב"ג ובערב אחר מנחה קוראים אזהרות של רבי יצחק. והביא בספר ש"ע המקוצר (סימן צג אות ד). טעם אמירתם, דאוליי עבר אחד מהקהל על איזו מצוה, ויהרהר בתשובה לתקן דרכיו לפיכך יכוון למה שקורא ויתבונן בפירושם. יש מקומות שהאחרון המסיים יוצא למפתן הדלת שופך מעט חלב לסימנא טבא, שהרי התורה נמשלה לדבש וחלב תחת לשונך.

שפיכת מים.

מנהג עתיק הוא שפיכת המים על האחרון המסיים את האזהרות. ומובא בספר היכל הקודש (פרק פד), להרמב"ם אלבאז זיע"א גדול המקובלים במרוקו (חי באזור תארודאנת, לפני כארבע מאות וחמישים שנה). וז"ל ונהגו כל ישראל לזרוק מים זה על זה ביום השבועות וג"כ טובלים בטבילה או טהרת תשעה קבין קודם שחרית לזיכרון טל תחיה שהיה יורד עליהם בהר סיני יום מתן תורה וכו'. והציבור המתפללים כל אחד בידו נטלות עם מים ושופכים עליו מדה הגונה של מים. ומעשה היה בק"ק אולדמנצור בשנה אחת המסיים היה הילד שלמה פחימה והוא בגיל חמש, אביו ביקש מהציבור שיניחו לבנו היות וקטן הוא, אך לשווא, ואף סבו מנכבדי הקהילה ניסה כוחו אף הוא לשווא וטענת הציבור שמנהג אבותינו בידנו ואין לשנות. וכתב בספר נוהג בחכמה (עמוד רה אות ד), טעם

שפיכת המים, נלמד ומה מים אינם הולכים אלא למקום נמוך כך התורה אינה מתקיימת אלא בנמוכי רוח ומים ועל כן שופכים מים בשבועות ללמוד להלוך בדרכי ענוה. ובספר נהגו העם (שבועות אות ט), כתב וז"ל. שמעתי הטעם כשנולד משה רבנו הצפינה אותו אמו ג' חודשים וכאשר לא יכלה עוד להצפינו שמה אותו בתיבה על שפת היאור ובדרך זו ניצול ע"י בת פרעה. ולפי דברי חז"ל (קידושין לח.), משה רבנו נולד בז' באדר ובכן מלאו לו ג' חודשים בשישה בסיון יום שחל בו חג שבועות שאז שמה אותו אמו על שפת היאור. ולזכר המאורע שחל בו ביום שזכינו לקבל את התורה על ידו, נוהגים לזרוק המים אחד על השני לחבב את המים ע"י שניצול מקבל התורה.

סגולות

סגולה לאהבת תורה והתמדה

א. בספר מבוא שערים לאר"י ז"ל, כתב כאשר אדם מתפלל כל תפלת שחרית, מצטרפים כ"ב האותיות על מצחו וכאשר מדלג בתפלה נחסרים מה- כ"ב אותיות, וכל התורה כלולה בכ"ב אותיות ולכן נחסר הוא מחשק התורה ע"כ. וכמובן שגם מי שהוצרך לדלג בתפלה מחמת אונס וכדומה, בוודאי שישתדל בכל כוחו ללמוד, והגאון הרב חיים קנייבסקי שליט"א העיד על עצמו שיש לו קושי להתחיל את הלימוד, אבל אחרי שהתחיל ללמוד הכל הולך כסדר, לכן העצה היעוצה שאדם בא ללמוד, לפני שתיה חמה ולדבר עם החברים ראשית יתחיל בלימוד, כי פעמים משיחה אדם עלול לדבר על החבר והוא סיבה שיחסר החשק בלימוד כמובא בספר

ב. כתב בספר שיחות הר"ן למוהר"ן מברסלב זצ"ל (אות צא). וכל אחד מישראל יש לו אות בתורה, כי ששים רבוא אותיות התורה כנגד ששים רבוא נשמות ישראל (קצג). וכשיש חסרון באחד מישראל נמצא שיש חסרון בתורה ששם שרש נשמות ישראל כנ"ל. ועל כן בודאי אי אפשר לאהב את התורה בשלמות. אבל כשיזהר מלדבר על שום ישראל ולבלי למצא שום חסרון בשום ישראלי

נמצא שאין בהתורה שום חסרון ומום אזי בוודאי יאהב את התורה מאד. ואזי יתמיד בלמוד התורה מגדל האהבה כנזכר לעיל.

מגילת רות.

נהגו עם ישראל לקרוא מגילת רות בחג השבועות וטעם אמירתו מובא בילקוט רות, מה ענין רות אצל עצרת, ללמדך שלא נתנה תורה אלא על ידי יסורים ועוני וכו' ועוד כתבו שהתורה כולה גמילות חסדים, וכן במגילת רות יש בה גמילות חסדים. ובספר שלמה חדשה (דף קכא), נתן טעם, דבירושלמי אמרו דוד המע"ה נסתלק בעצרת והקב"ה ממלא שנותיהם ובודאי נולד בעצרת ומגילת רות ליחוס דוד המלך ע"ה. (בר"י ס' תצד אות יג).

קריאת תהלים.

נהגו להרבות באמירת תהלים מכיוון שבעצרת יום ההילולא דדוד מלכא משיחא. איתא בגמרא (ב"ב דף יד עב), דוד כתב ספר תהלים על ידי עשרה זקנים. על ידי, אדם הראשון, מלכי צדק, אברהם אבינו, משה רבנו, הימן, ידותון, אסף, ושלושת בני קרח.

קסידות לשעת מכירת הכוסות בהילולה-הערצת הקדושים-יהודי מרוקו-י.בן עמי

  1. קסידות לשעת מכירת הכוסות בהילולהחכמי מרוקו

סרי האד אל כאס (פעמיים)

אס תא תסאנא

 ותרבאח ארבחא לדידא

עלא נרות מולאי ר׳ אליהו די דאר אלבידא

 זכותו תכון מעאנא

 

סרי האד אל כאס (פעמיים)

אם תא תסאנא

 ומולאה יעתיכ די כא תמננא

זכות מולאי רשב׳׳י התנא

זכותו תכון מעאנא

 

סרי האד אל כאס (פעמיים)

 האד אל כאס חלו פחאל סוכר

ונסריה מעאנד אל עטר

עלא זכות מולאי ר׳ מרדכי בךעטר

זכותו תכון מעאנא

 

סרי האד אל כאס (פעמיים)

 האד אל כאס מקטטר ברריס

 ולי יראה ירבאה ויעיש

עלא זכות מולאי מאיר בעל הנס

זכותו תכון מעאנא

 

האד אל כאס וזגארתו (פעמיים)

נסארבוה בזכותו

זכות דרבי חיים פינטו

 

האד אל כאס מעממר בלימון

 ונסארבוה פרבי שמעון

זכותו

 

ר׳ דניאל מול אלהיבה

אנתי תעוונה הינה

 בללאה ובסדדיק הינה

 

מולאי יגגי הווא סידנא

הווא סבענא ועארנא

ימינה אימינא – מילים ללא פירוש, באות רק לשם חריזה בלבד ( המחבר )

 

ר׳ חיים פינטו הווא סידנא

ימינה אימינא

ר׳ חיים פינטו התא חביבנא

תרגום

קנה כוס זו(פעמיים) למה אתה מחכה תרוויח רווח חדש בזכות הקדוש ר׳ אליהו מקזבלנקה זכותו תעמוד לנו

קנה כוס זו (פעמיים) למה אתה מחכה בעליו ימלא את בקשתך בזכות הקדוש רשב״י התנא זכותו תעמוד לנו

קנה כוס זו (פעמיים) כוס זו מתוקה כמו סוכר אקנה אותה ממוכר הבשמים בזכות הקדוש ר׳ מרדכי בן־עטר זכותו תעמוד לנו

קנה כוס זו (פעמיים) כוס זו מזוקקת בנוצות מי שיקנה אותה ירוויח ויחיה בזכות הקדוש מאיר בעל הנס זכותו תעמוד לנו

כוס זו ושמחתו(פעמיים) נשתה לזכותו זכות ר׳ חיים פינטו

כוס זו מלאה לימון נשתה אותו לחיי ר׳ שמעון

ר׳ דניאל בעל ההדר אתה תעזור לנו בשם ה׳ ובצדיק

מולאי איגגי הוא אדוננו הוא האריה והוא כבודנו ימינה אימינא

ר׳ חיים פינטו הוא קדושנו ימינה אימינא

ר׳ חיים פינטו הוא אהובנו

 

לאחר השתייה אומרים:

שתה הכל עד גמירה

 בזכות ר׳ חיים פינטו

מא תכללי פיהא חתא קטירה

 

האד אל כאס וזגארתו

 איסארבו אליהו חתא [-]

 זכות ר׳ דוד בן ברוך וזכותו

 

תרגום:

שתה הכל עד גמירה בזכות ר׳ חיים פינטו אל תשאיר אף טיפה

כוס זו ושמחתו אליהו ישתה אותה עד [— זכות ר׳ דוד ק־ברוך וזכותו.

תחנות הטקס – תחנה ראשונה: החתן והכלה מתלבשים-יוסף שטרית

תחנות הטקסחינה (9)

תחנה ראשונה: החתן והכלה מתלבשים

הכלה והחתן בליווי הוריהם ובני משפחה יצאו מאולם האירועים לחדר צדדי סמוך כדי להחליף בגדים ולעטות את התלבושות המסורתיות, ובכלל זה קפטנים בשלל צבעים לנשים וגלביות צחורות לגברים. בזמן שהתלבשו קראתי את סטרופת הפתיחה של השיר:

אין שמחה כשמחת חתן וכלה, שימחת הנעורים והתהלה.

בְּיָמֵינו ובמקומותינו הטקסים נמשכים רק ע.ךב ועוד לילה.

 בקהלות מרוקו שבוע לא הספיק למצות את מלא ההמולה.

אז בואו, ידידי ורעי, נֶחֱוֶה מעט מן הַמּוֹרָשָׁה הַנּוֹשָׁנָה

 וּנְחַיֶּה אֶת הַתּוֹדָעָה שֶׁהֶעֱנִיקָה מַשְׁמָעוּת לְטִקְסֵי הַחִנָּה

אחר כך ביצעה הלהקה את סדרות הפיוטים והשירים שלהלן:

סדרה שירית־מוסיקלית על פי המודוס באיאתי, הכוללת: ״ירושלים, עיר המהוללה״ (בית מתוך פיוט כפתיחה), מחרוזות מן הפיוט ״אוחיל יום יום אשתאה״ לר׳ אליהו בכור חזן בשבח ירושלים" והפסוקים ״שבחי ירושלים את הי״ (תהלים קמז, יב-יג) על פי המנגינה של אביהו מדינה, שהקהל התבקש לשיר אותם יחד עם חברי הלהקה.

סדרה משולבת על פי המודוס דרג' רמל למאיה הכוללת קטעים מן הפיוטים והשירים האלה: מחרוזות מתוך הפיוט ״צביה, לבי חמרמר״ למשורר בשם יצחק; מחרוזות מתוך הפיוט ״מה יפית יפה, שחר נשקפה״ למשורר בשם משה; הפיוט ״שער אשר נסגר״ לר׳ שלמה אבן גבירול; ולבסוף ברג'א (=קטע סיום) עם מילים ערביות מן השירה האנדלוסית־האלג׳יראית ״רימון רמתני, שוג׳יפתו ביהא״.

 

אוחיל יום יום אשתאה  ר' אליהו חזן

איזמיר-ירושלים-תוניס-מאה 19-20

אוֹחִיל יוֹם יוֹם אֶשְׁתָּאֶה                 עֵינִי תָמִיד צוֹפִיָּה

מָתַי אָבוֹא וְאֶרְאֶה                       יְרוּשָׁלַיִם בְּנוּיָה

נָעֲמָה יְשִׁיבָתָהּ                            יָפָה מְאֹד יְרֻשָּׁתָהּ

הָרִים סָבִיב לְעֻמָּתָהּ                      חוֹמַת אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה

כֹּהֵן שִׁמֵּשׁ אַרְבָּעִים שָׁנָה                בְּמִשְׁמֶרֶת כְּהֻנָּה

מִשְּׁיָרֵי אַנְשֵׁי אֱמוּנָה                     שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הוּא הָיָה

יְהַלְּלוּהָ בְּכָל מִדָּה                       הַנְּבִיאָה חֻלְדָּה

בֵּין חוֹמוֹת הִתְבּוֹדְדָה                    כְּגֶפֶן פּוֹרִיָּה

אָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי                      לְעֵבֶר מִזֶּה עָלִיתִי

חֶבֶל נְבִיאִים רָאִיתִי                       חַגַּי מַלְאָכִי זְכַרְיָה

לְמִשְׁפָּט יָשְׁבוּ כִסְאוֹת                    שִׁבְעִים רָאשֵׁי סַנְהֶדְרָאוֹת

גְּדוֹלָה. לְמוֹפֵת וּלְאוֹת                   עִמָּם עֹז וְתוֹשִׁיָּה

יְרוּשָׁלַיִם צִיּוּן אוֹרוֹת                    שָׁמָּה הוּבְלוּ לִקְבָרוֹת

עִיר דָּוִד נְעִים זְמִירוֹת                   בֵּית מַלְכֵי שִׁבְטֵי יָהּ

הַר הַבַּיִת וְהַהַרְאֵל                        שָׁמָּה בֵּית מִקְדַּשׁ הָאֵל

וְכֹתֶל שְׁכִינַת אֵל                            מִשְׁכָּן מֶלֶךְ מַלְכַיָּא

וַאֲנִי בְדֶרֶךְ אֶפְרָת                        שָׁם מַצֶּבֶת קְבוּרַת

אִמָּא רָחֵל הִיא מוֹרָת                    שֶׁהַכֹּל סוֹכִין בְּיָפְיָהּ

חֲזֵה צִיּוֹן מְהֻלָּלָה                       בֵּית אֵל נוֹרָא עֲלִילָה

מָגֵן הִיא לִבְנֵי גוֹלָה                       וְדָא תַרְעָא דִשְׁמַיָּא

זֶה מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו                      בִּקְהַל חֲסִידִים קְדוֹשָׁיו

דּוֹר וְדוֹר וְדוֹרְשָׁיו                            כֻּלָּם בְּנֵי עֲלִיָּה

נְזִיר אֱלֹהֵי אָבִי                         דִּמְיוֹנוֹ כְאַרְיֵה לָבִיא

שָׁקוּל שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא                    כְּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כָּהֲנַיָּא

חֲזַק עַם דַּל וְאֶבְיוֹן                          הַיְּקָרִים בְּנֵי צִיּוֹן

הַבַּיִת הַזֶּה יִהְיֶה עֶלְיוֹן                   לְעָלְמֵי עָלְמַיָּא

טללי אורות בתורת "אור החיים" הק' לפרשת "בהר". פסח שני ויום ההילולא של רבי מאיר בעל הנס ורבי יהודה בר אלעאי.

החיים" הק' לפרשת "בהר". פסח שני ויום ההילולא של רבי מאיר בעל הנס ורבי יהודה בר אלעאי.Asilah

מאת: הרב משה אסולין שמיר.

"כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו,

ובא גואלו הקרב אליו וגאל את ממכר אחיו״ (בהי כה, כה).

"… ועל זה עתידין ליתן את הדין כל אדוני הארץ גדולי ישראל –

ומהם יבקש ה' עלבון הבית העלוב". (רבני ״אור החיים״ הק׳ בהר כה, כה). לדעת רבנו אוה״ח הק', גאולת עם ישראל תלויה בגדולי הדור, ועל כך שאינם מעוררים את העם לגאולה – יתנו את הדין.

רבנו "אור החיים" הק' אומר על הפסוק הנ"ל: "פרשה זו תרמוז ענין גדול, והערה ליושבי תבל… כשהתחתונים מטים מדרך הטוב – מסתלקות ההשפעות… ואמר "ומכר מאחוזתו", ירצה על משכן העדות אשר הוא אחוזתו יתברך שבו השרה שכינתו. ובעוונותינו נמכר הבית ביד האומות… והודיע הכתוב כי גאולתו היא ביד הצדיק אשר יהיה קרוב לה'… והגאולה תהיה בהעיר לבות בני אדם {ע"י הצדיק שיעורר את הציבור} ויאמר להם: הטוב לכם כי תשבו חוץ – גולים מעל שולחן אביכם. ומה יערב לכם החיים בעולם, זולת החברה העליונה אשר הייתם

סמוכים סביב לשולחן אביכם, הוא אלוקי עולם ברוך הוא… וימאיס בעיניו תאוות הנדמים {תאוות דמיוניות}, ויעירם בחשק הרוחני… ובזה יגאל ה' ממכרו… ועל זה עתידין ליתן את הדין כל אדוני הארץ גדולי ישראל – ומהם יבקש ה' עלבון הבית העלוב".

רבנו "אור החיים" הק' מסביר שכל הברכה והגאולה הנ"ל, תלויה ב- "אדוני הארץ – גדולי ישראל" כדברי קודשו, שמתפקידם לעורר את לב העם לשוב אל ה' = "ויעירם החשק הרוחני"… ובזה יגאל את ממכרו" כדברי קודשו. אחרת חלילא, "עתידין לתת את הדין כל אדוני הארץ – גדולי ישראל". הסבר הפסוק ע"י רבנו אוה"ח הק: "כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו": חורבן אחוזתו של הקב"ה שהוא בית המקדש, נובע כדבריו מכך "שהתחתונים מטין מדרך הטוב – מסתלקים ההשפעות, ומתמסכן {= כי ימוך} עמוד הקדושה, כי העיקר תלוי בתחתונים. ואמר "ומכר מאחוזתו", ירצה על המשכן משכן העדות…" כלומר, חורבן המקדש.

"ובא גואלו הקרוב וגאל את ממכר אחיו": "והודיע הכתוב כי גאולתנו היא ביד הצדיק אשר יהיה קרוב לה' על דרך אומרו 'בקרובי אקדש' הוא יגאל ממכר אחיו, כי האדון ברוך הוא יקרא לצדיקים "אח" {ולכן נאמר בפסוק "אחיך"} דכתיב "למען אחי ורעי". כלומר הגאולה תלויה בצדיקי הדור.

"וצויתי את ברכתי לכם בשנה השישית…״.

א. מהי 'ברכת ה' לדעת רבנו "אור החיים" הק'?

כאשר עם ישראל מקיים את מצות שמיטת הארץ כתיקונה, הקב"ה מברך את תנובת הארץ ככתוב "ונתנה הארץ פריה, ואכלתם לשבע, וישבתם לבטח עליה (ויקרא כה יט). וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית, הן לא נזרע ולא נאסף את תבואתנו? (פסוק כ). וצויתי את ברכתי לכם בשנה השישית ועשת את התבואה לשלש השנים" (פסוק כא). רבנו "אור החיים הק' חותם את פירושו לברכה בתבואה של השנה השישית המספיקה לשלוש שנים כך: "וכרחם אב על בנים, ירחם ה' על עמו", ע"פ (תהלים קי, יג) "כרחם אב על בנים, ריחם ה' על יראיו", ובכך הוא רומז לדברי הזהר (ויחי רכט ע"ב) המסביר את רחמי ה' על עמו בבחינת "יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה". כלומר, הקב"ה דן אותנו ברחמים לפנים משורת הדין, בגלל אהבתו אלינו.

"וכי תאמרו מה נאכל". את הביטוי הנ"ל ניתן לפרש בשתי משמעויות: א. כטרוניה בפני ה' הרי לא יתכן שלא נזרע ויהיה לנו מה לאכול. ב. עם ישראל אכן אומר לקב"ה שאנחנו מוכנים לקיים את מצוות השמיטה, ורק מבקשים לדעת איך נתפרנס, כבן המבקש מאביו. ולכן הקב"ה מרחם עלינו ומשפיע עלינו ברכה בעיסה. ולא חלילא וחס שבאו בטרוניא שהם שוללים את השמיטה, ורק אז יקיים בנו ה' "וציויתי את ברכתי" כדברי קדשו . "וצויתי את ברכתי לכם בשנה השישית…". רבנו אומר "ברכה זו אינה בצומח שכבר הבטיח 'ונתנה הארץ פריה' שהוא גבול שגבל ה' בכוחה, אלא שמבטיח ברכת התבואה ככד קמח הצורפית…" כדברי קדשו.

רבנו אוה"ח הק' מדמה את ברכת התבואה לשלש שנים, לברכת "כד הקמח לא כלתה וצפחת השמן לא תחסר כדבר ה' אשר דיבר ביד אליהו הנביא לאשה מצרפתה בצידון" (מלייא יז יד-טו), ולנס השמן ע"י אלישע הנביא לאשת עובדיה (מל"ב ד, ג-ד). כלומר, "הברכה שיצוו ה', תעשה ריבוי בתבואה כדי שתספיק לג' שנים, הגם שהארץ תוציא את צמחה כמידי שנה בשנה", וכפי שדקדק הכתוב לומר "ועשת את התבואה". כלומר, הארץ נותנת לפי כוחה כמידי שנה, אלא תהיה ברכה בעיסה.

רבנו מציין את הסיפור בגמרא על רבי אלעזר איש בירתא שנהג לתת צדקה ביד רחבה, עד כדי כך שכאשר ראו אותו גבאי צדקה, הם הסתתרו ממנו, היות וכל מה שהיה לו, היה נותן להם. פעם אחת, אחר שנתן את כספו לצדקה, נשאר לו זוז אחד בו קנה מעט תבואה, אותה הכניס למחסן. כאשר אשתו באה לפתוח את המחסן, גילתה שכל המחסן מלא בתבואה בגלל ברכת ה' לבעלה הצדיק.

רבנו מזכיר בהקשר ברכת ה' את הברכה לאבות "בכל מכל כל". רבנו מסביר את דברי יעקב לעשיו "וכי יש לי כל" (בראשית לג יא): "בחינת הקדושה שנקראת 'כל', ובחינה זו כשתהיה מושגת באדם – אין החיסרון עושה רושם, והחסר נשלם מעצמו… והיא ברכת 'כל', והיא סוד 'כד הקמח לא תכלה' וברכה זו זכו בה כל האבות. אברהם בכל, יצחק מכל, יעקב כל". כל זה מסביר את דברי יעקב לעשיו:

'קח נא את ברכתי… כי חנני אלוקים וכי יש לי 'כל' – והנחסר נשלם מעצמו" כדברי קדשו.

״ברכת ה׳ היא תעשיר – ולא יוסף עצב עמה״(משלי י כב).

ב. 'ברכת ה' – בפרנסה.

בעבר הרחוק, בני האדם סרחו רבות ועבדו יומם ולילה בעיבוד האדמה כדי להוציא יבולים לפרנסתם. לצערנו, גם כיום בעידן הטכנולוגי, העובדים הופכים לעבדים בכך שמבלים שעות רבות בעבודה. בעקבות חטא אדם הראשון, הקב"ה העניש אותו ואותנו בכך שהאדמה תוציא את יבולה מתוך סורח ועצבון: "…ארורה האדמה בעבורך – בעצבון תאכלנה כל ימי חייך". החטא גרם לכך שהדברים באים בעצב, אך יש מציאות שחוזרים למצב שלפני החטא – כאשר השפע מגיע בברכת ה' והוא איננו כרוך בעצב כפי שהיה לפני החטא. העצב הכרוך בעושר שאינו בא מברכת ה', כרוך בשלושה מרכיבים:

1. ההשתדלות והטרחה בהשגת הממון גורמים לעצב, כפי שקורה לרבים מהעמלים לפרנסתם.

2. בשמירת הממון. שמירת הממון גורמת טורח רב לאדם, ולכן בברכת כהנים מבקשים: יברכך ה' וישמרך".

3. בהוצאת הממון. רבים הם הקמצנים המצטערים על כל הוצאה ממונית.

ברכת ה' כפי שקראנו בפרשת השמיטה בה היבול של השנה השישית מספיק לשלוש שנים, גורם לכך שבעצם האדם לא עצוב, היות ולא טרח בעיבוד האדמה, והפרנסה באה לו מתוך נועם, ולכן יוכל לעזור לנצרכים מתוך שמחה. בעצם, זו דוגמא טובה לשאר ההישגים להם אנו מצפים. על האדם לבטוח שהכול יושג בעזרת ה' ומתוך נעם ה', כדברי הכתוב החותם את הפרק בתהלים: "תפילה למשה איש האלוקים" אותו מייחסים למשה רבנו: "ויהי נעם ה' אלוקינו עלינו, ומעשה ידינו כוננה עלינו, ומעשה ידינו כוננהו" (תהלים צ, יז}.

"נעם ה'": מבקשים מהקב"ה "נעימות ה', מתיקות וערבות, כמו "ולחם סתרים ינעם" (משלי ט), כדברי מצודת דוד מצודת ציון. מבקשים מה' נעם של קדושה בבחינת הכתוב: "לחזות בנועם ה' (תהלים כז). "ומעשה ידינו כוננה עלינו": שנצליח במה שאנחנו עושים, ושהמעשה יהיה מבוסס בנועם ה' – נעם של קדושה. "ומעשה ידינו כוננהו": שמעשינו יעמוד על כנו ולא ימוט בעתיד. יש המסבירים את עניין הכפילות בכך שהכוונה פה לעתיד. כלומר, במידה ויוזמתנו לא תצליח כעת, מבקשים אנו מה', שהיוזמה שלנו תצליח בעתיד.

כל זה מסביר את מעמד ירידת האש מן השמים בפרשת שמיני, בו התמנה אהרן הכהן לכהן גדול. אהרן בירך את העם בברכת כהנים ולא ירדה אש, ומאוד התבייש כדברי רש"י: "כיון שראה אהרן שקרבו כל הקרבנות… ולא ירדה שכינה לישראל. היה מצטער ואומר: יודע אני שכעס עלי הקב"ה…" (וירא ט כג). לאחר שנכנס אתו משה רבנו וברכו את העם בברכת "ויהי נעם ה' אלוקינו עלינו, יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם", מיד ירדה אש מן השמים ואכלה את הקרבן. העם החל סוף לשמוח ככתוב: "וירא כל העם, וירונו ויפלו על פניהם". כלומר, לא מספיק להקריב קרבנות באופן מעשי, אלא מבקשים שהכל ילווה בנעם ה' כן יהיה עליכם ועלינו אמן כן יהי רצון.

ג. "ברכת ה'" – בלימוד תורה.

רבן יוחנן בן זכאי העיד על תלמידו רבי אלעזר בן ערך "כמעיין המתגבר" (פרקי אבות פרק שני י). כלומר, כמו שהמעיין מימיו שופעים תמיד, כך חכמתו ולימוד תורתו של רבי אלעזר, שופעים ללא מאמץ, היות והם מלווים ב"ברכת ה' כי תעשיר", כדברי הגמרא (ברכות ל"ב ע"ב) "מתוך שחסידים היו, תורתן משתמרת בקרבן". ולא עוד אלא שיהיה כמעין הנובע ולא יהיה צריך ליגיעה. וזהו: "ברכת ה'" – כאשר הקב"ה מברך את האדם בתורה – "היא תעשיר", שלא 

ישכח את מה שלמד, ויהיה שופע בחכמת התורה, וגם "ולא יוסף עצב עמה" – שלא יהיה צריך ליגיעה, אלא יהיה "כמעין המתגבר" כמו אצל רבי אלעזר בן ערך.

רבנו הגר״א שכל ימיו עסק בתורה עד שידע את התלמוד בע"פ ישר והפוך, אומר שגם את התורה ניתן ללמוד מתוך נעם וללא יגיעה – "כמעיין המתגבר". גם פה ניתן לדבר על שלושת המרכיבים הנ"ל:

א. לימוד ללא טורח ומתוך נעם, כמו אצל רבי אלעזר בן ערך.

ב. הלימוד נשמר בזיכרון ולא משתכח, כמו אצל רבי אליעזר עליו אמר רבו ריב"ז: "בור סוד שאינו מאבד טיפה".

ג. ההליכה לאור התורה בחיי יום יום – זורמת מתוך נעם ה'

לכאורה יש כאן סתירה, הרי יש צורך ביגיעה בלימוד התורה? השם משמואל מביא את הט"ז: "ויך את הסלע במטהו פעמים" (פרשת חקת). אם משה לא היה מכה בו, לא היו טורחים התנאים והאמוראים בתורה שבעל פה, הדומה לסלע, אלא נאמר בו "ודברתם אל הסלע ונתן מימיו" בלא טורח… והיה יוצא מים בלא קושיות ומחלוקת". גם כאן החטא גרם לצורך ביגיעה ובטרחה, שהיו נמנעים ללא החטא.

מוסר השכל: העולם נברא כך שהקב"ה משפיע עלינו מטובו ללא צורך ביגיעה, מאז חטא אדם הראשון, האדם רוצה לקבוע את הישגיו לאור עמלו ללא קשר לברכת ה', ולקיים בכך הלכה

למעשה "בזיעת אפיך תאכל לחם" הן בתורה והן בפרנסה. יהי רצון שתקוים בכם ובנו הברכה:"ברכת ה' היא תעשיר", ובאשר נפנה, נשכיל ונצליח.

ביום ראשון הקרוב י"ד באייר פסח שני ויום ההילולא של רבי מאיר בעל הנס ורבי יהודה בר אלעאי.

ביום י"ד באייר חל פסח שני, יום בו נתן הקב'יה הזדמנות שניה לאלה שלא הספיקו להקריב קורבן פסח ב-יד בניסן בגלל שהיו טמאים או בדרך רחוקה וכו', דבר המלמד אותנו, שלגאולה יש הזדמנות שניה, כך שאם לא נגאלנו בפסח האחרון, אל ייאוש, נמשיך לצפות ולהאמין

בקב"ה שיגאל אותנו בקרוב.

על היום הקדוש הזה יד' באייר שהוא מידת "החסד שבהוד", אומר הזוהר הק' שבמשך שלושים יום החל מליל פסח בו קבלנו אורות עליונים ועד לי"ד באייר – פסח שני, האורות ממשיכים להאיר, "ומאן דבעי למחמי למטרוניתא, יכיל למחמי", כלומר הרוצה לקבל הארות, יכול לעלות ולהתעלות בה. מכאן ולהבא השערים ננעלים, ולשון הזוהר הקדוש: "מכאן והלאה ינעלון תרעי, ועל דא פסח שני". (זוהר ח"ג דקנ"ב ע"ב). כלשון הזוהר הק'.

רבי מאיר בעל הנס – המחזיק במפתח עשיית נסים. "אלהא דרבי מאיר ענני".

רבי מאיר הוא תלמידו המובחר של רבי עקיבא הנמנה בגמרא כראשון מבין חמשת תלמידיו, הלא הם: רבי מאיר, רבי שמעון בר יוחאי, רבי יוסי בר חלפתא, רבי יהודה בר אלעאי, ורבי אלעזר בן שמוע. רבי מאיר כונה בתארים חכם וסופר. "חכם" בתורת הנגלה "וסופר" בתורת הספירות. הוא זכה ל"סתם משנה רבי מאיר", ומוזכר 331 פעם במשנה. הוא הוסמך כרב ביחד עם רבי שמעון ע"י רבי עקיבא, וע"י רבי יהודה בן בבא. שמו של רבי מאיר היה רבי נהוראי, ולמה נקרא שמו מאיר? בגלל ש "האיר עיני חכמים בהלכה".

רבי מאיר זכה לכינוי "בעל הנס" = המחזיק "במפתח הנס", לאחר שהציל את אחות אשתו ברוריה ביתו של רבי חנינא בן תרדיון מעשרת הרוגי מלכות, שהוחזקה בשבי הרומאי במקום לא צנוע (עבודה זרה יח). רבי מאיר הציל אותה ע"פ נס, לאחר שגילה שלא נעשה בה איסור.

רבי מאיר מלמד אותו כלל חשוב בעשיית נסים ונפלאות: נסים נעשים להולכים בדרך ה' בלבד. לפרסומו הגדול בעם ישראל, זכה בכך שקבע: בני ישראל נקראים בנים של הקב"ה {ולא עבדי□}, בעקבות הכתוב בתורה: "בנים אתם לה' אלוקיכם…" (דברים יד א). רבי יהודה סבר שבזמן שאנחנו לא טובים – נקראים עבדים, בבחינת הכתוב: "כי לי בי ישראל עבדים, עבדי הם" (ויקרא כה, נה). ואילו בזמן שנוהגים כבנים עם הקב"ה, נקראים בנים. רבי מאיר אומר: "בין ובין כך אתם קרויים בנים", ומביא פסוקים לכך שגם כשלא נוהגים בהתאם, נקראים בנים: "בנים לא אמון בם" (דברים לב, כא), "בנים משחיתים" (ישעיה, א, ד). המקור לכך (קידושין לו ע"א).

הרשב״א פסק כדברי רבי מאיר שלעולם אנו נקראים בנים של הקב״ה "בנים אתם לה' אלוקיכם". הרה״ג יעקב שאלתיאל ניניו זצ״ל כתב בספרו "זרע יעקב" שרבי מאיר זכה לפרסומו הרב בגלל "העין הטובה" שלו, בכך שידע לפרגן לעם ישראל, אכן מידתו זו מתגלה בדברים רבים הקשורים לאישיותו כמו העזרה לכל אדם השרוי בצרה הנותן צדקה לכבוד רבי מאיר, ואומר ג' פעמים "אלהא דרבי מאיר ענני". {כמו כן, יקבל על עצמו קבלות מעשיות בעבודת ה'…} היות וזה רק טבעי שהצדיק ישמח לעזור להולכים בתורת ה'

זכיתי ללמד בישיבת רבי מאיר הצמודה לציון הק', ונדהמתי לראות מידי יום ביומו איך המקום שוקק חיים. מידי יום כאשר סיימתי ללמד את תלמידי בישיבה, נהגתי לעלות לציון שם שמעתי על ניסים ונפלאות בזכותו. מאז, שבוי אני בתורתו שמאירה פנים לכל יהודי באשר הוא.

כאשר הגענו כעולים חדשים, זה היה יום לפני ההילולא. באנייה שאלו שליחי הסוכנות את מור אבי זצ"ל, איזו עיר אתם בוחרים בארץ? תשובתו הייתה: טבריה – עירו של רב מאיר בעל הנס. אכן למחרת הנחיתה בארץ, זכינו להשתתף בהילולת רבי מאיר עם עוד עשרות אלפי יהודים. זכותו תגן בעדכם ובעדנו אמן.

רבי יהודה בר אלעאי. "פתח רבי יהודה בר אלעאי – ראש המדברים בכל מקום" (הגמרא).

ר' יהודה בר אלעאי הוא תנא בדור הרביעי, ואחד מחמשת תלמידי רבי עקיבא המהווים את הבסיס למשנה. הוא הוסמך על ידי רבי יהודה בן בבא בשעת גזירות השמד, ונאלץ לברוח מאדיינוס קיסר עם חבריו (סוכה פ"א ז). הוא למד תורה אצל מו"ר אביו התנא רבי אלעאי שהיה תלמידו של רבי אליעזר בן הורקנוס. הוא גם למד אצל רבי טרפון בלוד (מגילה כ). הוא נולד באושא שבגליל , והאריך ימים.

רבי יהודה בר אלעאי היה מורה הוראה לבית הנשיא (מנחות ק"ד). נאמר עליו בגמרא (ברכות יח ע"ב): "מעשה בחסיד אחד": מיום שנולד ועד מותו לא נמצא בו חטא, מלבד עז שגידל לשתות חלב, בגלל שהיה גונח בליבו, והרופא ציווהו לשתות חלב עזים. מעשה זה היה בניגוד לתקנת חכמים שאסרו לגדל בהמה דקה בא"י (תמורה ט).

הוא נושא ונותן בהלכה עם חבריו תלמידי ר' עקיבא. במחלוקת בין ר' יהודה ור' מאיר או ר' שמעון, ההלכה כר' יהודה (עירובין מו, ע"ב). יותר משש מאות הלכות של ר' יהודה נמצאות במשנה. מלבד מסכת קנים, אין מסכת שלא הוזכר בה שמו של ר' יהודה. גם בתוספתא ובספרא בא שמו של ר' יהודה יותר פעמים מכל שם אחר. לא רק בהלכה הוא מוזכר, אלא גם באגדה, והיה מהפוריים ביותר מבין התנאים. רבי יהודה לא קיבל עליו משרת חכם, מפני שדעתו לא הייתה מיושבת עליו, היות ובניו מתו בחייו (מ"ק כ"א. שמחות פ"י), ולכן אמרו עליו "חכם לכשירצה" (גיטין "ז).

תלמידיו היו מחכמי הדור החמישי לתנאים: ר' אלעזר בר' שמעון (סוטה לד ע"א) ור' ישמעאל בר' יוסי (סוכה יח ע"א). גם ר' יהודה הנשיא, מסדר המשנה, היה תלמידו (שבועות יג ע"א). ר' יהודה היה "מוריינא דבי נשיאה" כדברי הגמרא (מנחות קד ע"א). כלומר, היה מורה בבית הנשיא, שעל פיו היו עושים כל דבריהם כדברי רש",. הגמרא במסכת (שבת לג ע"ב) מספרת על ויכוח בין שלושה חכמים על היחס לרומאים. רבי יהודה שיבח את מעשי הרומאים, לעומת רבי יוסי ששתק ורבי שמעון בר יוחאי שגינה את הרומאים. בעקבות זאת, הרומאים קידמו את רבי יהודה והוא נחשב "ראש המדברים בכל מקום", ונתעלה בצווי המלך. רבי יוסי הוגלה, ועל רבי נגזרה מיתה, דבר שאילץ אותו להסתתר במערה בפקיעין בפקיעין במשך 13 שנה.

בני דורו עסקו בתורה יותר מדורו של משה ויהושע וחזקיה. אמרו עליו שבישיבתו היו ששה תלמידים מתכסין בטלית אחת מרוב עוני, ועוסקים בתורה (סנהדרין כ).

היה עני ביותר, עד שהוא ואשתו התכסו במעיל אחד. הגמרא מספרת: "זימנא חדא גזר רשב"ג תעניתא, ורבי יהודה בר אלעאי לא אתי לבי תעניתא. אמרין ליה "לא אית ליה כסויא". שדר ליה גלימא ולא קביל, דלי ציפתא ואמר ליה לשלוחא: חזי מאי איכא! מיהו לא ניחא לי דאיתהני בהדין עלמא".

תרגום: רשב"ג קבע תענית ציבור, ורבי יהודה לא בא. אמרו לרשב"ג: אין לו מה ללבוש. שלח לו גלימה, ולא קיבל. הרים מחצלת ונעשה נס. השליח ראה שיש זהובים רבים מתחת לשטיח. אמר לו: לא נוח לו ליהנות בעולם הזה.

רבי יהודה היה יפה תואר מאוד, בבחינת "חכמת אדם תאיר פניו".

הגמרא מספרת על "חד מטרונא חמתא אפוי נהירין. אמרה ליה סבא סבא חד מן תלת אילין אית בך: או את שתי חמר, או מלווה ברבית, או מגדל חזירין. א"ל תיפח רוחא דההיא אתתא. חדא מן תלת אלין לית בי אלא אולפנא שכיח לי, דכתיב "חכמת אדם תאיר פניו" (קהלת ח' א', ברכות נ"ה/)

המטרונה הגויה ראתה שפניו מאירים, אמרה לו: סבא סבא, אחד מהשלושה יש בך: שותה יין, או מלווה בריבית או מגדל חזירים. אמר לה: אין בי אף אחד מהשלושה, אלא שאני לומד, וכתוב "חכמת אדם תאיר פניו".

נוהג היה להתעטף בסדינין המצויצין בכל ערב שבת, ודמה למלאך ה' צבאות (שבת). היה נוטל בד של הדס ומרקד לפני הכלה (כתובות י"ז). היה מעורב עם הבריות

בערב תשעה באב, מביאין לו פת חרבה במלח, היה יושב בין תנור וכירים ואוכל, ושותה עליה קיתון של מים, ודומה 

כמי שמתו מוטל לפניו (תענית ל) . הצטער הרבה על גלות השכינה, ועל חורבן בית המקדש.

רבי יהודה התפרנס מיגיע כפיו, "וכד אזיל לבי מדרשא שקיל גולפא על כתפיה. אמר: גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה (נדרים מט). בדרכו לבית המדרש, היה לוקח חבית מים על כתפו – כדי להתפרנס.

"אראנו נפלאות,,

לראש ישיבת "פורת יוסף" הרה"ג חכם עזרא עטיה ע"ה. אבי אבות גדולי הרבנים הספרדים של דורנו – הגר"ע יוסף ע"ה, הגר"מ אליהו ע"ה… יום ההילולא שלו – י"ט אייר, למחרת ל"ג בעומר.

חכם עזרא עטיה ע"ה, שימש בקודש כראש ישיבת "פורת יוסף" האגדית במשך 45 שנה, החל משנת תרפ"ה {1925}, ועד לעלייתו לגנזי מרומים ביום י"ט אייר תש"ל {1970}. הוא זכה להעמיד דורות רבים ומבורכים של רבנים גאונים ספרדים, הלא הם: הרשל"צ חכם עובדיה יוסף ע"ה, הרשל"צ חכם מרדכי אליהו ע"ה, הרב הראשי לת"א חכם חיים דוד הלוי ע"ה, הרב הראשי לנתניה חכם דוד שלוש שליט"א שזכיתי לשמשו כראש לשכתו, ראשי ישיבת פורת יוסף בשכונת גאולה חכם יהודה צדקה וחכם בן ציון אבא שאול ע"ה, ראשי ישיבת פורת יוסף בקטמון ובעיר העתיקה חכם שמעון בעדני וחכם שלום הכהן ע"ה אצלם זכיתי ללמוד בשנות השישים. המקובלים חכם ששון מזרחי ע"ה וחכם יצחק כדורי ע"ה וכו'.

חכם עזרא נולד בחאלב שבסוריה בשנת תרמ"ז. את השם עזרא נתנו לו הוריו ע"ש עזרא הסופר, שבבית הכנ"ס המיוחס לו התפללו הוריו לתינוק בריא שיקדיש את חייו לתורה. אכן, תפילתם התקבלה, והוא זכה להתגדל בתורה, ולהיות כאחד הגדולים שהעמיד דורות של מאורי הדור ופוסקי הלכה דוגמת הגר"ע יוסף והגר"מ אליהו שהחזירו עטרה ליושנה, כפי שהייתה מאז ראש וראשון לפוסקי ההלכה הרי"ף, דרך הרמב"ם ומרן רבי יוסף קארו ואילך. חכם עזרא הוא נכדו של רבי ישעיה עטיה מחבר "בגדי ישע", ומצאצאי רבי שם טוב עטיה מתלמידי מרן רבי יוסף קארו.

בגיל 16 הוא עלה לארץ עם הוריו שהתיישבו בירושלים. למרות הדלות ומות אביו, הנער הוכנס לישיבת "תורת חיים" שבעיר העתיקה, אח"כ ל"שושנים לדוד", ומאוחר יותר ל"אוהל מועד", שלימים נקראת "פורת יוסף". ראש הישיבה הרה"ג רפאל שלמה לניאדו ע"ה שעמד על חריפותו, קירב אותו, ואף שימש לו כחברותא. עם פטירתו, נבחר חכם עזרא עטיה ע"ה לשמש כראש הישיבה.

ה"חזון איש" שהתפלפל אתו בתורה, אמר עליו: "סברתו של הרב עטיה – כסברת הרשב״א,,.

"אנא, שמע בקולי. הבן שלך יהיה אור גדול לעם ישראל. הקב"ה חנן אותו בשכל ובזיכרון. הנח

לו לשוב ללימודו בישיבתנו פורת יוסף".

כך דברי חכם עזרא ע"ה למר יעקב עובדיה, אביו של מרן הרב עובדיה יוסף אותו לקח אביו לעזור לו בחנות המכולת המשפחתית בשוק הבוכרים. האבא שהופתע מהאורח הנכבד השיב לו: "צר לי, עלי להאכיל את ילדי הרכים, ופרנסתי דחוקה. אינני יכול לשאת את עול הפרנסה לבדי, גם לשכור פועל אין ידי משגת. לכן, הוצאתי את עובדיה בני בכורי מהישיבה, כדי שיסייע לי בחנות".

חכם עזרא לא איבד תקוה וענה לו: "אם זו הסיבה, שלח בחזרה את הילד לישיבה, ואני אשמש עבורך כעוזר. ביטול התורה שלו – יותר גדול משלי". האב לא יכל לעמוד בפני דברי קודשו, ושלח בחזרה את הילד לישיבה, ובכך זכינו למרן הרב עובדיה ע"ה.

כאשר הגר"ע יוסף ביקש מרבו הגר"ע עטיה לחתום על תעודת ההסמכה לרבנות אותה קיבל. הרב עיין בתעודה שם נכתב: "החותם פה בישיבת פורת יוסף". הרב התנצל שלא יכול לחתום בגלל שהוא נמצא כעת במערב העיר ולא בפורת יוסף בעיר העתיקה שננטשה בגלל הקרבות שהתנהלו עם הערבים.

כדי להתרחק מ"מדבר שקר תרחק", החליט חכם עזרא לעשות את דרכו לישיבת "פורת יוסף" בעיר העתיקה למרות הסכנה, ולחתום בין כותלי הישיבה הריקה, דבר המלמד אותנו על נקיות הדעת של מורנו ורבנו. אשריו ואשרי חלקו.

בכנס רבנים, ראה חכם עזרא שאחד הרבנים עומד בגלל חוסר במקום פנוי. חכם עזרא קם והתנצל שהוא חייב לעזוב מחמת צורך דחוף, וכך נמצא מקום לאותו חכם שעמד. כאשר נשאל אח"כ, הוא אמר:

"לא יכולתי לסבול שיהיה תלמיד חכם עומד, ואני יושב".

חכם עזרא נהג למסור שיעור קבוע לבעלי בתים. באחת הסוגיות למדו על מציאת קן ציפור על ראשו של אדם. אחד התלמידים שאל את הרב, הייתכן? הרב ענה שאם זה נאמר בגמרא חייב להיות נכון. לאחדים מהמשתתפים בשיעור, היה קשה לקבל את התשובה.

הרב התפלל בינו לבין עצמו לקב"ה שיוכיח להם שתורתו אמת. להפתעת הרב, נכנס תלמיד שנעדר מהשיעור כחודש ימים. הרב שאל לשלומו, ומדוע נעדר במשך תקופה לא קצרה. התלמיד סיפר שהיה בהודו לרגל עסקיו. הוא גם סיפר שראה פקירים הודים העושים מדיטציה ויושבים ללא תנועה במשך ימים, ואחד מהם אף הגדיל לעשות שמרוב דבקותו במשימה, הוא לא הרגיש שציפור מקננת מעל ראשו.

חכם עזרא ע"ה הודה לקב"ה לעיני כולם, איך הקב"ה גילה להם ע"י המעשה, שתורתו – תורת חיים אמת.

שבת שלום ומבורך – משה אסולין שמיר

לע"נ א"מ זוהרה בת חנה. חנה בת מרים. עליה בת מרים. בתיה בת קנדוב. שרה קנדוב עמיאל ז"ל. ישעיהו עמיאל ז"ל. הצדיקים בני עלייה – רבי יוסף בר עליה זצ"ל ומו"ר אביו רבי אברהם בן אסתר, ומו"ר אביו המלוביין רבי מסעוד אסולין זצ"ל.

מפטיר והפטרה פרשת בהר בנוסח יהודי מרוקו

מפטיר והפטרה פרשת בהר בנוסח יהודי מרוקו

איתמר מלכא

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 124 מנויים נוספים

רשימת הנושאים באתר