פרק 142: הרב המרוקאי שהפך לשודד ים (פודקאסט היסטוריה)

נא להקליק על הקישור לכניסה של אתר ההיסטוריה

בשוב שמואל לארצות השפלה בראשית שנת 1612, כשכתבי האמנה חדשים בידו, המשיך בפעילותו המדינית נוכח הסכנה הספרדית. אמנם ההכנות להגנת מעמורה התנהלו בכבדות, והיא נפלה ביד הספרדים בשנת 1614.

בראשית שנת 1614 הגיש שמואל תזכיר גדול לאסיפת המעמדות בעניינים מדיניים ובמיוחד בדבר מעמורה. אכן, הנידרלאנדים היו מוכנים לשלוח אוניות כדי להבטיח את שלטון השריף על המקום, אולם הספרדים הקדימו אותם וכבשו את הנמל.

נהר סבו وادي سبو‎‎  Sebou
נהר סבו הוא נהר בצפון מרוקו.אורכו 458 ק"מ וספיקת המים שלו היא 137 מ"ק בשנייה ולכן הוא הנהר בעל ספיקת המים הגדולה ביותר במרוקו. מקורו באטלס התיכון והוא נשפך לאוקיינוס האטלנטי ליד מהדייה. הנהר זורם ליד העיר פאס.בשפך הנהר קונטירה  القنيطرة ישנו נמל-הנהר היחיד במרוקו.

בזמן העדרו של שמואל הייתה לאסיפת המעמדות ההזדמנות לעמוד על טיבם של יוסף פליאג'י ובנו משה. במכתבו של זיידן מביעה האסיפה את הערכתה לפעולותיהם. ובמיוחד זוכה לתשבחות משה הצעיר. הוא למד שפות מזרחית באקדמיה של ליידן וכבר בשנים 1608 – 1609 השתתף בשיחות ובחליפת מכתבים שניהלו דודו שמואל ואביו יוסף.

שהותו של שמואל בשנת 1614 במרוקו לא הוכתרה בהישגים. כאמור נפלה מעמורה בידי הספרדים עד שלא הספיק הצי הנידרלאני להיכנס לפעולה. בשל חילוקי דעות בדבר חשבונות מסובכים אבד חינו של שמואל בעיני זיידאן, והוא עזב את הארץ כמעט בבהלה. אילו נשאר עוד ימים מספר ייתכן שהיה נאסר, ואולי היו מוציאים אותו להורג.

עתה מתחיל הפרק האחרון בחייו המלאים תהפוכות גורל : מאסרו באנגליה בסוף 1614 על מלקוח ספינות ספרדיות, משפטו ושחרורו. בפרשה זו שוב מתבלטים הקווים ההרפתקניים בחייו של איש זה, שניחן בכשרונות מדיניים מזהירים.

מאחר שהשריף זיידאן וממלכת ספרד נמצאו במצב מלחמה נהג שמואל בהחלט לפי החוק הבינלאומי כשהתקיף ספינות ספרד הנושאות למולדת מאוצרות אמריקה, החרים אותן והוליכן לנמלי מבטחים בארצות השפלה.

שמואל ידע את הסכנות האורבות לו עקב פעולות אלה, ושקל גם את האפשרות שייאלץ פעם להיקלע על שללו לאחד הנמלים האנגליים, הצרפתיים אות התורכיים. בכיסו נמצא מראשית 1614 כתב חסינות מאת מלך אנגליה, שהשיג אותו עוד בארצות השפלה בהשתדלותו של האנגלי האריסון, שיצא אתו לאפריקה.

שמואל הזהיר ביקש גם כתב חסינות ממלך צרפת, אבל לא נענה. אף עם ח'ליל פאשה, הקאפודאן פאשה, כלומר ראש האדמיראליות התורכית, שהיה גם בעל סמכויות כלליות בדרג גבוה בגאליפולי ובאיסטנבול ובעל השפעה רבה בחצר קושטא, עמ שמואל בקשרים והעביר פעם אגרת ממנו לזיידאן.

איסטנבול (טורקית İstanbul, נהגה אֶ‏סְ-טָ‏אמְ-בוּ‏ל כשההטעמה על ההברה האמצעית; בעבר ביזנטיון, קונסטנטינופול ובמקורות ובדפוסים העבריים נקראה בשם קושטנדינא ובקיצור קושטא) היא העיר הגדולה בטורקיה, אחת הערים העתיקות בעולם, וראשיתה בתקופת יוון העתיקה. שימשה כבירת האימפריה הביזנטית ואחריה כבירת האימפריה העות'מאנית. ההערכות בנוגע למספר תושביה נעות בין 11 ל-15 מיליון איש.

ברור שהספרדים ביקשו הזדמנות נאותה כדי להינקם מאויבם בנפש. זו ניתנה להם כשסערה בים אילצה את שמואל לבקש מקלט בנמל האנגלי פלימות ואתו שתיים או שלוש ספינות ספרדיות. הדבר נודע לשגריר ספרד באנגליה, דיאֶגו די קוניה והוא הפעיל לחץ על השלטונות האנגליים, והללו עצרו את שמואל בסוף 1614.

בגלל כתב החסינות והדרכון האנגלי שהיו בידו לא הושם בבית הסוהר רגיל, אלא היה עצור בביתו של חבר המועצה בלנדון. השגריר הספרדי די קוניה טען בבקשתו אל מועצת המלך מיום 25 באוקטובר 1614, כי שמואל היה נוצרי ואזרח ספרדי, שהתגייר ונעשה שודד ים.

ושמואל הסתמך בהגנתו על מעמדו כשגריר מלך מראכש, על מצב המלחמה הקיים בין שתי המדינות ועל חוקי המלחמה. שני הצדדים הפעילו את כל השפעתם, כדי לזכות במשפט. די קוניה השתמש בשוחד ובהסתה אנטי יהודית.

ויוסף פליאג'י ובנו משה לא נחו ולא שקטו עד שהניעו את אסיפת המעמדות לתת הוראות נמרצות לדי קארון שגרירם באנגליה, שיתבע את שחרורו של שמואל בשל חסינותו הכפולה. כסוכנו המורשה של זיידאן וכנושא כתב חסינות אנגלי. בסופו של דבר הורשה שמואל לעזוב את אנגליה בחודש אפריל 1615, לפני סיום המשפט.

מלא מרץ ניגש שמואל מיד לסידור ענייניו הרשמיים והפרטיים המסובכים בארצות השפלה. בסוף חודש אפריל של אותה שנה מגיש הוא דרישה אל אסיפת המעמדות לשחרר את הביזה שלקח, ולפי החלטת השלטונות מתחלקת זו בין השריף, שמואל, רב החובל של האונייה וצוותה.

הוא פונה אל ח'ליל פאשה, הקאפאדון פאשה של תורכיה, מודיע על קורותיו ומבקש ממנו, שישפיע על שלטונות ארצות השפלה להרשות לאחיו יוסף להוליך לקושטא את מתנותיו של מלך מראכש ; זו תהא הזדמנות נאותה לדון על עניינים שונים.

את הקרקע לפגישה זו צריך היה להכין אחד מבני יוסף, יצחק או משה, בשליחותו המדינית אל תורכיה. קריאת המסמכים על נושא זה, שאחדים מהם יצאו מתחת עטו של שגריר ארצות השפלה בקושטא., עושה רושם כאילו שקל שמואל את האפשרות לעבור עם בני משפחתו לתורכיה, ולהמשיך שם בפעילותו בכל תחומיה.

בינתיים חלה שמואל מחלה אנושה. במכתבו אל אסיפת המעמדות מיום 25 בינואר 1616 הוא מודיע, כי זה שלושה חודשים שתקפה אותו מחלה, ומצבו החומרי בכל רע בגלל ההוצאות המרובות. אי לזאת מבקש הוא מילווה עד שיגיע הכסף מאת זיידאן.

בקשתו נענתה כעבור עשרה ימים ; ניתנה ההוראה להלוות לו סך שש מאות ליברות לפי קבלה מאת אחיו יוסף, כי שמואל היה כבר גוסס. רישום ההחלטה נעשה ביום שבת 5 בפברואר 1616. אולם לפי התאריך הרשום על המצבה מת שמואל ביום השישי י"ז בשבט, ה' שע"ו.

בהלוויתו השתתף מוריס, הנסיך של נאסוי-אוראניה, אסיפת המעמדות והשלטונות העירוניים, שליווהו עד לגשר HOUT – STRAAT, הוא נקבר בבית הקברות הפורטוגזי של אמשטרדם OUDERKEK.

על המצבה חקוקים אריה וכתר של רוזן ( גראף ) וזה לשון בכתובת :

תבלע תמותה שכיות מצואים

ועזם תנתץ כמגדל פנוּאל

וקרבי אדמות קברים לגום

ואין עי ושוּחה בקרבי כמו אל

אבל פה וצוע וערש מנוחה

לאיש קראו שמואל שמואל

זו מצבת מושב מנוחת החכם :

הותיק הנשא עם אלהים

ועם אנשים כמהר שמואל פאליאגי

ת'מ'ך ( תהא מנוחתו כבוד ) אשר נתבקש בישיבה של

מעלה יום ו' י"ז לשבט משנת שע"ו

מני אמרר בבכי לפ,ק לפ"ק י'ש'ע'מ'ה'ן' ( יבוא שלום ינוח על משכבו הולך נכחו )

כתר הרוזנים על מצבתו, תיאור מרכבתו והסמלים שעליה, וכן התואר " דון " בו הוא מכונה לפעמים, אולי רומזים שקיבל תואר אצילות. מכל מקום הוא נהג כל ימיו כאציל יהודי. כשאירעה פעם התנגשות בין מרכבתו ובין מרכבת השגריר הספרדי, שלא היה אהוד על הציבור הנוצרי פרוטסטנטי של הארץ, גרם הדבר הנאה רבה לקהל הצופים. על אף סכסוכי אינטרסים שהיו בינו ובין אסיפת המעמדות של ארצות השפלה זכרו אותו לטובה. גם החוקרים המודרניים שהלעיזו על בני משפחה זו, מזכירים אותו לשבח בשל נדיבותו ורחמנותו.